זכריה פרק-ד{א}
וַיָּ֕שָׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ׃
וישב וגו' . כי במראה שלפניה לא דבר עמו המלאך הדובר בי לזה אמר וישב המלאך וגו' : ויעירני . ר''ל הוא הניעני לעוררני ונתעוררתי כאיש אשר יעור משנתו :
ויעירני . מל' הערה והקצה :
{ב}
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה (ויאמר) [וָאֹמַ֡ר] רָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃
וגולה על ראשה . כמו ( יהושע טז ) גולות עלית לשון מעיין כמין ספל גדול עגול : ושבעה נרותיה . כמין בזיכין שנותנין השמן והפתילה לתוכה : שבעה ושבעה מוצקות . לכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר :
מה אתה רואה . במראה הנבואה : כולה . כל המנורה היתה זהב : וגולה על ראשה . ממעל על ראשה היה כעין ספל ובה היה השמן : ושבעה נרותיה עליה . ממעל בראשי קני המנורה היו שבעה נרותיה הם כעין בזיכין להשים בהם השמן והפתילות : שבעה ושבעה מוצקות . ר''ל לכל נר ונר היה שבעה צינורות שהשמן ניצק בהם מעצמו מן הגולה להמשך על הנרות שהמה על ראש המנורה :
וגולה . ספל עגול וכן וגולת הכותרות ( מ''א ז' ) : נרותיה . כעין בזיכין על השמן והפתילה כמו ועשית את נרותיה ( שמות כה ) : מוצקות . מל' יציקה והם צינורות ודרך שם ניצוק ונמשך השמן :
{ג}
וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃
ושנים זתים עליה . אצלה שני אילנות שהזיתים גדילים בהם : אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וגו' . וכאן לא פירש על שני צנתרות זהב האמורות למטה בפרשה והם כמין עריבות ועדשים של בית הבד שהם עומדים אצל הזיתים והזיתים נחבטים מאיליהם לתוך הצנתרות ומתחממות שם כבמעטן ונעצרים שם בבית הבד והשמן נופל לתוך הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה ומהגולה אל המוצקות ומהמוצקות אל הנרות והמוצקות והנרות ארבעים ותשע היו רמז לאור שלעתיד לבא אור החמה יהיה שבעתים כאור של שבעת ימים ארבעים ותשע על אור של יום בראשית :
ושנים זיתים עליה . שני אילני זית עמדו אצל המנורה :
{ד}
וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃
מה אלה אדוני . מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו :
ואען ואומר . הרימותי קול ואמרתי אל המלאך על מה באו אלה לרמז :
ואען . ענין הרמת קול :
{ה}
וַ֠יַּעַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃
הלא ידעת . הלא מעצמך תשכיל לדעת על מה מרמז : לא אדני . לא השכלתי לדעת :
{ו}
וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
זה דבר ה' אל זרובבל . זה סימן לך להבטיח את זרובבל כשם שהזתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי : כי אם ברוחי . אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם ( ס''א ויצוה לכם ) לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטין ויין ושמן ועצים כמו שמפורש בעזרא ולא תצטרכו לעזרת אדם :
זה דבר ה' . ר''ל בזה ירמז כאלו אמר ה' על מלך המשיח הבא מזרע זרובבל : לא בחיל . ר''ל ממשלתו על העכו''ם לא יהיה בעבור חילו הרב ולא בכח זרועו יכבשם במלחמה אבל ימשול בם מבלי טורח מלחמה כי אם ברצוני כי אתן בלב העכו''ם להיות נכנעים לו וסרים למשמעתו ויהיה דומה לעריכות נרות המנורה שהיו מבלי טורח אבל הכל נעשה מעצמו כי הזיתים נתלשו מעצמם ונדרכו מעצמם ומעצמו נמשך השמן אל הגולה כאשר יאמר עוד למטה ומן הגולה נמשכו מעצמם דרך הצינורות אל הנרות :
בחיל . ענין צבאות עם : ברוחי . ענין רצון :
{ז}
מִֽי־אַתָּ֧ה הַֽר־הַגָּד֛וֹל לִפְנֵ֥י זְרֻבָּבֶ֖ל לְמִישֹׁ֑ר וְהוֹצִיא֙ אֶת־הָאֶ֣בֶן הָרֹאשָׁ֔ה תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ׃
מי אתה הר הגדול . שרי עבר הנהר תתני פחת עבר נהרא ושתר בוזני וכנותהון שבטלתם המלאכה עד כה מעתה תהיה לפני זרובבל מישור אין לכם שררה וגדולה עוד עליו : והוציא את האבן הראשה . האדריכל יקח את אבן הבדיל בידו להיות אדריכל בראש הבונים והם יבנו הכל כפי דבריו אשר יצוה בבנין נאה ומפואר : תשואות חן חן . יהיה לה לאותה האבן שהכל יאמרו מה נאה בנין זה העשוי על ידי אבן המשקולת הזאת , תשואות חן כמו תשואות נוי כמו תשואות מליאה עיר הומיה ( ישעיה כב ) קול שאון ( שם סו ) כולם לשון השמעת קול הם :
מי אתה הר הגדול . על מלך גוג יאמר מי אתה וגומ' ר''ל מה כח יש בך התחשוב שאתה הר גדול לעמוד בפני המשיח לבל יוכל לעבור לא כן כי למולו תהיה כארץ מישור ובקל יעבור ר''ל לא יהיה בך כח לעכב מה ע''י : והוציא . מלך המשיח יוציא האבן הטובה והחשובה להניחה ביסוד בנין בית העתיד : תשואות . אז ישמע קול המייה אשר כולם יענו ויאמרו הנה להאבן הזה יש לה חן רב כי היא טובה וחשובה עד מאד :
למישור . מל' ישר ושוה : הראשה . ר''ל טובה וחשובה וכן וראשית שמנים ימשחו ( עמוס ז' ) : תשואות . ענין המית קול כמו תשואות נוגש ( איוב לט ) :
{ח}
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
{ט}
יְדֵ֣י זְרֻבָּבֶ֗ל יִסְּד֛וּ הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה וְיָדָ֣יו תְּבַצַּ֑עְנָה וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃
ידי זרובבל יסדו הבית הזה . מתחילה ועד סוף בימי כורש הראשון : וידיו תבצענה . אותו עתה , תבצענה ל' גמר הוא כמו ( שם ) כי יבצע ה' כל מעשהו :
ידי זרובבל יסדו וגו' . זרובבל עצמו הניח היסוד מהבית הזה כן ידיו ישלימו את בנין הבית ר''ל ידי המשיח הבא מזרעו ישלימו להניח אבן היסוד מהבית העתיד ואמר ידיו על ידי המשיח הבא מזרעו כדרך שאמר כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע ( לעיל ג ) הנאמר על כ''ג הבא מזרעו אשר יכהן אז ואמר ענין השלמה על כי יהיה הבית האחרון והוא תשלום הבתים ולפי שבית העתיד תעמוד במקום הבית הזה עצמו אמר תבצענה כאלו ישלים הבית הזה וכמ''ש גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון ( חגי ב ) : וידעת . זה מאמר הנביא לישראל בבוא הדבר תדע אשר ה' שלחני אליכם ומאתו היו דברי :
תבצענה . ענין השלמה כמו כי יבצע ה' ( ישעיה י ) :
{י}
כִּ֣י מִ֣י בַז֮ לְי֣וֹם קְטַנּוֹת֒ וְשָׂמְח֗וּ וְרָא֞וּ אֶת־הָאֶ֧בֶן הַבְּדִ֛יל בְּיַ֥ד זְרֻבָּבֶ֖ל שִׁבְעָה־אֵ֑לֶּה עֵינֵ֣י יְהוָ֔ה הֵ֥מָּה מְשׁוֹטְטִ֖ים בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
כי מי בז ליום . שיוסד הבית אשר הוקטן בעיניהם כמו שנאמר ( בעזרא ג ) ורבים מהכהנים אשר ראו הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול ובנבואת ( חגי ב ) הלא כמוהו כאין בעיניהם ישמחו עתה כשיראו את האבן הבדיל התלויה בחוט המשקולת אשר ביד אדריכל ראש הבונים שמכוון בה ראש הפינה וזו תהיה ביד זרובבל : שבעה אלה . על אחד שבעה ביסוד הראשון שבימי כורש וכן ת''י שבעה נדבכין כאילין : עיני ה' המה משוטטים . ולו נראה לעשות כן והוא ראה את זרובבל זה הגון לדבר :
כי מי בז . אשר מי שהיה מבזה בלבו יום בנין הבית הזה לחשבו יום קטנותו לפי קוטן הבנין הנה ישמחו אז כאשר יראו את האבן המשקולת ביד המשיח הבא מזרע זרובבל המייסד את הבית : שבעה אלה . השמחות האלה שישמחו אז תהיה כפול שבעה בערך התוגה שיש להם בעבור בזיון יום קטנות : עיני ה' וגו' . ר''ל לכן רואה הוא תוגת לב המבזה יום קטנות ולפיהן ישמחם בכפל שבעה בערך התוגה :
בז . מל' בזיון : האבן הבדיל . הוא האבן התלוי בקו המשקולת וע''י מיישר הבנאי את הבנין ועל שע''פ רוב דרכם לעשותה מאבן אמר האבן הבדיל וכן אבן העופרת ( לקמן ה ) : משוטטים . ענין התנועה הנה והנה וכן שוטטו בחוצות ירושלים ( ירמיה ה ) :
{יא}
וָאַ֖עַן וָאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶה עַל־יְמִ֥ין הַמְּנוֹרָ֖ה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ׃
מה שני הזיתים . מה רמז הם ומה רמז שני שבלי זיתים טרוק''א בלע''ז קבוצות זיתים בענף כעין שבולת :
אליו . אל המלאך הדובר בי : מה שני הזתים . ר''ל למה בא הרמז בשני אילני זתים ולא באחד : על ימין המנורה . ר''ל על ימין הגולה שעל ראש המנורה ועל שמאלה א' מזה וא' מזה :
{יב}
וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבֲּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּיַ֗ד שְׁנֵי֙ צַנְתְּר֣וֹת הַזָּהָ֔ב הַֽמְרִיקִ֥ים מֵעֲלֵיהֶ֖ם הַזָּהָֽב׃
אשר ביד שני צנתרות . כלומר אצל שני הצנתרות כמו ראו חלקת יואב ע''י ( שמואל ב יד ) : המריקים מעליהם . את השמן הזה הצלול וטוב להארי כזהב כמו ( איוב לז ) מצפון זהב יאתה :
מה שתי שבלי הזתים . כי במראה ההיא ראה כאלו שתי ענפי זיתים נתלשו מעצמם ונפלו בתוך שני צנתרות של זהב ושם היו נדרכים מעצמם והם היו מריקים שמן צלול כזהב אל הגולה וקצר למעלה ופרשו כאן ושאל למה הי' הכל שנים שנים על מה מרמז השניות :
שבלי . מל' השבלים הטובות ( בראשית מא ) ובדרך שאלה קורא כן ענפי הזית לפי שהיו מלאים גרגרי זיתים כמו השבולת המלאה גרגרי תבואה : ביד . ר''ל בתוך וכן ביד כל אדם יחתום ( איוב ל''ז ) : צנתרות . הוא שם כלי מה : המריקים . ענין הזלה ושפיכה כמו על הארץ יריקו ( קהלת י''א ) : הזהב . ר''ל שמן מזוקק ונקי כזהב וכן מצפון זהב יאתה ( איוב ל''ז ) :
{יג}
וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃
הלא ידעת . הלא מעצמך תשכיל לדעת על מה מרמז השניות : לא אדני . לא השכלתי לדעת :
{יד}
וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃
שני בני היצהר . קרן כהונה ומלכות הנמשחים בשמן המשחה : העומדים על אדון כל הארץ . לבקש מלפניו להחזיר את גדולתם : שני בני היצהר . יצר טוב ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה :
אלה שני בני היצהר . השניות מרמז על שני בני היצהר ר''ל המלך המשיח וכה''ג אשר ימשחו בשמן המשחה זה למלכות וזה לכהונה גדולה : העומדים על אדון כל הארץ . לבקש רחמים על בית ישראל ובמעשה דריכת הזיתים והמשכת השמן מעצמו ירמוז שיחזור הממשלה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו :
היצהר . הוא השמן כמו תירוש ויצהר ( דברים כ''ח ) : על אדון . אצל אדון :