. כדכתיב [ויקרא י''א] וכי יותן מים על זרע:. וכולה מתניתין מפרש לקמן:

פירוש למשנה זו

. כולהו בחותך מחיים איירי. ואע''פ שפירשו מן החי אינן מטמאין, דאין מטמא אלא אבר מן החי {ב} ולא בשר שפירש מן החי, הלכך צריכין מחשבה שיחשב עליהן לאכילה. ואם לאו, אינן מטמאין:. דאנשי הכפרים לא אכלי חלבים, הלכך צריכין מחשבה. אבל בשווקים דאיכא רוב עם הבאים לשוק, איכא טובא דאכלי חלבים, ואינם צריכין מחשבה:. שאינן נזרעים בגנות, אינן מיוחדים למאכל אדם, וצריכין מחשבה:. מין בצל חריף:. מין צמח שאין לו שורש. פונג''י בלע''ז:. מכרישי שדה. פורו''ש בלע''ז, ובערבי בורא''ת. שאלו אע''פ שאין נוטעים אותן ב. גינות, אינן צריכין מחשבה:. כך שמה בערבי, ובלע''ז פורקקל''ה:. פרחים לבנים כחלב. ויש אומרים, עשב כשחותכים אותו יוצא ממנו חלב:. עשב מלא קוצים. והוא דרדר בלשון מקרא. ובלע''ז קרדו''ש:. הרמב''ם אומר שקורין לו בערבי ענב אלדי''ב. וסברי ר' יהודה ור' שמעון ור' יוסי שאלו אינן צריכין מחשבה, מפני שהן מיוחדין למאכל אדם. ואין הלכה כאחד מהם, אלא כולם צריכין מחשבה, ואם לאו אינן מטמאין:

{א} החותך ולא חתכו לאכילת אדם. גמרא: {ב} המטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר כדקלקן: {ג} כו'. כי המחשבה הוא שיהיה מאכל אדם אף אם הוא ראוי לנכרים בלבד. הר''מ: {ד} כו'. ואפילו חלב שחוטה צריכה הכשר, ולא הוכשרה בשחיטה. משום דאכתי לאו אוכל הוא עד דחשיב עליה. הר''ש:

. בין בכפרים בין בשווקים:. דסתמייהו לאו לאכילה:. לא הכשר מים ולא הכשר שרץ, שאין צריך ליגע בהן דבר טמא לטמאן, שסופן לטמא מעצמן טומאה חמורה. ואם תאמר, בשלמא נבלת עוף טהור דאינה מטמאה אלא בבית הבליעה, ניחא דצריכה מחשבה לטמא טומאה קלה. אלא נבלת בהמה דמטמאה במגע ובמשא, מחשבה למה לי, לטומאה קלה, היא גופה טמאה היא. הא מלתא משני בגמרא פרק דם שחיטה, כגון דאיכא פחות מכזית נבילה, וצירפה לפחות מכביצה אוכלים, דבין האי והאי הוי כביצה, דלהכי צריך מחשבה, ומכל מקום חשיב סופו לטמא טומאה חמורה ואינה צריכה הכשר, הואיל והיה אפשר לצרפה לכזית:. שיש רוב עם הבאים לשוק, איכא טובא דאכלי נבלת עוף טהור, ואכלי חלבים:. דלאכילה הן עומדים:. דנבלת עוף טהור סופה לטמא טומאה חמורה, דמטמא בגדים בבית הבליעה, וחלב מיירי בחלב טמאה, דמטמא {ה} החלב כבשר, כדלקמן בפרקין, הלכך אינן צריכין הכשר:. אינן צריכין מחשבה בשווקים, דאיכא רוב עם ואכלי להו. ודלא כתנא קמא דאמר נבלת בהמה טמאה בכל מקום ולא מפיק להני. ואין הלכה כר' שמעון:

{ה} חלב טהורה שחוטה, אף דאין צריך מחשבה ולא הכשר מים, הכשר שרץ מיהא בעי:

. מין ירק הוא, וכן שמו בערבי. ובלע''ז אניט''ו:. אם היה שבת של תרומה, משנתן טעם בקדירה והוציאו ממנה, לא מתחייב עליו זר האוכלו, דעץ בעלמא הוא:. דכיון שנתבשל, כלה כוחו וטעמו ונשאר כעץ בעלמא, ותו לא חשוב אוכל:. ענפים רכים היוצאים {ו} בעת שמלבלבים האילנות, וכובשים אותן ביין או בחומץ או במים ומלח, ואוכלים אותן:. מין ירק דומה לצנון:. ממיני הבצלים. ויש ממנו מין שקורין לו לוף שוטה:. דלא חשיבי אוכל אלא לאחר שכובשים אותן ויוצא מהן מרירותן:. כעין אבטיחים קטנים, והן מרים. ורבותי פירשו, דלעת מדברית. ואין הלכה כר' שמעון:

{ו} השבטים בעת כו'. הר''מ:

. כך שמו בלע''ז ובערבי. והוא נמנה עם סממני הקטורת:. יש שפירשו זנגביל. ויש שפירשו קנמון:. כגון אגוז מוסקאט''ו, ונרד, וכיוצא בהם, שנותנים ריח ערב:. מין חלתית:. כך שמה בערבי. ואע''פ שריחה רע, רגילים ליתן ממנה במזונות:. כרכום יערי. וקורין לו בערבי אלקרטו''ם {ז}:. דרחמנא אמר (דברים י''ד) ונתת הכסף וגו' ואכלת שם, דבר שהוא נאכל כמות שהוא, אתה קונה בכסף מעשר, שאינו נאכל כמות שהוא, אתה קונה בכסף מעשר. וכן הלכה, דאין מטמאין טומאת אוכלים ואין נקחים בכסף מעשר:

{ז} מפרש הר''ב חריע דפרק ב. דכלאים משנה ח'. והכא התנן חלות חריע, משמע דענין אחר הוא. והערוך כתב ירושלמי מהו חריע מוריקא. וחלות חריע, יש מפרשים שהוא פחות ממוריקא שהוא דק, וזה רחב כאצבע. ועתוי''ט: {ח} כו'. לפי שאין נאכלים להנאת גופן. הר''מ:

. תאנים שלא נתבשלו, כדכתיב [שיר ב'] התאנה חנטה פגיה. וכל שאר פירות נמי שאינן מבושלים נקראים פגין:. ענבים שלא נתבשלו. ומשהגיעו להיות כפול הלבן נקראים בוסר. ופגין גרועים מבוסר:. כל פרי ופרי כפי העת הקצוב לו להתחייב במעשר, כדתנן פרק קמא דמעשרות. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:. שנתקשו קודם בישולן, ואינן נפרכים בבית הבד. לשון ובני פריצי עמך (דניאל י''א), בני אדם קשים ורשעים. כך זיתים וענבים הללו, קשין ואינן נפרכין, ואינן נדרכין:. דחשיבי אוכל:. דלא חשיבי אוכל:. ניי''ל בלע''ז. וזרע שחור הוא. ורגילים לתת אותו בלחם, לפי שהרגיל בו אינו בא לידי כאב לב:. כמו שנחלקו לטומאה, כך נחלקו למעשרות, דהמטמאן טומאת אוכלים מחייבו במעשרות:

פירוש למשנה זו

. עץ רך הנוסף בראשו של דקל ואוכלין אותו בני אדם ובימות הגשמים הוא מתקשה:. ואינו מטמא טומאת אוכלין:. דפרי [מפרי] וגידולי קרקע הוא:. תמרים שלא בשלו כל צרכן:. ומטמאים טומאת אוכלין:

.אין פירוש למשנה זו

. דכל זמן שהן חיים אינן מקבלים טומאה:. חשובים כמתים:. שאם יחזירום למים יחיו, אינן מטמאין. אבל אם אין יכולים לחיות כשמחזירן למים, אע''פ שעדיין לא מתו, מקבלים טומאה. והלכה כבית הלל:. ענף של אילן תאנה ובו תאנים, שנתלש ונפרד ממקום חיבורו, אלא שנשאר מעורה ומדובק בקליפת האילן בלבד:. אותם תאנים שבענף, אם נגעה בהם טומאה. דחשיב להו כמחובר, הואיל והענף מעורה קצת, ואע''פ שאינו מעורה אלא בקליפה:. אם יקשרו ויחברו הענף עם האילן יחיה הענף ויוציא פירות, חשוב כמחובר וטהורים. ואם לא יחיה כשיקשרוהו עם האילן, הרי תאנים שבענף כתלושים הן חשובים ומקבלים טומאה. והלכה כחכמים:

{ט} רע''א כו'. בנוסחת מהר''ם זה לשונו, משעה שאין יכולין לחיות:

! {יא} . דכיון שאין סופו לטמא טומאה חמורה, דהכי קיי''ל פרק קמא דטהרות, דכל שאין סופו לטמא טומאה חמורה היינו לטמא אדם וכלים, צריך הכשר:. דלא טיהרה תורה אלא חלב של בהמה טהורה שנתנבלה, דכתיב [שם] חלב נבילה וחלב טריפה, יצאת חלב בהמה טמאה שאין לה טריפה, לפי שטריפתה ושחיטתה שוה:. לטומאת אוכלים אם צירף פחות מכזית לפחות מכביצה כדפרישנא לעיל. אבל מחשבה ודאי בעי, מידי דהוה אבשרא דבעיא מחשבה בכל מקום כדתנן לעיל:. ולא בשווקים. אבל הכשר צריכין בכל מקום:

{י} כו'. אבל לא חיה טהורה: {יא} . ור''מ מחלק בין נתנכלה לנשחטה לענין הכשר שרץ. ועתוי''ט:

. אם היא מחוברת בטיט, הכל מודים שהיא כקרקע. ואם היתה מונחת על גבי יתידות, הכל מודים שהיא ככלים. לא נחלקו אלא שמונחת על גבי קרקע ואינה מחוברת בטיט:. ונקנית בכסף, בשטר, ובחזקה, כקרקע:. שטר שכותבים בית דין למלוה שמסר להם כל חוב שיש לו, שלא תהא שביעית משמטתו. ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע, כלומר כשיש ללוה קרקע. ואם יש לו כוורת דבורים, כמו שיש לו קרקע דמי, וכותבין עליה פרוזבול למלוה:. דהוי כמחובר שאינו מקבל טומאה:. מחלות דבש שבתוכה בשבת, חייב חטאת, כתולש ממקום חבור. דכתיב (שמואל א י''ד) ויטבול אותה ביערת הדבש {יג}, וכי מה ענין יער אצל דבש, אלא מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת, אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת:

{יב} תאמר למה נקט גבי טומאה במקומה, דאין חילוק בין במקומה בין שלא במקומה, דהא לאו מחוברת היא. ואומר ר''ת, דשלא במקומה מקבלת טומאה כיון דמטלטלים אותה ממקום למקום ודמי לשאר כלים שבבית, וגזרו בה רבנן טומאה דילמא אתי לאחלופי. תוס': {יג} כתיב. ובדבש במקום גידולו מיירי. רשב''ם:

. דסתמייהו לאכילה קיימי. ומאימתי מיטמאין טומאת משקין להיות תחילה:. משיביא עשן ויעשן להבריח הדבורים. לשון לחרחר ריב. שנראה כאילו רוצה לחרחר ריב עם הדבורים. פירוש אחר, משיחרחר, שיחמם אותם להוציא דבשם, אע''פ שעדיין לא יצא הדבש. לשון ניחר מפוח (ירמיה ז'). ואית דגרסי משיהרהר, כלומר משיהרהר מחשבה בלבו {יד} לרדות הדבש:. כשרוצים לרדות דבש מן הכוורת, חותכים בסכין ומוציאין חלות חלות, וזהו ריסוקן:

{יד} דמחשבה ממש קאמר, ולא דיבור. ועיין סוף פרק כ''ה דכלים:

. סמך מאמר זה לכאן, להודיע בחתימת המשנה מתן שכרן של צדיקים לומדים ומקיימים כל מה שכתוב במשנה:. יש, בגימטריא הכי הוי, שלש מאות ועשר. כלומר שההנאה וקורת רוח שיש לכל צדיק וצדיק בעולם הבא הוא שלש מאות ועשר פעמים כנגד כל העולם הזה, שאין העולם הזה כולו אלא חלק משלש מאות ועשר ממה שיש לכל צדיק וצדיק נחלה לעולם הבא:

{טו} יברך כו'. במדרש, גדול השלום שכשמלך המשיח יבא אינו פותח אלא בשלום שנאמר מה נאוו וגו' משמיע שלום: