תהלים-תהילים פרק-יז{א}
תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד שִׁמְעָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה׃
צדק . תפלתי הנאמרה בצדק ובכוונת הלב : בלא . הנאמרת בלי שפתי מרמה :
תפלה לדוד, תפלה זו נחלקת לג' חלקים, (חלק א') מספר צדקתו איך נשמר מכל חטא בין במחשבה בין במעשה, ועז''א שמעה ה' צדק, (חלק ב') מתאונן על אויביו ועל רעתם, ועז''א הקשיבה רנתי, (חלק ג') מתפלל על אשרו הנפשי, ועז''א הקשיבה תפלתי, ויען שיתראה בו קצת גאות ויוהרא, אומר שתפלתו היא בלא שפתי מרמה רק בלב שלם מבטחונו לה' :
שמעה, הקשיבה, האזינה. כבר בארתי (ישעיה א' י' ובכ''מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח''כ שומע, וכשבא על ג' נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ''כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה, וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרנה, שרנה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ''ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה :
{ב}
מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים׃
מלפניך משפטי יצא . עבירות שבידי שאני ראוי להשפט עליהם ביסורין יצאו מלפניך ולא יבואו לפניך בדין : עיניך תחזינה מישרים . אם יש בידי זכיות בהן תחזינה במישרים עיניך :
משפטי יצא . רצה לומר לא תעשה בי משפט הראוי על אשמותי כי ראה מעשה הישרים שעשיתי ולפיהן שפטני :
מלפניך, מתחיל לספר צדקתו, אומר הגם שבני אדם מפילים עלי משפט מעוקל לדון אותי לכף חובה, הלא מלפניך משפטי יצא עיניך הלא תחזינה מישרים ולא תוציא עלי משפט שלא ביושר לחייב אותי :
{ג}
בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י ׀ פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל־תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל־יַעֲבָר־פִּֽי׃
בחנת לבי וגו' . ידעתי כי יש עבירה בידי ואם משפט עונשי יבא לפניך לא אצדק בדין אשר כבר בחנת לבי : פקדת לילה . לעת הערב בעון בת שבע שנאמר ויהי לעת ערב ויקם דוד וגו' ( ש''ב יא ) : צרפתני . נסיתני : בל תמצא . לא מצאת בי חפצך : זמותי בל יעבר פי . אם תעלה עוד במחשבתי ליבחן לפניך בל יעבר פי לומר עוד בחנני ונסני כמו שאמרתי כבר כמו שנאמר ( לקמן כו ) בחנני ה' ונסני שאמר דוד לפני הקב''ה מפני מה אומרים אלהי אברהם ואין אומרים אלהי דוד אמר לו אני בחנתיו בי' נסיונות ונמצא שלם אמר בחנני ונסני כדאיתא במסכת שבת :
בחנת לבי . לדעת מחשבותי והשגחת בי בלילה והוא עת שמחשבת האדם צלולה . צרפתני . כצורף הזה הצורף כספו לדעת הטובה היא כן בחנת אותי ולא מצאת בי מחשבת רשע : זמותי . מחשבותי אינם עוברים דברי פי רצה לומר כמחשבותי כן אמרי פי :
פקדת . ענין זכרון והשגחה כמו וה' פקד ( בראשית כ''א ) : זמותי . ענין מחשבה :
בָּחַנְתָּ לִבִּי: מיד וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה והיינו דכתיב בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא דרש רבא מאי דכתיב למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו דרש רבא מאי דכתיב לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך אמר דוד לפני הקב"ה גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה וכו'.
סנהדרין קז ע"א
בחנת, נגד מה שלא חטא במחשבה אומר אתה בחנת את לבי שהיא מחשבת הלב, במה שפקדת לילה שבלילה היא עת המחשבה ופקדת בל אהרהר בלילה מחשבות לא נכונות, הנה צרפתני ולא תמצא כי זמותי דבר אשר בל יעבר פי שמחשבה אשר אין ראוי להוציאה בפי לא חשבתי גם בלבי, דבר שאסור לאמרו בפה נזהרתי ממנו מלחשבו גם במחשבת הלב :
(ג-ד) בחנת, צרפתני. הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ''ו ב'), וכמ''ש בירמיה (ט' ו') : זמותי. הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א''א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ורצונו לומר לא תמצא שהעמקתי במחשבתי דבר שאין ראוי להוציאו מפי, והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו, בחנת לבי -. פקדת לילה -. צרפתני בל תמצא -. זמותי בל יעבר פי -. לפעולות אדם -. בדבר שפתיך -. אני שמרתי ארחות פריץ :
{ד}
לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אָרְח֥וֹת פָּרִֽיץ׃
לפעלות אדם בדבר שפתיך וגו' , תמוך אשורי וגו' . מאז והלאה לכל פעולת אדם שבאתי לפעול אני שמרתי בשביל דבר שפתיך ארחות פריץ לנטות מהם שלא אלך בהם אך לתמוך אשורי תמיד במעגלותיך לא נמוטו מהם פעמי , פירוש אחר לפעלות אדם בדבר שפתיך וגו' לפי שצריך אדם להשתמש בפעולותיו לפי ישרת דבר שפתיך אשר אמרת לא תנאף אני שמרתי ארחות פריץ אע''פ שעשיתי שלא כראוי בטובתך :
לפעולות וגו' . מה שצוית בדבר שפתיך על פעולות האדם את המעשה אשר יעשה . ארחות פריץ . אורח הפרוץ וההרוס המבטל אורח המצות הנה אני שמרתיו לבלי תת למי ללכת בו לבטל אורח המצות :
לפעולות, נושאי המאמר הראשון נמשכים גם לכאן, וזהו סדרו (בחנת) לפעולות אדם (פקדת) בדבר שפתיך (צרפתני בל תמצא) אני שמרתי ארחות פריץ, שאחר שחשב שלא ימצא אחר הבחינה שחטא במחשבה, אומר כי כן לא חטא גם בפעולה ומעשה, ואם בחנת לפעולות אדם הם המעשים אשר פקדת והזהרת בדבר שפתיך שלא לעשותם שהם האזהרות ומל''ת שהזהירה עליהם התורה, צרפתני בל תמצא שאני שמרתי ללכת בארחות פריץ, לעשות איזה דבר איסור כמו שעושים הפריצים הפורצים גדרות :
{ה}
תָּמֹ֣ךְ אֲ֭שֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶ֑יךָ בַּל־נָמ֥וֹטּוּ פְעָמָֽי׃
תמוך אשורי וגו' . מאז והלאה לכל פעולת אדם שבאתי לפעול את המישרים תחזינה עיניך והמשפט מלפניך יצא :
תמוך . סמוך רגלי ללכת בנתיבותיך בכדי שלא ימעדו לנפול :
אשרי . הרגלים הפוסעים וכן לא תמעד אשוריו ( לקמן ל''ז ) . במעגלותיך . בנתיבותיך : נמוטו . ענין המעדה ונטיה לנפול כמו לעת תמוט רגלם ( דברים ל''ב ) : פעמי . רגלי כמו מה יפו פעמיך ( ש''ה ז' ) :
תמוך אשורי במעגלותיך, המעגל הוא הדרך הסבובי, שלפעמים צריך לנטות מן הארח הישר אל המעגל שסובבים בו עד שמגיעים על ידו אל הארח הישר, למשל הרחמים הוא הדרך הישר וכן הענוה והבושת, ולפעמים צריך לנטות אל האכזריות והגאוה והעזות נגד רשעים ומכעיסי ה' והמלעיגים על עובדי ה', או במקום שצריך לעשות בהוראת שעה נגד מצות התורה כמו אליהו בהר הכרמל, ובזה צריך עזר אלוה בל יטה מני הדרך אחר שנוטה מן הישר אל הצד, על זה אמר שגם בעת הצטרך ללכת במעגל הסבובי גם אז תמוך אשורי, היה נתמך ונסעד מה' בל נמוטו פעמי, וגם אז עשה כל מעשיו לש''ש ולא מט מדרך האושר והשלימות :
תמוך מקור, במעגלותיך. גדר המעגל הוא הדרך הסבובי בעיגול כמ''ש בכ''מ :
{ו}
אֲנִֽי־קְרָאתִ֣יךָ כִֽי־תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל הַֽט־אָזְנְךָ֥ לִ֝֗י שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי׃
כי תענני אל . כי בטוח אני שתענני :
כי תענני . כי ידעתי שתענני :
אני, עתה מתחיל הרנה על רדיפת אויביו, אחר שברר את צדקו, אמר הנה קראתיך כי ידעתי שתענני אל, ואבקש שלא לבד שתענני למלאת בקשתי, כי גם הט אזנך לי שמע אמרתי, כדרך האהוב שלא לבד שממלאים בקשתו כי שומעים גם איכות אמריו בכל פרטיהם :
{ז}
הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ׃
הפלה חסדיך . דשיבר''א בלע''ז כמו ונפלינו אני ועמך ( שמות לג ) מושיע בימינך את החוסים בך ממתקוממים עליהם הפלה חסדיך מושיע חוסים הרי זה מקרא מסורס הפלה חסדיך להושיע בימינך את החוסים וגו' :
הפלה חסדיך וגו' . רצה לומר אתה המושיע את החוסים בך הפרש חסדיך מן הקמים בימינך לעשות מול רצונך לבל עשות להם חסד בלבד להחוסים בך תעשה החסד :
הפלה . ענין הפרשה : ממתקוממים . מהקמים למולך :
הפלה חסדיך אתה האל המושיע חוסים בך, צריך אתה להפלות בם חסדיך, היינו להראות חסדים גדולים מופרשים ונעלים מן הטבע, מסבת אלה אשר המה מתקוממים בימינך, ר''ל שהם מראים א''ע כאילו הם צדיקים ומתקוממים עלי בעזרתך, והם אומרים שימינך תושיע להם נגדי, כמו שאמרו אויבי דוד אלהים עזבו רדפו וכו' אין ישועתה לו באלהים, כאלו אלהים שלחם להתקומם עלי וימינו תושיע למו בדבר זה, ולכן צריך אתה להפלות חסדך להראות שאין האמת אתם :
{ח}
שָׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת־עָ֑יִן בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי׃
כאישון . הוא השחור שבעין שהאור תלוי בו ועל שם שחרוריתו הוא קרוי אישון לשון חשך והקב''ה הכין לו שומר את ריסי העין המכסין אותו תמיד :
כאישון בת עין . הוא השחור יקרא אישון על שנראה בו צורת איש קטן והנו''ן יורה על קוטן הדבר ושם העצם הוא בת עין והוא גלגל העין משם בא האור וכפל הדבר בשמות נרדפים וכמו אדמת עפר ( דניאל י''ב ) :
(ח-ט) שמרני, (המאמרים מקבילים) שמרני כאישון בת עין מפני רשעים זו שדוני, שאויביו היו משני מינים, {{{א}}} אלה שרצו להחטיאו ולהדיחו מיראת ה', מבקש שה' ישמרהו כאישון בת עין מפני הרשעים אשר זו שדוני, ר''ל ששודדים את זו (שהוא האישון בת עין) ממני, שרוצים לעור עיני, דהיינו להטותו מדרך האור אל החשך, וע''כ מבקש שכמו ששם ה' שמירות רבות על האישון בת עין, יען שהוא חלק זך ודק מלא פליאות ומאיר לכל הגויה, כן תשמר נפשי הזכה בת אלהים מלהכשל בחטא, ובצל כנפיך תסתירני מפני אויבי אשר בנפש יקיפו עלי מפני הבאים להרגני :
{ט}
מִפְּנֵ֣י רְ֭שָׁעִים ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי אֹיְבַ֥י בְּ֝נֶ֗פֶשׁ יַקִּ֥יפוּ עָלָֽי׃
זו שדוני . בשביל זאת ששודדים אותי אויבי . אשר בנפש יקיפו עלי . ליטול נפשי :
זו שדוני . אשר שדדו אותי : בנפש . בעבור קחת נפשי מקיפים וסובבים עלי :
זו מוסב על אישון בת עין : בנפש יקיפו. לקחת נפשי :
{י}
חֶלְבָּ֥מוֹ סָּגְר֑וּ פִּ֝֗ימוֹ דִּבְּר֥וּ בְגֵאֽוּת׃
חלבמו סגרו . בחלבם ובשמנם סגרו לבם ועיניהם מהביט אל פעלך ליראה מפניך :
חלבמו . על שחלבם סגרו פיהם מגודל השומן מרוב כל לזה ידברו בגאות :
חלבמו אשר סגרו את פימו, הם דברו בגאות, ימליץ שפיהם נסתם ונסגר מלדבר מרוב החלב, ונראה כאילו הדבור אינו יוצא מן הפה, רק מן החלבים שסביבו, והחלבים הם מדברים בגאות אלה הדברים :
{יא}
אַ֭שֻּׁרֵינוּ עַתָּ֣ה (סבבוני) [סְבָב֑וּנוּ] עֵינֵיהֶ֥ם יָ֝שִׁ֗יתוּ לִנְט֥וֹת בָּאָֽרֶץ׃
אשורנו עתה סבבונו . את עקבנו עתה סבבונו האויבים ועיניהם ישיתו לנטות בארץ לפשוט בארץ ונראה לי שנתפלל דוד תפילה זו לאחר שבא לידו מעשה של אוריה ויואב וישראל היו בארץ בני עמון צריך על רבה ( ש''ב יא ) ויירא דוד שלא יכשלו שם בשביל עבירה שבידו וישמעו פלשתים ומואב ואדום וכל שכני א''י הרעים המצפים ליום אידם ויבאו עליהם :
אשורנו וגו' . מסבבים עתה רגלינו ללכוד אותנו ושמים עיניהם לנטות בארץ אנה ואנה לארוב עלינו :
אשורנו . רגלינו :
אשורנו, צעדינו שהיו מאושרים עד עתה עתה סבבונו עיניהם, שאומרים על דוד ואנשיו שעיניהם אשר ישיתו לנטות בארץ הם סובבים את אשוריהם, ר''ל שמתוך ששולחים עיניהם בכל הארץ לבקר על כל, ולתפוס מלכות וממשלה בארץ עיניהם אלה המתהלכים בארץ סבבו את אשוריהם, ר''ל ששאול אמר שדוד מזיק למלכותו ולאשרו, ושעוין עליו בעיניו לבקש עליו תואנה ולמרוד בו :
{יב}
דִּמְיֹנ֗וֹ כְּ֭אַרְיֵה יִכְס֣וֹף לִטְר֑וֹף וְ֝כִכְפִ֗יר יֹשֵׁ֥ב בְּמִסְתָּרִֽים׃
יכסוף . יחמוד כמו כי נכסוף נכספת ( בראשית לא ) :
דמיונו . דומה הוא כאריה החומד לטרוף : יושב במסתרים . מטמין עצמו לארוב לבל יראוהו :
יכסוף . יחמוד כמו נכסוף נכספת ( בראשית ל''א ) :
דמיונו, וע''י זה רוצה לטרוף ולהרוג אותי, וידוע בטבע האריה שבהיותו כפיר אינו יוצא עדיין על טרפו רק יארב בסוכו למו ארב במסתר, עד שבא אל מעמד האריה שאז יוצא עלי טרפו, עפ''ז ממליץ את שאול שנדמה אל שניהם, בין אל האריה אשר יכסף לטרף ויצא לחוץ עלי טרפו, ובין ככפיר אשר יושב במסתרים וטורף במעונתו, כי כן תחלה רצה שאול להכותו במסתר בביתו ויטל עליו את החנית כ''פ, ואח''כ רדף אחריו במדבריות כאריה הזקן היוצא עלי טרפו :
כאריה וככפיר. עמ''ש הושע ה' :
{יג}
קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י מֵרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ׃
קדמה פניו . של אויב : הכריעהו . קפח את רגליו ויכרע ויפול : פלטה נפשי . מכל רשע שהוא חרבך שאתה משליטו ליפרע מן המחוייבים לך :
קדמה פניו . עד שלא ילכדנו הקדימהו והפילהו לכרוע על ברכיו : פלטה . הצל נפשי מיד הרשע שהוא חרבך :
קומה ה', בכאן מתחיל התפלה, מבקש שיקום ויקדים פניו טרם יטרוף וישחיתנו, הכריעהו שיכרע במקומו ויכנע ולא ירדוף אחרי, פלטה נפשי מהרשע אשר הוא חרבך שעל ידו תעניש בריותיך להרוג ע''י את המחויבים מיתה :
{יד}
מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨ ׀ יְהוָ֡ה מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ (וצפינך) [וּֽצְפוּנְךָ֮] תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽם׃
ממתים ידך . מן המתים בידך על מטת' אני בוחר להיות : ממתים מחלד . מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה רדוייל''א בלעז ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים : וצפונך תמלא בטנם . ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת ליריאך : יתרם . נכסיהם אשר ישאירו במותם :
ממתים . אהיה מן המתים מידך : מחלד . מחמת שכלה זמן חייהם בעבור הזקנה : חלקם . ואותן שחלקם בחיי עולם הבא ואשר תמלא בטנם מרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה : ישבעו בנים . ומאותן אשר ישבעו בבנים הגונים ומאותן אשר יניחו יתרון עשרם לבניהם לרשת אותם אחרי מותם :
מחלד . ענין זמן כמו מה חלד ( לקמן פ''ט ) : יתרם . יתרון ומרבית העושר : לעולליהם . לבניהם קטנים :
וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם: ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דא"ר חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה:
ברכות ה ע"ב
מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָה: בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה ממתים ידך י"י ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב:
ברכות סא ע"ב
עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים: תני תנא קמיה דר' יוחנן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמת זו תורה שנאמר אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין תנא ליה ההוא סבא משום ר' שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם ומשלם עון אבות אל חיק בניהם.
ברכות ה ע"א
ממתים ידך, האנשים שהם ידך, ר''ל שעל ידם אתה פועל ומנהיג ישוב עולמך, (נגד מ''ש רשע חרבך אמר ממתים ידך, כאלו ה' מנהיג עולמו ע''י האנשים, והאנשים החלושים הם ידו, והעריץ הוא חרבו, שע''י החלושים פועל עניני עולמו שהם עוסקים בישוב עולם זורעים וחורשים ובונים, והם יד ה' העוסק בישוב העולם, וע''י הרשעים הוא הורג בחרבו ומאבד את החוטאים) ממתים מחלד, מאנשי הזמן העוסקים בחלד ובישוב עולם, שהם רוב בני אדם, אשר חלקם בחיים ובצפונך תמלא בטנם, שהם ממלאים בטנם מן שני החלקים שהוכנו לפניהם, מן חלקם בחיים בעוה''ז ומן חלקם בצפונך בעוה''ב הצפון, או בנפש הצפונה מעיני כל, ר''ל שאינם עושים דבר לאושר נפשם ולחיי העוה''ב, כי כל עסקם הוא למלא בטן, (כמ''ש כל עמל אדם לפיהו) והם אוכלים הכל בעוה''ז בין חלקם בעוה''ז בין חלקם לעוה''ב, בין הצלחת גופם בין אושר נפשם הצפון, הכל יקחו רק למלא בטן, ולצרכי גופם, וכל עסקם הוא {{{א}}} לאכול ולמלא בטנם, {{{ב}}} שישבעו בנים לקיום מינם והניחו יתרם ועשרם לעולליהם, כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה''ז מאכילה ומבנים. ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה) הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי :
ממתים. אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ. מחלד. מציין העולם הזמני, ומ''ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה. בחיים. הב' נמשך לשתים בחיים ובצפונך, תמלא. נסתר לנקבה.
{טו}
אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ תְּמוּנָתֶֽךָ׃
אני בצדק אחזה פניך . לעתיד , או בצדק אחזה פניך משפטי הוצא מלפניך והצדקות שבידי אחוז ובהם אחזה פניך : אשבעה בהקיץ תמונתך . אשבעה מראיית תמונתך בהקיץ המתים משנתם ל''א אשבעה מראות פניך בהקיץ המתי' משנת' שה' בדמות תמונתך שכן נאמר כי בצלם אלהים עשה את האד' ( שם ט ) :
בצדק . בעבור הצדק שעשיתי אזכה לחזות פניך ואשבעה ממראית תמונתך בעת בא זמן היקיצה הוא תחיית המתים כמ''ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וכו' ( דניאל י''ב ) :
אֲנִי בְּצֶדֶק: דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו [ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו] ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך והקדוש ברוך הוא אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך וכו'.
בבא בתרא י ע"א
אני אהיה נבדל ממתים מחלד אלה, כי בצדק אחזה פניך, אין עסקי בצרכי הגויה הכלה ואובדת רק אני אחזה פניך בצדק שאני עוסק בו, שבו אשלים את נפשי וע''י אתהלך לפני ה' לחזות אור פניו ולדבקה בו אשבעה בהקיץ תמונתך, אני איני שבע בעוה''ז לא שביעת הבטן ולא שביעת הבנים, כמתים מחלד שאמר תמלא בטנם ישבעו בנים, רק אז אשבעה עת יקיץ תמונתך, ימליץ כי תמונת ה' נמצא באדם, שהיא נפשו האלהית שהיא צלם אלהים ותמונתו, כי היא חלק אלוה ובה מצויר האלהית ותמונתו, רק שתמונת ה' הנמצא באדם היא ישינה כ''ז שהגוף חי, כי נרדמת בחיק הגויה, כמי שישן שהגם שהוא חי אין כחותיו פועלים ומתראים אז, כן כחותיה ופעולותיה האלהיים נעלמים אז ונרדמים, ואחר שתפשט את הגויה, אז תקיץ התמונה האלהית משינתה, והצלם האלהי ודמותו שהיא הנפש יתעורר ויקוץ, ואז אשבעה מעדן הנצחי ומפרי הצדק שעשיתי בעודי בחיים, אשר בו אחזה פניך, ואיני דומה כמתים מחלד שישבעו בעוה''ז מן הצפון להם לעוה''ב :
תמונתך. היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת כל סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים :