. הך מתניתין תנינן לעיל בפרק ב' ובפרק ט''ו. ואיידי דבעי למתני דין הנך כלים של זכוכית הדר תנא לה הכא:. שולחן:. בלשון לע''ז קורים לקערה שקוטיל''א. והכא מיירי בקערה פשוטה שאין לה בית קיבול, אלא שמתחתיה מחובר לה בית קיבול קטן המשמש כשכופין הכלי על פניו {א}, כעין שיש לכוסות של כסף ושל זכוכית שלנו:. שפה סביב, הלבזבז עושהו כלי שיש בו בית קיבול:. כשנשבר מקום תשמישן נשאר הבית קיבול קטן והופכו ומשתמש בו, ואפילו הכי טהורים, דלא חשיבי השולים כלי, מפני מקום השבר שמזיק לידים כשאוחזים בו:. תיקנם ועשאן חלקים עד שראויין להשתמש באותו בית קיבול, טמאים, דלא הוו תו שבר כלי:. כלי שצורפין וחרשי ברזל מסירים בו החלודה ומחליקים בו הכלים. תרגום הצריפים, שופינא. לימ''א בלע''ז:

{א} , שהוא ראוי להשתמש בו כשכופין הכלי על פניו, אבל מתחלה לא נעשה לכך. וז''ל הר''מ, יעשו בשולי הכלי שפה עגולה יהיה גבהה כמו אצבע לישב הכלי ישיבה מתוקנת:

. מראה של זכוכית שהאשה רואה בה את פניה. ובלע''ז אספקל''ו {ב}. ואפילו יש לה בית קיבול טהורה, לפי שאינה עשויה לקבל אלא לראות צורת הפנים:. כמין קערה גדולה של זכוכית:. כף של זכוכית:. אם כשנותנו על השלחן או על דבר פשוט הוא מתגלגל לכאן ולכאן ונשפך מה שבתוכו, לפי שתחתיו חד ואינו עומד:. הואיל ויש לו בית קיבול. והלכה כר''ע:

{ב} הוא בלשון אשכנז שפיגעל. והר''מ פירש הוא המחיצה אשר יעשה לראות מאחורי הצורה. והוא אולי מלה מורכבת, ספק ראיה כו', שלא יראה על שיעורו האמתי, ע''כ. ולפי''ז הוא שקורין בלשון אשכנז ברי''ל:

. של זכוכית:. דחשיב שבר כלי:. שהשלש פגימות עומדות ברובו של כוס ולא במיעוטו:. אע''פ שאינו מפזר את רוב המים:. אבל במיעוט, טמא. ואין הלכה כר''ש:. בבדיל:. דהכל הולך אחר המעמיד, וחשיב ככלי מתכות. ואין הלכה כר' יוסי:

פירוש למשנה זו

. כעין צלוחיות של זכוכית שלנו שיש להן צואר ארוך:. שניטל צוארה:. שאינה יכולה לינטל בידו אחת אלא בשתי ידיו קרויה גדולה, ושיכולה לינטל בידו אחת קרויה קטנה:. של שמן אפרסמון:. דתו לא חזיא למלאכתה:. הבא לתת ידו לתוכה לקחת מן הפלייטין להריח בו, ידו נסרכת ונשרטת ונקרעת, סורחת, כמו סורכת בכ''ף, לשון סרכא:. כמו כדין גדולים:. שכובשים בהן ירק במלח ובחומץ ומניחין אותן שם להתקיים:. כלי עשוי לרחים, שרחב מלמעלה וקצר מלמטה בשוליו, ונותנים בו חטין הרבה בפעם אחת והן יורדים מעט מעט לתוך הרחים ונטחנים שם ודוגמתו מצינו בריש חגיגה (דף ג') עשה אזנך כאפרכסת, שמכניס הרבה ומוציא קמעה:. מסכת כלים:. מתחלת באבות הטומאות, ומסיימת הארפכס של זכוכית טהורה:

{ג} טמאה. נ''ל הטעם, משום ביון דקטנה היא אינו משים בה כ''כ שמן, וגם יכול להוליכה בקל, ואינו ירא שמא ישפך השמן, אבל גדולה שמשים בה הרבה שמן והיא בבידה וירא פן ישפך השמן, כשניטל פיה אינו משתמש בה עוד. מהר''מ: {ד} . ולזה הוא טהור, לפי שכלי זכוכית לא יטמא מהן רק המקבלין, כמו שנזכר. הר''מ: