תהלים-תהילים פרק-לה{א}
לְדָוִ֨ד ׀ רִיבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־יְרִיבַ֑י לְ֝חַ֗ם אֶת־לֹֽחֲמָֽי׃
ריבה ה' את יריבי . עשה מריבה עם אותם שעושים מריבה עמי : לחם . לשון מלחמה וכן לוחמי הלחם עם הנלחמים עמו :
את יריבי . עם המריבים עמדי תריב אתה בעבורי :
לחם . מל' מלחמה :
לדוד, תפלה זו התפלל נגד שונאיו ורודפיו, ריבה ה' את יריבי, ריבה עמהם טרם שיבואו כלל למלחמה, ואם כבר הגיע הדבר לידי מלחמה לחם את לוחמי, לחם אתה עמהם, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך ללחום בעצמי, עכ''פ. (ב-ג) החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי להגן בפני, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך לברוח הרק חנית וסגור הדרך לקראת רודפי שלא יוכלו לרדוף אחרי, ואמר לנפשי ישועתך אני להציל עכ''פ את נפשי :
{ב}
הַחֲזֵ֣ק מָגֵ֣ן וְצִנָּ֑ה וְ֝ק֗וּמָה בְּעֶזְרָתִֽי׃
החזק . אחוז בידך מגן וגו' והוא דרך משל מלשון הנוהג באדם :
מגן וצנה . שמות כלי מלחמה להגן :
מגן וצנה. מגן בפני קשת, וצנה בפני חרב :
{ג}
וְהָ֘רֵ֤ק חֲנִ֣ית וּ֭סְגֹר לִקְרַ֣את רֹדְפָ֑י אֱמֹ֥ר לְ֝נַפְשִׁ֗י יְֽשֻׁעָתֵ֥ךְ אָֽנִי׃
והרק חנית . הזדיין כמו אריק חרבי ( שמות ט''ו ) , וירק את חניכיו ( בראשית י''ד ) : וסגר לקראת רדפי . הגן ביני וביניהם כמחיצ' : לנפשי . אימוימאימא''ש בלע''ז , כמו כרו שוחה לנפשי ( ירמיה י''ח ) :
וסגור . התיצב בדרך וסגור לקראתם לבל ירדפו אחרי :
והרק . ענין חליצת הדבר מתערה כמו וחרב אריק ( יחזקאל ה' ) :
וסגור, לפניהם הדרך :
{ד}
יֵבֹ֣שׁוּ וְיִכָּלְמוּ֮ מְבַקְשֵׁ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָח֣וֹר וְיַחְפְּר֑וּ חֹ֝שְׁבֵ֗י רָעָתִֽי׃
יבושו . כאשר לא יוכלו לי :
יסוגו אחור . יחזרו אחור וכן לא נסוג אחור ( לקמן מד ) : חושבי . מל' מחשבה :
יבושו מבקשי נפשי הרוצים להרגני, וגם יסגו אחור חושבי רעתי, שהם קלים מן המבקשים נפשי :
יבשו ויכלמו. הבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ויסוגו אחור הוא מעצמו והוא יותר מבושה, ויחפרו. מאחרים והוא יותר מכלימה, ומוסיף גם כן לא לבד מבקשי נפשי גם חושבי רעתי, ומוסיף והולך גם יסוגו ויחפרו אף חושבי רעתי.
{ה}
יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהוָ֣ה דּוֹחֶֽה׃
יהיו כמץ . יהיו נעים ונדים ממקום למקום כמוץ הנד מפני הרוח :
כמוץ . היא פסולת התבואה :
יהיו, יענשו ע''י סבה חיצונית כמוץ הנשא מפני רוח, ולא בדרך הטבע רק מלאך ה' יהיה הדוחה אותם, וגם.
{ו}
יְֽהִי־דַרְכָּ֗ם חֹ֥שֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּ֑וֹת וּמַלְאַ֥ךְ יְ֝הוָ֗ה רֹדְפָֽם׃
חשך והלקלקות . שניהם יחד כדי שיחליקו רגליה' בחלקלקות והחשך אינו מניחם להשמר מן החלקלקות כד''א ( שם כ''ג ) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ויפלו בה :
יהי דרכם חושך . לבל יראו להשמר ויהי דרכם חלק וימעדו רגלם בעת ינוסו כשירדפם המלאך והוא משל לומר שיהיו נלכדים בצרות ולא יוכלו להנצל :
וחלקלקות . מל' חלק :
יהי דרכם, בעצמם חשך וחלקלקות, עד שיחלקו וידחו באפלה מעצמם, וגם בזה יהיה שליח ההשגחה שמלאך ה' ירדוף אותם :
{ז}
כִּֽי־חִנָּ֣ם טָֽמְנוּ־לִ֭י שַׁ֣חַת רִשְׁתָּ֑ם חִ֝נָּ֗ם חָפְר֥וּ לְנַפְשִֽׁי׃
חפרו לנפשי . שוחה ליפול בה :
חנם . על לא חמס בכפי : לנפשי . כמו לגופי וכן ברזל באה נפשו ( לקמן ק''ה ) :
שחת . בור : רשתם . כמו ורשתם והוא פח יקוש :
כי חנם, דרך צידי חיות שחופרים חפירה, וסביבה טומנים רשת שתצוד החיה עת תלך שם, אומר שלחנם טמנו את הרשת וגם מה שחפרו לנפשי הכל היה בחנם, כי לא עשיתי להם רעה, לכן
{ח}
תְּבוֹאֵ֣הוּ שׁוֹאָה֮ לֹֽא־יֵ֫דָ֥ע וְרִשְׁתּ֣וֹ אֲשֶׁר־טָמַ֣ן תִּלְכְּד֑וֹ בְּ֝שׁוֹאָ֗ה יִפָּל־בָּֽהּ׃
שואה . חשך ברואינ''ה בלע''ז : ורשתו אשר טמן . כן דרך לטמון הרשת ולכסותו בקש או בעפר כדי שלא ירגיש בה העובר עליה עד שנלכד בה :
תבואהו . תבוא עליו חשך שלא ידע להזהר : אשר טמן . כי הן הדרך להטמין ולכסות הרשת לבל יהא נראה להשמר ממנו : תלכדו . את הפורש אותה : בשואה . בעבור החושך הבא עליו לא יראוהו ויפול בה :
שואה . חושך כמו אמש שואה ( איוב ל' ) :
תבואהו שואה חושך פתאומי, אשר לא ידע להזהר, ועי''כ תלכדהו הרשת עצמה אשר טמן, כי ע''י השואה והחשך יפול בה, באופן שבפועל כפיו יוקש רשע, אבל
{ט}
וְ֭נַפְשִׁי תָּגִ֣יל בַּיהוָ֑ה תָּ֝שִׂישׂ בִּישׁוּעָתֽוֹ׃
ונפשי תגיל . כשאראה במפלתם :
בה' . בעזרת ה' :
נפשי תגל בה', הגילה בלב תהיה ע''י ה', והשישה בגלוי תהיה ע''י ישועתו, והנה יספר שהריעו לו בין בנפש בין בגוף בין בממון, נגד הנפש אמר ונפשי תגיל, נגד הגוף אומר.
תגיל תשיש. השישה הם הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, והגילה היא בלב אשמח בלבי בה', ובגלוי אשיש בישועתו, ועיין לקמן (נ''א י') :
{י}
כָּ֥ל עַצְמוֹתַ֨י ׀ תֹּאמַרְנָה֮ יְהוָ֗ה מִ֥י כָ֫מ֥וֹךָ מַצִּ֣יל עָ֭נִי מֵחָזָ֣ק מִמֶּ֑נּוּ וְעָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן מִגֹּזְלֽוֹ׃
כל עצמותי . יקלסוך על כך כי עתה :
מי כמוך . מי מושיע כמוך : מחזק ממנו . מן האויב החזק ממנו : מגוזלו . ממי שרוצה לגזלו :
כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה: אתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות ק"ש רב חסדא אמר אסור לקרות ק"ש אמר רבא מ"ט דרב הונא דכתיב כל הנשמה תהלל יה ורב חסדא אמר אסור לקרות ק"ש מ"ט דרב חסדא דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך:
ברכות כה ע"א
כל עצמותי תאמרנה, ר''ל כי הדבר שבו נעשה הנס הוא האומר והמעיד על הנס, ובאשר נעשה לי נס בכל עצם מעצמותי ובכל אבר, שכ''א מאיברי היו בסכנה מיוחדת, וא''כ כל עצמותי יעידו על שה' אין כמוהו, ונגד הצלת הגוף יאמרו שהוא מציל עני מחזק ממנו, ונגד הצלת הממון יאמרו שהוא מציל עני ואביון מגוזלו :
{יא}
יְ֭קוּמוּן עֵדֵ֣י חָמָ֑ס אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָ֝דַ֗עְתִּי יִשְׁאָלֽוּנִי׃
יקומון . עלי תמיד עדי חמס וגו' :
יקומון . עדי רשע קמים להעיד בי ושואלים ומבקשים ממני להחזיר דבר אשר לא ידעתי מעולם ולא בא לידי :
יקומון, עתה מבאר איך רצו להרע לו בג' אלה, בקנין ובגוף ובנפש, נגד הקנינים אמר שיקומון עדי חמס להעיד נגדו עדות שקר בעניני ממון, והי' ערמתם כי אשר לא ידעתי ישאלוני, למשל שהעידו שאביו לוה סך פלוני מפלוני או שמכר שדהו, דבר שלא יכול להכחישם ולהביא ראיה כנגדם, נגד הגוף, אמר.
{יב}
יְשַׁלְּמ֣וּנִי רָ֭עָה תַּ֥חַת טוֹבָ֗ה שְׁכ֣וֹל לְנַפְשִֽׁי׃
תחת . במקום הטובה שעשיתי להם : שכול לנפשי . חפצים להביא עלי את המיתה :
שכול . ענין מיתה :
ישלמוני רעה תחת טובה, כי מדרך העולם שהבא להרע לחברו בגופו לא יעשה זה רק דרך נקמה אם הוא הרע לו, אמר שהיה הרעה תחת טובה כי אני הטבתי עמהם, ונגד הנפש אמר כי ישלמו שכול לנפשי שרצו לשכל נפשי מהסתפח בנחלת ה' :
{יג}
וַאֲנִ֤י ׀ בַּחֲלוֹתָ֡ם לְב֬וּשִׁי שָׂ֗ק עִנֵּ֣יתִי בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וּ֝תְפִלָּתִ֗י עַל־חֵיקִ֥י תָשֽׁוּב׃
ותפלתי על חיקי תשוב . כלומר ואם יאמרו לא עניתי נפשי אלא לרעתם שיכבד עליהם חליים תפלתי שהתפללתי עליהם תשוב עלי :
בחלותם . כשהיו חולים היה לבושי שק והייתי מענה נפשי בצום בעבורם . ותפלתי . ר''ל פן יאמרו שכ''ז היה למען יכבד עוד החולי עליהם לזה אמר ותפלתי מה שהתפללתי עליהם תשוב אל חיקי ויקויים בי :
וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם: אמר רבא אם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו מ"ט אילימא משום דכתיב ואין חולה מכם עלי (ואין) [ו]גולה את אזני דילמא מלך שאני אלא מהכא ואני בחלותם לבושי וגו':
ברכות יב ע"ב
ואני, יצייר שהוא היה דורש טובתם, ובעת שחלו הצטער ע''ז כ''כ עד שנפל למשכב, והם שמחו ע''מ שנפל למשכב וקוו יום מותו, אומר בחלותם עשיתי כל מה שאפשר, שלבשתי שק, גם עניתי נפשי בצום, גם התפללתי בכונה אל חיקי, ר''ל בלב ובצנעה לא למען הראות לאחרים שמשתדל בעדם כי היתה תפלתי אל חיקי, ולא תפלה אחת לבד כי תפלתי תשוב פעם אחר פעם, וגם.
על חיקי. במצפוני, כמו כעס בחיק כסילים ינוח, בחיק יוטל את הגורל. תשוב. רצונו לומר שאתפלל פעם אחר פעם :
{יד}
כְּרֵֽעַ־כְּאָ֣ח לִ֭י הִתְהַלָּ֑כְתִּי כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם קֹדֵ֥ר שַׁחֽוֹתִי׃
כרע כאח לי התהלכתי . כאילו היו לי אחי ורעי התהלכתי מיצר עליהם על צרת' : כאבל . אם כבן המתאבל על אמו או כאם המתאבלת על בנה : קודר . לשון שחרות : שחותי . לשון שפלות :
כרע . התהלכתי כפוף ומעונה כאלו יהיו רעי ואחי : כאבל אם . כאם המתאבלת על בנה כי הלכתי בקדרות שחוח :
קודר . ענין חושך כמו שמש וירח קדרו ( יואל ב' ) : שחותי . ענין שחיה וכפיפה :
כרע, כאלו היה רע ואח לי כן התהלכתי בכל שעה לבקרו, וכמי שמתאבל על אמו כן קודר שחותי. עד שמרוב הצער וההשתדלות נעשיתי קודר ושחוח :
{טו}
וּבְצַלְעִי֮ שָׂמְח֪וּ וְֽנֶאֱ֫סָ֥פוּ נֶאֶסְפ֬וּ עָלַ֣י נֵ֭כִים וְלֹ֣א יָדַ֑עְתִּי קָֽרְע֥וּ וְלֹא־דָֽמּוּ׃
ובצלעי שמחו ונאספו . וכשאני צולע ששבר בא עלי שמחו ונאספו : נאספו עלי נכים . אנשי' פסחי' כמו שאנו מתרגמינן נכה חגירא , ומנחם חברו כמו נכאי' ( ישעיה ט''ז ) אימנויישי''ץ בלע''ז : קרעו ולא דמו . אילו היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ כשמלבינין פני :
ובצלעי . ר''ל בחליי כי אז ילאה האדם לעמוד על רגליו ביושר כ''א כחגר ופסח . נכים . אף המוכים ברגליהם נאספו עלי ור''ל כולם נאספו איש לא נעדר : ולא ידעתי . על מה נאספו הלא לא הרעותי אחד מהם : קרעו . והמה פותחים פיהם בשחוק ואינם יכולים להתאפק ולשתוק מן השחוק :
ובצלעי . ענין חגר ופסח כמו והוא צולע ( בראשית ל''ב ) : נכים . מוכה ברגל כמו נכה רגלים ( ש''ב ד' ) : קרעו . כן יקרא פתיחת הפה לשחוק וכאשר כן יקרא פתיחת חלונות כמ''ש וקרע לו חלונו ( ירמיה כב ) : ולא דמו . ולא שתקו :
וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ: דרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים [ולא ידעתי] קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות ב"ד פוסקין ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא וכו'.
סנהדרין קז ע"א
וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מדדרש רבא דדרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב וכו'.
בבא מציעא נח ע"ב
(טו-טז) ובצלעי, ואז ע''י ששחותי ולא יכלתי לעמוד על רגלי ושכבתי לנוח על צלעי וצדי מרוב העמל, כי עי''כ נפל למשכב מעט, אז הם שמחו ע''ז ונאספו, ובעת באו לביתי לבקרני לא הראו שמחתם בפועל רק נאספו עלי נכים, עשו א''ע בפני כאלו הם נכאי רוח ומצטערים עלי, ולא ידעתי משמחתם בלב, אמנם קרעו ולא דמו מרוב תשוקתם שאמות קרעו את בגדיהם כאלו אני מת כבר, ולא דממו כדרך לקרוע בדממה ואבילות, רק אחר שקרעו התועדו בחנפי לעגי מעוג, היינו בחברת לועגים ולצים האומרים דברי לעג, וחרקו עלי שנימו בבזיון :
בצלעי. מענין צולע על ירכו, או שאשכב על צלעי וצדי מפני החולשה. נכים. כמו נכה רוח, עושים את עצמם כנכאים :
{טז}
בְּ֭חַנְפֵי לַעֲגֵ֣י מָע֑וֹג חָרֹ֖ק עָלַ֣י שִׁנֵּֽימוֹ׃
בחנפי לעגי מעוג וגו' . בשביל חניפות של ליצנות אכילה ושתיה שמחניפין לשאול בשביל שיאכילם וישקם חורקים עלי שיניהם : מעוג לשון אכילה כמו אם יש לי מעוג דאליהו ( מלכים א י''ז ) , ומנחם פתר אותו לשון עוגה קטנה ( שם ) וכן אם יש לי מעוג :
בחנפי . המה יתחברו עם החנפים הלועגים ומתלוצצים בבני אדם ובעבור מתן החררה שמקבלים ממי שרוצה בזה וכל אחד מהם חרק עלי שניו דרך כעס וקצף :
מעוג . חררה ועוגה כמו אם יש לי מעוג ( מ''א יז ) : חרוק . ענין שחיקת וטחינת השינים אלו באלו בהתקצף כמו ויחרקו שן ( איכה ב ) :
בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג: מאי פתילה אמר רב מתנה פתילה של אבר מנא לן אתיא שריפה שריפה מעדת קרח מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים רבי אלעזר אמר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים מאן דיליף מעדת קרח מנא ליה דכתיב ואת מחתות החטאים האלה בנפשותם שנשמתן נשרפת וגוף קיים ואידך ההיא שריפה ממש היא ומאי בנפשותם שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שניו וכו'.
סנהדרין נב ע"א
לעגי מעוג. מענין לעג, ונפל הלמ''ד כמו בשורש לקח לתע :
{יז}
אֲדֹנָי֮ כַּמָּ֪ה תִּ֫רְאֶ֥ה הָשִׁ֣יבָה נַ֭פְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶ֑ם מִ֝כְּפִירִ֗ים יְחִידָתִֽי׃
כמה תראה . כמה ארך אפים יש לפניך לראות כל אלה : משואיהם . מחשך שלהם : מכפירים יחידתי . מוסב על השיבה נפשי השיבה מכפירים יחידתי , ( יחידתי נשמתי סא''א ) :
כמה תראה . עד מתי תראה בעניי ולא תושיע : השיבה . הצל נפשי מחשכת הצרות אשר יביאו עלי :
כמה . ענין זמן רב : משואיהם . ענין חושך : מכפירים . חזקים ככפירים . יחידתי . נשמתי :
(יז-יח) ה' כמה תראה, ר''ל אף שאני לא ידעתי מחשבותיהם שבאים לצחק וללעג, אבל כמה תראה אתה, הלא אתה רואה את כל, כמה וכמה גדולה ראותך על ראותנו, וא''כ השיבה נפשי משואיהם ר''ל אני מסוכן בין כך ובין כך, שאם אהיה בחברת אנשים אני מסוכן בשואיהם והמייתם, ואם אפרד מן האנשים להתבודד במדבריות ביחידות אני מסוכן מן הכפירים שבמדבר, וא''כ השיבה מכפירים יחידתי, אם אהיה מתבודד ביחידות, ואז אודך בקהל רב על ההצלה שהצלתני מאנשים רעים ומחיות רעות :
משאיהם. מהמייתם. ויחידתי. כשאני יחיד ומתבודד :
{יח}
א֭וֹדְךָ בְּקָהָ֣ל רָ֑ב בְּעַ֖ם עָצ֣וּם אֲהַֽלְלֶֽךָּ׃
אודך . ואז אודך בקהל רב :
עצום . ענין רבוי וכן עצמו לי אלמנותיו ( ירמיה טו ) :
{יט}
אַֽל־יִשְׂמְחוּ־לִ֣י אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר שֹׂנְאַ֥י חִ֝נָּ֗ם יִקְרְצוּ־עָֽיִן׃
אויבי שקר . ששונאין אותי על דבר שקר שמעידין עלי מה שלא עלה במחשבתי מעולם אל ישמחו במפלתי : שונאי . ששונאי' אותי אל יקרצו עלי עין וללעוג בעיניהם על מפלתי : יקרצו . צינאנ''ט בלע''ז :
אויבי שקר . אויבים לי בחנם : יקרצו עין . מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל יקרצו עין בדרך לעג :
לי . עלי : יקרצו . ענין נדנוד העין ללעג וכן קורץ בעיניו ( משלי כ' ) :
אל ישמחו לי האויב איבתו גלויה והוא שמח בגלוי לז''א אל ישמחו לי, ולרוב תהיה האיבה בעבור סבה כמו שעשה עמו רעה, וכדומה, לז''א שהוא איבת שקר כי לא עשה להם רעה, והשונא הוא בלב ואינו שמח בגלוי רק קורץ עין יתן עצבת, ולזה אומר אל יקרצו עין, והשנאה תהיה בעבור מום או דופי שמצא בו, לז''א שונאי חנם :
איובי שונאי. הבדלם למעלה (י''ח י''ח) :
{כ}
כִּ֤י לֹ֥א שָׁל֗וֹם יְדַ֫בֵּ֥רוּ וְעַ֥ל רִגְעֵי־אֶ֑רֶץ דִּבְרֵ֥י מִ֝רְמוֹת יַחֲשֹׁבֽוּן׃
על רגעי ארץ . על דכאי ארץ , וכן רוגע הים ( ירמיה ל''א ) עורי רגע ( איוב ז' ) , וכן פירש דונש :
כי לא שלום ידברו . כל דבריהם בריב ומצה : ועל רגעי ארץ . על הנסתרים מפניהם בבקעי ארץ יחשבו מרמה :
רגעי . ענין בקוע כמו עורי רגע ( איוב ז' ) :
כי, אויביו היו מוציאים דבה עליו, ודרך מוציא דבה להרחיק עדותו, וכששאלו להם ממי שמעתם דבר זה שאתם אומרים עליו רע, היו אומרים ששמעו מפלוני ופלוני שכבר מתו, וז''ש שע''י שלא שלום ידברו שעי''כ דברי מרמות יחשבון על רגעי ארץ, היו אומרים שנוחי ארץ וישני קברות אמרו דבר זה, אבל אח''כ החזיקו בדבתם ויעיזו פניהם שראו דבר זה הם בעצמם בעיניהם, וז''ש.
רגעי ארץ. נוחי ארץ, (מלשון מרגוע) שהם המתים :
{כא}
וַיַּרְחִ֥יבוּ עָלַ֗י פִּ֫יהֶ֥ם אָ֭מְרוּ הֶאָ֣ח ׀ הֶאָ֑ח רָאֲתָ֥ה עֵינֵֽינוּ׃
האח האח . לשון שמחה מתהלל בתאות לבו מרוב שמחת' שרואים תאותם מתקיימת :
וירחיבו . בשחוק רב : ראתה עינינו . מה שחפצנו לראות :
האח . ענין ל' שמחה הוא וכן אמרה צור על ירושלים האח ( יחזקאל כ''ו ) :
וירחיבו עלי פיהם, שאח''כ הרחיבו פיהם בהרחבה יותר, עד שאמרו לאמר האח האח הלא זאת ראתה עיננו, שהלא בעינינו ראינו שדוד עשה רע כזאת :
{כב}
רָאִ֣יתָה יְ֭הוָה אַֽל־תֶּחֱרַ֑שׁ אֲ֝דֹנָ֗י אֲל־תִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנִּי׃
ראיתה . הלא ראיתה שמחתם עלי אל תשתוק להם מלקחת מהם נקמתי :
ראיתה, אומר הנה הם אומרים שראו על דבר שלא ראו, ואני אין לי ראיה כנגדם רק אתה ה' הלא ראיתה האמת, ואתה עד, ולכן אל תחרש, הגד אתה את האמת, והוא במה שאל תרחק ממני ותריב ריבי להודיע שהאמת אתי :
{כג}
הָעִ֣ירָה וְ֭הָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִ֑י אֱלֹהַ֖י וַֽאדֹנָ֣י לְרִיבִֽי׃
העירה והקיצה . פמליא של מעל' לשפוט משפטי מאויבי :
למשפטי . לעשות משפטי ולריב ריבי :
העירה, נגד מה שהגידו דברי מרמותם בשם רגעי ארץ ומתים, העירה והקיצה את המתים מקבריהם למשפטי שיגידו האמת, ונגד מה שאמרו שראתה עינם, עמוד אתה אלהי וה' לריבי נגד העדי שקר :
העירה והקיצה. יוצא, העירה את המתים וכבר התבאר (חבקוק ב'), שיקיצה הוא מוסיף על העירה : למשפטי, לריבי. משפט הוא גמר המשפט להוציא משפטי, וריב נגד העדי שקר עי' ישעיה (ג' י''ג) :
{כד}
שָׁפְטֵ֣נִי כְ֭צִדְקְךָ יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֗י וְאַל־יִשְׂמְחוּ־לִֽי׃
כצדקך . כפי מדת צדקך ולא כמעשי :
שפטני, ואתה תוציא לאור משפטי כפי צדקך ואז אל ישמחו לי אויבי שקר שהזכיר למעלה :
{כה}
אַל־יֹאמְר֣וּ בְ֭לִבָּם הֶאָ֣ח נַפְשֵׁ֑נוּ אַל־יֹ֝אמְר֗וּ בִּֽלַּעֲנֽוּהוּ׃
האח נפשנו . שמחה נפשנו : בלענוהו . בלענו את דוד :
אל יאמרו האח נפשנו אלה שרצו להשפיל כבודו, אל יאמרו בלענוהו אלה שרצו להרגו :
{כו}
יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחְדָּו֮ שְׂמֵחֵ֪י רָעָ֫תִ֥י יִֽלְבְּשׁוּ־בֹ֥שֶׁת וּכְלִמָּ֑ה הַֽמַּגְדִּילִ֥ים עָלָֽי׃
יחדיו . כולם יחדו וכ''א יראה בבושת חבירו : שמחי רעתי . השמחים בבוא עלי הרעה : המגדילים עלי . המתגאים ומחזיקים עצמם לגדולים למולי :
המגדילים . מל' גדול :
יבשו שמחי רעתי הם האומרים בלענוהו, ילבשו בשת המגדילים בושה וכלימה עלי, נגד האומרים האח נפשנו :
יבשו, יחפרו, כלימה. התבאר בפסוק ד', ורצונו לומר יבושו מעצמם, ויחפרו מאחרים והמגדילים בושה וכלימה עלי, ילבשו הם לבוש הבושה והכלימה :
{כז}
יָרֹ֣נּוּ וְיִשְׂמְחוּ֮ חֲפֵצֵ֪י צִ֫דְקִ֥י וְיֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהוָ֑ה הֶ֝חָפֵ֗ץ שְׁל֣וֹם עַבְדּֽוֹ׃
חפצי צדקי . החפצים שאמצא צדקה מה' : ויאמרו תמיד . בכל עת יאמרו יגדל כבוד ה' החפץ בשלום עבדו :
ירנו וישמחו הצדיקים שהם חפצי צדקי, ויאמרו תמיד יגדל ה' שבזה שה' שומר את עובדיו ונותן להם שלום שמו מתגדל בעולם :
{כח}
וּ֭לְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקֶ֑ךָ כָּל־הַ֝יּוֹם תְּהִלָּתֶֽךָ׃
צדקך . הצדקה שעשית לי : כל היום . אספר תהלתך :
תהגה . תדבר :
ולשוני תהגה צדקך בעונש הרשעים, וכל היום תהלתך בשכר הצדיקים ושמירתם :