היה דבר ה' . הוא הדבור האמור למטה :

וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו . אנשים צדיקים היו ושלחו מבבל לקרוביהם שבבית אל לבא לחלות את פני ה' בירושלים בעדם ולשאול מאת הכהנים להודיעם אם יבכו בחדש אב אחרי אשר חזר הבית להבנות :

וישלח בית אל . ר''ל הדבור היה על כי שלח הכנסיה שבבבל לבית ה' את שראצר ואת רגם מלך ואנשיו הסרים למשמעתו שהם יחלו פני ה' להשפיע הנבואה על הכהנים והנביאים שימצאו מענה להשיב להם על שאלתם :

שראצר . שם איש וכן רגם מלך : לחלות . ענין תפלה כמו ויחל משה ( שמות ל''ב ) :

הנזר . לפרוש מן התענוג כאשר עשיתי זה שבעים שנה אין נזירה בכל מקום אלא פרישות :

לאמר וגו' . ר''ל שהוא יאמר אל הכהנים המשמשים בבית ה' ואל הנביאים והם חגי זכריה ומלאכי למען יאמרו הם תשובה על שאלתם : האבכה . ר''ל והשאלה היא האם אבכה מעתה בחדש החמישי הוא תשעה באב וה''ה כל ד' צומות ואחזו החמור שבכולן : הנזר . האם אהיה מופרש ביום ההוא מאכילה ושתיה ומתענוג כאשר עשיתי זה הרבה שנים מזמן החורבן וכאומר הואיל ונבנה המקדש אם יש מקום להתאבל עוד כי בנין המקדש ההוא היה קטן בעיניהם על כי היו עדיין משועבדים לפרס :

לבית ה' . בבית ה' באה הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט' ) : הנזר . ענין הפרשה כמו ימי נזרו ( במדבר ז' ) : כמה . ענינו הרבה :

ויהי וגו' . ר''ל ועל זה היה אלי דבר ה' :

ובשביעי . הוא צום גדליה : הצום צמתוני אני . ה''א נקודה חטף פתח לפי שהיא משמשת ל' תמיהא שמא לכבודי צמתם שתהיו צריכים לצום גם עתה :

אמור אל כל עם הארץ . לא צוה להסב הדבור כלפי השלוחים כי היו כנזופים לפניו על שלא עלו לשבת בא''י והוסב הדבור אל מול יושבי ירושלים שלא יסתפקו גם הם בזה הדבר : כי צמתם . אשר צמתם וספדתם בחמישי זה ט' באב ובשביעי זה צ''ג וזה שבעים שנה שנהגתם כן ( וזכר גם צ''ג כאומר הנה לא צדקו מה שזכרו לבד ט''ב שהוא החמור בעיניהם כי גם צ''ג כמוהו כי שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית ה' כמ''ש רז''ל ) : הצום צמתוני . וכי צמתם אותי ולתוספת ביאור אמר אני ור''ל וכי הרעבתם אותי בזה לחשוש על צומכם :

וכי תאכלו וכי תשתו . ואם לא תצומו מה לי גם בזו הלא אתם להנאתכם הוא המאכל והמשתה :

וכי תאכלו . וכן כאשר תאכלו וכאשר תשתו הלא אתם האוכלים והשותים ולכם יש הנאה בזה אבל אלי לא בא הנאה מזה וכאומר מה זה השאלה על התענית מה לי בזה אם יתענו או יאכלו :

הלא את הדברים . מי גרם לכם הצום והמספד הלא דברי תוכחות אשר קרא ה' וגו' הם החריבו אתכם ועל כן צמתם ואלה הדברים אשר קרא משפט אמת שפטו :

הלוא את הדברים . כאומר מי בקש מהם הצום הלא בזה חפצתי את הדברים וגו' : יושבת . ר''ל יושבת בהשקט ושאנן : ועריה . וכן עריה שבסביבותיה היו יושבת בהשקט ושלוה : יושב . ר''ל מיושב מבני אדם :

והנגב . ערי הנגב : ושפלה . העמק :

ויהי דבר ה' . חזר המקום ואמר לזכריה להזכיר הדברים שקרא ה' מאז ביד הנביאים ולאמר להם :

כה אמר ה' . ר''ל כן אמר ה' להנביאים הראשונים לאמר להם משפט אמת שפוטו וגו' :

ואלמנה וגו' . זכר אלו לפי שהם תשושי כח וכח לעשקם ולגזלם : ורעת וגו' . אל תחשבו זה על זה להרע :

וימאנו . אנשי אותו הדור מאנו להקשיב ונתנו כתף סוררת כדרך האדם הממאן להקשיב דברי חבירו שמסיר כתפו ממנו והולך לו : משמוע . מלשמוע :

וימאנו . לא רצו : להקשיב . ענין שמיעה : סוררת . מל' הסרה :

שמו שמיר . תולעת חזק מצור מראין אותו על האבן והיא מתבקעת :

שמו שמיר . עשו לבם חזק כשמיר מלשמוע את התור' : ברוחו . במלאכו על ידי הנביאים : ויהי קצף . ובעבור זה היה קצף גדול עליהם מאת ה' :

שמיר . הוא הברזל החזק וכן כשמיר חזק מצור ( יחזקאל ג ) : ברוחו . במלאכו וכן ה' אלהים שלחני ורוחו ( ישעיה מ''ח ) :

ויהי כאשר קרא ולא שמעו . אמר ה' צבאו' עליהן באותן הימים כן יקראו ולא אשמע :

ויהי וגו' . אמר ה' צבאות . ר''ל ה' אמר אז להם שגמולם יהיה מדה במדה כאשר קרא הוא להם ע''י הנביאים ולא שמעו כן יקראו הם אלי מתוך הדחק ולא אשמע קול צעקתם :

ואסערם . בגלות וכן עשיתי : וישימו . בעוונם : ארץ חמדה לשמה . והוא גרם להם הצום והמספד אבל עתה קנאתי לציון בשביל ציון אקנא את הכשדים :

ואסערם . אפיצם ברוח סערה על כל ארצות העכו''ם אשר לא ידעו אותם מאז והארץ תהיה שממה אחרי צאתם ממנה מבלי ימצא בה עובר ושב : וישימו . ר''ל והנה הם עצמם עשו ארץ חמדה לשממה כי עם כל הדברים האלה אחזו בדרכם וגלו ממנה בעוונם ונשארה שממה ומוסב למעלה לומר הנה כל חפצי במעשים טובים ועל זה הזהרתי את אבותיכם ובעבור זה הגליתים על שלא שמעו אלי בדבר זה אבל מעולם לא בקשתי ממי דברי הצומות :

ואסערם . מל' סערה והוא הרוח החזק : נשמה . מל' שממון : וישימו . ועשו :