למנצח לבני קרח, מזמור זה הוסד ג''כ על הגלות, מזכיר הנפלאות שעשה ה' להם בימי קדם ומבקש שיוסיף ידו שנית להושיעם כי רק בו בטחו, ומספר כל הצרות שעברו עליהם בגלותם, ושבכל זאת לא נסוג לבם אחור מאמונתו, וע''כ ראוי שיפדם למען חסדו, ובא אל התפלה תחלה מצד כבוד ה' לבל יחולל, ואח''כ מצד גודל אמונתם, ואח''כ ידבר מצד חסד ה', שכל השפל יותר יגדיל ה' עמו חסדו, כמ''ש כי שחה לעפר נפשנו ופדנו למען חסדך, והם הג' דברים שהזכיר לקמן סי' קט''ו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך :

באזנינו שמענו . מכאן אתה למד שהיו מדברים בני קרח בשביל דורות הללו הבאים אחריהם שאילו בשביל עצמם לא היה להם לומר אבותינו ספרו לנו שהרי הם עצמם ראו נסי המדבר והים והירדן ומלחמות יהושע כך מפורש באגדת תהלים :

פועל פעלת . הפעולה אשר פעלת :

אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ: רבא איקלע להגרוניא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא אמר להו ביתו כולי עלמא בתעניתייכו למחר אמר להו מי איכא דחזא חילמא לימא אמר להו ר' אלעזר מהגרוניא לדידי אקריון בחלמי שלם טב לרב טב מריבון טב דמטוביה מטיב לעמיה אמר שמע מינה עת רצון היא מבעי רחמי בעי רחמי ואתי מיטרא ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל כותית נגדיה רבא ומית אשתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרה ליה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב להו אמר לה מאי היא בעין רחמי ואתי מיטרא אמר לה ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא אלא לבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא שלחה ליה לרבא כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא בעי רחמי ולא אתי מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם ואנו בעינינו לא ראינו אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי לדיגלת אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה ואמר ליה מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי אמר ליה שני דוכתיך שני דוכתיה למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני וכו'.תענית כד ע"ב

אלהים, ר''ל כי דבר הנמסר לאדם ע''פ השמועה והקבלה יכול להיות שקר משני טעמים, {{{א}}} אם המספר הראשון בדהו מלבו, {{{ב}}} אם המספר האמצעי המספר בשמו בדה מלבו או שלא הבין דבריו כראוי, לעומת זה אמר שהקבלה שיש לנו מן הנסים שנעשו לאבותינו מימי קדם הם אמת מכל הצדדים, {{{א}}} שלא קבלנו הספורים ע''י מספרים אחרים רק באזנינו שמענו, {{{ב}}} שאא''ל שמורישי הקבלה הזאת בדו מלבם הדברים האלה, כי אבותינו ספרו לנו, וידוע שהאבות לא יורישו לבניהם אמונה כוזבת, וקבלה כזאת הנמשכת מאבות לבנים היא אמתיית, ובא לנו הקבלה כי פועל פעלת בימיהם, היינו שפעלת אז פעולה חדשה בלתי נתלה בסדרי הטבע וחקיה שזה קרוי מעשה, (שמעשה הוא הדבר הנגמר שהוא פעולת הטבע, ופעולה הוא העסק המתחדש עתה), רק פעלת ע''פ נס ענינים חדשים נעלים על סדרי הטבע, וזה היה בימיהם, שהם ראו זאת בעיניהם, רק שזה היה בימי קדם, כי עתה אותותינו לא ראינו. - מבאר מה היה הפעל.

פועל. הבדלו מן מעשה התבאר (ישעיה ה' ובסי' זה סי' כ''ח ד') :

תרע לאומים . הרעות לשבעה אומות גדולות ושילחתם מפנינו ואתה בידך כחך הורשתם מתוך ארצם ותטעם לאבותינו בתוכה :

אתה ידך . בכח ידך גרשת את העובדי גלולים מא''י ובמקומם נטעת את ישראל . תרע . הרעות העובדי גלולים ושלחתם מארצם :

הורשת . גרשת :

אתה ידך גוים הורשת, מה שהורשת את הגוים ליטע שם בני ישראל לא עשית זאת ע''י אמצעי וע''י הטבע, רק אתה בעצמך, ובידך לא ע''י סדרי הטבע, והיה בזה שני ענינים, {{{א}}} שגוים הורשת לטובת ישראל כדי שתטעם שם בארץ, {{{ב}}} עשית זאת מפני רשעת הלאומים, שעז''א תרע לאומים שזה יען רצית להרע להם ע''י רוע מעשיהם, ועי''כ ותשלחם מן הארץ, וכמ''ש כי מרשעת הגוים ה' מורישם מפניך ולמען הקים את השבועה, ר''ל לטובת ישראל, ולהעניש את הלאומים :

אתה ידך. מוציא שליח כמ''ש באילת השחר (כלל ר''ט) : גוים, לאומים. מבואר למעלה (ב' א') שגוים יקראו מצד הקיבוץ ולאומים או אומים יקראו מצד הדת, ושנאת ה' אותם היה על ידי דתיהם הנשחתות שהיו עובדי גלולים, ועז''א תרע לאומים והלמ''ד הוא לשימוש, או שחסר הלמ''ד תרע ללאומים :

רציתם . לשון רצון :

כי לא בחרבם . מה שירשו ישראל את הארץ לא ירשו בחרבם ובכחם אלא אתה הושעת להם בימינך ובההארה הבא להם מפניך כי היית מרוצה להם :

רציתם . מלשון רצון :

כי, מבאר שדבר זה לא היה ע''פ הטבע רק אתה ידך גוים הורשת, כי לא בחרבם ירשו ארץ שלא כבשו ע''י חרבם וגבורתם, וגם זרועם לא הושיעה למו, הזרוע הוא הפרק העליון של היד, ומציין תמיד את המניע הראשון, את הכח המניע את היד, ומבואר אצלי תמיד שבכ''מ שנזכר זרוע אצל ה' יציין שגם ראשית התנועה וסבתה בא מאת ה', ר''ל כי כל המעשים שיעשה ה' ע''י זכות ישראל יצוין שנעשה המעשה בידו לא בזרועו, כי הזרוע שהניע את היד הוא הזכות, אבל המעשה שנעשה שלא בהשקף על זכות הדור וצדקתם נקרא זרוע ה', ואמר פה שלא לבד שלא בחרבם ירשו ארץ, כי גם לא היו אז ראוים לזה ע''פ מעשיהם, כמ''ש לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, עד שגם זרועם לא הושיעם למו, שלא היו גם בזכותם, רק ימינך וזרועך שהיה ע''י ימין ה' העושה נפלאות, וע''י זרועו שהוא החסד העליון הבלתי מביט על זכות כלל שלא היה בזכות הדור, ולא היו נסים נסתרים רק שהיה אור פניך שנתגלה אורך אז בגלוי בנסים גלויים, כי רציתם, ע''י הרצון העליון שאין טעם לרצון :

ימינך וזרועך. התבאר אצלי בכ''מ שכתוב זרוע שהוא הפרק העליון והוא המניע את היד, ואצל ה' יציין תמיד המעשה שיעשה בלי השקף על זכות המקבלים :

צוה ישועות יעקב . גם לבאים אחרינו :

מלכי אלהים . הלא אתה אלהים ובידך להושיע ואתה הוא מלכי וראוי למלך להושיע לעמו כאשר יש לאל ידו ולזה צוה להביא ישועות יעקב :

אתה, א''כ אחר שנפלאותיך הקדומים לא קדם להם זכות וכשרון הדור, וגם לא היית אז מחוייב לעשות זה למען כבודך כי אז עדיין לא נקרא שמך עליהם, כמ''ש בימיהם בימי קדם, כ''ש עתה אשר אתה הוא מלכי אלהים ושמך עלינו נקרא, ויש לחוס על כבוד שמך, הלא ראוי שתצוה ישועות יעקב גם עתה, ואמר שגם אם לא תושיע בעצמך כמו מקדם, עכ''פ צוה ע''י שליח :

נבוס קמינו . נרמס ונרפוס אויבינו לשון מתבוססת בדמיך ( יחזקאל ט''ז ) תבוס נופת ( משלי כ''ז ) והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות ( זכריה י' ) :

בך . בעזרתך : בשמך וגו' . כפל הדבר במ''ש :

ננגח . מלשון נגיחה : נבוס . ענין רמיסה ודריכה כמו כפגר מובס ( ישעיה י''ד ) :

בך, ואם לא תעשה לנו כמו בימי קדם שלא הוצרכנו למלחמה כלל, עכ''פ תהיה המלחמה ע''י עזרתך, עד שמה שננגח צרינו יהיה בך, ואם גם זאת לא תעשה לנו שתסייע לנו בעצמך כמ''ש בך, על כל פנים בשמך נבוס קמינו, תשלח עזר בשמך, מלאך הבא בשם ה', ונבוס על כל פנים את אלה הקמים עלינו לכלותנו :

צרינו, קמינו. הקמים הם יותר מן הצרים שכן נקראו ע''ש קומם למלחמה :

כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח: ואומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה קשתי זו בקשה וכו'.בבא בתרא קכג ע"א

כי, כי א''א שתניח אותנו אל המקרה והטבע שאנחנו בעצמנו ננצח את האויב, כי לא יושלם זה בין מצד הפועל בין מצד הפעולה, שמצד הפועל אנכי לא בקשתי אבטח, שאין אנו מלומדים עוד להלחם בקשת, ולא מצד הפעולה כי חרבי לא תושיעני, שהחרב היא מתנגדת לנו כי לא נתן ליעקב ברכת חרב :

כי הושעתנו . לא בכח ידינו אלא ממך באה הישועה :

הבישות . מלשון בושה :

(ח-ט) כי הושעתנו, מביא ראיה לזה שאין אנו מוכשרים להלחם ולנצח בכחנו, כי בכל עת שהושעתנו מצרינו באלהים הללנו כל היום, ולא יחסנו התשועה לעצמינו, כי ידענו שלפי הטבע א''א לנו לנצח רק הללנו א''ע באלהים שהוא עשה התשועה, ונודה תמיד את שמך להגדיל בזה שם ה', כי אנחנו אין לנו כח ועצה וגבורה למלחמה, סלה נשלם הענין :

מצרינו משנאינו. הצר הוא המריע בפועל, והושעתנו מידם, והשונא הוא בלב, ויתביישו על שנאתם וכמ''ש לקמן (פ''ט ג') :

באלהים . במהללי אלהים : ושמך לעולם . שמך הקיים לעולם נודה סלה אף בטרם בוא התשועה :

הללנו . מלשון הלול ושבח :

אף זנחת ותכלימנו . אף אם אתה תכלימנו אנו שמך לעול' נודה :

אף זנחת . אף בעת אשר עדיין זנחת אותנו והכלמת אותנו ולא תצא בצבאותינו :

זנחת . עזבת : בצבאותינו . ענין קבוצת אנשי המלחמה :

אף, מעתה יתחיל לומר שלא לבד שאינך פועל ישועות כמקדם, כי עתה עברו על ראשינו המים הזדונים ובאנו מדחי אל דחי ואין מושיע, וחושב כל הצרות שעברו על ישראל ממדרגה למדרגה, תחלה זנחת אותנו ותכלימנו, במה שלא הופיע לנו אור ה' כמקדם, ואחר זה לא תצא אלהים גם בצבאותינו, בעת שנחלצנו לצבא עזבת אותנו ביד המקרה, לנצח או להנצח, ואח''כ הוספת להרע עמנו, עד.

תשיבנו אחור . לשון הוה הוא : שסו למו . בזזו נכסינו איש לו :

תשיבנו אחור . לברוח לאחור מפני הצר : שסו למו . בוזזים לעצמם את אשר לנו :

שסו . בזזו כמו שוסים את הגרנות ( ש''א כ''ג ) :

שתשיבנו אחור מני צר, שגם בעת שהיינו מנצחים עפ''י הטבע עזרת אתה את הצר והשיבות אותנו אחור, ומשנאינו שסו למו את ממונינו, אח''כ גדלה הרעה יותר כי.

צר, ומשנאינו. כנ''ל פסוק ח', הצר לוחם, והשונא בלתי לוחם רק שוסה אח''כ ובוזז :

זריתנו . אפנדישנו''ש בלע''ז :

כצאן מאכל . כצאן הנתונים למאכל :

זריתנו . פזרתנו כמו וזריתי פרש ( מלאכי ב ) :

תתננו, שהיינו דומים כצאן העומדים למאכל, וזריתנו בגוים כזורה צאן מאכל בין זאבים, שכולם אכלו אותנו בכל פה, אחר כך גדלה הרעה יותר, כי.

ולא רבית . לא לקחת רב הון בחלופיהם :

הון . המון רב : רבית . מל' רבוי : במחיריהם . ענין חליפת הדבר וערכו :

תִּמְכֹּר עַמְּךָ: ת"ר מחיר כלב זהו חליפי כלב וכן הוא אומר תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם וכו'.תמורה ל ע"א

תמכר עמך, שלא לבד שהיינו הפקר לבז ולמשסה, זכו בנו אדונים כאלו היינו קנין כספם, כאלו מכרת עמך, ולא שמכרת אותנו בעד הון רב שאז יחוס האדון על כספו, כי מכרתם בלא הון, וגם לא הי' זה כמו שמוכרים חפץ ולא יקחו הון רק ישאירו המעות אצל הקונה ברבית שנותן בעד המתנת המעות, כי לא רבית במחיריהם, בעד המחיר שנשאר ביד הקונה לא לקחת רבית, אח''כ גדלה הרעה יותר, כי.

ולא רבית. מענין נשך ותרבית, ובא ממנו הפעל הוי המרבה לא לו (חבקוק ב') לפי פירושי :

לשכנינו . בעבור כי הם יודעים ביותר מהצרות הבאות עלינו ולזה יחרפו אותנו :

וקלס . ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות ( יחזקאל כב ) :

תשימנו חרפה לשכנינו, שבאנו למדרגה כזו שגם אדונים לא מצאנו, כמ''ש והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה, כי לא רצה שום איש או עם שנשכון אצלם, כי היה זה לחרפה מי שיהודי שכן ודר בארצו, וגם לא היה אפשר שנשכון בערים מיוחדים כי היינו לעג וקלס לסביבותינו, ולא הניחו אותנו אף לגור בסביבותם :

לעג וקלס. עי' הבדלם (ירמיה ה' כ' ח'), והשכן שוכן עמו ביחד והוא לו לחרפה, וסביבותינו א''ל חרפה רק הם לועגים עלינו :

תשימנו משל . כאשר יבוא על מי צרות מרובות וגדולות ימשלו לומר שדומה הוא לצרות הבאות על ישראל : מנוד ראש . נדים בראש בדרך לעג :

תשימנו, ובכל זה לא היינו כדבר בזוי שאין איש מדבר ממנו, כי היינו משל בגוים שעל ידי שהיינו נכבדים ועם ה' בימי קדם ועתה ירדנו פלאים, היינו למשל בפי כולם, והגוים הם הקבוצים, והלאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד, היינו למשל מצד הקיבוץ, והיינו מנוד ראש בלאומים מצד הדת שלעגו על תורתנו ואמונתנו :

בגוים בלאומים. כנ''ל פסוק ג' :

נגדי . רואה אני בכלימתי : ובושת פני . מה שמביישים פני כסה אותי לגודל רבויים והוא מלשון מליצה :

כל היום כלמתי נגדי, הכלימה הוא מה שמקבל כלימה מאחרים, ובושת פני כסתני הוא מה שמתבייש מעצמו, ומפרש כל היום כלימתי נגדי.

כלימתי, ובושת פני. התבאר (ישעיה א', תהלות ל''ה ד' ו', מ' ט''ו, מ''ד ו', ס''ט ו', ח' כ', ק''ט כ''ט) :

מפני אויב . אשר חרפונו ומפני רדיפות אשר רדפונו :

ומגדף . ענין בזיון : ומתנקם . ר''ל מרבה להרע ומראה בעצמו כנוקם ומשלם גמול :

מקול מחרף, בדברים שבין אדם לאדם, ומגדף מצד הדת והאמונה, ובושת פני כסתני מפני אויב ומתנקם :

מחרף ומגדף. הגידוף הוא מצד הדת. כמ''ש (ישעיה ל''ז ו', יחזקאל ה' ט''ו, צפניה ב' כ') :

כל זאת . עם שכל זאת בא עלינו אעפ''כ לא שכחנו מלהודות לך ולא שקרנו להכזיב התורה שקבלנו בברית :

כל זאת באתנו ובכל זאת לא שכחנוך, ולא לבד שלא שכחנוך בלב, כי גם לא שקרנו בבריתך, שלא רצינו לשקר להפר ברית מילה ושבת בשעת השמד :

ותט . מלת לא משמשת בשתים כאלו אמר ולא תט ר''ל לא נטה רגלינו מן ארחך :

נסוג אחור . ענין חזרה לאחור : אשורנו . רגלינו : מני . מן והיו''ד נוספת :

לא נסוג, והגם שלפעמים מפני כובד הגלות נטתה אשורנו מני ארחך ולא יכלנו לקיים המצות כראוי, מ''מ לא נסוג אחור לבנו, כי בלבבנו היינו שלמים עם ה' גם בעת אשר תט אשורנו מני ארחך, ולא זאת בלבד :

ותט. גם אם נטתה, וכן ונפרוש, גם אם נפרוש :

כי דכיתנו במקום תנים . כי זה משמש בלשון כאשר ואף כאשר השפלתנו בארץ ערבה ושוחה מדבר מקום תנים וכסית עלינו בצלמות חשך אף בכל זאת אם שכחנו שם אלהינו הוא יחקור זאת כי הו' יודע תעלומו' וגומר :

כי דכיתנו . עם כי דכית אותנו במקום תנים :

תנים . נחשים : בצלמות . ענין חושך :

כי גם בעת אשר דכיתנו במקום תנים, בעת שהיינו בין אכזרים כתנים, ותכס עלינו בצלמות שהמיתו אותנו במיתות משונות וענו אותנו ביסורים קשים לצאת מן הדת, גם בעת ההיא.

אם שכחנו . האם שכחנו שם ה' בתמיה וכי פרשנו כפינו לאל זר :

האם שכחנו שם אלהינו הגם כי ונפרוש כפינו לאל זר, הגם שהיינו אנוסים לפרוש כפינו לאל זר היה זה רק במעשה אבל בלב גם בעת שפרשנו כפים לע''ג היה לבנו שלם עם יחוד ה' ואמונתו :

הלא וגו' . כי אמרנו הלא אלהים יחקר זאת וענש יענש :

יחקר . חקירה וחפוש : תעלומות . מל' העלמה :

הלא אלהים יחקר זאת שהוא יודע האמת מה שהיה בלבבנו, כי הוא יודע תעלומות לב, וגם הנסיון יעיד ע''ז, כי הלא.

כצאן טבחה . כצאן של טבח :

כי עליך . אלא בעבור יראתך הורגנו והיינו נחשבים כצאן המוכן לטבח :

עליך הורגנו כל היום, שגם האנוסים שהמירו דתם בעת השמד נהרגו אחר כך ונשמדו, שבחנו וחקרו אחריהם ונודע להם שהם שומרים דת ישראל בסתר, א''כ.

עורה . לזה עורה נא להושיע ולא תהיה כמו הישן :

תזנח . תעזוב :

עוּרָה לָמָּה תִישַׁן: מאי מעוררים אמר רחבה בכל יום ויום שהיו עומדים לוים על דוכן ואומרים עורה למה תישן ה' אמר להן וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה לכך נאמר עורה למה תישן ה':סוטה מח ע"א

עורה למה תישן ה', שאתה עושה עצמך כישן שאינו רואה ומרגיש מה שנעשה אצלו, או.

עורה, הקיצה. הקיצה היא יותר מן התעוררות (חבקוק ב', איוב י''ד) :

תשכח . מוסב על למה תשכח וכו' :

ולחצנו . ענין דחק :

למה פניך תסתיר שאתה כמי שרואה ומסתיר פניו, או שתשכח לגמרי ענינו ולחצנו :

כי שחה . נפשנו מושפלת עד לעפר :

שחה . מלשון שחיה וכפיפה :

כי שחה לעפר נפשנו, הוא גלות הנפש, וגם דבקה לארץ בטננו גלות הגוף :

נפשנו. הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') :

ופדנו למען חסדך . אין אנו באים בכח מעשינו אלא למען חסדך עשה :

קומה . לזה קום ועזור לנו ואם אין אנו ראויים פדנו למען חסדך :

קומה עזרתה לנו לישועת הנפש, ופדנו מגלות הגוף, והגם שאין לנו זכות עשה למען חסדך :