נפשי אשא . אכוון לבי :

נפשי אשא . אמסור נפשי לך למנה :

אשא . ענין מנחה ודורון כמו וישא משאות מאת פניו ( בראשית מ''ד ) :

לדוד אליך ה' נפשי אשא, פסוק זה הוא קוטב המזמור ויסודו, בו יאמר, שכמו שהמורה בחצים ישים לו אות שאליו יורה למטרה, כן שם את ה' לאות ולמטרה אל כל מבוקשיו וחפציו, בין הגשמיים בין הרוחניים, ואמר רק אליך ה' אשא נפשי, אתה עיקר מגמתי לא דבר זולתך, שכל עניני אתה הוא תכלית מבוקשי, וכל חפצי הם רק אמצעיים להגיע על ידם אל התכלית זה :

אליך נפשי אשא. כמו ואליו הוא נושא את נפשו, שכל נפשו תלויה בדבר זה :

בך בטחתי . הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי :

אלהי, (בענין צרכיו הגשמיים) הנה בכל עניני בך בטחתי, ולכן אבקש אל אבושה, כאילו אין תכלית בקשתו השגת הצרכים רק השגת הבטחון בל יתבייש על בטחונו בה' עת יהיה לו מקור אכזב, ובעבור תכלית זה אני מבקש אל יעלצו אויבי לי שבזה יגיע חילול ה' :

יעלצו. התבאר למעלה (ט' ג') שפעל עלץ בא לרוב על שמחה הרוחנית או הפך שמחה זאת, ששמחת האויבים הוא על שבטחונו בה' כוזב :

הבוגדים ריקם . הגזלנים החמסנים המושיבים את העניים ריקם מנכסיהם כמו ( לעיל ז' ) ואחלצה צוררי ריקם :

גם . אז גם כל המקוים לך לא יבושו מן המלעיגים כי יראו כי יש תקוה . הבוגדים . אבל הבוגדים בריעיהם חנם הם יבושו :

ריקם . בחנם וכן ואחלצה צוררי ריקם ( לעיל ז' ) :

גם, בזה יסובב שגם כל קויך לא יבושו, משא''כ אם לא יתמלא בטחוני, וכן עי''כ יבושו הבוגדים ריקם, לפ''ז אין התכלית אצלי השגת דבר המובטח רק קיום הבטחון עצמו שיתגדל כבוד השם :

דרכיך, (בענין צרכיו הנפשיים) אבקש לדעת דרכיך, שדרך הוא הקבוע לרבים, הדרך הגדול, והארחות הם המסתעפים מן דרך הגדול אל הצדדים, הדרכים הגדולים די בהודעה והארחות הפרטיים צריכים לימוד, כי הם רבים ואינם ניכרים כ''כ, ובנמשל דרכיך הודיעני הם הדרכים הכוללים שבהם תנהיג את עולמך כגון הרחמים והחנינה ארך אפים ורב חסד, תודיעני למען אתנהג בהם, כמ''ש והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו', וארחותיך למדני הם הפרטים המתפרדים מדרך הגדול, שיתנהג ה' בעתים פרטים ובמקומות פרטים ובאנשים יחידים, וכן לדעת איך יתנהג האדם בעתים ובענינים פרטיים שילוז לפעמים מדרך הכולל, כמו להתאכזר נגד רשעים ולהתגאות ולעוז כנגדם וכדומה שזה צריך לימוד :

דרכיך, ארחותיך. התבאר בכ''מ שהדרך הוא הגדול והארח הוא קטן ממנו ההולך מן העיר אל הכפרים (עי' לעיל י''ט ו', כ''ז י''א, קי''ט ט', שם י''ד) :

הדריכני . אדריצימו''י בלעז : אותך קויתי כל היום . הוא העה''ז שהוא יום לאומות ולילה לישראל :

הדריכני . רוצה לומר למדני לדעת אמיתת דרכך לפי שאתה מושיעי ואליך אקוה לזה למדני דרכך ואלך בה ואהיה ראוי לתשועה :

הדריכני . מלשון דרך :

הדריכני, אחר שבקש שיודיעהו ההנהגה במדות בקש שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם ולא יושגו אלא בנבואה מסוד ה' ליראיו, והאמתיות האלה יתחלקו למעשיי ועיוני, כמו השגת עניני האלהות ודרכיו בשכל העיוני, וידיעת התורה חקיה ומצותיה בשכל המעשי, על המעשי אמר הדריכני באמתך, ועל העיוני אמר ולמדני, ובאר טעם בקשתו כי אתה אלהי ישעי המושיעי בכל צרכי הגופנים והנפשיים, וגם בזה אומר שאינו מכוון בזה תועלת עצמו, להשיג עי''כ איזה כבוד וכדומה, רק אותך קויתי כל היום שאתה תכלית תקותי, וכל יתר הדברים שאבקש הוא רק שיהיו אמצעים להשיג אותך ולעבדך שהוא תכלית תקותי, כמ''ש אליך ה' נפשי אשא :

כי מעולם המה . מימות אדם הראשון שאמרת לו ביום אכלך ממנו מות תמות ( בראשית ב' ) ונתת לו יום משלך שהוא אלף שנים :

המה . חסדיך ורחמיך :

זכור, בא בטענה כי בתחלת יצירת האדם השגיח עליו בתכלית הרחמים והחסד מבלי שהיה ראוי אליו כי הנעדר לא עבד את ה' עדיין, וכל הטוב שהשפיע ה' על האדם בראשית יצירתו היה חסד חנם מבלי קדימת מפעל ומעשה מהנוצר, וא''כ ראוי שתתמיד חסדך זה בלי הפסק אף שאיני ראוי לזה עפ''י מעשי, ואמר רחמיך נגד מה שהשלימו בכל איברי גופו בתכלית הרחמים בכל אבר ואבר, וחסדיך נגד כחות השכל והבינה שהוא מצד החסד למען ישיג גדולתו, וזה מגביל נגד שני הבקשות שבקש על עניני הגוף ועל עניני הנפש, וכל אלה מעולם המה ר''ל מעת היצירה :

כחסדך זכר לי . הראוי לחסדך זכור לי אלו מעשים טובים שבידי :

כחסדך וגו' . אתה ה' כפי מדת חסדך זכור ר''ל זכור מעשי הטובים המביאים מדת החסד : למען טובך . עשה למען מדת טובך :

חטאת, אולם אבקש בעת תזכר חסדיך ורחמיך שעשית לי לא תזכר כנגד זה חטאת נעורי ופשעי שאני הייתי כפוי טובה וחטאתי, שאז יגדל החטא לפי ערך החסד ויתחייב שע''י חטאתי יפסקו ממני החסד והרחמים, ושיעור הכתוב כחסדך (אשר) תזכר לי אתה (ר''ל חסד שעשית אתה) אל תזכר חטאת נעורי ופשעי שחטאתי אני, להעריך זה כנגד זה, למען טובך ה' וראוי שאת הטוב תזכור ולא את הרע :

חטאות נעורי ופשעי, החטאת הוא מצד תאות הגוף ומגביל נגד רחמך בהשלמת הגוף, והפשע הוא המרד, שהוא בכחות השכל והבינה, ומגביל נגד חסדך, ומלת אתה. רצונו לומר שלא כאשר תזכור מה שעשית אתה תזכור מה שעשיתי אני :

טוב וישר ה' . וחפץ להצדיק בריותיו : על כן יורה חטאים בדרך . תשובה , ד''א יורה חטאים הרוצחים שנאמר תכין לך הדרך וגו' ( דברים י''ט ) מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כו' כדאיתא במכות :

טוב וישר ה' . ורוצה הוא להטיב לכל ע''כ מלמד הוא את החוטאים ומזהירם ללכת בדרך הנכון :

יורה . ילמד :

טוֹב וְיָשָׁר יְהֹוָה: רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים וכו'.מכות י ע"ב

טוב וישר ה', הנה מצד שהוא טוב יורה חטאים בדרך, שהם החוטאים מצד השגגה יראם הדרך, ומצד שהוא ישר :

(ח-ט) יורה, ידרך, ילמד. ההוראה והלימוד הוא אל הבלתי יודעים, וההדרכה הוא להבלתי יכולים, והלימוד גדול מן ההוראה כמ''ש באילת השחר (כלל תע''א), וחטאים. הם מצד השגגה ומצטרף עם קולע אל השערה ולא יחטיא, שלא יכונו הדרך הנכון ויורם הדרך, (עי' אילת השחר כלל שס''ג) :

ידרך . מדריך את הענוים לאחוז בדרכיהם במשפט הראשון ולא יסורו ממנה ומלמדם עוד לאחוז בדרכי ה' וכמ''ש רז''ל מה הוא רחום וגו' :

ידרך . מלשון דרך :

ידרך ענוים, אלה שיודעים הדרך רק שיש מניעות שמעכב בעדם לעשות את הראוי כמו בקשת הצרכים ושאר סיבות יסייע אותם שילכו בדרך משפט, היינו בדרך הראוי, גם ילמד ענוים דרכו המיוחד מסוד ה' ליראיו :

לנוצרי . לשלם חסדי לשומרי בריתו ועדותיו :

כל ארחות, והגם שתמצא לפעמים שה' אינו הולך בהנהגתו בדרך הזה הכולל, רק הולך בארח פרטי נפרד מדרך הכולל, כמו שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, הנה גם הארחות הם חסד ואמת, שלפעמים הם מצד החסד כמו שרעות הצדיקים בא לכפר עון קל שעשו ולהגדיל שכרם בעוה''ב ולפעמים הוא מצד האמת ומה''ד להאריך אף לרשע עד שיתמלא סאתו ולהאבידו בעוה''ב, וכ''ז ידוע לנוצרי בריתו ועדותיו, הם יודעים שהארחות האלה הם חסד ואמת :

ארחות. הם היוצאים מדרך הגדול אל הכפרים, כנ''ל ד' :

למען שמך . הרב סלח לעוני : כי רב הוא . כי נאה לרב לסלוח עון רב :

למען שמך ה' . המורה על הרחמים : כי רב הוא . אף שעוני גדול ורב :

למען, (חוזר אל התפלה), נגד מה שבקש חטאת נעורי ופשעי אל תזכור, מוסיף לבקש, למען שמך ה' כי רב הוא וסלחת לעוני, שתסלח העון לגמרי, ולא לבד הפשע כי גם העון שחמור ממנו, וזה תעשה למען שמך שאתה מלא רחמים וסולח לעונות :

לעוני. הוא אשר נעשה על ידי עוות השכל והוא גדול מחטא ופשע, והסליחה גדול מכל הלשונות המורים על נשיאות חטא כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' רע''ז), וזה תעשה למען שמך כי רב הוא :

מי זה האיש ירא ה' . הקב''ה יורנו בדרך שהוא יבחר הוא דרך הטוב :

מי זה . מי שירא מה' ובוחר בטוב אז ה' מלמדו ללכת בדרך שבחר וכמ''ש רז''ל הבא לטהר מסייעין לו :

מי זה, אחר שהשלים תפלתו שיחונהו ה' בין בצרכיו הגשמיים בין בנפשיים, אומר שליראי ה' האמתיים יש עוד דרך אחר מעולה מן הדרך הזה שהתפללתי עליו עד הנה, והוא שהם ימאסו עניני עולם הזה לגמרי ולא יבקשו רק אושר הנפש הרוחני, וז''ש מי זה האיש אשר הוא ירא ה' באמת, ה' יורהו דרך אחר אשר יבחר, והוא כי.

נפשו בטוב תלין . כשילין בקבר תלין בטובה נפשו :

תלין . כשימות וישכב בקבר תנוח נפשו בטוב ובזכותו יצליח זרעו ויירשו ארץ :

נפשו בטוב תלין עקר השתדלותו יהיה על אושר נפשו האלהית שהיא תלין בטוב ושכר עוה''ב, ולא ירצה מן העוה''ז רק קיום המין שזרעו יירש ארץ, שבניו הם יצלחו בזכותו והוא די לו בקב חרובין מע''ש לע''ש :

נפשו. בא על הנפש הנצחיית, (כנ''ל ג' ג', ט''ז ט' י''ט ח', כ''ד ד', ובכל מקום) :

ליראיו . מגלה ליראיו : ובריתו . התורה הנתונה בברית יגלה להם להודיעם :

סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב מרחבעם דכתיב והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא מצורע מעוזיהו דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב והצרעת זרחה במצחו מחזיק בפלך מאסא דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי א"ל כמחט בבשר החי מנא ידע אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה ואיבעית אימא מרביה הוה גמיר לה ואיבעית אימא סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכו'.סנהדרין מח ע"ב סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו סודרא סוד ה' ליראיו וכו'.שבת עז ע"ב סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: א"ר יצחק בר (רב) יוסף א"ר יוחנן כל אחד ואחד בעצמו שיער והאיכא בן עזאי דלא נסיב איבעית אימא נסיב ופירש הוה ואיבעית אימא מרביה שמיע ליה ואיבעית אימא סוד ה' ליראיו וכו'.סוטה ד ע"ב סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: אמר רב משרשיא דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא מתקיף לה מר זוטרא מאן דכתיב ביה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא אלא דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא דכתיב סוד ה' ליראיו וכו'.סנהדרין קו ע"ב סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אלעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה בבהמ"ד היום א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך פשט ידיו וקבל עיניו בכה ר' אלעזר ואמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית תנא לאחר שנתיישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו וכו'.חגיגה ג ע"ב סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: עולא אקלע לפומבדיתא אייתו לקמיה דמא ולא חזא אמר ומה רבי אלעזר דמרא דארעא דישראל הוה כי מקלע לאתרא דר' יהודה לא חזי דמא אנא אחזי ואמאי קרו ליה מרא דארעא דישראל דההיא אתתא דאייתא דמא לקמיה דרבי אלעזר הוה יתיב רבי אמי קמיה ארחיה אמר לה האי דם חימוד הוא בתר דנפקה אטפל לה רבי אמי א"ל בעלי היה בדרך וחמדתיו קרי עליה סוד ה' ליראיו וכו'.נדה כ ע"ב סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: ת"ר חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיה בעיניו אסא ברגליו וכו' אסא ברגליו דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזתו פדגרא א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי פדגרא א"ל כמחט בבשר החי מנא ידע איכא דאמרי מיחש הוה חש ביה ואיכא דאמרי מרביה שמע ליה ואיכא דאמרי סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכו'.סוטה י ע"א

סוד, מפרש נגד מ''ש נפשו בטוב תלין אומר שענין זה של נצחיית הנפש ועדונה לעוה''ב הוא סוד ה' ליראיו, שהם יודעים סוד הנפש וענינה ושיפה קורת רוח אחת בעוה''ב מכל חיי העוה''ז, ונגד מ''ש וזרעו יירש ארץ, מפרש ובריתו להודיעם שע''ז יודיע ה' ליראיו בריתו, כמו שכרת ברית עם האבות שיירשו בניו את הארץ, ועם דוד שלא תופסק המלכות מזרעו :

כי הוא וגו' . ולזה עיני אליו לבטוח בו כי יש תקוה :

עיני, ולכן גם אני בחרתי בדרך זה ועזבתי כל עניני העוה''ז, רק עיני נשואות תמיד אל ה' אל העולם העליון הרוחני, והגם שאדע שע''י שעיני נשואות למעלה אוכל ליפול בקל ברשת אשר פרשו לרגלי, בכ''ז לא אפסק מן הדביקות להסתכל בארץ, כי ידעתי כי אף שיבואו רגלי תוך הרשת הוא יוציא מרשת רגלי :

כי יחיד ועני אני . ועון רבים תלוי בי ולנגדן אני יחיד לפיכך פנה אלי וחנני כי תפלתי צריכה לתשועת כל ישראל :

כי יחיד . רצה לומר אין לי אוהב וריע כי כולם קמו עלי :

ועני . רצה לומר מוכנע :

פנה אלי, בהיותו מצייר א''ע במעמד הפרישות והדביקות, יצייר א''ע שהוא נבדל מכל העולם בין משכניו וריעיו וב''ב בין מעשרו וקנינו, ומבקש פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני, כי אין לי מאומה בזה העולם :

צרות לבבי . הצרות אשר בלבבי המה מתרחבים והולכים לזה אשאל הוציאני ממצוקותי :

ממצוקותי . מלשון צוקה וצרה :

צרות לבבי, גם על הצרות שיגיעוני בעולם איני משים לב, בהפך הם הרחיבו לי ואני שמח עליהם, לבד זאת אבקש ממצוקותי הוציאני, שהמצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, מזה תוציאני כי היא תשבית אותי מעבודת ה', אבל על הצרה החיצונית, איני משים לב כי אני מהביל עניני העוה''ז לגמרי :

צרות, ממצוקותי. כבר התבאר (ישעיה ח' כ''ב ובכ''מ) שצרה היא הצרה החיצונית, וצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, ויש צרה בלא צוקה אם מקבל היסורים בשמחה, ויש צוקה בלא צרה, מי שלבו אינו שמח מכל עמלו. והרחיבו. פעל יוצא הצרות הרחיבו לי, או רצונו לומר שהרחיבו את לבבי :

ראה עניי ועמלי . ועל ידיהם שא לכל חטאתי :

ושא . ענין מחילה וסליחה :

ראה, כי העוני והעמל שיגיע לי בעולם יהיה לי לכפרת עון וע''ז בקש ראה עניי ושא לכל חטאתי, זאת שנית אבקש. (יט-כ) ראה אויבי כי רבו, שמרה נפשי והצלני לבל יחטיאו את נפשי, וזאת שנית בל אבוש כי חסיתי בך ויהיה מזה חילול השם, כמ''ש בתחלה בך בטחתי אל אבושה :

ושנאת חמס . שלא כדין :

ושנאת חמס . ר''ל שונאים אותי כאלו הייתי איש חמס :

רבו . גדלו :

יצרוני . ישמרוני :

תום וישר . מעשה התום והיושר שעשיתי המה ילמדו עלי זכות להיות נשמר : כי קויתיך . הואיל ואקוה לך א''כ מהראוי שאהיה נשמר בצרוף זכות מעשה התום והיושר :

תם, אולם אבקש שלא ע''י מלחמה ורב חיל תצרני מן האויבים, רק התם והיושר המה יצרוני ע''י שקויתיך, שתומי וישרי ישמרו אותי :

פדה וגו' . כאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל :

פדה, לעומת מה שאמר שהוא מהביל עניני העוה''ז ואינו משים לב להתפלל על צרותיו כי הצרות הרחיבו את לבבו, אומר בכ''ז בעבור הכלל אני מבקש פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו, כי לא כל בני אדם הם במדרגה זו להתיאש מכל עניני העולם ולבל ירגישו בצרות ועוני :