על עלמות . שם של כלי שיר בדברי הימים :

עלמות . שם כלי נגון :

למנצח לבני קרח, מבואר מענינו שנתיסד על שטף מים רבים שהיה אז בארץ סוריא, שנהר פרץ את גדותיו ושטף מדינות והחריב ערים רבים ושם שמות בארץ, ובהגיע השטף לארץ הקדושה שם לא הזיק מאומה, מפני כבוד ה' השוכן בירושלים, אשר לפניו השתחוו בני אלים אלה בהדרת קדש, כמו ששורר על כזאת למעלה סי' כ''ט, ובעת ההיא היה עריץ אחד ממלכי סוריא מרגיז ממלכות וכבש והחריב מדינות רבות, וישם פניו להלחם בישראל, ושטף הנהר אבד את מחנהו וכלי מלחמתו ומזה ראו כי ה' אתם, וכמו ששרו בני קרח על כזאת לקמן סי' מ''ח עי''ש :

עזרה בצרות . הוא לנו לעזרה בעת צרה ומצוי לנו מאד בכל קראינו אליו :

אלהים לנו, ר''ל בטחוננו על ה' י''ל ג' מעלות, {{{א}}} שהוא לנו מחסה ועז, {{{ב}}} שלא לבד שהוא מחסה בעת שלום, כי הוא גם עזרה בצרות, בעת צרה, {{{ג}}} שאין צריך לבקשהו הרבה ולהמתין על עזרתו. כי הוא נמצא מאד וקרוב לקוראיו :

מחסה ועז, (עי' ישע' ל') :

בהמיר ארץ . לעתיד לבא ביום שנאמר והארץ כבגד תבלה ( ישעיה נא ) ראו בני קרח נס שנעש' להם שנבלעו כל סביבותיה' והם עמדו באויר ואמרו לישראל ברוח הקדש שדוגמת הנס הזה יהיה עשוי להם לעתיד :

בהמיר ארץ . כשתחלף הארץ מהשקט לרעד וכאשר ינועו ההרים ליפול בעומק הים והוא משל על מפלת גוג :

בהמיר . מל' תמורה וחלוף : בלב ימים . בעומק הים שהוא חזקו של ים כהלב בהגוף :

עַל כֵּן לֹא נִירָא: תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין ואם תאמר אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא צדיקים מה הן עושין הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים ושמא תאמר יש להם צער ת"ל וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו וכו'.סנהדרין צב ע"א

על כן לא נירא בהמיר ארץ, את מקומה, ובעת שימוטו ההרים בלב ימים, הגם כי.

יהמו יחמרו מימיו . יגרשו רפש וחומר וטיט ( שם נז ) כמשפטם , ומנחם חברו כמו מעי חמרמרו , ( איכה ב' ) רגורזרונ''ט בלע''ז : ירעשו הרים בגאותו . של הקב''ה שנזכ' בראש המזמור :

יהמו . מי הים יהמו ברוב גליו ויגרשו רפש וטיט וההרים ירעשו לעולם בגאות ה' ומכל זה לא נירא :

יחמרו . מלשון חומר וטיט :

יהמו יחמרו מימיו של הנהר שיזכיר בסמוך, והגם שירעשו הרים בגאותו של הנהר, בכ''ז לא נירא :

יחמרו. כמו חומר מים רבים, כענין ויגרשו מימיו רפש וטיט, או מענין חמרים, שהגלים עומדים כחמרים, וכינוי מימיו על הנהר שיזכיר בפסוק הסמוך :

נהר פלגיו . שושרויישיל''ש בלע''ז , נהר גן עדן :

נהר פלגיו . פלגי הנהר היוצא מבה''מ כמ''ש והנה מים יוצאים ( יחזקאל מ''ז ) המים ההם ישמחו יושבי עיר אלהים שהוא מקום קדוש אשר שם משכני עליון :

פלגיו . ענין אמת המים :

נהר, ר''ל הנהר הזה שדבר בו בפסוק הקודם (אשר הרים ירעשו בגאותו), פלגיו ישמחו את עיר אלהים, שלא לבד שלא ישחית ערי אלהים בגאותו כי בהפך פלגיו ישמחו אותה. כי ירוה שדותיה לברכה, וזה יען שהיא עיר של קדוש משכני עליון, ועי''כ.

אלהים בקרבה . ה' ישכון בקרב ירושלים לכן לא תמוט כי יעזור בה בעת שהבוקר יפנה לבוא רצה לומר בזמן הגאולה :

אלהים בקרבה, ולכן בל תמוט מן השטף הזה, כי יעזרה אלהים לפנות בקר שבעת הבקר העביר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים, ולמ''ש בסי' מ''ח שהיה אז סערת רוח קדים, כמ''ש ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, ר''ל שמצד קדים שהוא לפנות בוקר, הצד שהבוקר מאיר שם, בצד זה יושיעה אלהים :

המו גוים . לשון הומה : תמוג . תמס , כן פתר מנחם ( שמות טו ) נמוגו כל יושבי כנען , וכן למוג לב ( יחזקאל כא ) , אבל דונש פתר אותם לשון הנעה וכן ( שמואל א י''ד ) ההמון נמוג וילך והלום וכן כלם :

המו . יהמו מכאב לב והממלכות מטו לפול כי ה' שאג בקול ותמס הארץ ואמר בל' עבר כדרך הנבואה במקומות רבות :

תמוג . מלשון המגה והמסה :

המו, יאמר, ראו נא איך המו גוים ומטו ממלכות ע''י השטף הזה, הנהר נתן בקולו, ועי''כ תמוג ארץ, ונחרב רוב הישוב, אבל.

ה' צבאות . לפי שה' יהיה עמנו ואלהי יעקב הוא לנו למשגב עד עולם ולא יחריד אוהביו :

משגב . ענין חוזק :

ה' צבאות עמנו, ה' המושל על צבאות אלה וחיל השטף והגלים שהם שלוחי ה' והוא אלהים צבאות, שר הצבאות האדירים האלה, והוא עמנו, וא''כ משגב לנו מה שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם בהשגחתו :

אשר שם שמות . אשר שם ארצות הגוים שממה :

לכו . אתה גוג וחבירך אשר אתך לכו וראו מפעלות ה' אשר יעשה שממה בארץ :

שמות . מלשון שממון :

אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ: רות מאי רות א"ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות מנא לן דשמא גרים אמר רבי אליעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות:ברכות ז ע"ב

לכו, עתה ישוטטו רעיוני המשורר על כל המהפכה אשר הפכו הצבאות האלה מים רבים אדירים בפקודת ה' ויאמר, אתם בני תבל ! לכו חזו שזה לא נעשה במקרה, כי היא מפעלות אלהים אשר הוא שם שמות ושממון בארץ :

שמות. מענין שממה :

משבית מלחמות . מעלינו עד קצה הארץ שכל ארצו' הגוים יהיו עמנו בשלום . עגלות ישרף באש . רכבי מלחמות :

עד קצה הארץ . כי בכל העולם לא יהיה עוד מלחמה כי כולם יעבדו לה' : קשת ישבר . כי לא יצטרכו עוד לכלי מלחמה : עגלות . העשויות לצורך המלחמה :

משבית . מבטל : וקצץ . ענין חתוך וכריתה :

משבית, משים פניו אל העריץ המרגיז ממלכות ומחריב הארץ בעת ההיא, אומר אני אל המשבית ומחריב ע''י מלחמות עד קצה הארץ, שבמלחמות שעשה השבית רוב הישוב, אומר אני אליו שמעתה. קשת ישבר, ויקצץ את החניתים, ואת העגלות (שהם המרכבות שבם נלחם) ישרף באש, שמעתה אין צריך שהוא יהיה שבט אפו של ה' להחריב הארץ, אחר שה' בעצמו יצא עם צבאותיו להחריבה ויש לו שלוחים אחרים ע''ז, לכן.

משבית. על ידי מלחמות, שהחריב הכל. ישבר. ציווי :

הרפו . עצמכם מלבא עוד על ירושלים : ודעו כי אנכי אלהים וגו' ארום בארץ . אתרומם בנקמתי אשר אעשה :

הרפו . הרפו ידכם מלהחזיק במלחמה ודעו שאנכי אלהים והכל שלי ובידי ליתנה למי שארצה : ארום . אני רם ומושל בכל הגוים ואני רם ומושל בארץ ליתנה למי שישר בעיני :

הרפו . מלשון רפיון :

הרפו, אתם מחריבי תבל הרפו עתה, ודעו כי אנכי אלהים, וכי אנכי בעצמי ארום בגוים וארום בארץ, ר''ל כי עת שהייתם אתם שלוחי ה' להחריב, אמרתם כי בכח ידכם עשיתם זאת, אבל עתה ידעו כולם שאני המרגיז ארץ ממקומה, ובכל זה.

ה' צבאות . אז יהיה ה' עמנו ואלהי יעקב יהיה לנו למשגב עד עולם :

ה' צבאות עמנו, ולא תגע אלינו הרעה, וכיון ג''כ שע''י השטף הזה נשבר כחו של העריץ המרגיז הארץ, ולכן אמר שמעתה קשת ישבר וקצץ חנית, כי נשתה גבורתו, וה' בעצמו בא לשפוט הארץ, ועי''כ נצולו ישראל גם מן רעת המרגיז הארץ שהיו פניו מועדות לבא עליהם, וה' צבאות עמנו להצילנו גם מידו :