אמר נבל בלבו וגו' . שני מזמורים אמר דוד בספר זה בענין א' הראשון על נבוכדנצר והשני ( לקמן נג ) על טיטוס הרשע זה נתנבא על נבוכדנצר שעתיד ליכנס להיכל ולהחריבו ואין א' מכל חיילותיו מוחה בידו : אין אלהים . ואעלה על במתי עב ( ישעי' יד ) : השחיתו התעיבו עלילה . מעללים :

אמר נבל . נבוזראדן המחריב את בית המקדש אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה : השחיתו . הוא ועמו ואמר הכל בלשון עבר כי במראה הנבואה רואה כאלו כבר עשוי : התעיבו עלילה . עשו מעשים תעובים ואין בהם מי שיעשה טוב :

נבל . אדם פחות ושפל : עלילה . פעולה :

אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ: פרשת ציצית מפני מה קבעוה א"ר יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז וכו' הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור ע"ז וכן הוא אומר ויזנו אחרי הבעלים:ברכות יב ע"ב אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ: רבי אליעזר אומר אלו הצדוקים וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים וגו' במתניתא תנא אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום וכו'.יבמות סג ע"ב

למנצח לדוד, מזמור זה הוכפל בספר זה (סימן נ''ג), עם קצת שינוי, והתבאר אצלי, שמזמור זה אמרו דוד על נס שנעשה לו שנצול מאויב שהרע והצר לישראל, וכאשר בא נס סנחריב בימי חזקיה ראו שמזמור זה טוב להודות בו גם על נס זה ותקנוהו עם הוספה קצת ויחסוהו לדוד כי הוא תקנו, ובזה נבא אל הבאור. אמר נבל בלבו אין אלהים שהמלך שבא עליו הכחיש מציאות ה', כמו שגם סנחריב כחש בה' ושלח לגדף אלהים חיים, וגם השחיתו והתעיבו עלילה, שכל חילו כולם השחיתו מעשיהם לעשות רעות ותועבות, עד שאין עושה טוב אפילו טוב נימוסי חסד או רחמים, ובאשר נמצא ביניהם איש אחד שהיה נראה שמאמין בה' ונותן לו כבוד (כמו שהיה במחנה סנחריב שאמרו חז''ל שנ''נ נתן כבוד לה' ורץ אחר השליח ששלח מרודך בלאדן שהקדים שמו של חזקיהו לשמו של הקב''ה ובעבור זה נשארו ממחנה סנחריב הוא ועוד עשרה אנשים עמו כמ''ש חז''ל), בל תאמר שאלה יש להם זכות, עז''א.

השחיתו התעיבו עלילה. הפעולות ששרשם מתכונות ומדות הנפש נקראים עלילות. כמ''ש בכ''מ, ועלילות שיפעלו לבלע ולהשחית לבני אדם ברצח וחמס הם עלילות נשחתות. ועלילות לתאוות מגונות עריות ותועבות, הם עלילות מתועבות :

השקיף . לראות במעשה העם ההוא : היש משכיל . למחות בדבר : דורש . להיות דורש וחוקר את אלהים ר''ל לדעת שיש אלהים שופטים :

השקיף . ענין הבטה :

ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל. כי באמת גם הם לא האמינו באלהים מצד שדרשו את אלהים ע''פ השכל להשכיל באמתו ולדרוש דרכיו וארחותיו, כי לא היה זה אלא מן השפה ולחוץ, וה' היודע מצפוני לב השקיף אם מאמינים בו באמת ע''י שישכילו דרכיו וידרשו ארחותיו, וראה, כי

משכיל דורש את אלהים. כי הדרישה תהיה לפעמים רק בפיו, שעל זה אמר כי תדרשנו בכל לבבך, ולפעמים שלא להשכיל ולדעת רק מצד הסכלות, על זה אמר אם יש משכיל הדורש להשכיל באמתו מצד השכל :

הכל סר וגו' . אין איש בחיילותיו מוחה בידו : נאלחו . נהפכו לקלקול :

הכל סר . כולם סרו מדרך הטובה : יחדיו . כולם יחד קלקלו מעשיהם :

נאלחו . נבאשו כמו נתעב ונאלח ( איוב ט''ו ) : גם . הוא כענין אפילו :

הכל סר, שגם היחידים האלה סרו מן הדרך, ויחדיו נאלחו בתועבות, עד שאין עושה טוב אין גם אחד, שגם האחד שנראה לנו שהוא נותן כבוד לה' ג''כ אין עושה טוב, כי לבו מלא און והוא מכחיש וכופר ג''כ :

סר. מדרך הטוב, או כמו סורי הגפן, נתקלקל, וכן נאלחו. נבאשו, כמו נתעב ונאלח (איוב ט''ו) :

הלא ידעו . הלא סופם ידעו מה שעלתה בהם : אוכלי עמי . זרעו של נבוכדנצר . אכלו לחם . עשו משתה ( דניאל ה ) בלשצר מלכא עבד לחם רב : ה' לא קראו . לא חשבוהו ולא זכרו נפלאותיו ונוראותיו במשתיהם ונשתמשו בכליו , ורבותינו פירשו כל שלא היה גוזל את ישראל לא היה טועם טעם ערב במאכלו , אוכלי עמי נדמה להם כאוכלי לחם שטעמו טעם מאכל ערב :

הלא . ר''ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפעלי האון שמה שאוכלים את עמי כמו שאוכל את הלחם הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה' :

אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם: אמר רבא אמר רבי יוחנן בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו וכו'.סנהדרין קד ע"ב

(ד-ה) הלא, שיעורו הלא ידעו כל פועלי און כי אלהים בדור צדיק, שאחר שנעשה נס לישראל ונצולו, אז ידעו פועלי און אלה אכלי עמי שיש אלהים בדור צדיק ומשגיח עליהם בהשגחתו הפרטית, ומ''ש אכלו לחם מוסב על ישראל, שאמרו במדרש שבימי דוד היו מתים מאה ילדים בכל יום ותקן להם מאה ברכות, מבואר שבימי דוד לא היו נזהרים בברכות השבח, ששורש ברכות אלה נסתעף ממ''ש ואכלת ושבעת וברכת, שמחוייבים לברך את ה' על אכילת מזון, ומזה למדו שה''ה שצריך לברכו על כל טובותיו וחסדיו בין הכוללים בין המיוחדים, ובאשר לא היו נזהרים בכ''ז בימי דוד נענשו ע''ז, ופשפשו במעשיהם ותקנו את הדבר, מזה מבואר איך היו צדיקים עד שעל מה שאכלו לחם וה' לא קראו ר''ל שלא ברכו את ה' על הלחם מזה שם פחדו פחד ונתיראו מעונש ושבו בתשובה, וא''כ הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי והם מכחישים את האלהים לגמרי, חלף שבישראל היה בהפך שפחדו גם כשלא קראו את ה' על אכילת לחם, ובזה היה ראוי שה' יעזור לישראל המאמינים בו נגד הכופרים האלה עד שידעו כי אלהים בדור צדיק :

שם פחדו פחד . שנשתלם גמולו לבלשצר וכו' : כי אלהים בדור צדיק . בדורו של יכניה שהיו צדיקי' :

שם . שהרי שם בירושלים עצמה בעת בוא עליה סנחריב הלא פחדו שם פחד כי נפלו פגרים מתים וארז''ל שנבוכדנאצר עצמו היה עמהם והיה מאותם שנשתיירו : כי אלהים . הפחד ההוא היה על כי ה' היה בהדור ההוא שהיה דור צדיק אבל בימי נבוכדנאצר היו רשעים ולמה לא עזרם ה' אבל אין דבר נופל במקרה :

עצת עני תבישו . אתם אומרי' שעצתם של ישראל בושה על שהם בוטחי' בה' כי ה' מחסהו :

עצת עני . אתם מביישים עצת עם עני שאומר בעצתו אשר ה' מחסהו כי תכחשו לומר אין אלהים :

עצת, אתם תבישו עצת עני, שהוא ישראל שלא הכינו עצה וגבורה למלחמה רק ה' מחסהו, וסמכו על הנס שה' יעזר לו וזה היה לשחוק בעיניכם, כמ''ש סנחריב פן יסית אתכם חזקיהו לאמר ה' יצילנו ההצילו אלהי הגוים וכו', אבל.

מי יתן . אז יקרב היום שיתן מציון ישועת ישראל ואז יגל יעקב ישמח ישראל :

מי יתן . הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון : בשוב . בעת אשר ישקיט ה' את בני השבים ר''ל שיהיה ניכר לכל אשר ה' השקיטם : יגל . אז ישמחו כי הצליחו בעצתם לחסות בה' ובעל כרחך יודו להם :

בשוב . ענין ההשקט כמו בשובה ונחת ( ישעיה ל' ) : שבות . מלשון שבי :

מי יתן מציון ישועת ישראל, כשתהיה התשועה ע''י ה' השוכן בציון אז יגל יעקב, כי בזה יתקדש שם ה' לעיני הגוים, ובאשר בזה ראה ברוה''ק את העתיד מה שיהיה מנס סנחריב שתהיה התשועה מציון וה' שב שבות עמו אז, תקנוהו שנית על נס סנחריב כמו שיתבאר בסימן נ''ג :

בשוב שבות. הוא השבת המדרגה או המנוחה וההשקט, כמו שכללתי בירמיה (סי' ל' ג') ששוב בקל אם הוא יוצא מורה כן : יגל יעקב ישמח ישראל. ישראל הם הגדולים ויעקב הם ההמון כמ''ש (ישעיה ז' ולקמן כ''ב כ''ד, ע''ח ה', כ''א ב', ק''ה י', כ''ג, קי''ד א', קמ''ז י''ט), וגילה בא על דבר מתחדש, ושמחה מורה השמחה התמידית, וישראל להם אין זה דבר חדש כי היו בטוחים ומצפים תמיד לישועת ה', וליעקב שלא בטחו כל כך יהיה זה דבר חדש שיפול עליו פעל גילה :