. ספיקו טמא. דאוקי גברא אחזקתיה ובחזקת טומאה הוא:

פירוש למשנה זו

. אע''ג דספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, הרי ספק טהרה הוא ולא ספק טומאה:. באב הטומאה שמטמאתו מן התורה {ב}:. דרבנן:. אכל חצי פרס מאוכלים טמאים, או שתה רביעית משקין טמאין, נפסל גופו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה מדרבנן. וכולן משמונה עשר דבר שגזרו בו חכמים, וכולן מפורשים פרק קמא דשבת:. דהשתא איכא תרתי לריעותא, שמא לא טבל כלל, ואפילו טבל, שמא קודם טבילה נתחסר, אפילו הכי ספיקו טהור:. ואפילו בטומאה דרבנן. משום דגברא בחזקת טומאה:. כגון ספק אכל אוכלים טמאים או לא אכל, הרי ספיקו ליטמא. או ודאי אכל אוכלים טמאים, ספק נגע בככר של תרומה ספק לא נגע, הרי ספיקו לטמא, בהני מטהר רבי יוסי, דאין כאן חזקת טומאה. ואין הלכה כר' יוסי:

{א} למפרע כו'. עד שיוודע שטבל כראוי הר''מ. ולא תימא מהו למפרע מעת לעת: {ב} , דבפרק ד' דטהרות משנה י''א תנן דבר שהוא אב הטומאה והוא מדברי סופרים ספיקו טמא, ושם פירש הר''ב דאפילו ספיקו לטמא טמא, כל שכן ליטהר כי הכא, ומשום הכי נמי לא תנן הכא אלא כגון אכל אוכלין טמאים כו':

. במסכת טהרות פרק הזורק טומאה, תמן תנינן, אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה:. שלשה לוגין מים שאובים במקוה חסר:. כלומר ספק היה במקוה ארבעים סאה כשרים קודם שנפלו השאובין, דשוב אין השאובין פוסלין אותו:. שיש לו מקום לתלות נפילתן שלא גרמו לו פסול:. דמה נפשך בהי מינייהו דנפל פסלוהו, הלכך שניהם פסולין. והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה לתלות, היינו משום דשאובין דרבנן {ד}. והא דתניא בתורת כהנים אך מעין ובור מקוה מים, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אסמכתא בעלמא היא:

{ג} . פירוש, שראינו שנפלו: {ד} אפילו כולו שאוב כשר, ורבנן גזור אטו בכלי שאסור לטבול, דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע. ועתוי''ט:

. שלא היה במקוה מים כלל כשנפל בו רביעית מים שאובין, ונשלם אחר כך שיעורו במי גשמים:. לאחר שהיו בו הרבה מים כשרים:. והלכה כחכמים:

{ה} . משום דהוא שיעור לטבול מחטין, והוי שם מקוה פסול עליו. הרא''ש:

. לוג אחד בכל גומא:. דהוי ליה כמקוה שלם שנפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין דלא פסלוהו, והכא נמי הואיל והיו במקוה ארבעים סאה קודם שהגיעו המים לגומא שלישית, לא נפסל המקוה:. כמקוה כשר הסמוך לשאוב, שזה עומד בכשרותו וזה עומד בפסלותו, והכא נמי המים שבגומות כעומדים בפני עצמם חשיבי ולא כמעורבין. ואין הלכה כר' שמעון:

{ו} שנפל. מדלא תני אם ידוע שלא נפלו פסול, ואם לאו כשר, מוכח דכולו שאוב פסול מדאורייתא, ומשום הכי קודם שנעשה רוב מקוה בהכשר, פסלינן מספק. ולדעת הר''ב והר''מ נראה לי דתנא מהדר למתני כשרות ברישא. גם היה מאריך למתני שלא נפלו. ודברי ר''ש קיימי (נמי) שפיר אפסלות דסמיך ליה. ועתוי''ט:

. כמו המסלק. שמסלק את הטיט לצד אחד. ולא שתלש הטיט מן המים, אלא בתוך המים סילקו לצד אחד. שאם תלשו מן המים נחשב כשאוב, ואם משכו ממנו שלשה לוגין פוסל את המקוה. ודוקא כשאין במקוה ארבעים סאה, הוא דשלשה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה. אבל אם היו בו ארבעים סאה, אין כל מים שאובין שבעולם פוסלין אותו {ז}:. משום דאין מתכוין לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחד. ואין הלכה כר' שמעון:

{ז} הוא, דהא בהשקה נעשו זרועין ליטהר מטומאתן והוא הדין להטביל בהם:

. תרגום והנה חרבו, והא נגובו. ודוקא לנגבן, שלא נתכוין לקבל המים, לכך לא נעשו שאובים, דכתיב אך מעין ובור, מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם, אף בור שאין בו תפיסת ידי אדם:. שנתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים:. גרסינן. ולא גרסינן או:. הקנקנים ויפלו המים שבתוכן לבור, דהמשכה היא, כיון שמתוך כלים שבורים נופלים לבור:. שאינה עונת גשמים, אי נמי שאין מים בבור:. דאם אינה עונת גשמים הרי לא יוכל לעשות מקוה מן המים שבקנקנים בלבד, דסבירא ליה לרבי אליעזר שאובה שהמשיכוה כולה או רובה, פסולה. אבל כשהיא עונת גשמים, ישבר להמשיך אלו המים ויתמלא רוב המקוה במי גשמים. וכשאין בו מים כלל, לא ישבר אע''פ שהיא עונת גשמים, שמא יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה {ח}. ור' אליעזר לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלים את המקוה (לכתחילה):. דקסבר שלשה לוגין פוסלין את המקוה בין בתחילה בין בסוף, ולא רביעית, ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלשה לוגין קודם שבירה. ואף על גב דלאו עונת גשמים היא, ישבר, דיכול להמשיך עד שיעור מקוה, דקסבר שאובה שהמשיכה כולה, טהורה. ואין הלכה כר' אליעזר {ט}:. שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור, אלא יפלו לצד אחר ומשם נמשכים לבור:. שאם הגביה הקנקנים ועירה אותן, נעשו כמים שאובין, שהרי יש בהן תפיסת ידי אדם:

{ח} השבירה להפיל הכלים על צדיהם ובכך ישברו, ואולי קודם שישברו יפול רביעית מהם לבור: {ט} . משמע דהלכה כר' יהושע. וצריך עיון, דבפרק ד' משנה ד' פסקו דלא כוותיה. ועתוי''ט: {י} יערה. דאע''ג דלנגבן העלם ולא נתכוין שיתמלאו והוי דומיא דהניחן בשעת פיזור העבים דבפירוש הר''ב בפרק ג' דטהורים, שאני הכא דכיון שעירה לבור אחשובי אחשובינהו. הר''ש:

. אומן הסד את הבור בסיד כדי שיחזיק מימיו, ודרכו להביא הסיד לבור בעציץ, ואותו בור היו בו מים כשרים ונשקע העציץ לתוך המים ונתמלא:. שלא נשאבו המים, דכל שעה הן מעורבין {יא}. אבל אם היה מעלה העציץ בידו היו נפסקים ונעשים תלושין:. שאין המים צפים על גביו:. וכשאינה עונת גשמים איירי. דאם היה עונת גשמים כיון דאיכא מים בבור ישבר, כדאמרן:. דיכול להמשיך, כדפרישנא לעיל:

{יא} שמא יתמעטו המים שלא יהיו צפים על גביו ויהיו שאובין ויפלו אז לבור ויפסלוהו אם אין בו ארבעים סאה. ואם לאו לא ישבר, אם מי העציץ הם הרוב, דרוב בהמשכה לא. מהר''מ: {יב} . אבל לא יכפה. דהכא חשיב תפיסת ידי אדם יותר מקנקנין שלא העלן אלא לנגבן. ב''י:

. ואין מים בבור אלא אלו שבקנקנים:. כר' יהושע דאין רביעית פוסל, ומשבר את הקנקנים ועושה מקוה בתחילה:

{יג} כו'. כדי שיבלעו דפנותיהן מים ולא יבלעו היין שינתן לתוכן, ונתמלאו גם בתוכן, ישברו, דהמים שבתוכן לא חשיבי שאובין שלא כיון שיכנסו המים לתוכן. ב''י:

. כשהמים צפים על גבי הטיט ואפילו רגליו שוקעות בטיט מטבילין לר' יהושע, מפני שהמים מקדימים. ור' אליעזר לית ליה האי סברא. אבל אם היה מטביל כלי קטן במים הצפים על גבי הטיט, בהא מודה ר' אליעזר דעלתה לו טבילה, כיון שלא היה שוקע בטיט כלל ומצטרף להשלים ארבעים סאה. והלכה כרבי יהושע:. שהוא רך ונימוח כל כך שאם ישימו בו קנה ישקע בטיט מאליו:. קנה שמודדין בו אינו עומד מאליו בתוכו, וזה אינו רך ונימוח כראשון:. בדיל של הבנאים. וכל השיעורין הללו כל אחד מוסיף בקושי הטיט ועביו, שהראשון רך מכולם, והשני קשה הימנו, והשלישי קשה הימנו, וכן כולם:. שפיה צר וקטן. ואם הטיט רך כל כך שיכול לישפך ולהיכנס בפי הצר של חבית, עלתה לו טבילה:. שפופרת של קנה שמניחין על פי הנוד ששופכים לתוכו. ושיעור הנקב של שפופרת הנוד, שיהיו חוזרות בו שתי אצבעות בינוניות, שהן רוחב שתי אצבעות הראשונות של פס היד, לא הגודל:. כל זמן שהוא רך כל כך שהוא נמדד בלוג והוא כלי שמחזיק שש ביצים, הוא נמדד עם המקוה וטובלין בו. והלכה כרבי יהודה: