משנה - עוקצין-פרק אפרק א - משנה א
כֹּל שֶׁהוּא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר, מִטַּמֵּא וּמְטַמֵּא וְלֹא מִצְטָרֵף. שׁוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד, מִטַּמֵּא וּמְטַמֵּא וּמִצְטָרֵף. לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד, לֹא מִטַּמֵּא וְלֹא מְטַמֵּא:
. העץ המחובר אל הפרי, ואדם אוחז בו בשעה שאוכל הפרי, כגון עוקצי תפוחים ענבים ואגסים, קרויין ידות. וכן עצם {א} שיש בראשו בשר, ואדם אוחז בעצם כדי לאכול הבשר שבראשו, הוי העצם יד לבשר:. לאפוקי חלק העוקץ הנוגע בפרי ודבוק לגרעין, שאותו החלק שומר הוא לפרי: מיטמא היד, ואע''פ שאינו ראוי לאכילה, אם נגעה טומאה באוכל. דחשיב היד חיבור לאוכל וכאילו הוא גוף אחד:. אם נגעה טומאה ביד, נטמא האוכל, אע''פ שלא נגעה הטומאה באוכל. ולמדוהו רבותינו מן המקרא, דכתיב (ויקרא י''א) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו' טמא הוא לכם, לכל שבצרכיכם, כלומר כל דבר הצריך לאוכל מקבל טומאה כמותו וטמא ומטמא עמו:. אם היה האוכל פחות מכביצה, שאין טומאת אוכלין בפחות מכביצה {ב}, אין יד האוכל מצטרפת עמו להשלימו לכשיעור:. כגון קליפת הפרי {ג} ששומר אותו שלא יפסד:. דכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע, ומאי אשר יזרע {ד}, בדרך שבני אדם מוציאין אותן לזריעה, חטין בקליפתן, ושעורים בקליפתן, דהיינו עם השומר שלהן. למאי איצטריך קרא, אי למיטמא ומטמא, השתא יד הפרי מיטמא ומטמא כדילפינן מלכם לכל שבצרכיכם, שומר מיבעיא, הא לא אתא קרא אלא למצטרף עמו, דיד אינו מצטרף עמו, שומר מצטרף עמו:. כמו שער שבפירות:. ואין צריך לומר שאינו מצטרף:
{א} בו מוח. רש''י: {ב} בין לטמא ובין ליטמא: {ג} שכן העוקץ הנוגע ודבוק בו כדלעיל: {ד} צריך לומר בתחילת העיון, לפי שכל זרע אין ספק כי יזרע. הר''מ. ועתוי''ט:
פרק א - משנה ב
שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין, וְהַפִּטְמָא שֶׁלָּהֶן בֵּין לַחָה בֵּין יְבֵשָׁה, וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל, שָׁרְשֵׁי הַחֲזָרִים וְהַצְּנוֹן וְהַנָּפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל {ה}, מִצְטָרֵף. וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. שָׁרְשֵׁי הַמִּתְנָא וְהַפֵּיגָם וְיַרְקוֹת שָׂדֶה וְיַרְקוֹת גִּנָּה שֶׁעֲקָרָן לְשָׁתְלָן, וְהַשִּׁדְרָה שֶׁל שִׁבֹּלֶת וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף הַסִּיג שֶׁל רְצָפוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִים וּמְטַמְּאִים וּמִצְטָרְפִין:
. כרתי. חציר בלשון מקרא, בערבי כורא''ת, ובלע''ז פורו''ש:. כמין פטמא של רימון שבראשן, והוי שומר ומצטרף:. הוא הלב שבבצל שהזרע נולד בקצהו:. השורש של חזרת, היא חסא בלשון גמרא וכן בערבי, ובלע''ז לטוג''א:. מין צנון הוא, אלא שעליו דומים לעלי הלפת:. פירש הרמב''ם, שבצדי ראש הצנון נולדים גידים דקים כמו חוטין, וחותכין אותן המוכרים ביד בשעה שמוכרין אותן, ונשארים מהן, והן נקראים סיב:. כך שמה בלע''ז מונט''א, ובערבי נענ''ע:. רוד''א בלע''ז, ובערבי סדא''ב:. כדי לשתלן במקום אחר:. חוט האמצעי, שהחטים דבוקים בו:. והקרום שעל גרעין החטה. וכל אלו שומרים הן לפרי:. אבק הנדבק על ראשי הירקות ורצוף בהם כקורי עכביש. וגם הוא חשוב שומר לפרי. ואין הלכה כר' אליעזר:
{ה} כו'. גיד דק שבקצה השורש הטמון בקרקע מן הצנון. הר''מ:
פרק א - משנה ג
אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין, שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵם יְבֵשִׁים, וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל, וְיַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן, יַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא, וְזָנָב שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ, וְיַד הַמַּכְבֵּד שֶׁל תְּמָרָה {ו} אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְקָנֶה שֶׁל שִׁבֹּלֶת שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִים שְׁלשָׁה, וְשֶׁאֵין דַּרְכָּן לִקָּצֵר יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶם כָּל שֶׁהֵן, וּמְלָעִין שֶׁל שִׁבֳּלִין, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִים וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין:
. לפי שהן ידות בלבד, ואינן משמרין את האוכל:. כשהענבים כרותים עם הזמורה, נקראים פרכיל. לשון פרכילי ענבים:. הזמורה שנקצצה והאשכולות תלויין בה, טפח מן הזמורה מימין לאשכול וטפח משמאל, חשוב יד, טפי לא:. עוקץ האשכול שתלוי בזמורה, הוא יד האשכול:. אפילו ארוך הרבה:. סופו של אשכול:. שהושרו ממנו גרעיני הענבים, אף הוא יד לענבים שבראשו, שאוחזים אותו בזנבו. ואף הוא שיעורו בכל שהוא, ואפילו ארוך הרבה:. מכבדות של תמרים, בהן תמרים, שיעור אורך היד שלהן להביא את הטומאה, ארבעה טפחים, אבל טפי לא:. זקן העליון של שבולת שיצא בראשו כמין שער של זקן:
{ו} כו'. ידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה כו', ונקרא יד המכבד, לפי שהוא דמות יד המטאטאים. הר''מ:
פרק א - משנה ד
אֵלּוּ לֹא מִטַּמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין, שָׁרְשֵׁי קוֹלְסֵי הַכְּרוּב, וְחָלְפוֹת תְּרָדִים, וְהַלֶּפֶת {ז}, אֵת שֶׁדַּרְכָּם לִגָּזֵז וְנֶעְקָרוּ. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא בְכֻלָּן, וּמְטַהֵר בְּשָׁרְשֵׁי קוֹלְסֵי הַכְּרוּב וְהַלֶּפֶת:
. שאין חשובין לא שומר ולא יד:. רמב''ם פירש, ראשי הכרוב שיוצאים מהם גידים שסובבים (מסובכים צ''ל), דרך מוכרי הכרוב שכורתים אותן ומשליכין אותן:. שרשי התרדים שמשאירים בקרקע כשחותכים התרדים כדי שיחליפו ויעלו אחרים תחתם:. הדברים שדרכם לגוזזן ולא לעקרן עם שרשיהם, אם עקרן אין השרשים מטמאין, לפי שאינן לא יד ולא שומר:. דכולם חשובים יד לאוכל, חוץ מקולסי כרוב והלפת שאותן גידין הסובבים [המסובכים] אינן חשובים לא יד ולא שומר. ואין הלכה כר' יוסי:
{ז} . פירוש, חלפות הלפת:
פרק א - משנה ה
כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִין שֶׁבְּסָסָן בַּגֹּרֶן, טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנָהּ, טְהוֹרָה. שִׁיֵּר בָּהּ גַּרְגִּיר אֶחָד, טְמֵאָה. שַׁרְבִיט שֶׁל תְּמָרָה {יא} שֶׁרִקְּנוֹ, טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת, טָמֵא. וְכֵן בַּקִּטְנִיּוֹת, שַׁרְבִיט שֶׁרִקְּנוֹ, טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ גַּרְגִּיר אֶחָד, טָמֵא. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר בְּשֶׁל פּוֹל, וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל קִטְנִיּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּמִשְׁמוּשָׁן:
. שדש אותן ברגלי הבהמה או במקלות עם התבואה. ובססן, לשון בוססו מקדשך (ישעיה ס''ג):. הואיל וראויים להפכן בעתר עם התבואה {ח}. ואין הלכה כרבי יוסי:. דרך האשכול לצאת מן השדרה שלה כמה אשכולות קטנים, ואותן אשכולות נקראים פסיגי ענבים {ט}:. שנתרוקנה מן הפסיגים שבה, כלומר שהסירו ממנה הפסיגים הקטנים ונשארה ריקנית {י}:. שנעשית כולה יד לאותו גרגיר:. שהסיר התמרים ונשאר השרביט ריקן:. מפני שהפולין גסים הן ואין צריכין לשרביט, שאפילו מתערבים בפסולת נוח לנקרן:. דשומר הוא {יב}, מפני שהן דקין ואין יכול לנקרן כשמתערבים בפסולת, וניחא ליה שיהו באותן שרביטין כדי שיוכל למשמשן ולטלטלן באותו שרביט. ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה:
{ח} , כשהם עם התבואה נהפכה התבואה על ידיהן. אלא שקשה, דכיון שכבר נדושו נתרוקנה התבואה מהן. ולשון רש''י, הואיל וראויות להפוך ראשי השבולין בעתר על ידי הידות. דאלמלא הידות, יוצאין מבין עוקצי העתר ונשמטין ממנה: {ט} ידעתי למאי קאמר שנקראים בן, והיכן נקראו כן. והר''ש כתב, וקראן פסיגין בירושלמי ובתוספתא. ונתת אותו תרגום ירושלמי ופסיג יתיה. ע''כ: {י} לפרש כמו שכתב הר''ש, דיש באשכול פסיגים גדולים ומכל פסיגה יוצאים פסיגין קטנים. אבל לא ידעתי מאי דוחקיה דהר''ב לפרש כן, דיותר נראה לפרש דמיירי בסתם פסיגים שיש בהן גרגירי ענבים. וכ''כ הר''ש כאן: {יא} . יוצא מן קצה המכבד כו'. הר''מ: {יב} מתניתין בידות מיירי כדתני רישא כל ידות כו', וכן מדתני בכולהו טמא, ולא תני מצטרף. ובחולין מייתי לדרבי אלעזר בן עזריה לענין שומר:
פרק א - משנה ו
עֻקְצֵי תְאֵנִים וּגְרוֹגְרוֹת וְהַכְּלוּסִים וְהַחֲרוּבִים, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עֹקֶץ דְּלַעַת. עֻקְצֵי הָאַגַּסִּין וְהַקְּרוּסְטְמָלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעֻזְרָדִין, עֹקֶץ דְּלַעַת טֶפַח {יד}, עֹקֶץ קוּנְרָס טֶפַח, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, טְפָחַיִם, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִים. וּשְׁאָר כָּל הָעֻקְצִים, לֹא מִטַּמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין:
. מין קטניות {יג}:. דפעמים שהן נאכלין עם הפרי:. מפני שהוא נשלק עמה. ואין הלכה כר' יוסי:. בערבי אג''ס, ובלע''ז פירא''ש:. תפוחים קטנים שדומים לעפצים. הקרויים מלי''ן:. בערבי ספרג''ל, ובלע''ז קודוניי''ש:. בערבי זערו''ד. ובלע''ז סורבא''ש:. אעוקץ דלעת יונית דוקא קאי, ולא אאחריני השנויים במשנה, דעוקציהן קטנים:. ירקות מרים, וממתקין אותן על ידי האור ברותחים. ואין הלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק:. ואין צריך לומר שאין מצטרפין:
{יג} פירש, מין תאנים. ועתוי''ט: {יד} . הסמוך לאוכל הר''מ: