הוי מוראה ונגאלה . עד עכשיו דבר בנינוה ועכשיו חוזר על ירושלים הוי שתהא לבז ולסחי כרואי ותהא מגואלת בצחן עוונה , מוראה כמו מוראתו ( ויקרא א ) ושמתיך כרואי ( נחום ג ) : העיר היונה . כיונה פותה אין לב :

הוי מוראה ונגאלה . יש להתאונן על ירושלים המטונפת ומלוכלכת העיר המאנה ואונסת את הבריות :

מוראה ונגאלה . ענין שניהם מלוכלך ומטונף כמו ושמתיך כרואי ( נחום ג ) וכמו נגאלו בדם ( ישעיה נט ) וכפל המלה בשמות נרדפות : היונה . מל' אונאה ועניינו קחת ההון וכן מפני חרון היונה ( ירמיה כה ) :

לא שמעה בקול . ר''ל בקול הנביאים המזהירים אותה : לא לקחה מוסר . ממה שבא על עשרת השבטים בגמול העוון : בה' לא בטחה . כי בקשה עזר ממלכי מצרים : לא קרבה . לבקש עזר ממנה :

זאבי ערב . הממהרים לאכול טרפם בלילה : לא גרמו לבוקר . לא השאירו אף העצמות לגרם לבוקר :

שריה בקרבה . שריה אשר בקרבה מאיימים על העם בקול שאגתם כאריות השואגים : זאבי ערב . ר''ל ימהרו לטרוף כזאבים הטורפים בערב הממהרים לטרוף בעבור הרעבון שלא אכלו כל היום : לא גרמו לבוקר . לא השאירו לבוקר אף העצמות כי את הכל יאכלו ור''ל השופטים משחיתים את העם מכל וכל ולפי שהמשילם לזאבי ערב אמר לשון הנופל בהם :

גרמו . ענין עצם כמו גרמיו כמטיל ברזל ( איוב מ ) :

חמסו תורה . לא הורו אותה לשואליהם :

נביאיה פוחזים . נביאי הבעל המה קלי הדעת ואנשי בוגד : כהניה . כהני המקדש חללו את הקודש ומבזין אותה : חמסו תורה . הסירו את התורה ולא למדוה את העם ועל הכהן ללמד כמ''ש כי שפתי כהן וגו' תורה יבקשו מפיהו ( מלאכי א ) :

פוחזים . קלי הדעת וכן אנשים ריקים ופוחזים ( שופטים ט ) : בוגדות . מל' בוגד : חללו . ענין בזיון : חמסו . ענין הסרה כמו ויחמוס כגן שכו ( איכה ב ) :

ה' צדיק . השרה שכינתו בקרבם ולפיכך אינו יכול לראות במעשיהם הרעים כי צדיק הוא ואין עולה לפניו : משפטו יתן לאור . נותן לאור דן דין אמת לאמתו : ולא יודע עול בשת . וכל זה לא נתנו שופטי עול שבתוכה אל לבם להתבייש מן הצדיק השוכן ביניהם :

ה' צדיק בקרבה . הנה ה' הצדיק משרה הוא שכינתו בקרב ירושלים והוא הלא אין עושה עולה כי שנואה היא לו : בבוקר בבוקר . ר''ל בכל יום ויום הוא דן משפט אמת וברור ולא נעדר בשום פעם מדין משפט האמת והגוי העול הזה אינו יודע מהו בושה כי איך לא יכלם לעשות עול במקום שכינת האל השונא את העול' ואוהב המשפ' :

לאור . ר''ל ברור כאור ודומה לו : נעדר . ענין חסרון כמו איש לא נעדר ( ישעיה מ ) :

הכרתי גוים . הבאתי פורענו' על העכו''ם כדי שתראו ותיראו כמו שהוא מסיים והולך אמרתי אך תראי אותי :

הכרתי גוים . והנה הכרתי את העכו''ם ונשמו מגדליהם : החרבתי . עשיתי חוצותם חרבות מבלי איש עובר בהן ונשמו עריהם מבלי איש וחוזר ומפרש מאין יושב ר''ל לפי שאין מי יושב בהן לכן אין איש עובר בהן :

נשמו . מל' שממון : פנותם . הם המגדלים הגבוהים כמו ועל הפנות הגבוהות ( לעיל א ) : החרבתי . מל' חרבן : חוצותם . ענין שוק ורחוב : נצדו . ענין שממון כי והשמותי אני את הארץ ( ויקרא כו ) ת''א ואצדי :

ולא יכרת מעונה . ולא יחרבון מדוריה : כל אשר פקדתי עליה . ולא יכרת ממנו כל הטוב אשר צויתי להביא עליה :

אמרתי . חשבתי ע''י אבדן העכו''ם באמת עתה תיראו מפני ומהגמול הבא עליהם תקחו מוסר ואז לא יהיה נכרת מדורו זהו בהמ''ק וכן לא יכרת ממנה כל הטובה אשר פקדתי עליה : אכן . באמת לא כן עשו כי עוד השכימו בזריזות רב ועוד השחיתו כל מעלליהם יותר ממה שעשו מאז :

אך . עניינו כמו באמת וכן אך עצמי ובשרי אתה ( בראשית כט ) : מעונה . מדורה כמו ה' מעון אתה היית ( תהלים צ ) : פקדתי . צויתי כמו והוא פקד עלי ( עזרא א ) : עלילותם . מעשיהם :

קומי לעד . שאקום להתוועד עליכם :

לכן חכו לי . הואיל ולא שבתם אלי לא אמהר הגאולה אלא המתינו לי על היום המוגבל שאקום לשלול את העכו''ם ועל יום מפלת גוג יאמר : כי משפטי . אשר אז תצא משפטי לאסוף עכו''ם וכו' לשפוך עליהם זעמי וכל חרון אפי : כל הארץ . כל יושבי הארץ :

חכו . ענין המתנה ואיחור כמו ונסתה ולא תחכה ( מ''ב ט ) : לעד . ענין בזה ושלל כמו בבוקר יאכל עד ( בראשית מט ) :

כי אז אהפוך . אשר אז אהפוך על העכו''ם שידברו שפה ברורה תמורת עמקי השפה אשר עמכם ר''ל שידברו בלשון הקדש במקום הלשון שמדברים עכשיו : לקרוא כולם . ר''ל אחדות הלשון יהיה סבה שיתייחדו באמונה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד ובדעה אחת :

שפה . כן יקרא לשון עם ועם וכן שפת רעהו ( שם יא ) : ברורה . כלפי שקורא לשון העכו''ם עמקי שפה כמ''ש עם עמקי שפה ( ישעיה לג ) קורא למולם לשון הקדש שפה ברורה ונקיה : שכם . ר''ל צד אחד ודעה אחת כמו דרך ירצחו שכמה ( הושע ו ) :

מעבר לנהרי כוש . יובילון לי מנחה : עתרי . את המתפללין אלי : בת פוצי . כנסיות נפוצותי אשר הפיצותי :

מעבר לנהרי כוש . מהעבר האחר של נהרי כוש , האומה עתרי ועדת פוצי יביאון המנחה הראוי לי והוא אנשים מבני ישראל כמ''ש הוי ארץ וגו' אשר מעבר לנהרי כוש וגו' ( ישעיה יח ) ובסוף הענין נאמר ביום ההוא יובל שי לה' צבאות עם ממושך וגו' ( שם ) :

עתרי . שם אומה : בת פוצי . עדת פוצי והוא שם אומה : יובילון . ענין הבאה כמו יובל שי ( ישעיה יח ) :

לא תבושי מכל עלילותיך . כי כבר לקית ונרצה עוונך :

לא תבושי . לא תסבול בושה בעבור כל רוע העלילות והמעשים אשר פשעת בי מאז : אסיר מקרבך . ר''ל עוד לא ימצא מי בך שישמח ויתפאר בגאותו ולכן לא תבוש עוד כי בעבור זה תלך העון ואין לו : לגבהה עוד . להתגאות עוד : בהר קדשי . ר''ל היושבת בהר קדשי היא ירושלים :

עלילותיך . מעשיך : עליזי . ענין שמחה :

עם עני ודל . עם ענוותן ומקבל עולבן :

עם עני ודל . ר''ל הנשארים יהיו נכנעים כעני ודל ויחסו בשם ה' :

עני ודל . ר''ל מוכנע כעני ודל : וחסו . ענין בטחון :

שארית ישראל . הנשארים מהם לא יעשו עוד עולה : לשון תרמית . אמרי מרמה : כי המה . כי אז המה ירעו וירבצו ואין מי יחרידם בין בעת שירעו בין בעת שירבצו :

תרמית . מל' רמיה ומרמה : ירעו . מל' מרעה : ורבצו . ענין השכיבה לנוח :

רני . אז רני עדת ציון וישראל הריעו תרועת שמחה :

משפטיך . יסוריך יושטיצ''א בלע''ז :

הסיר ה' משפטיך . הרחיק ממך משפט היסורים שהיה בך מאז : פנה אויביך . ביער את אויביך מן העולם : ה' בקרבך . ה' השרה שכינתו בקרבך ולא תראי עוד מרעה כי לא תבוא עליך :

פנה . ענין הסרה וביעור כמו פנית לפניה ( תהלים פ ) :

יאמר לירושלים . יהיה נאמר לה בדבר ה' אל תפחדי מעתה ולציון יהיה נאמר לא יהיה לך עוד רפיון ידים להתפחד מדבר רע :

ירפו ידיך . כן נקרא המתפחד ומתייאש וכן ורפה ידים ( ש''ב יז ) :

גבור יושיע . גבור הוא אשר יושיע מן העכו''ם : יחריש באהבתו . יכסה על פשעיך באהבתו וכן ת''י יכבוש על חובך ברחמתיה :

גבור יושיע . ר''ל הוא הגבור שעשה הגבורות האלה והוא יושיע לך : יחריש באהבתו . בעבור אהבתו לך ישתוק על העונות שעשית מאז ולא יזכירם לך להכלימך : יגיל . וגו' . כפל הדבר להפלגת הענין :

יחריש . ענין שתיקה כמו והחריש לה ( במדבר ל ) :

נוגי ממועד . אספתי את המוצאים ממועדי שלא היו משמרים שבתות וימים טובים : נוגי . לשון הוצאה כמו הגו סיגים ( משלי כה ) כאשר הוגה מן המסילה ( שמואל ב כ ) ואין שורש בתיב' אלא הגימ''ל לבדה : אספתי . כליתי : ממך היו . מעמך היו : משאת עליה חרפה . על אותה אשמה היה לך משאת חרפה :

נוגי ממועד . אל מול ירושלים יאמר בניך שהיו מליאי יגון בעבור איחור זמן הגאולה הכנסתים אליך כי ממך היו והושבתים למקומם : משאת עליה חרפה . ר''ל כבר נשאו על חורבן ירושלים חרפה מרובה בהיותם בארץ אויביהם :

נוגי . מל' יגון ותוגה : ממועד . ענין זמן ועת כמו למועד אשוב אליך ( בראשית יח ) : אספתי . ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם ( שופטים יט ) : משא . מל' משא וסבל :

הנני עושה . ת''י הא אנא עביד גמירא ויש לפותרו ל' עישוי כמו ועסות' רשעים ( מלאכי ג ) : בכל הארץ בשתם . בכל מקום אשר היו שם לבשתם שם אתנם לשם ולתהלה :

הנני עושה . אני אכתש ואמעך את כל העכו''ם שעינו אותך : בעת ההיא . בזמן הגאולה אכתש אותם : והושעתי . ואז אושיע את עדת ישראל שהיא כצולעה שאינה יכולה לזוז ממקומה : והנדחה . ישראל הנדחה מארצה לארצות העכו''ם הנה אקבץ אותה והוא כפל ענין במ''ש : ושמתים . אשים אותם לתהלה ולפרסום שם טוב בכל הארץ שלקחו בשתם ר''ל במקומות שהיו לבושת שם יהיו לתהלה :

עושה . ענין כתישה ומעוך כמו בעשות ממצרים דדיך ( יחזקאל כג ) : מעניך . מל' עינוי : הצולעה . החגרת כמו והוא צולע על ירכו ( בראשית לב ) : והנדחה . מלשון דחיה : לתהלה . מל' הלול ושבח : לשם . ר''ל לפרסום שם טוב :

בעת ההיא וגו' . זה אמר על עשרת השבטים כאומר אם כי בבנין בית השני לא חזרתם לארצכם אבל בעת הגאולה ההיא אביא אתכם לארצכם : ובעת קבצי אתכם . זה אמר על יהודה כאומר עם כי בבנין בית השני לא חזרתם כולכם אבל בעת הגאולה ההיא אקבץ את כולכם אל ארצכם : כי אתן אתכם וגו' . ולכן לא ישאר מי מהם בגולה כי בעבור שיהיו לתהל' בכל עכו''ם יביאום למנחה לירושלים את מי אשר ימצאו בקצות הארץ : בשובי . בעת אשקיט וארגיע את בני השבי לשבת שאנן אז תהיו לתהלה : לעיניכם . בזה ירמוז על תחיית המתים לומר לבני דורו הנה תעמודו בתחיה ואת זה תראו בעיניכם כן אמר ה' :

בשובי . ענין השקט ומרגוע כמו בשובה ונחת ( ישעיה ל ) : שבותיכם . מל' שבי הגולה : וסגנים ( יחזקאל כג ) :