ביום הציל ה' אותו וגו' . כשהזקין וכבר עברו עליו כל צרותיו ונצול מהם . ומיד שאול . והלא שאול בכלל היה אלא לפי שהיה קשה עליו ורודפו יותר מכלם כיוצא בדבר אתה אומר וראו את הארץ ואת יריחו ( יהושע ב' ) :

ביום הציל . לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת :

למנצח, במזמור הזה (שנתן בו הודאה על שהציל ה' אותו מיד כל אויביו, במלחמות הרבות אשר היה לו ומיד שאול ביחוד שהיה בו בסכנה יותר מכולם), ספר שני מיני ענינים בהנהגת ה' עמו, בעת השלוה שלא הגיע אליו שום צרה ופחד אויב, ואז הוא מברך על הטובה על שה' שמרו בל יבא אליו רעה כלל, {{{ב}}} עת שבאו עליו רעות רבות וצרות, ובזה מספר שני מיני השגחה וישועה, {{{א}}} השגחה באמצעות הטבע, וזה כשאינו זוכה מצד מעשיו רק שה' יושיעהו ע''י תפלתו שאז יושיעהו ע''י אמצעיים טבעיים, {{{ב}}} השגחה וישועה ע''פ נסים גלוים למעלה מדרך הטבע כשזוכה לזה ע''פ מעשיו, ואז א''צ לתפלה כלל, כי ה' אתו לתת לו נס להתנוסס :

ארחמך . אאהבך כדמתרגם ואהבת לרעך ( ויקרא יט ) ותרחם :

ארחמך . ענין אהבה וחיבה :

ארחמך, אני ממלא אותך רחמים אתה ה' חזקי, (כי ה' לא יתפעל ולא יצדק אצלו הרחמים שהוא ההתפעליות שיתפעל המרחם בראותו איש מדוכא) אני הנושא שבעבורי אתה מלא רחמים, לא שהרחמים הם מצד התפעלות שלך :

ארחמך. פעל רחם לא נמצא בקל רק פה, והוא כמ''ש בפירוש :

סלעי . שעזרתני בסלע המחלקות כשהייתי מצומצם בין שאול ואנשיו להתפס כמו שנאמ' ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד וגו' ( ש''א כג ) : ומצודתי . לשון מבצר : צורי . לשון סלע : אחסה . אברי''אייר בלע''ז אחסה בו אתכסה בצלו כענין שנאמר ומבלי מחסה חבקו צור ( איוב כד ) שהסלעים כסוי ומגן להולכי דרכים מן הרוחות ומזרם גשמים :

ה' סלעי . ה' לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה : וקרן ישעי . הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים :

ומצודתי . מגדל גבוה וחזק : ומפלטי . ענין הצלה : צורי . חזקי כצור וסלע וכפל דברו : וקרן . דרך המקרא לכנות החוזק בקרן ע''ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי :

ה' סלעי, מספר תחלה עת השלוה שאין שום צרה מגעת אליו כלל, ויש בזה שני ענינים, {{{א}}} השמירה וההגנה מן האויב לבל יקרב אליו, {{{ב}}} מדרגה יותר גדולה הוא שעוד ינצח הוא את האויב וימשול עליו, נגד ההגנה אומר ה' סלעי ומצודתי ומפלטי כי ההגנה תהיה בג' ענינים, {{{א}}} המפלט מן האויב שעז''א מפלטי, {{{ב}}} המבצר והמצודה שלשם ינוס וימצא מפלט, שעז''א ומצודתי, {{{ג}}} המקום שעליו תעמוד המצודה על שן סלע גבוה, שעז''א ה' סלעי, ור''ל אתה הוא הסלע וגם המצודה הבנויה עליו וגם המפלט אותי אל המצודה, ונגד המדרגה השניה שהוא ינצח וימשול על האויב, שעז''א. אלי צורי אחסה בו, ששם אלי צורי בכינוי אל האדם מורה על השגחה מיוחדת יותר ועל הדבקות שי''ל עמו ומצד זה הלא תוסיף לעשות עמדי שעוד אנצח אני את האויב, וגם לזה צריך ג' דברים, {{{א}}} המגן שנושא לפניו בעת קרב, שעז''א מגני, {{{ב}}} הקרן שבו ינגח את אויביו, שעז''א קרן ישעי, {{{ג}}} החוזק והגבורה בעת קרב, שעז''א משגבי :

סלעי ומצודתי. וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל''ט), מצודת סלעים משגבו (ישעיה ל''ג) :

מהולל אקרא ה' . בהלולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי :

מהולל . כשאני קורא לה' בהלל אז אני נושע מאויבי :

מהולל, ר''ל בעת כזאת שאיני בצרה כלל, אז אקרא את ה' ואכנהו בשם מהולל, שהוא מהולל תמיד, כי בצד הזה לא יתפללו ולא יחננו על צרה, רק יהללוהו תמיד על טובותיו, וע''י ההילול לבד מן אויבי אושע, ולא אצטרך לתפלה כלל :

אקרא. מענין קריאת השם :

אפפוני חבלי מות . פעמי' רבות סבבוני רשעים אפפוני כמו סבבוני וכן אפפו עלי רעות ( לקמן מ' ) : חבלי מות . מחנות אויבים כמו חבל נביאים בספר שמואל וי''ת כאיתא דיתבא על מתברא לשון חבלי יולדה : ונחלי בליעל . אף הוא לשון גייסות שוטפים כנחל :

אפפוני . כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי :

אפפוני . סבבוני כמו כי אפפו עלי ( לקמן מ' ) : חבלי . מכאובי כמו חבלי יולדה ( הושע י''ג ) : ונחלי . מלשון חולי כמו נחלה מכתך ( נחום ג' ) : בליעל . כמו בלי עול שפרקו עול שמים :

אפפוני, עתה יתחיל לספר ההנהגה השניה בעת שיבואו עליו רעות וצרות שאז יצטרך לתפלה, בעת שאפפוני חבלי מות ועם זה גם נחלי בליעל יבעתוני, מות מצד אחד ואויבים מצד השני :

אפפוני. דבר רע המקיף, והוא מענין פאה, שבא עלי מכל פאה. ונחלי. כנחל שוטף :

חבלי שאול . כמו חבלי מות משריין רשיען ואני מה הייתי עושה :

חבלי . וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה :

קדמוני . באו לפני :

חבלי, מוסיף שיותר מזה שסבבוני חבלי שאול, כאלו אני עומד להקבר בשאול אחר שכבר קדמוני מוקשי מות, כאלו הוא אחר המות ועומד להקבר, וכ''ז משל שנדמה כאלו מת ונקבר ובטל מן העולם :

שאול, מות. השאול הוא קבר שהוא אחר המות, עז''א קדמוני מוקשי מות :

בצר לי אקרא . אני הייתי קורא לה' תמיד :

בצר לי . בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה' ושמע קולי . ושועתי לפניו . ומה שצעקתי לפניו באה באזני וכפל הדבר במ''ש כדרך מליצת השיר :

בצר לי אקרא ה', שאז צריך אני לתפלה ואקראהו מתוך הצרה, ואל אלהי אשוע, לישועה, ואז ישמע מהיכלו קולי, על ידי תפלה וימהר להושיע, והנה פסוק זה הוא פסוק חרוזי שיכפל בכל מאמר, המליץ מצייר פה ישועת ה' שיושיעהו ע''י אמצעיים טבעיים בדרך הטבע, ובא הציור שבעת שקורא אל ה' מתוך צרתו יכין ה' אחת מן הסבות הטבעיות שעל ידו יושע מן הצרה הזאת, אבל הסבה הזאת עצמה שהוכנה לתשועתו תסבב לו צרה אחרת עפ''י הטבע וצועק שנית, ומזמין ה' סבה אחרת שינצל גם מרעה זאת, ושוב יתעורר ע''י הסבה השנית רעה אחרת משתלשלת ממנה כפי הטבע ויצעק בפעם השלישית ויושיעהו גם מזאת, בענין שמרעה אל רעה יצא וה' הושיעהו בכל פעם, והעמיד הציור הזה במשל, שבעת הקיפוהו אויביו וצרו עליו וצעק אל ה' הכין ה' רעש הארץ שפתחה הארץ את פיה וירדו אויביו חיים שאולה, ונצול מצרתו, אבל ע''י הרעש נסתבב שריפת אש, כדרך הררי עד שמוריקים אש וגפרית בעת הרעש, והיה בסכנה אחרת מפני האש, וצעק אל ה' והכין גשם שוטף לכבות האש, אבל ע''י שהתקדרו העבים פתאום יצא מהם ברקים ורעמים עצומים והיה בסכנה אחרת מפני הרעם והברק, וצעק עוד אל ה' וצוה ה' שיתפוצצו העננים ויפלו מימיהם וחדל הרעם והקולות, אבל ע''י התפוצצות העננים פתאום נעשה שטף גדול במקום שעמד ושבולת מים שטפתהו, וצעק עוד אל ה' וישלח ה' את ידו וימשהו ממים רבים בחסדו. זה תורף הציור בכלל, ובזה נבא אל הבאור, אומר שבעת קרא אל ה' בצר לו שמע מהיכלו קולו :

אקרא ה', ואל אלהי אשוע. כבר בארתי בכ''מ ששם הויה יכוין בו על הנהגתו הכללית מצד שהוא בורא העולם, ושם אלהים הבא בכינוי יציין ההשגחה הפרטית, ויש הבדל בין אקרא ובין אשוע שפעל שוע מורה שצועק לישועה, וזה מצד שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו המיוחדת, ושועתי לפניו תבא הוא מוסיף על ישמע קולי, שמורה ששומע מרחוק, ושועתי תבא לפניו הוא שיקבל את השועה :

ותגעש ותרעש הארץ . אינו מחובר למקרא עליון אלא מחובר ראשו לסופו כי חרה לו ותגעש ותרעש הארץ כי משמש בלשון כאשר כשחרה לו ובא לנקום נקמת עמו ועבדיו מפרעה ומעמו געשה ורעשה הארץ :

ותגעש . רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ : מוסדי הרים . הוא משל על פרעה ושריו : כי חרה לו . כאשר חרה לו לקחת מהם נקמתי :

ותגעש . ענין התנודה והתנועה כמו כנהרות יתגעשו מימיו ( ירמיה מ''ו ) :

ותגעש ותרעש הארץ, ונעשה רעש הארץ להטביע את אויביו חיים שאולה, ומוסדי הרים ירגזו, כדרך הררי עד שיפתחו לועם בעת הרעש וירגזו באף ובחמה ובאש בוער, וזה היה ע''י שחרה לה', והתגלה חרון אפו ואש חמתו בתוך הרעש :

ותגעש, ותרעש. געש היא התנועה היתירה והרעש גדול מן הגעש, ותרגז קטן מן הגעש :

עלה עשן באפו . אנשישנאר''ילאש בלע''ז כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו :

תאכל . תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם :

עלה עשן . הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע''י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך ( לקמן ע''ד ) :

עלה עשן באפו מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה' בוער בלב ההר], והאש האוכלת ממנו הוא היוצא מפי ה' המוריק אש דרך פיו, עד שגחלים בערו ממנו, כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש :

ויט שמים וירד . לעבור בארץ מצרי' וירד כמשמעו לשון אחר איאנטב''יש בלע''ז :

ויט . נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם : תחת רגליו . להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל :

וערפל . אופל הענן :

(י-יא) ויט, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וישמע מהיכלו קולי ויט שמים וירד, שאז כשצעק שנית על הצרה החדשה, הטה שמים למטה וירד להושיעו, ותחת ששני יסודות שהם יסוד העפר ויסוד האש אשר בבטן הארץ רועשים לבלע ולהשחית, הכין ה' תשועה על ידי יסוד הרוח ויסוד המים, שבעת ירד ה' וערפל תחת רגליו להושיעו, וירכב על כרוב, אז יעוף על כנפי רוח, כאלו התעורר הרוח וישא את העננים לכבות את השרפה (כמ''ש השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח), עד שע''י הרוח התעורר יסוד המים, עד :

וידא . ויעף כמו כאשר ידאה הנשר :

וירכב . למהר לבוא : כנפי רוח . דמה נשיבת הרוח לעפיפת העוף :

כרוב . מלאך ורז''ל אמרו כרביא ( חגיגה י''ג ) והוא תרגום של נער כי דמות אדם להנה : וידא . ענין עפיפה ופריחה כמו כאשר ידאה הנשר ( דברים כ''ח ) :

ויעף, וידא. היא עפיפה במהירות גדול (ירמיה מ''ח מ') :

חשכת מים . שבעבי שחקים הם חשך אשר סביבותיו ושמא תאמר לפנים מן החשך אין אור תלמוד לומר מנוגה אשר נגדו ומתוך מחיצתו את עביו אשר סביבותיו בוקעים ועוברים ברד וגחלי אש :

ישת חושך . להחשיך להאויב : סביבותיו . החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו : חשכת . החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים :

יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ: וחשך וענן וערפל מקיפין אותו שנאמר ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים ומי איכא חשוכא קמי שמיא והכתיב הוא (גלי) עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי וכו'.חגיגה יב ע"ב יָשֶׁת חֹשֶׁךְ: מדת יום ומדת לילה דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חשך שנאמר ישת חשך סתרו סביבותיו בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו וכו'.חגיגה יב ע"א סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים: אמר מר ממתקין הן בעבים מנליה דא"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן כתיב חשכת מים עבי שחקים וכתיב חשרת מים עבי שחקים שקול כף ושדי אריש וקרי ביה חכשרת וכו'.תענית י ע"א

שישת חשך סתרו, ר''ל את החושך שבו יסתתר ה', את החושך הנמצא סביבות סוכתו, ישת שיהיה חשכת מים של עבי שחקים, שיתקבצו עבים ע''י הרוח עד שתחשך הארץ מן העבים וחשכת מים, ומים אלה יכבו את האש והגחלים הבוערים מן ההר, ונושע מן הצרה הזאת, אולם עתה יספר שמן הסבה הטבעיית הזאת שע''י בא לו תשועה, השתלשלה רעה וצרה אחרת, שע''י התקדרות העבים הרבים שהם מלאים חלקי אש ודברים מבעירים כמו גפרית וזאלפעטר, וע''י נשיבת הרוח בם בכח גדול וע''י מרוצתם וקלות מהלכם, וע''י שילחצון יחד קרירות העבים עם חמימות העלעקטרי המתעורר בתוכם עי''כ יעמדו רעמים גדולים וברקים עצומים כנודע לטבעיים, וז''ש. (יג-יד) מנוגה נגדו, צייר שמתוך חשך סתרו תהל נוגה מנגד אור ה', ומזה יתהוה אש הברק, שעל ידו עביו עברו ברד וגחלי אש, שהעבים התמלאו ברד מן הקרירות ע''י שהאש עלעקטרי יתפשט מן האדים, וגחלי אש ע''י התעוררות החום, והאש והקרירות יתפוצצון זה בזה, ועי''כ יתהוו רעמים עצומים וברקים נוראים, עד שירעם בשמים ה' תחת שנעשה שקט בארץ מן האש, התעורר האש והרעם בשמים, ששם יתן העליון קולו עם ברד וגחלי אש, והוא נתון עתה בצרה חדשה :

עברו . טרישפא''שנט בלע''ז הברד בוקע ועובר על המצריים על ים סוף :

מנגה נגדו . מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי : עביו עברו . היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש :

מנוגה. הוא האור הבא על גשם מן אור הזורח :

וירעם . נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש :

ויפיצם . את האויבים : וברקים רב . ירה ברקים והמם אותם :

רב . ענין השלכת חצים כמו רובה קשת ( בראשית כ''א ) :

וישלח, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וכו' וישמע מהיכלו קולי, וישלח חציו ויפיצם, שהרעם עצמו יפוצץ את העבים, וע''י שיתרבו הרעמים וברקים, יתפזרו העננים וישפכו את מימיהם כנודע, ומדמה זה במליצתו כאילו ה' שלח חציו והפיץ את העבים, ומפרש מה הם החצים שברקים רב וע''י רבות הברקים הממם וחדל הרעם, וכל תשועות אלה הם ע''י סבות טבעיות, עד שנושע גם מצרה זאת :

רב. מענין ריבוי, או מענין רובה קשת, ויהומם. כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיה כ''ח) :

ויראו אפיקי מים . כשנבקע הים : ויגלו מוסדות תבל . שכל מימות שבעולם נבקעו : מנשמת . מנשיבת :

ויראו . היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים : ויגלו . כי נבקעה הארץ : מגערתך . ממה שגערת בהאויב : מנשמת . מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל :

אפיקי . הם המים הנגרים בחוזק כמו כאפיקים בנגב ( לקמן קכ''ו ) :

וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם דהאי מפיק לישנא דגלויי הוא דכתיב ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל וכו'.עירובין סה ע"א

ויראו, עתה יספר שמן התשועה הזאת נסתבבה צרה אחרת טבעיית, שע''י שבירת העבים והתפוצצם פתאום נתהוה שטף מים עד שהתראו אפיקי מים, ויגלו מוסדות תבל, שהמים שהיו יסוד לתבל בששת ימי בראשית שהיה כל העולם מים במים ונתכסו אח''כ כי עלו המים ע''י אדים אל הרקיע והעבים כמ''ש בפי' מעשה בראשית ולקמן סי' ק''ד, עתה נתגלו שנית כי שבו המים ויפיצו את היבשה, וכ''ז היה מגערתך ה', שכמו שתחלה תהום כלבוש כסיתו מן גערתך ינוסון, עתה שבו מגערת ה' שנית אל היבשה, ומנשמת רוח אפך, שפזר ופצץ את העבים נשטפה הארץ ע''י שטף, ועי''כ נשטף גם דוד בשטף מים ושבולת שטפתהו :

אפיקי מים. המוגרים בחוזק :

ישלח ממרום . מלאכיו להציל את ישראל מן הים וממצרים : ימשני . לשון הוצאה כמו כי מן המי' משיתהו ( שמות ב' ) :

ישלח . עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב : ממים רבים . רודפי הרבים השוטפים כמים :

ימשני . ענין הוצאה כמו מן המים משיתהו ( שמות ב' ) :

ישלח ממרום, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וכו' וישמע מהיכלו קולי ישלח ממרום יקחני, מצייר שהיה כבר נטבע במים וה' שלח וימשהו ויוציאהו ממים רבים, וגם בזה מצייר שאויביו עוד לא רפו ממנו, וכאשר ראוהו נטבע במים ושיש לו דרך לצאת מן המים, עמדו אצל שפת המים ושומרים שבעת ירצה לצאת יטביעוהו שנית, וה' הצילהו גם מידם, וז''ש שבעת ימשני ממים רבים. (יח-יט) יצילני ג''כ מאויבי עז אשר יקדמוני ביום אידי, שרוצים להקדימו טרם יצא מן הנהר ולהטביעו שנית, וה' היה למשען לי, כי ע''י השגחת ה'.

ימשני. כמו מן המים משיתיהו :

כי אמצו . כאשר חזקו ממני בהמלחמה אז הצילני מידם :

מאויבי ומשונאי. האויב הוא יותר מן השונא, שימצא שונא בלתי דורש רעה, ונמצא גם על דברים הגיונים שונאי בצע שונא תוכחת, ומוסיף שישמרהו גם משונאיו שאין רעתם גלויה כ''כ, ובאו נרדפים בס' זה י''ח מ''א, כ''א ט', ל''ה י''ט, ל''ח כ', נ''ה י''ג, פ''ג י', פ''ט כ''ד, ק''ו מ''א :

יקדמוני . אויבי היו ממהרין ומקדימין לבא עלי ביום אידי ויהי ה' וגו' :

יקדמוני . שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה' סמך אותי אף כי נפלתי הנה קמתי :

אידי . ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול ( איוב ל''א ) :

למרחב . למקום רחב להנצל מידם : יחלצני . הוציאני מן המצר :

יוציאני למרחב למקום שאין יכולים לעכבני מלצאת מן המים, ובצאתי אז יחלצני מידם, לבל יוכלו לתפשני ולהרע לי, וכ''ז מצד שחפץ בי, ע''כ הצילני מכל הרעות האלה :

כצדקי . כצדק לכתי אחריו במדבר : כבור . לשון נקיות כמו ובר לבב ד''א ישלח ממרום יקחני כנגד עצמו אמר על שם המלאך שבא בסלע המחלקות לפנות את שאול מעליו שנאמר ומלאך בא אל שאול גו' , כצדקי שלא הרגתיו בכרתי את כנף מעילו :

כצדקי . כפי צדקי כי לא הרעותי את אחד מהם : כבור ידי . כפל הדבר במ''ש :

כבור . מלשון ברור ונקי :

יגמלני, אחר שבאר האופן הראשון שיושיעהו ה' ע''י תפלתו וצעקתו וע''י אמצעיים טבעיים, שבזה יתהלכו לפעמים הסבות והמסובבים ויוליכוהו מצרה אל צרה אחרת, עד שהוצרך לצעוק בכל פעם, מתחיל לדבר על האופן השני שיושיעהו ה' בדרך נס ופלא בעת יזכה לזה עפ''י מעשיו הטובים, שאז לא תקום פעמים צרה ותהיה התשועה מופלאת וגדולה מאד, ועז''א בעת שיגמלני ה' כצדקי וכו', אז האל המאזרני חיל וכו' משוה רגלי כאילות וכו' כמו שיתבאר, ואמר יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי ויש הבדל בין גמול ובין השבה, שההשבה היא כפי המעשה והפעולה והגמול הוא כפי תכונת האהבה או השנאה שיש לו עליו, שהגמול נקשר תמיד עם התפעליות, ויש הבדל בין צדקי ובין בור ידי, שצדקי הוא בקום ועשה ובור ידי הוא מה שישב ולא עבר עבירה, לפ''ז היה ראוי שיאמר בהפך ישיב לי כצדקי ויגמלני כבור ידי, שההשבה הוא על מה שעשה במעשה, והגמול והאהבה הוא על השוא''ת, אולם אמר רבותא, שלא לבד שישיב לי כצדקי כי גם יגמלני כצדקי, שמלבד התשלומין כפי הפעולה תהיה ג''כ גמול כפי האהבה, וכן לא לבד שיגמלני על בור ידי כי גם ישיב לי, כי יחשב לי את מה שנמנעתי מלעשות רע כאלו עשיתי טוב בפועל וישיב לי ע''ז שכר, ומפרש הדבר במאמרים מקבילים, יגמלני ה' כצדקי.

יגמלני, ישיב לי. הגמול הוא בצירוף איזה התפעליות איבה או אהבה וההשבה והתשלומין הוא בעד הפעולה עצמה, כמ''ש (ישעיה נ''ט י''ח) (יואל ד' ד') (ולקמן כ''ח ד', ק''ג י', קל''ז ח') :

מאלהי . ממצות אלהי :

כי שמרתי דרכי ה', שהצדק אשר עשיתי לא עשיתיו מפני שהשכל והנימוס מחייבו עד שא''צ שישיב לי רק על הפעולה בעצמה כי שמרתיו מפני שהם דרכי ה' ללכת בדרכיו ולהדמות אליו, וע''ז אני ראוי לגמול שיגמול עלי כפי האהבה והדבקות שהלכתי בדרכיו ודבקתי בו, וכבור ידי ישיב לי כי לא רשעתי מאלהי, שמה שלא רשעתי, לא היה מפני שהשכל מחייבו או שטבעי אינו נוטה להרשיע, רק הסבה היה מאלהי, מפני אזהרת ה' ופקודיו, הגם שיצרי היה מסיתני להרשיע, ובזה ראוי שישלם לי שכר כי בבא דבר עבירה לידו וכבש תאותו נותנים לו שכר כעושה מצוה, כמ''ש חז''ל :

דרכי ה', מאלהי. כבר בארתי ששם ה' מורה הנהגתו הכוללת שמצד זה דרכיו הכוללים הם רחמים וחנינה וכדומה, ואלהי. מורה היחוד הפרטי אל האדם שמצד זה הזהירו מן הרע והרשע :

כי כל משפטיו לנגדי . תמיד שמתים אותם לנגד עיני :

מני . ממני :

כי כל משפטיו לנגדי וחקותיו לא אסיר מני, יש הבדל בין משפט ובין חק, שהמשפט הוא דבר שהשכל מחייבו, והחק הוא דבר שאין השכל מבין טעמו, ויש הבדל בין לנגדי ובין לא אסיר מני, שהעומד נגדו הוא עצם חוצה לו, אבל לא אסיר מני מורה שהוא דבוק בו ואינו מסירו מעליו, ור''ל שהמשפטים הגם שהשכל מחייבם ודבוקים עם האדם בטבע, איני עושה אותם בעבור שהם נמצאים בשכלי רק מצד שה' צוה אותם, וכאלו הם עומדים לנגדי בלתי נמצאים בי בשכלי רק אני מקבלם מה' כדברים שהם רחוקים מהשכל, ובכ''ז אני מגביל דרכי לעומתם, והחקים הם בעיני כאלו הם נמצאים בשכלי ובנפשי וכאלו הם מצות שכליות ואינם עומדים לנגדי מרחוק רק הם נמצאים עמי, כמ''ש נטיתי לבי לעשות חקיך, שע''י האמנתו בה' לבו נוטה אליהם כאלו הם מצות שהשכל מחייבם עד שלא אסירם ממני, והם מושרשים בלבי ובנפשי :

משפטיו וחקותיו הבדל מבואר, שחקה הוא דבר שאין טעמו ידוע :

עמו . עם ה' : ואשתמר . שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון :

ואהי אומר, אם אוסיף אומץ והגעתי למדרגה יותר גדולה עד שאהי תמים עמו, וגדר מדרגת תמים, הוא שאין בכחות גופו ושכלו התנגדות כלל אל מצות ה', כי נתהפך טבע גופו ושכלו אל טבע הקדושה והטהרה עד שאינו חוקר כלל ואין אצלו שום נטיה ושום פניה בעבודת ה', עד שאשתמר מעוני, שאהיה נשמר מעון ממילא, ואהיה נשמר מן העון עצמו, כי תאות גופו ותכונותיו הם בעצמם שומרים אותו שלא יתאוה לעון כלל, ואז

וישב . ולזה השיב ה' לי כצדקי : לנגד עיניו . ולא נגד בני אדם ולהתיהר :

וישב ה' לי כצדקי וכבור ידי אשר הוא לנגד עיניו, אז יהיה הגמול לא בעבור הפעולות עצמם כמו שהם פעולות. רק כפי מה שהם עומדים נגד עיני ה' הצופה תעלומות לב ויודע השרשים מאין צמחו הפעולות ותכונות עלילותיהם במדת הנפש :

עם חסיד תתחסד . כלומר לפי שכן דרכיו לגמול מדה כנגד מדה , חסיד תמים נבר כנגד שלש אבות :

עם חסיד . כי כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד :

גבר . איש כמו דרך גבר בעלמה ( משלי ל' ) :

עם חסיד, באר בזה ג' ענינים {{{א}}} שלפעמים תהיה ההנהגה העליונה מכוונת מול מעשה האדם, שאם הוא חסיד יעשה ה' עמו חסד, ואם הוא במדרגת תמים או נבר כן יתנהג עמו ה' ג''כ לפי הכנתו הן לטוב הן לרע :

(כו-כז) חסיד, תמים, נבר. החסיד הוא העושה כל מעשיו ע''פ דרכי החסידות יתר מן הציוי והחיוב, והתמים ישמור מצות ה' כפי החיוב וגדרו הוא התמימות שיעשה תמיד בלי שינוי ובלי פניה, והנבר הוא הנזהר מרע, כמו כבור ידי, והזכותי בבור כפי, תתפתל. הוא יותר מן עקש, שעל זה אמר דור עקש ופתלתל, ובשלילה אמר בהפך אין בהם נפתל ועקש (משלי ח'), שהוסיף ה' להתפתל עמו :

עם נבר . נאמן : עם עקש . כנגד פרעה :

עם נבר . עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי תשלם לאיש כמעשהו :

עקש . עקום : תתפתל . גם הוא ענין עקום כמו דור עקש ופתלתל ( דברים ל''ב ) :

עם עני . עם מוכנע : ועינים רמות . המתגאים ביותר :

כי, ולפעמים יתנהג עם האדם הפך מהכנתו, שעם עני הם הנכנעים ושפלים בלבותם תושיע, ועיניך על רמים להשפילם :

כי אתה תאיר נרי . כשנלחם בלילה בגדוד עמלק הבא על צקלג שנאמר ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתם ( ש''א ל' ) :

תאיר נרי . רצה לומר תשלח לי עזרה : יגיה חשכי . יושיעני מן הצרה :

יגיה . יזריח ויאיר :

כי, ויש הנהגה שאינה מכוונת כלל עם מעשה האדם, והם בשני דברים, {{{א}}} בענין הודעת האמתיות והוראת הדרך בו ישכן אור, ועז''א כי אתה תאיר נרי, ר''ל כי האדם מצד טבע חמרו וכחותיו אינו מוכן שיתפלש עליו אור האלהי ושידע האמתיות, אולם מצד שכלו הוא מוכן לקבל האור, ומצד זה נמשל אור השכל לנר המאיר חשכת הנפש, כמ''ש נר אלהים נשמת אדם, אולם הנר הזה לא יאיר מעצמו רק ע''י אור ה' המעלה נר הנפש והאיר אל עבר פניו, שהשכל בחקירותיו א''א שישיג אור האמת, רק ה' יאיר נרו עד שיאיר באור ה', מצד זה אמר כי אתה תאיר נרי, אולם החשך והערפל המסבבים את הנר הזה שהם כחות החמריים הסוככים עליו, הם חשך ממשי, עד שאינם מוכנים לקבל נוגה מן האור הזה, וגם לזה צריך עזר ה' שיעשה החשך הזה מוכן אל שיגיה מן האור הזה, ועז''א כי אתה אלהי תגיה חשכי, ומשל הנר הוא הודעת האמונות האמתיות והנבואה אשר ישפיע על שכל האדם, ומשל הגהת החשך הם המצות שנתן ה' בם יוסרו ענני החומר ע''י הקדושה והזדככות, ושניהם הם מאת ה' מבלי ימתין על האדם :

תאיר, יגיה. כבר בארתי (ישעיה נ''ט) ובכ''מ, שהנוגה הוא דבר חשוך המקבל האור מדבר מואר כמו הירח מן השמש :

כי בך . במבטחך : ובאלהי אדלג שור . כשבא להלחם על יבוס ואמר כל מכה יבוסי יהיה לראש ולשר ( ד''ה א יא ) הביא יואב ברוש רענן וכפפו ונתלה בו ועלה על החומה אמר דוד יהלמני צדיק וגו' ( לקמן קמא ) קצר לו הקב''ה את החומה ודילג במדרש תהלים :

כי בך וגו' . בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר :

אדלג . אקפץ : שור . חומה כמו בנות צעדה עלי שור ( בראשית מ''ט ) :

כי בך, והענין השני שיעשה ה' מעצמו הוא ההגנה והשמירה מן הפגעים, וביחוד הנצחון ליראיו, שלא יהיה לפי הכנתם וגבורתם כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, וכמ''ש לא בגבורת הסוס יחפץ רוצה ה' את יראיו להציל ממות נפשם, וז''ש כי בך ארוץ גדוד, שנדמה לי כאלו יש לי גדודים רבים ואנשי חיל, ובאלהי אדלג שור וחומת ומבצרי האויב לכבשם :

צרופה . ברורה מבטיח ועושה :

תמים דרכו . לגמול לאדם כמפעלו : צרופה . ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה' והבטחתו אין בה דבר בטל : מגן . מחסה כמגן :

אִמְרַת יְהֹוָה אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב אמרת ה' צרופה זכה משמחתו לא זכה צורפתו ריש לקיש אמר מגופיה דקרא נפקא זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה וכו'.יומא עב ע"ב

האל, מבאר כי אחר שדרך האל והוא ההנהגה שלו הוא תמים, וכל אמרת אלוה שהוא הבריאה שברא במאמר, צרופה מכל סיג, ועי''ז הוא מגן ומחסה לכל החוסים בו, ובאור הדבר, כי עניני ה' בעולמו יתראו לנו בשתי מחזות, {{{א}}} החקים הטבעיים אשר גבל וחקק בעת הבריאה חק נתן ולא יעבור, למשל שהאש תבער והמים ירדו במורד והשמים יתנו טלם והארץ יבולה, {{{ב}}} הדרכים אשר ינהיג לפי מעשה בני אדם הבחיריים אם טוב ואם רע שבעת שבעלי הבחירה עושים מעשים טובים לפניו יסדר את ההנהגה להיטיב להם ולחיותם, ובעת ירעו מעשיהם יסדר ההנהגה לרע, וכפי הנראה לעיני בשר שני החקים האלה נבדלים זה מזה ורחוקים הרחק רב, כי מה יהיה קשר למטר השמים עם מעשה בני אדם בעבודתם או במרים, או רעש הארץ ארבה שדפון וכדומה עם פעולות בעלי הבחירה, הלא חקי הטבע קבועים ומוכרחים ולא ישתנו, ופעולות בעלי הבחירה הם אפשריים, ומן המחזה המדומה הזאת יטעו בני אדם שאין מעשה ודעת וחשבון, כי איך תשתנה הטבע ע''י מעשה בני אדם, אבל אחר שנשים על לב כי חקי הטבע הם ערוכים מאת ה', וגם ההנהגה הבחיריית לפי המעשה שע''י יגמול ויענוש הוא ג''כ מאת ה', באין ספק כי היוצר אותם בודאי קשר שני ההנהגות בחבלים דקים רוחניים עד שיתפעלו זה מזה וימשכו זה מזה, וחקי הטבע הם תלוים ונמשכים וישתנו לטוב או לרע לפי שישנו בני אדם את מעשיהם, ובזה יש תקוה שהצדיק יהיה נשמר מכל רעות טבעיות כי הטבע תכנע תחתיו לפי מעשהו, וז''ש אחר שהאל תמים דרכו, שהוא דרך ההנהגה הבחיריית התלויה לפי מעשי בני אדם האפשריים, שדרכיו המה חסד ורחמים וחנינה לטובים ודין ומשפט לרשעים ודרך הזה תמים אין בו חסרון, ואין חקי הטבע עוצרים בעדם כי כל אמרת ה' צרופה, שהם המאמרים שבהם גזר שיתהוה העולם וגבל חקי העולם והטבע, הם צרופים מכל סיג, עד שלא יהיה סתירה ביניהם ובין ההנהגה הבחיריית, ומצד זה הוא מגן לכל החוסים בו, כי חקי הטבע נכנעים אל החוסים בה', ומפרש שנית

כי מי אלוה . אשר בידו הכח למחות בידו :

צור . ענין חוזק : זולתי . בלתי :

כי מי אלוה מבלעדי ה', שם הויה מורה על הבריאה שהוא היה מהוה כל נמצא, ושם אלוה מורה על ההנהגה וההשגחה, ואלהים המנהיג ומשגיח לפי המעשים, הוא בעצמו ה' אשר ברא כל הבריאה ויסד חקי הטבע, ואין צור בורא ויוצר זולתי אלהינו המשגיח והמנהיג, באופן שהבורא הוא המנהיג והמנהיג הוא הבורא, ובודאי ערך הכל באופן שלא יהיה סתירה בין חקי הבריאה ובין חקי ההנהגה וחקי הטבע נמשכים לפי חקי ההנהגה :

אלהי, ה'. כבר התבאר בכ''מ ששם ה' יבא מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בכלל, ושם אלהי, אלהינו הבא בכינוי מורה על ההשגחה המיוחדת שהוא לפי המעשים :

ויתן תמים דרכי . הסיר מדרכי כל תקלה ומכשול עד שנעשה שלם וכבוש :

תמים דרכי . דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה :

המאזרני . מלשון אזור וחגורה : חיל . כח :

הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל: דרבי אבהו רמי כתיב ותזרני חיל וכתיב האל המאזרני חיל אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע זיריתני וזרזתני וכו'.נדה לא ע"א

האל, אחרי ההקדמה הזאת שבאר איך ימשך מן המעשים הטובים שישמר האדם מן הפגעים ומכל רעה, שב אל ענינו שהתחיל בפסוק כ''א לספר איך ע''י מעשיו הטובים ינצל בדרך נסיי פלאיי שהוא דורך על חקות הטבע והטבע תכנע תחתיו, ובאר בזה שני אופנים, (אופן א') שהגם שה' יתן לו כח וזריזות וילמדהו תכסיסי מלחמה, מ''מ לא ילחם ולא ירוץ רק יעמוד במקומו והנצחון יתהוה מעצמו בדרך נס, ועל צד זה אמר האל המאזרני חיל, חשב ג' דברים, {{{א}}} שיתן לו החיל והכח למלחמה ומ''מ יתן תמים דרכי, יהיה דרכי בתמימות שלא אלחם ולא אעשה רע לשום אדם, {{{ב}}} הזריזות והמרוצה, ועז''א הגם כי.

משוה רגלי כאילות . רגלי הנקיבות עומדת ביושר יותר משל זכרים :

משוה . שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה : ועל במותי . העמדתני על גבהי וגדולתי :

משוה . משים כמו שויתי עד בקר ( ישעיה ל''ח ) :

משוה רגלי קלים כרגלי אילות לרוץ אחר אויבי, מ''מ לא ארוץ, רק על במותי יעמידני, אשאר עומד במקומי ולא ארדוף אחר שום אדם, {{{ג}}} העצה והלימוד בתכסיסי מלחמה, שהגם כי,

משוה. כולל שימה וערך כמ''ש בגדר פעל זה בכ''מ, שנתן אותם להיות דומה כאילות, ותפס על במותי שדרך האילות לעמוד במקומות הגבוהים :

ונחתה קשת נחושה זרועותי . ונחתה לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו בי ( לקמן לח ) ופעל שלו נחת וכשמתפעל בא דגש ומחסר את הנו''ן ונחתה מגזרת ננחתה כמו נחר גרוני ( לקמן ס''ט ) מגזרת ננחר , כמו נחר מפוח ( ירמיה ו ) נדף מגזרה ננדף עיני נגרה ( איכה ג' ) כמו ננגרה , נתנה כמו ננתנה נגף מגזרת ננגף ואין לפותרו מגזרת חתה שהיה לו לומר נחתתה כמו מן עשה נעשתה מן ענה נענתה ד''א ונחתה קשת נחושה זרועותי חיית לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו ( לקמן לח ) הנו''ן אינה יסוד בתיבה אלא כמו נחלו ונדרכה קשת נחושה על ידי זרועותי קשתות של נחשת היו תלויות לו לדוד בביתו ורואין אותם מלכי האומות ואומרים זה לזה אתה סבור שיש כח ביד דוד לדורכן אין זה אלא לייראנו והוא היה שומע ודורכן בפניהם :

למלחמה . לדעת תכסיסי המלחמה : ונחתה . נתת בי כח לשבר קשת נחושה :

ונחתה . מלשון תחת ושבר :

מלמד ידי למלחמה ולמדני תכסיסי מלחמה, מ''מ לא אצטרך להלחם כי בהפך ונחתה קשת נחושה זרועותי, שתשבר הקשת ולא ישתמשו בו כלל, וזה האופן האחד שכל הנצחון יהיה בדרך נס ואני אשב בביתי, (האופן השני) שהגם שיתהוה הנצחון ע''י ה' לבד כמו שהיה בנס של סנחריב, בכ''ז ירצה ה' לגדל כבודי כאלו אני הייתי המנצח בגבורתי, וז''ש.

ונחתה. כמו ונ -ח יתה, והוקל כמו ורחבה ונסבה (יחזקאל מ''א) :

וענותך תרבני . הרביתה מדת ענותך להתנהג בה עמי :

וענותך תרבני . גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר :

ותתן לי מגן ישעך, ר''ל שלמלחמה צריך, {{{א}}} המגן לשמירה, {{{ב}}} יד הימין לנצוח, הנה תתן את המגן לי, כאלו אני החזקתי את המגן בעת המלחמה, הגם שהוא מגן ישעך, שישועתך אחזה את המגן לא אנכי, תתנהו לי כאלו היה שלי, וכן אל הנצחון ימינך תסעדני, עד שאנצח בימיני ע''י סעד של ימינך, וזה תעשה יען שענותך תרבני, כאלו מרוב ענותך אינך רוצה ליחס הנצחון לך שאתה נצחת, ותגדיל אותי לתלות את הנצחון בי ומצד זה שתרצה ליחס את הנצחון אלי.

תרחיב צעדי תחתי . המרחיב צעדיו אינו נוח ליפול וכן הוא אומר בלכתך לא יצר צעדך ( משלי ד' ) : מעדו . איקלורגירי''נט בלעז : קרסולי . הם הרגלים מן האסתורין שקורין קביל''ייא בלעז ולמטה :

תרחיב . הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול :

מעדו . ענין השמטה מן המקום : קרסולי . תרגום של כרעים הוא קרסולין :

תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי: א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו רצונך יכלו זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד נפק לשכור בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה אותביה ושדייה תותי בי בדייא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בד' גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה אמר כנסת ישראל ליונה אימתילא שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי אתא לביתיה ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרדיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא כי חזיתיה פסקתה לפילכה שדתיה עילויה סברא למקטליה אמרה ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטלה כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלין לי פתקיה לדוד לעילא ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עלה ונקטל אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין א"ל מאי בעית הכא א"ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה א"ל אפיך צלותיך בר ברך קירא ליזבון ואת לא תצטער א"ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב ויעזור לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדיף בתרייהו כי מטא קובי אמרי קום ביה כי מטא בי תרי אמרי בתרי גוריין קטלוה לאריא אמרי ליה זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה וקטליה היינו דכתיב אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל וכו'.סנהדרין צה ע"א

תרחיב צעדי תחתי, שתחת שבאופן הראשון אמר ועל במותי יעמידני, שיעמוד במקום אחד, תרחיב צעדי לרוץ אחרי האויב (וגם בזה מציין שה' מרחיב צעדיו ולא נעשה זה בכחו), {{{ב}}} שהוא כאלו תרחיב צעדי תחתי היינו במקומי שבכ''ז אעמד במקומי כאילו רוח ה' יובילהו ע''י קפיצת הארץ אחר האויב שרודף, ובכ''ז עומד תחתיו, ובזה אמר ולא מעדו קרסולי כי בכ''ז אני עומד במק''א, ובענין זה.

תרחיב. כאלו בצעד אחד הוא אצל האויב הגם שלא הלך רק עמד במקומו, כמו שפירשו חז''ל במליצתם פסיעותיו של א''א ג' מיל, ובכ''ז לא ימעדו הכרעים להנתק ממקומם על ידי הרחבת הצעד, ע''ז תפס קרסולי, שלא נמצא רק בשירה זאת :

ארדף אויבי וגם אשיגם, ולא אשוב עד שיכלו לגמרי :

אמחצם . ענין חבורה ומכה כמו מחץ ראש ( לקמן ק''י ) :

אמחצם, מוסיף לאמר שגם אם אמחצם מחץ קטן לא יכלו קום מוסיף עוד שיפלו מעצמם תחת רגלי, (אחר שבאר איכות הרדיפה יבאר איכות המלחמה בעצמה) :

אמחצם. מורה מחץ קטן כמ''ש דוגמתו (שופטים ה' חבקוק) :

תכריע . ענינו הנפילה על הברכים : עורף . הוא אחורי הפנים :

וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל דרבי אבהו רמי כתיב ותזרני [חיל] למלחמה וכתיב המאזרני חיל למלחמה אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע זריתני וזרזתני וכו'.יומא מז ע"א

(מ-מא) ותאזרני, תחת שבאופן הראשון אמר האל המאזרני חיל ויתן תמים דרכי שיהיה החיל שלו שלא למלחמה, אמר עתה שיאזרהו חיל שיהיה החיל למלחמה ובכ''ז אתה תכריע קמי תחתי היינו במקומי, אתה תהיה במקומי להכריע אותם, ואויבי תתן לפני עורף שכ''ז תעשה, (עי' באה''מ) :

(מ-מא) קמי, אויבי, משנאי. הקמים הם הלוחמים עמו והם יכרעו במלחמה, ואויבי דורש רעה ועומד מרחוק וכשיראה מפלת הקמים יברח, והשונא הוא רק מואס בו, אבל משנאי מורה שממאסו גם בעיני אחרים ומוסיף שגם אותם יצמית וכ''ש לאויביו :

נתתה לי עורף . פונים לי עורפם ובורחים :

נתתה לי עורף . כי ברחו מפני ופנו אלי עורף :

אצמיתם . אכריתם כמו אותו אצמית ( לקמן ק''א ) :

ישועו . לע''ג שלה' : ואין מושיע . שאין בה יכולת וחוזרים וקוראים אל ה' ולא יענם :

ישועו . אל עזר בני אדם : על ה' . כמו אל ה' :

ישועו, ולא ימצא רב ריבם לא בין בני אדם, כי ישועו לישועה ואין מושיע, ולא מה' כי לא יענם, ויותר מזה כי הגם כי.

ואשחקם . לשון כתישה : אריקם . כטיט הנרוק שאינו עב כמו הם מריקים שקיהם ( בראשית מב ) לא הורק מכלי אל כלי ( ירמיה מח ) :

כעפר . שיהיו דק כעפר הפורח ברוח : אריקם . אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו :

ואשחקם . ענין כתישה כמו ושחקת ממנה הדק ( שמות ל' ) : אריקם . מלשון ריקן :

אשחקם כעפר על פני רוח, שאנשי החיל במלחמה יהיו כעפר דק הנשחק ונפזר לכל רוח כן יברחו לכל רוח, והנשארים בעריהם אריקם כטיט חוצות ויהיו למרמס ולעבדים ולשפחות, בכ''ז לא ימצא מי שיריב ריבם, כי אתה.

אריקם. כמו ורקיקי מצות, והוא קרוב למ''ש בשמואל ב' אדיקם :

תפלטני מריבי עם . שלא אענש בדין ישראל להטות משפט ולא לשעבד בישראל יותר מן הרשות : תשימני לראש גוים . שאין עונש בהם :

מריבי עם . ממלחמות עמים : תשימני לראש גוים . ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי : לא ידעתי . כי הם מארץ רחוקה :

תפלטני מריבי עם, שאם יעמדו בעלי בריתם הבאים לריב ריבם, תפלטני מידם, בהפך תשימני לראש גוים, ולא לבד לגוים הקרובים, כי גם עם אשר לא ידעתי יעבדוני, ויותר מזה כי גם.

לשמע אזן . אפילו שלא בפני אלא שישמעו שליחותי : ישמעו לי . יסורו אל משמעתי ויהיו נשמעי' לדברי : יכחשו לי . מחמת יראה :

לשמע אזן . על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי : יכחשו לי . ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם :

לשמע אזן ישמעו לי בני נכר אשר יכחשו לי, ר''ל הנכרים הגרים בארץ רחוקה מאד אשר יכחשו לי דהיינו שהיו מכחישים מציאותי שלא ידעו עד עתה כלל שנמצא בעולם עם ישראל ודוד מלכם, עתה ישמעו ויתקבצו אלי לא למראה עין שראו גבורתי רק לשמע אזן ששמעו הנפלאות שנעשו לי :

ישמעו. יתקבצו לשמוע, כמו וישמע שאול את העם :

יבולו . ילאו כמו נבול תבול ( שמות יח ) דמתרגם מילאה תילאה ומנחם פירש כמו אחרי בלותי ( בראשית י''ח ) וכן פירש נבול תבול : ויחרגו . לשון אימה מחדרים אימה ( דברים ל''ב ) מתרגמינן חרגת מותא : ממסגרותיהם . מחמת יסורי מסגרות כלא שאני מסגירם שם ומייסרן בהן ויחרגו ממסגרותיהם מנחם פתר אותו לשון רפיון חגורה וכן פירושו ויתרפו ממסגרותיהם ודונ''ש פתר ויחרגו ממסגרותיהם ויפסחו מכבליהם הנתונים על רגליהם ופתרון ויחרגו ויפסחו כדמתרגמינן חגירא :

יבולו . רצה לומר יהיו מיוסרים במכאוב : ויחרגו . יהיו פסחים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל :

יבולו . יכמשו : יחרגו . הוא הפוך מלשון חגר וכמו כבש כשב :

בני נכר ר''ל לשמע אזן ישמעו לי בני נכר אשר יבולו ויחרגו ממסגרותיהם, ר''ל בני נכר הסגורים בהרים רחוקים אשר יבלו ויתעמלו וייגעו מרוב הדרך עד שיעשו חגרים מרוב הדרך אשר ייגעו לצאת ממסגרותיהם לבא אלי לשמוע לי :

יבלו. כמו נבול תבול (שמות י''ח) : ויחרגו. כמו ויחגרו (בש''ב כ''ב) יעשו חגרים : ממסגרותיהם. ממקומות שהם סגורים שם וכן מיכה (ז' י''ז) :

חי ה' . העושה לי כל זאת :

חי ה' . הלא ה' חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה :

צורי . מלשון צור ר''ל חזקי :

חי ה', נגד ההגנה מן האויב אמר חי ה' וברוך צורי, ונגד מה שהושיע לנצח את האויב שזה מדרגה יותר אמר וירום אלהי ישעי, ומפרש נגד וירום אלהי ישעי.

הנותן נקמות לי . נותן בי כח להנקם מאויבי : וידבר . ויהרוג לשון דבר ל''א כמו וינהג דמתרגם ודבר וכן חברו מנחם וגם כן חבר ידבר עמים תחתינו ( לקמן מ''ז ) : תחתי . במקומי וחלופי כעניין שנאמר ואתן אדם תחתיך ( ישעי' מ''ג ) נתתי כפרך מצרים ( שם ) :

הנותן . הנוקם נקמתי מיד האויב : וידבר . שמני למנהיג להם :

וידבר . מלשון הנהגה כמו דבר אחד לדור :

האל הנותן נקמות לי, שעוד ראה נקמות באויביו וידבר עמים תחתי שיהיו תחת ממשלתו, ונגד ברוך צורי, אמר.

וידבר. כמו ותדבר את כל זרע הממלכה (ד''ה ב' כ''ב) :

מן קמי . תרומם אותי יותר מן הקמים עלי :

מפלטי מאויבי האויב הוא הדורש רעה בסתר, ומוסיף אף מן קמי תרוממני שהם אלה שקמו עליו בגלוי להלחם עמו, ומאיש חמס תצילני זה שאול שעשה חמס לנגדי כמ''ש ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול.

מאויבי. מן קמי, (כנ''ל פסוק מ''ט) :

על כן . בעבור התשועה הגדולה הזאת :

על כן אודך בגוים ה', לתת לך הודאה על הטובה, ולשמך אזמרה לספר תהלת ה' :

אודך ולשמך אזמרה. התבאר למעלה (ז' י''ח) :

מגדל . ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה' מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד : ולזרעו . וכן יעשה לזרעו עד עולם :

מגדל . מלשון גדול :

מגדיל, וכפי רוב ההודאה כן תגדל התשועה בכל עת עד שיגדיל ישועות מלכו, וחוץ ממה שישלם לי בעד ההודאה והשבח, יעשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו כי חסדי דוד הנאמנים היה מה שכרת לו ברית שלא תסור המלוכה מזרעו, שזה היה מצד החסד כמו שכתוב בש''ב ב' ז', וחסד זה ימשך עד עולם :

מלכו, משיחו. משיח הוא יותר מן מלך, שמורה שהמלכות לו בירושה ששאול לא נמשח בפך ושמן המשחה רק בקרן על כן לא נמשכה מלכותו כמ''ש חז''ל :