תהלים-תהילים פרק-טו{א}
מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְ֭הֹוָה מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ מִֽי־יִ֝שְׁכֹּ֗ן בְּהַ֣ר קָדְשֶֽׁךָ׃
מי יגור . כאלו שואל אתה ה' מי הוא הראוי לדור באהלך וזהו בית המקדש כי אין כולם ראוים וכמ''ש מי ביקש וכו' רמוס חצרי ( ישעי' א יב ) :
מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ: בא דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם הולך תמים זה אברהם דכתיב התהלך לפני והיה תמים וכו'.
מכות כד ע"א
מזמור לדוד, חושב הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם להיות מן עבדי ה' העומדים בחצרותיו, מי יגור באהלך ומוסיף אף גם שישכן דרך שכינת עראי בהר קדשך שהוא לפני האהל, ר''ל מי הראוי לעמוד לפני ה' המתהלכים לפניו :
יגור ישכן. שכינה קלה מן גרות או ישיבה (כמ''ש ישעיה י''ג כ', לקמן ק''ך) :
{ב}
הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ׃
הולך תמים . כאלו משיב ההולך בדרך תמים וכו' הוא הוא אשר יגור בה . בלבבו . מאמת מחשבת לבו לדבר מצוה :
וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: ת"ר הלוקח ירק מן השוק ובירר והניח אפילו כל היום כולו לא קנה ולא נתחייב במעשר גמר בלבו לקנותו קנה ונתחייב במעשר להחזירו אי אפשר שכבר נתחייב במעשר ולעשרו א"א שכבר מפחיתן בדמים הא כיצד מעשרו ונותן לו דמי מעשר אטו משום דגמר בלבו לקנות קנה ונתחייב במעשר אמר רב הושעיא הכא בירא שמים עסקינן כגון רב ספרא דקיים בנפשיה ודובר אמת בלבבו:
בבא בתרא צח ע"א
הולך, במצות שבין אדם למקום שבו יתהלך לפני ה' צריך שיהיה הולך תמים, שגדר התמימות שיעשה כל מעשיו לשם ה' בלבד בלי שום פניה חיצונית, ובמצות שבין אדם לחברו יהיה פועל צדק, ובענין האמונה יהיה דובר אמת בלבבו שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ, כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו :
{ג}
לֹֽא־רָגַ֨ל ׀ עַל־לְשֹׁנ֗וֹ לֹא־עָשָׂ֣ה לְרֵעֵ֣הוּ רָעָ֑ה וְ֝חֶרְפָּ֗ה לֹא־נָשָׂ֥א עַל־קְרֹֽבוֹ׃
לא רגל על לשונו . אנקוש''א בלעז כמו וירגל בעבדך ( ש''ב יט ) מזמור זה להודיע מדת חסידות . ודובר אמת בלבבו . הטוב שהוא אומר בלבבו הוא אמת ואינו אחד בפה ואחד בלב ( סא''א ) : וחרפה לא נשא . רפורט''א בלעז : על קרובו . אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש ענשו במשפט ולא נשא עליו חרפתו שיהא פתחון פה למחרף לומר כך עבר פלוני קרובך וחפית עליו :
לא נשא . לא הטיל על קרובו דבר חרפה :
רגל . ענין רכילות ולה''ר כמו וירגל בעבדך ( ש''ב י''ט ) : לא נשא . לא הטיל :
לא, ובאשר מטבע האדם לדרוש גנות חברו, ולהגיע לו רעה מצד מדת הכבוד ומדת הקנאה, אמר שלא רגל על לשונו, ר''ל לא ידבר ממנו בענין שמתוך הלשון יהיה עליו איזה רכילות, כמ''ש חז''ל ה''ד לה''ר דאמר נורא בי פלניא, וכן שלא עשה לרעהו שום רעה, ובאשר מטבע האדם לנטות אחרי קרוביו ולחפות בעדם, אומר שלא עשה לרעהו רעה אף שיגיע מזה תועלת לקרוביו, כי חרפה לא נשא בעבור קרובו, שיחפה עליו בעבור אהבת הקרובים, כי בהפך.
רגל. כמו וירגל בעבדך. על לשונו. היינו ממשמעות דבריו כמו לכו ונכהו בלשון (ירמיה י''ח) לפי פירושי : חרפה לא נשא על קרובו. בשביל קרובו כמו כי עליך נשאתי חרפה :
{ד}
נִבְזֶ֤ה ׀ בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר׃
נבזה בעיניו נמאס . מי שהוא נבזה ברשעתו נמאס בעיניו של צדיק כגון חזקיהו שגירר עצמות אביו בבזיון : נשבע להרע . לעצמו ולא ימיר שבועתו ק''ו שאינה ממירה בדבר שאינה לרעתו :
נבזה . אדם הנבזה הוא נמאס בעיניו ולא יחניף למי : להרע . לענות נפשו :
ימיר . מלשון תמורה וחלוף :
וְאֶת יִרְאֵי יְהֹוָה יְכַבֵּד: והיינו דאמר רבי כמה גדולים מעשה חייא א"ל ר"ש ב"ר אפילו ממך א"ל אין א"ל רבי ישמעאל ברבי יוסי אפילו מאבא א"ל חס ושלום לא תהא כזאת בישראל אמר להן לבני קטן אני צריך נכנס ר' שמעון אצלו מסר לו סדרי חכמה אמר להן לבני גדול אני צריך נכנס רבן גמליאל אצלו ומסר לו סדרי נשיאות אמר לו בני נהוג נשיאותך ברמים זרוק מרה בתלמידים איני והא כתיב ואת יראי ה' יכבד ואמר מר זה יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי לא קשיא הא בצינעא הא בפרהסיא וכו'.
כתובות קג ע"ב
נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס: ת"ש נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים ואי משום יקרא דחיי הוא מ"ט כי היכי דתיהוי ליה כפרה לאבוה ומשום כפרה דאבוה משהו ליה ליקרא דישראל ישראל גופייהו ניחא להו דמיחלי יקרייהו לגביה וכו'.
סנהדרין מז ע"א
נבזה בעיניו קרובו הנמאס במעשיו, וכמ''ש זה חז''ל על חזקיה שגרר עצמות אביו על מטה של חבלים, אבל את יראי ה' יכבד הגם שאינם קרוביו, שמזה מבואר שעקר רגשות לבו הוא לכבוד ה' לכבד יראיו ולהבזות עוברי מצותיו ולא לבד שלא יתפעל מאהבת הקרובים כי לא יתפעל גם מאהבת עצמו, שהוא נשבע ומקבל בנדר להרע לעצמו לצום ולהתענות, ולא ימיר את נדרו :
{ה}
כַּסְפּ֤וֹ ׀ לֹא־נָתַ֣ן בְּנֶשֶׁךְ֮ וְשֹׁ֥חַד עַל־נָקִ֗י לֹ֥א לָ֫קָ֥ח עֹֽשֵׂה־אֵ֑לֶּה לֹ֖א יִמּ֣וֹט לְעוֹלָֽם׃
ושוחד לא לקח . על עני להרשיעו בדין להטות משפטו ועוד פירשוהו רבותינו לא לקח שוחד על נקי לנקותו בדינו ק''ו שאינו לוקח שוחד להטות המשפט : לא ימוט . והוא ראוי לגור באהליך ( סא''א ) : לא ימוט לעולם . אם ימוט אין מוטתו מוטה לעולם אלא מתמוטט ועולה :
על נקי . להטות דין הנקי : לא ימוט לעולם . לא ינטה לנפול כי את הטוב עשה וממילא ראוי הוא לשבת בבית המקדש כי חפץ בו ה' :
בנשך . ברבית :
כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ: תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא ברבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין והא קא חזינן דלא מוזפי ברבית וקא מתמוטטין אמר רבי אלעזר הללו מתמוטטין ועולין והללו מתמוטטין ואינן עולין וכו'.
בבא מציעא עא ע"א
כספו, וגם לא יתפעל מאהבת הממון שחונן דל בג''ח ולא יקח נשך, ושופט בצדק להצדיק את הנקי ולא יקח ממנו שוחד הגם שלא יטה עי''ז את הדין כי יקח שחד מן הנקי ושכר טרחו, עושה אלה, כי גם השב ואל תעשה נחשב כמעשה, באשר יצר האדם מסית לדברים אלה והוא עושה מעשה לכבוש את יצרו, ואז לא ימוט לעולם, כי ישב עולם לפני אלהים וחסד ואמת ינצרוהו :
עושה אלה. יש לפרש שאחר שחשב כל צדקותיו אומר שאיש העושה אלה הנזכר למעלה בודאי את כספו לא נתן בנשך ולא לקח שוחד, ואם כן לא ימוט לעולם :