הודו לה' וגו' . ( ב ) יאמר נא ישראל . לפי שלעולם חסדו :

כי טוב . כי הוא טוב ועושה חסד לעולם :

הודו, מצוה שכל גוים יודו לה' מצד טובו וחסדו :

יאמר נא . עתה בעת הגאולה יאמר ישראל בהודות לה' אשר לעולם חסדו :

(ב-ד) יאמר, וביחוד יודוהו ישראל שעמהם עשה טובה פרטית יותר, ובית אהרן שהם קבלו יותר טובות פרטיות, וכן יראי ה', כל אחד לפי רוב הטובה שקבל התחייב בהודאה יתירה, וכמ''ש החובת הלבבות שבני ישראל שקבלו טובות פרטיות נתחייבו בתרי''ג מצות, ובני אהרן נתחייבו בכ''ד מתנות כהונה נגד כ''ד מצות כהונה, ומשפחת בית דוד שהפלם בטובות יותר גדולות אמר בית דוד דינו לבקר משפט, והמלך מחויב להיות לו ס''ת יתר על ס''ת שהניחו לו אבותיו וקרא בו כל ימי חייו ויתר מצות המלך, וע''כ צוה שכל אחד לפי מעלתו יוסיף הודאה על טוב ה' וחסדו הפרטי שעשה עמו ביחוד :

יראי ה' . אלו בני לוי שכתוב בהם מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי ( שמות ל''ב ) במעשה העגל ונלחמו עם ישראל כשאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ( במדבר יד ) :

מן המצר . ר''ל זהו החסד כי כאשר קראתי לו מן המצר והדחק ענה לי ה' והעמיד אותי במרחב :

המצר . מל' צר ודחק :

מן המצר, עתה יתחיל לספר הענין בפרטות, אני קראתי יה מן המצר שאז היה חולה ונוטה למות, וה' ענני במרחב, שאז כבר עברה הסכנה וזה היה לו לאות שיצילהו גם מיד מלך אשור, כמ''ש ומכף מלך אשור אצילך, לז''א מזה ידעתי כי.

ה' לי . כאשר היה ה' לי לעזרה לא אירא ממי כי מה יעשה אדם לי אם ה' עמדי :

ה' לי, ולכן לא אירא שאם היה עונהו במצר היה מתירא פן הגם שיקל ענשו לא יושיעהו לגמרי, אבל אחר שענני במרחב, ידעתי שכמו שנתקבלה התפלה על החולי ונעשה לי נס כן יעשה לי נס על סנחריב, ולכן לא אירא, ואמר בזה שתי מדרגות, {{{א}}} שיגין ה' עליו להצילו מן האויב, שעז''א לא אירא מה יעשה לי אדם, {{{ב}}} שעוד יעזרהו שינצח הוא את האויב כמ''ש עזרם ומגנם הוא, וע''ז מוסיף.

ה' לי בעוזרי . כאשר היה ה' לי בעזר עוזרי אז אראה בנקמת שונאי :

ה' לי בעוזרי, שמלבד ההגנה יעזר לי לנצח את האויב, וא''כ חוץ ממה שלא יוכל לעשות לי רעה עוד אני אראה נקמה בשונאי :

אראה בשונאי. ראיה הנקשר עם ב' מורה ראית בזיון בכ''מ :

טוב לחסות בה' וגו' . חסיון זה אינו אלא לשון חסיון צל ודבר מועט הוא : מבטח . דבר בריא וסמך חזק ואעפ''כ לחסות בה' טוב מהבטחת בני אדם :

(ח-ט) טוב, מזה מבואר כי טוב לחסות בה, ור''ל הבוטח באדם הוא בוטח בו ועדיין לא ימצא בו מחסה, שהחסיון מורה שכבר חוסה בצלו, אבל הבטחון בה' הוא חסיון, כי בבטחונו כבר ימצא בו מחסה ועז, ועז''א שטוב לחסות בה' מבטוח באדם, אחר שבאדם הוא רק בטחון לא מחסה, ובאר שהבטחון באדם אינו טוב מצד שני דברים, {{{א}}} מפני שיש ספק אם יעשה בקשתו וזה באדם דעלמא, ואף אם בוטח בנדיבים שהנדיב דרכו להתנדב ולעזור, בכ''ז טוב לחסות בה' גם מן הבטחון בנדיבים, מפני טעם השני שהגם שהנדיב יתנדב לעזרו יוכל להיות שלא יהיה בכחו לעזור :

לחסות, מבטוח. החסיון הוא בפועל, אחסה בסתר פניך, והבטחון הוא בטחון בלב :

בנדיבים . עם כי הם המעולים שבבני אדם :

כל גוים סבבוני . מדבר במלחמות גוג ומגוג שכל הגוים יהיו שם , כמו שנאמ' ואספתי את כל הגוי' אל ירושלים למלחמה ( זכריה י''ד ) : אמילם . אכרית' לשון ימולל ויבש ( לעיל ב' ) :

בשם ה' . ר''ל אבטח בשם ה' :

אמילם . ענין כריתה כמו ימולל ויבש ( לעיל צ ) :

כל גוים סבבוני, ר''ל אני רואה שמה שסבבוני כל הגוים, היה בשם ה' ובפקודתו, כדי שאמילם ואכריתם, ר''ל שה' סבב שכל גוים אלה יבואו לצור על ירושלים כדי שיפלו שם, כמ''ש כאשר דמיתי כן היתה לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו :

בשם ה'. נקשר עם סבבוני. אמילם. הפעיל משורש מול, אכריתם :

סבוני וגו' . ר''ל עם כי רבות פעמים אספו ויסבבו אותי עכ''ז אבטח בשם ה' :

סבוני, והגם שסבבוני כמה פעמים, כי סנחריב בא שלש פעמים על ארץ יהודה, ועז''א סבוני גם סבבוני שנית, גם זה היה בשם ה' כדי שאמילם :

סבוני גם סבבוני. במקום שלא נבלע אות הכפל בדגש מורה על חוזק הפעולה, כמ''ש במק''א, וע''ז מוסיף סבבוני :

דעכו כאש קוצים . כל לשון דעיכה נופל על לשון קפיצה ונתור ממהר להיות נתר ונתק ממקומו על כן הוא נופל על לשון אש ועל לשון מים כמו נדעכו ממקומם ( איוב ו' ) וכן ימי נדעכו ( שם יז ) וכן נרו עליו ידעך ( שם יח ) כדרך שלהבת הנתקת מן הפתילה ועולה למעלה כשהיא כבה :

סבוני כדבורים . אף כי סבבו אותי כדבורים הללו אשר יסבבו כלי מלא מדבש : דועכו . אף אם כבו גחלתי כאש מעצי הקוצים הכבים מהר ור''ל אף אם העובדי גלולים הרגו רבים מישראל עכ''ז אבטח בשם ה' :

כדבורים . שם מין שרץ העוף שעושים הדבש : דעכו . ענין ניתור וקפיצה והוא כבוי האש שהשלהבת קופצת ממנה וכן ידעך נרו ( משלי כ ) :

סבוני, וגם בפעם השלישית שסבוני כדבורים העוקצים, ודעכו כאש הבוער בקוצים כן נשרפו כולם. וזה היה בשם ה' כדי שאמילם :

דעכו. מבנין שלא נזכר שם פועלו, מענין ידעך נרו באישון חשך :

דחה דחיתני לנפול . אתה אויבי :

דחה דחיתני . אף אם הם דחו אותי לנפול בארץ עכ''ז ה' עזרני ולא יוכלו לי :

(יג-יד) דחה, והגם שכבר התחילו לדחות אותי לנפול, שמצד הטבע הייתי מוכרח כי לא היה לי בעצמי כח לעמוד בפניהם, בכ''ז הלא ה' עזרני, והנה העזר הוא קטן מן הישועה, והעזר היה לבל אפול, אבל אחר שנתעורר עזי וזמרת של יה עי''כ היה לי לישועה שהוא גדול מן העזר, שהושיע לי גם להכרית את האויב :

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה . עזי וזמר' גבורת הקב''ה היה לי לישועה , עזי יו''ד יתיר' כי לא מצינו במקר' עזי נקוד חטף קמץ אלא שורק חוץ משלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת וע''כ וזמרת דבוק לתיבת השם ואינך יכול לפרשו וזמרתי , ואל תתמה על ויהי לי שלא אמר היה לי לישוע' שהרב' כאלה במקרא , ואשר לא שם לבו וגו' ויעזוב את עבדיו וגו' ( שמות ט' ) היה לו לכתוב עזב :

עזי וזמרת יה . העוז והשבח של מקום היה לי לישועה ר''ל התשועה היתה למען הראות חזקו ולמען אזמר שבחו :

עזי . ענין חוזק והיו''ד יתירה : וזמרת . מלשון זמר ושבח : ויהי לי . כמו היה לי וכן ויעזוב את עבדיו ( שמות ט ) ומשפטו עזב :

קול רנה וישועה . תהיה לעתיד באהלי צדיקי' ומהו קול הרנה ימין ה' עשה חיל ימין ה' רוממה וגו' :

קול רנה . ויהיה נשמע באהלי צדיקים קול רנה וישועה ויאמרו ימין ה' עושה חיל וכח :

חיל . מלשון כח ואומץ :

קול, מצייר שהמלך הולך מביתו לבהמ''ק, ושומע קול רנה וישועה באהלי צדיקים, והוא עפמ''ש (בישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג והשמיע ה' את קולו, ובארתי שם שבעת החלו בירושלים לשיר את שיר החג, החל ה' ללכת להלחם עם מחנה אשור, ובעת שנתוסף הרנה על קרבן פסח בתופים ובמחולות, אז נלחם ה' עם אשור במלחמות תנופה והכרית את מחנהו, עפ''ז יאמר שנשמע קול ורנה וישועה באהלי צדיקים, בעת החל קול הרנה, בא ג''כ קול ישועה, כי כפי שהתחילו לרון ולהודות כן בא הישועה, ותחלה הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר''ל שה' מאסף את חילו ומכין א''ע להלחם עם אשור, ואח''כ הודיעו שנית, כי.

(טו-טז) עושה. הראשון על אסיפת החיל, והשני על הנצחון, שמלת עושה בא על שתי אלה :

ימין ה' רוממה . מדרש אגדה עליונים ברא הקב''ה בימין לפיכך לא שלטה בהם מיתה , שנאמר אף ידי יסדה ארץ ( ישעי' מה ) זה שמאל וימיני טפחה שמים זה ימין וכן אמר המשורר ימין ה' רוממה שבראת אותם שברומו של עולם היא ימין ה' שתעשה חיילות של צדיקים לע''ל וגם בה יחי' אות' ויחיו לעול' ואז לא אמות כי אחיה לעולם :

ימין ה' רוממה . ימין ה' אשר היא מעולם רוממה הימין ההיא עתה עושה חיל :

ימין ה' רוממה, היינו שידו רוממה על האויב ושמתחיל להתגבר עליו, ואח''כ הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר''ל שכבר התגבר בחילו והכרית את כל מחנהו :

לא אמות . אני כנ''י כע''ג מיתת עולם כי אחיה וגו' :

לא אמות . ביד הקמים עלי כי עוד אחיה וגו' :

לא אמות, מעתה ידעתי בטח שלא אמות, וזה משני טעמים, {{{א}}} באשר ידעתי שמה שהחייני ה' מן החולי, הוא כדי שאחיה ואספר מעשי יה, וא''כ נשארתי בחיים כדי לספר מעשיו, ולא המתים יהללו יה, {{{ב}}} מצד כי ע''י.

יסור יסרני יה . בגלות ושם נתכפרו כל עונותי ולמות לא נתנני :

יסור . הן יסור ייסר אותי ביסורים למרק העון אבל לא ימסור אותי למיתה ביד הקמים עלי :

שיסר יסרני יה עי''כ למות לא נתנני, שתמורת המות יסרני ביסורים, וכבר נתכפרו עוני ע''י יסורים, וגם ר''ל שלא ימות מיתת הנפש אחר שיספר מעשה ה' ואחר שנתכפרו עונותיו ע''י היסורים שסבל :

פתחו לי שערי צדק . ואלו הן שערי צדק :

פתחו . לזאת פתחו לי שערי בה''מ ואבוא בם ואודה יה על פדות נפשי :

פתחו, (המלך והצדיקים שהלכו עמו הגיעו לפני הבהמ''ק להודות ולהקריב זבחי תודה וקרבן היום), ומצוה אל השוערים שיפתחו לו שערי צדק שהמה שערי בהמ''ק שיבא בם להודות לה', וקראם שערי צדק כי אחר שבא ישועתו ע''י היסורים נהג ה' עמו במדת צדק כפי המעשה, לא במדת חסד :

זה השער . של בית המקדש שהוא לה' והצדיקים יבואו בו ושם אודך כי עניתני מן הגלות :

זה השער לה' . הלא זה השער של ה' עשוי הוא להיו' צדיקי' באים בו להלל לה' ואבוא בהם גם אני להודו' לה' :

זֶה הַשַּׁעַר לַיְי: איכא דאמרי אידלי כוליה עד דמטא לפתחא דגן עדן רמא קלא פתחו לי בבא אמרו ליה זה השער לה' וגו' אמר להון אנא נמי מלכא אנא מיחשב חשיבנא הבו לי מידי יהבו ליה גולגלתא חדא אתייה תקליה לכוליה דהבא וכספא דידיה בהדיה לא הוה מתקליה אמר להון לרבנן מאי האי אמרי גולגלתא דעינא דבישרא ודמא דלא קא שבע אמר להו ממאי דהכי הוא שקלי קלילי עפרא וכסייה לאלתר תקלא דכתיב שאול ואבדון לא תשבענה וגו'תמיד לב ע"ב

זה השער לה', שהיה להמלך שער מיוחד שבו היה נכנס לבהמ''ק (כמ''ש ביחזקאל סי' מ''ד ומ''ו), ואמר שעתה צדיקים יבואו בו שהרשה להם ליכנס עמו בשער ההוא :

כי עניתני . כי ענית לי בעת קראי לך והיית לי לישועה :

עניתני . מלשון עניה ותשובה :

אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה: א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן אודך כי עניתני אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה אמר ישי מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו זה היום עשה ה' אמר שמואל אנא ה' הושיעה נא אמרו אחיו אנא ה' הצליחה נא אמר דוד ברוך הבא בשם ה' אמר ישי ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל אל ה' ויאר לנו אמרו כולן אסרו חג בעבותים אמר שמואל אלי אתה ואודך אמר דוד אלהי ארוממך אמרו כולן:פסחים קיט ע"א

אודך, (מתחיל להודות בפתח השער מבפנים), אני נותן הודאה על שעניתני ביסורים, כי ע''י כן ותהי לי לישועה, כמ''ש אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני :

אבן מאסו הבונים . עם שהיו שפל בין האומות :

אבן מאסו . עם כי הייתי אני דוד כמו האבן אשר מאסו הבונים לתתו בבנין עתה אני אבן הניתן בראש הזויות ( כי הדרך לתת האבן המשובח ביותר בפנת הכותל להיות נראה משתי הרוחות ) :

פנה . זוית :

אבן, המלכות תצויר כבנין כמ''ש כ''פ, והמלך הוא יסוד הבנין כמ''ש הנני יסד בציון אבן (ישעיה כ''ח), שנאמר על חזקיה, והבונים מאסו בו אז, כי עמדו אז שבנא וסייעתו לחלוק על מלכותו, ובכ''ז היתה לראש פנה, וזה לא היה בדרך הטבע, רק.

מאת ה' היתה זאת . כך יאמרו הכל :

מאת ה' וגו' . ולא בכח ידינו : היא נפלאת . הדבר ההיא נפלאה היא בעינינו ולא נוכל לדעת איך היתה גאולה שלמה כ''כ מה שלא יורה עליו הטבע :

נפלאת . מכוסה ונעלם כמו והוא פלאי ( שופטים יג ) :

מאת ה' היתה זאת, והיא נפלאת בעינינו, כי היה עפ''י נס ופלא, ולכן.

נפלאת. התי''ו תמורת ה''א, כמו וחטאת עמך (שמות ה') :

זה היום . יום הגאולה ההיא עשה ה' ולזה נגילה ונשמחה בו כי בוודאי לעולם תהיה לא כמעשה בשר ודם שאינו מתקיים :

נגילה . מל' גילה ושמחה :

זה היום עשה ה', הוא מיוחס לה', ובו נגילה ונשמחה, בה' נשמח לא בהתשועה עצמה. כי עקר השמחה היא מה שנודע לנו שה' עמנו ושנתן ליראיו נס להתנוסס :

נגילה ונשמחה. הגיל על דבר חדש והוא בעת התשועה, והשמחה היא תמידית אח''כ (כנ''ל כ''ב ב') :

אנא ה' . אבקש את ה' הושיעה עתה והצליחה עתה :

אנא, (מתפללים כולם). {{{א}}} שיושיעם ה' מני צר, {{{ב}}} שיצליחם בכל מעשיהם מעתה ועד עולם :

ברוך הבא בשם ה' . יאמרו למביאי הבכורי' ולעולי הרגלים : ברכנוכם . ברכנו אתכם :

ברוך הבא . ברוך יהיה הבא לבית המקדש להקריב קרבנות בעבור שם ה' . ברכנוכם . ברכנו אתכם בברכה הבאה מבית ה' ר''ל מהשוכן בה :

ברוך, (עתה יוצאים כהני המקדש מבית ה' לקבל פני המלך), הם מברכים את המלך בברכת כהנים, ובאשר בברכת כהנים אמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, אומרים ברוך הבא בשם ה', שכבר שם שם ה' על ב''י ובשמו באו למקדשו, לכן ברכנוכם מבית ה', שהברכה יוצאת מביתו מאת השוכן בו, והוא יברך (וזה נגד יברכך ה' וישמרך) :

אסרו חג בעבותים . הזבחים והחגיגות שהיו נקיים ובדוקין ממום קושרין בכרעי מטותיהם עד שיביאום לעזרה בקרנות המזבח , ויש לפתור כל סוף המזמור הזה מלא אמות כי אחיה בדוד עצמו : [ יח* ] יסור יסרני יה . על מעשה בת שבע ביסורין כגון תחת הכבשה ישלם ארבעתים ( שמואל ב י''ב ) ששה חדשים נצטרע דוד . ולמות לא נתנני . שנאמר גם ה' העביר חטאתך לא תמות ( שם ) : [ יט* ] פתחו לי שערי צדק . ואלו הן שערי צדק אותם השערים של בתי כנסיות ומדרשות אשר הם לה' והצדיקים באים בהם : [ כא* ] אודך כי עניתני . מכאן ואילך אמר דוד ושמואל וישי ואחי דוד כמו שמפורש בערבי פסחים מי שאמר זה לא אמר זה :

אל ה' . ה' הוא חזק ואמיץ והוא האיר לנו לזאת אסרו הקרבן בעבותות להיות נשמר עד יבוא זמן השחיטה לתת הדם על קרנות המזבח ( כי עיקר הקרבן זריקת הדם ) :

אסרו . קשרו : חג . הקרבן נקרא חג על כי רוב הקרבנות באים בחג : בעבותים . בחבלי עבות : קרנות . הם הבליטות שבראש המזבח :

אִסְרוּ חַג תנא רבות וארוכות וגבוהות אחד עשר אמה כדי שיהו גוחות על המזבח אמה אמר מרימר משום מר זוטרא שמע מינה על היסוד מנח להו דאי סלקא דעתך אארעא מנח להו מכדי עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד עלה חמש וכנס אמה זהו סובב עלה שלש זהו מקום הקרנות גוחות על גבי המזבח היכי משכחת לה אלא לאו ש"מ איסוד מנח להו שמע מינה אמר רבי אבהו מאי קראה שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח וכו'.סוכה מה ע"א

אל, באשר יצאו לקראתו באבוקות של אור, כמ''ש על כן באורים כבדו ה', משיב אל ה' ויאר לנו, (וזה נגד יאר ה' פניו אליך), והמלך מצוה את הכהנים אסרו חג, שיאסרו הקרבן שהביא ויובילוהו עד קרנות המזבח להקריבו, וה' ישא פניהם לקבל קרבנם, כמ''ש הקריבהו נא לפחתך הישא פניך, שקבלת הקרבן הוא נשיאת פנים (וזה נגד ישא ה' פניו) :

חג. קרבן חגיגה :

אלי אתה . הלא אתה חזקי מעולם ולזה אודך וארוממך :

אלי אתה ואודך, הוא הודאה על הטובה, וארוממך להגיד שבחיך הכוללים, ומצוה לכולם הודו לה' :

ואודך, ארוממך. עי' ישעיה (כ''ה א') :

הודו . ואתם כולכם הודו לה' כי טוב הוא כי עושה חסד לעולם :