הודו לה' :

הודו, אחר שהזכיר קיבוץ גליות אומר כי השבים מן הגולה יזבחו זבחי תודה על כל הארבעה דברים שצריכים להודות ועל כולם יודו לה' כי טוב, ויודו חסדו אשר לעולם, ומבואר כי חסד יאמר על מה שעושה מבלי חיוב ומבלי הבטחה קודמת ואף שאין המקבל החסד ראוי לזה עפ''י מעשיו, וגם חסד אצל ה' במובנו המדויק בא על הנס למעלה מדרך הטבע, כמ''ש בסי' פ''ט ובכ''מ :

יאמרו גאולי ה' . כשיפדם מיד צר :

יאמרו גאולי ה' . יאמרו הודו וגו' על אשר גאלם מיד צר :

(ב-ג) יאמרו, כן יאמרו גאולי ה', אשר הפליא עמהם חסדו בשני דברים, {{{א}}} אשר גאלם מיד צר, {{{ב}}} שקבצם מארצות והשיב נדחיהם ממזרח וממערב ומצפון ומים, היינו מאיי הים, ודרום לא חשב כי אין ישוב בדרום :

ומארצות . האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו' לשוב למקומם : ומים . מאיי הים :

תעו במדבר וגו' . והולכי מדברות אף הם צריכין להודות שהרי פעמים שהם תועים ורעבים וצמאים :

תעו . פעמים תעו במדבר שממה ולא מצאו דרך ההולך לעיר מיושבת :

(ד-ה) תעו, צייר כי בעת גלותם הלכו ונדדו דרך המדבר, ומשם באו לישימון, שהוא שמם יותר מן המדבר, ושם תעו מני דרך ולא מצאו עיר מושב והיו רעבים, ואח''כ היו גם צמאים כי המים אזל מכליהם עד שנפשם בהם תתעטף :

במדבר בישימון. ישימון גרוע מן המדבר כנ''ל (ק''ו י''ד) ועי' ירמיה (ב') ור''ל תעו מדרך או בדרך :

רעבים . יהיו רעבים וצמאים מחסרון לחם ומים : תתעטף . כשאדם הוא בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאלו הוא עטוף קצתו בקצתו :

בצר להם . בעת הים צר להם : ממצוקותיהם . הציל אותם מן מצוקה ההיא :

ויצעקו, במדבר ובים אמר ויצעקו, ובחולה ובית האסורים אמר ויזעקו, כי צעקה גדולה מזעקה, וכן אמר בשני אלה יצילם, ובחולה ומאסר אמר יושיעם, כי הצלה גדולה מישועה, כי סכנת הים והמדבר גדולה יותר מחולי ומאסר :

ויצעקו. צעקה גדולה מזעקה, והצלה גדולה מישועה (כנ''ל ז' ב') :

וידריכם . וינהגם לפיכך יודו לה' חסדו :

וידריכם . נתן בלבם לדרוך בדרך ישרה :

וידריכם . ענין הלוך :

וידריכם, ועשה להם נס במה שהראה להם דרך ישרה שיגיעו לעיר מושב :

יודו . האנשים ההם יודו לה' חסדו ויספרו נפלאותיו לבני אדם לפרסם הנס :

(ח-ט) יודו, אז מחוייבים להודות, {{{א}}} מצד החסד שעשה עמהם, {{{ב}}} מצד הנס והפלא, שהגם שאין זה פלא בערך ה', הוא פלא בערך בני אדם כי השביע נפש שוקקה נגד צמאים, ונפש רעבה מלא טוב נגד רעבים :

כי השביע . בעבור כי השביע נפש המתאוה בהיותו תועה : מלא טוב . כאשר באו אל עיר מושב :

שוקקה . ענין תאוה כמו ונפשו שוקקה ( ישעיה כט ) :

שוקקה. מתאוה משקה, וכן ישעיה (כ''ט ח') ועמש''ש (ל''ג ד') :

יושבי חשך וצלמות . אף האסורים בבית הסוהר צריכים להודות כשיוצאין מבית אסוריהם :

יושבי . האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל :

וצלמות . צלו של מות והוא ענין חושך כחשכת הקבר :

יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית וצלמות דכתיב יושבי חשך וצלמות וכו'.עירובין יט ע"א

יושבי, אולם בעת שבאו לעיר מושב ונצולו מסכנת המדבר, באו לסכנה אחרת ששם התעוללו עליהם עלילות ברשע והושלכו לבית האסורים, כמ''ש כאשר ינוס איש מפני הארי וכו', ושם מר להם, {{{א}}} מצד המקום, שנכלאו שם בחשך וצלמות, {{{ב}}} מצד שהם אסורים בעני שמענים אותם בענוים וכבלי ברזל לבל יברחו :

כי המרו אמרי אל . אין פורענות באה על האדם אלא בעונו :

כי המרו . וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל :

המרו . מלשון מרי ומרד : נאצו . ענין בזיון :

כי, ובאר שמה שבאה עליהם הרעה השנית, (אחר שעשה להם נס מרעה הראשונה), זה היה ע''י מה שאחר שנעשה להם נס ונצולו מן המדבר שבו על קיאם והמרו אמרי אל, ובזה נאצו עצת עליון, שמה שיעץ לעשות להם נס היה כדי שעי''כ ישובו אליו וישמרו מצותיו והם לא כן עשו, ולכן.

ויכנע . ולכן הכניע לבם בעמל המאסר וכשלו בצרה ולא מצאו עוזר :

הכניע את לבם לתשובה ע''י העמל, ולכן כשלו הזמין ה' לפניהם מכשול שינתנו בבית האסורים, ועל ידי שאין עוזר, ע''י כך. (יג-יד) ויזעקו אל ה' ויחזרו בתשובה, ואז יוציאם מחשך וצלמות וגם ינתק מוסרותיהם :

ינתק . יעתק מהם קשרי מאסרם ר''ל פטרם ממאסרם כאלו העתיק הקשרים :

ומוסרותיהם . ענין קשור הרצועות : ינתק . ענין העתק כמו נתקתי מוסרותיך ( ירמיה ב ) :

(טו-טז) יודו, ועי''כ מחויבים להודות שנית על הנס השני, כי שבר דלתות נחשת :

כי שבר דלתות נחשת . שהיו נעולים בפניהם :

כי שבר . על כי שבר וכו' ר''ל הוציאם ממאסרם כאלו שבר דלתות בית הסוהר וגדע הבריחים :

ובריחי . כעין מטה לרוחב הדלתות לסגרם : גדע . ענין כריתה כמו שקמים גדעו ( ישעיה ט ) :

דלתות נחושת ובריחי ברזל. וכן ישעיה (מ''ה ד') :

אוילים מדרך פשעם . אשר מעונותיהם יתענו ביסורי חלאים אף הם מן הצריכין להודות , יש סמניות בפ' זו ( כלומר כתיבות שש נוני''ן הפוכין ) ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט , לומר צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין אינם נענין :

אוילים . האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב :

אוילים . ר''ל חוטאים :

אוילים, האויל הוא המסתפק ואינו מאמין שמה שהיה בסכנה ויצא ממנה הכל היה מאת ה', ותולים הכל במקרה, וזה בא או מדרך פשעם, מפני שכבר הורגלו בפשעים עד שאין לבם מוכן לקבל חקי המוסר, או מעונותיהם ע''י עוות השכל והמינות, אלה האוילים שעדן עומדים באולתם יתענו יכניעם ה' שלישית ע''י חולי :

פשעם, עונותיהם. התבאר בכ''מ שהפשע הוא המרד והעון הוא עוות השכל, כמ''ש בס' התו''ה אחרי (סי' כ''א, וסי' נ''ה), וגדר אויל הוא המסתפק כמ''ש בפי' משלי בכ''מ :

תתעב . כדרך החולה הממאס באכילה : ויגיעו . קרובים המה למות :

כל אוכל, שכמו שהיו חולים חולי הנפש ולא קבלו מאכל בריאה לרפואתם, כן תתעב נפשם כל אוכל המזין את הגוף, ויגעו עד שערי מות, והם בצרה פעם שלישית :

(יט-כ) ויזעקו ויחזרו בתשובה, ישלח דברו וירפאם בגוף וימלט משחיתותם בנפש :

ישלח דברו . לא כרפואת הרופאים שהמה בסממנים כ''א מרפא במאמרו : משחיתותם . משחת הקבר שהיה קרוב להם :

משחיתותם . מל' שחת ובור :

(כא-כב) יודו וכו' ויזבחו, הנה בשתי פעמים הראשונים לא הזכיר רק שיודו על הנס הפרטי שנעשה להם עתה, הגם שהדין הוא שמי שנעשה לו שני נסים כשמברך על נס אחד צריך לברך גם על השני כמ''ש בפרק הרואה, והיה ראוי שהיוצא מבית האסורים יזכיר גם נס הצלת המדבר, אולם הוא לא הכיר עדיין חסדי ה', כמ''ש אוילים מדרך פשעם, ולא הודה רק על הדבר שניצל ממנו בשעתו, ועתה שניצל זה שלשה פעמים, יודו לה' חסדו ויספרו מעשיו, שיספר גם הנסים הראשונים, וכן עד עתה לא הביאו עדיין זבח תודה, ועתה יזבחו זבחי תודה זבחים רבים, גם בעד הפעמים הראשונים שלא השלימו הודאתם כראוי, ויספרו כל הג' נסים ביחד :

זבחי תודה . קרבן תודה הבא על הנס :

יורדי הים . האנשים היורדים בים בספינות ( ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים ) : עושי מלאכה . היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה :

יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת: אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא יורדי הים מנלן דכתיב יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה' וכו'.ברכות נד ע"ב יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת: ת"ש יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה' וגו' ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו יחוגו וינועו כשכור וגו' ויצעקו אל ה' בצר להם וגו' יודו לה' חסדו וגו' עשה להן סימניות כאכין ורקין שבתורה לומר לך צעקו קודם גזר דין נענין צעקו לאחר גזר דין אינן נענין הני נמי כיחידין דמו וכו'.ראש השנה יז ע"ב

יורדי, עתה מצייר שאחר ששבו מגלותם והלכו דרך הים באניות הראם ה' נפלאותיו עוד הפעם, למען יודו לה' חסדו בבואם לארצם, ובאר כי יש בזה שני ענינים, {{{א}}} יורדי הים באניות, {{{ב}}} יש מהם אשר המה עושי מלאכה במים רבים, שיודעים תחבולות ומלאכות להעמיד את האניה בעת הסער ולהנצל :

במצולה . עומק הים :

ויאמר . כאשר אמר ה' תעמוד רוח סערה והיא תרומם גלי הים :

ויאמר ויעמד רוח סערה, והרוח תרומם את גלי הים :

יעלו שמים . אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח''ז מורידים אותה למטה עם אנשיה : ברעה . ברעת הפחד תמוג נפשם :

תתמוגג . מלשון המגה והמסה :

יַעֲלוּ שָׁמַיִם: אמר רבה לדידי חזי לי הורמין בר לילית כי קא רהיט אקופיא דשורא דמחוזא ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה ולא יכיל ליה זמנא חדא הוה מסרגאן ליה תרתי כודנייתי וקיימן אתרי גישרי דרוגנג ושואר מהאי להאי ומהאי להאי ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי ולא נטפא ניטופתא לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה עד דשמעו בי מלכותא וקטלוהו וכו'.בבא בתרא עג ע"א

יעלו, ובזה היורדים באניות פשוטים הם יעלו שמים וירדו תהומות, כי כל גל ירומם את הספינה למעלה ואח''כ תרד למטה :

יחוגו . לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע ( שה''ש ב' ) וכן והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא ( ישעיה י''ט ) :

יחוגו . והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא''א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור : וכל חכמתם . אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה :

יחוגו . ענין רקוד ותנועה חזקה כמו המון חוגג ( לעיל מב ) : תתבלע . ענין השחתה כמו בלע ה' ולא חמל ( איכה ב' ) :

יחוגו, ואלה שעושים מלאכה במים רבים הם יעמידו את הספינה ע''י שמשליכים הברזל לתוך הים שאז לא תתרומם הספינה בגובה אבל אז יחוגו וינועו כשכור הנה והנה במקום עמידתם, וכל חכמתם תתבלע כי האניה חשבה להשבר במקומה :

יחוגו. מענין חוג ומחוגה (היושב על חוג הארץ), יעשו תנועה סביביית ומחוגה סביב עצמם כשכור :

וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה: וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות צעקה דכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם וכו'ראש השנה טז ע"ב

(כח-כט) ויצעקו וכו' יקם סערה לדממה, ר''ל שלהראות נפלאותיו יקים את הסערה בהפלגה רבה, והגיעו לתכלית הרעש פתאום יהיו לדממה והגלים יחשו, להודיע כי יד ה' עשתה זאת :

יקם סערה לדממה . ר''ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד :

לדממה . ענין שתיקה כמו קול דממה ( מ''א יט ) : ויחשו . ענין שתיקה כמו עת לחשות ( קהלת ג' ) :

(כט-ל) דממה, ויחשו, ישתוקו. הדמממה מציין ההפסקה מן הדבור או הרעש קודם לו, לא כן חשה מציין העדר הדבור או הסער לבד (ישעיה ס''ב ו'), ושתק מציין השתיקה שהוא הפך הריב או הרעש הגדול, באין נרגן ישתק מדון, וישתק הים מזעפו, שהשמחה תגדל כפי שהיה גדול הרעש תחלה, ובדברי חז''ל כולל במלת שתיקה העדר הדבור לבד כמלת חשה בלשון המקרא. מחוז, גבול. כמו עם שאול עשינו חוזה :

וישמחו כי ישתקו . הגלים : וינחם . וינהגם : מחוז . לשון גבול , ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול ( שם כ''ח ) גבולינו שלא יכנס בגבולינו וכן מחזה אל מחזה שלש פעמים ( מלכים א ז' ) בתנחומא , מצאתי :

וישמחו . אנשי הספינה ישמחו כאשר ישתוקו הגלים : וינחם . והמקום ינהגם אל הגבול אשר חפצו ללכת אליו :

מחוז . גבול וכן עם שאול עשינו חוזה ( ישעיה כח ) :

וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם: הנכנס לכרך נעשו לו חפציו שנאמר וינחם אל מחוז חפצם וכו'.ברכות נז ע"א

וישמחו, ובזה תגדל שמחתם, {{{א}}} במה שישתקו הגלים, {{{ב}}} במה שינחם אל מחוז חפצם בלא פגע :

(לא-לב) יודו, וירוממוהו, כי בהגיעם לארצם שם יודו במקהלות רבבות אלפי ישראל בארץ ולפני הזקנים הנמצאים שמה, ויש הבדל בין הרוממות והתהלה, הרוממות היא מצד מעשיו הנסתרים, וזה להמון עם הבלתי מכירים את ה' הוא מרומם בעיניהם, והתהלה הוא מצד מעשיו הגלוים, וזה במושב זקנים ותלמידי חכמים המכירים מעשיו, וכמ''ש חז''ל צריך לאודויי באפי עשרה ותרין מנייהו רבנן :

(לא-לב) יודו, ירוממו. עמ''ש ישעיה (כ''ה א') :

וירוממוהו בקהל עם . צריך לאודויי באפי בי עשרה : ובמושב זקנים . ותרין מנייהו צורבא מרבנן :

בקהל עם . בקבוץ עם רב :

ישם נהרות למדבר . כלומר נותן יישובי האומות לחרבן :

ישם נהרות . ר''ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר : ומוצאי וגו' . כפל הדבר במ''ש :

לצמאון . למקום צמא ויובש :

(לג-לד) ישם, אחר שדבר על חסדי ה' עם אנשים יחידים ידבר על השגחתו הנראית בכוללים, בין על מדינות שלמות בין על כתות אנשים. הנה נראה לפעמים שע''י רעת היושבים יחריב ארצות הישוב, ומקום שהיה שם נהרות ישים אותם כמדבר, והמעינות שמשם היה מוצאי מים אל הנהרות ישים לצמאון, ועי''כ יהפך ארץ פרי למלחה, וכ''ז ע''י רעת יושבי בה :

למלחה . להיות כארץ מלחה מעשות פרי :

ארץ פרי . ואז הארץ העושה פרי תהיה נהפך להיות עפרה מלוח בל יעשה פרי : מרעת . ר''ל לא על חנם יעשה זאת כ''א בעבור רעת יושביה וגמולם הוא משלם :

אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה: רבי חלבו ור' עוירא ור' יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא אייתו קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו ואילפס כפר הינו כמה הוי ה' סאין אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש לשנה איקלע ר' אלעזר להתם ואייתו לקמיה נקטו בידיה ואמר ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה וכו'.כתובות קיב ע"א

(לד-לה) מדבר, ארץ ציה. עי' ישעיה ל''ה, ירמיה ב' ו', וע''ל ק''ז ד'. ומוצאי מים. הם מעינות ומקורות. למלחה. לארץ מלחה (ירמיה י''ז) :

ישם מדבר לאגם מים . נותן יישוב חרב לבניין ומחזירו לקדמותו :

ישם מדבר . מקום יובש כמדבר ישים למקום אגמי מים : וארץ ציה . כפל הדבר במ''ש :

לאגם . שם מקום כניסת המים : ציה . שממה :

ישם, וכן נראה בהפך שלפעמים ישים את המדבר לאגם מים, וארץ ציה שהיא יבשה יותר מן המדבר תהיה למוצאי מים, שמשם יצאו מקורות מים שעל ידם תהיה המדבר לאגם מים :

ויושב שם . ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם : ויכוננו . והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה :

(לו-לח) ויושב שם רעבים והם יכוננו שם עיר מושב, וגם יזרעו שם שדות ויטעו כרמים, ונגד מ''ש שיזרעו שדות, אמר ויעשו פרי תבואה, שהשדות והכרמים יעשו פרי נגמר לא בוסר, ונגד מ''ש ויכוננו ער מושב אמר ויברכם וירבו מאד, שיברכם בנכסים, וירבו בבנים ובבנות, וגם בהמתם לא ימעיט :

ויעשו . השדות והכרמים : פרי תבואה . הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה :

פרי תבואה. פרי נגמר ששם תבואה מורה שנגמר הפרי כמ''ש ס' התורה פ' קדושים :

וימעטו וישוחו . והם מתחלה היו שוחין ומועטין מעוצר רעה ויגון :

וימעטו . ר''ל וכן בהפוך כי בעונם ימעטו וישוחו עד לעפר מן הרעה אשר תהיה עצורה ועכובה אצלם ומן היגון אשר תהי' עליהם :

וישוחו . ענין שפלות כפיפות כמו תחתיו שחחו עוזרי רהב ( איוב ט ) : מעוצר . ענין העכבה כמו נעצרה נא אותך ( שופטים יג ) :

וימעטו, ולפעמים ימעטו וישחו, ע''י עוצר רעה, היינו שיכבשום ממשלה רעה, וימעטו ע''י שיהרוג הרבה מהם והנשארים ישחו מיגון, כי. (מ-מא) שפך, העוצר והמושל שכבשם שופך בוז על נדיבים, ויתעם להוליכם לגולה, כמו שהיה בעת כבש נבוכדנצר את ירושלים שאת כל נדיבי העם הגלה ויהרוג רבים מהם, ומדלת עם הארץ אשר אין להם כל מאומה השאיר לכורמים וליוגבים, ואז וישגב אבין מעוני והם ישימו כצאן משפחות, ויפרו וירבו בארץ כצאן הפרים ורבים מאד :

מעוצר. ממשלה, כמו יורש עצר, (שופטים י''ח) :

שופך . פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים : ויתעם . עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר''ל שוגים בדעתם :

נדיבים . ר''ל שרים בעלי מתן :

וישם כצאן משפחות . וישם האביון משפחת זרעו כצאן רבים :

וישגב . ר''ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן :

קפצה . סתמה כמו לא תקפוץ את ידך ( דברים ט''ו ) :

יראו ישרים . הטובה הבאה להאביון : וישמחו . בראותם מהשגחת המקום : וכל עולה . כל איש עולה יסגור פיו ויבוש מלדבר על כי יראה מפלאות ההשגחה :

קפצה . סגרה כמו אם קפץ באף רחמיו ( לעיל עז ) :

יראו ישרים, שהם ההולכים ישר בבינתם הם ישמחו, כי יכירו מכל זה השגחת ה', וכל עולה קפצה פיה כי יראו שיש גומל ומעניש :

מי חכם . מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה' ר''ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה' ויבן אותם :

מי חכם אשר קבל חקי החכמה, הוא ישמר אלה, כי מזה יביא מופת על השגחת ה', ועי''כ יתבוננו חסדי ה' שאין העולם הפקר, רק הכל בחסדי ה' ובהשגחתו :