. הפוסלין בבכור, פוסלים בכהן לעבודה, בין קבועים בין עוברים כל זמן שהן עליו {א}:. שראשו חד מלמעלה ורחב למטה. ודומה לכסוי של חבית שקרוי אכלה, לפיכך נקרא כילון:. שראשו דומה ללפת, שרחבה מלמעלה והולכת וכלה מלמטה:. שדומה ראשו למקבת, שבולט הפדחת לחוץ וכן ערפו מאחוריו, ולצדעיו שוה ראשו, ודומה לפטיש דהיינו מקבת שיוצא מלפניו ומאחריו:. גרסינן. יש מפרשים שראשו בולט הרבה ויוצא לחוץ כלפי פניו. ויש מפרשים שאינו בולט כלל לפניו, כענין שקיפס מאחוריו שאין ראשו בולט מאחוריו כלל, והוא מחוסר, שדומה כמי שנחתך ממנו חתיכה מאחוריו. ולשון שקיפס, שקול פיסא [סנהדרין ס''ד ע''ב], שניטלה ממנו חתיכה. ובתוספתא מונה ג''כ צואר שקוע, שראשו מוטל בין כתפיו ודומה כמי שאין לו צואר:. כשיש עצם בחטוטרת כולי עלמא לא פליגי דהוה מום. כי פליגי, בשאין בה עצם. ר' יהודה סבר חתיכת בשר בעלמא היא, ורבנן סברי, אמר קרא (ויקרא כ''א) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, השוה בזרעו של אהרן יעבוד, ושאינו שוה בזרעו של אהרן לא יעבוד {ד}. והלכה כחכמים:

{א} יליף להו בתורת כהנים: {ב} כו'. גמרא, דאמר קרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, איש ששוה בזרעו של אהרן. פירש''י, איש השוה בזרעו של אהרן הוא דבעי מומא, הא אין שוה בזרעו של אהרן בלא מומא נמי מיפסל. ובפ''ק כתב, שוה בזרעו שדומה לבני אדם: {ג} . וכן גרס הר''מ. ומפרש, שיהיה דמות ראשו כמו שנתן ידו על גובה ראשו ונתפשט עד שבלטו צדדיו. ומי שראשו כדמות זה קורין אותו בערבי קובי. ובחבורו כתב, מי שאמצע קדקדו שוקע למטה כמי שדחקו בידו: {ד} דר''י לא ס''ל הך דרשא דא''כ לפלוג בכולהו. אלא דס''ל דחתיכת בשר בעלמא הוא, ואינו בכלל שאינו שוה. וכן הוא בגמרא:

. והוא שתהיה שיטת השער המקפת מאזן לאזן מאחוריו, ולא לפניו. דטפי הוי נוי כשיש לו לאחוריו ולא לפניו יותר מכשיש לו סביב כל הראש ובאמצע קרח {ה}. וכל שכן דיש לו לפניו ולא לאחוריו דפסול:. גבות העין {ו}:. ששערות גביניו ארוכים ומוטלים על עיניו {ז}:. לא שיש לו שני גבים ממש, דההוא לא חיי. אלא כגון ששדרתו עקומה ומיחזי כגבין ושדראות הרבה. וכולי עלמא מודו דכל הני מומי דחשיבי הני תנאי הוי מום, ומשמעות דורשים בלבד איכא בינייהו, דכל חד סבר שהמום שהוא מונה הוא גבן האמור בתורה:

{ה} פסול. כדאיתא בגמרא: {ו} גב המזבח. על גבי חרשו חורשים. רמב''ן: {ז} הר''מ על עפעפי עיניו:

. שחוטמו שבין עיניו שקוע ואינו בולט כלל, עד שכשהוא בא להעביר מכחול בעיניו יכול למשוך המכחול בין עין לעין ואין החוטם מעכבו:. בגובה המצח שלא כשאר בני אדם:. מן המקום שנהוגים להיות:. מן המקום הנהוג:. מן המקום הנהוג:. שעיניו עומדות במקומן הראוי אבל עינו אחת רואה למעלה ועינו אחת למטה, חדר למטה ועליה למעלה. וכל מי שהוא מעוות הראות עושה כן, שמדבר עם חבירו ונראה כאילו מביט בפני אדם אחר:. כשרוצה להביט אל השמש מעמץ עיניו וסוגר עפעפיו:. זוג שנים. דוס בלשון רומי שנים. כלומר, הזוג של עינים או של גביני העין שדרכם להיות שוין חלוק לשני ענינים. כגון עינו אחת שחורה ואחת כעין התכלת. באחת מגבות עיניו שער מרובה ובאחת מעט. וכן בכל שאר זוגות של אברים כל זוגא דלא שוו להדדי, זגדוס קרי ליה:. שעיניו זולגות, דולפות ויורדות תמיד דמעה:. שנפל שער שבעפעפיו. מפני מראית העין. אבל מום גמור לא הוי. והני מילי כשנשאר בעפעפים רושם שער, אבל אם לא נשאר רושם לשער כל עיקר, הרי זה מום גמור. וכן אי נפישי שערי {יא} בריסי העין, הוי מום גמור. ושלשה דינים חלוקים יש במומי אדם. המומין השוין באדם ובבהמה, כהן שעבר ועבד בהן לוקה ועבודתו מחוללת. והמומין היתירים באדם ואינן בבהמה, לוקה אם עבד {יב} ואין עבודתו מחוללת. והמומין שהן מפני מראית העין, אם עבר ועבד אינו לוקה, ואין צריך לומר שאין עבודתו מחוללת:

{ח} כו'. ולשון חרום מלשון כל חרם אשר יחרם. והחרמתי עריהם, ענין חורבן. ויקרא חרום כי החוטם הדרת פנים, כמו שאמרו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ואשר אין חוטמו כתואר בני אדם צורתו חריבה. הר''מ: {ט} כו'. דת''ר, בעינו, כל מה שבעינו, מכאן אמרו שתי עיניו כו': {י} כו'. אנשרו ריסי עיניו קאי. רש''י: {יא} זה לזה. הר''מ: {יב} כתב הר''מ בהדיא דלוקה. אבל רש''י כתב עשה, דהכי משמע, השוה בזרע אהרן ואין בו מום הוי כהן ויעבוד, שאינו שוה לא יעבוד. ולאו הבא מכלל עשה עשה. ועתוי''ט:

. שיעור גופו גדול מן הראוי לפי שיעור שאר אבריו כגון ידיו ורגליו ושוקיו:. שיעור החוטם כשיעור אצבע קטנה של ידו. ואם היה ארוך מכן או קצר מכן, הרי זה מום:. שכווצות וסתומות {טו}:

{יג} כו'. אע''ג דבבהמה לא הוה מומא בשתיהן שוות. כמו שכתוב לעיל פרק ו' משנה י', הכא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן מיפסל אף בשתיהן שוין. גמרא: {יד} . אע''פ ששתיהן קטנות. דומיא דעיניו. וז''ל הר''מ, מי שב' אזניו קטנות הרבה ומי שב' אזניו נפוחות דומות לספוג. הר''מ: {טו} . שהספוג צמר הים כו' כששואבת מים היא מתנפחת ונקביה מתרחבים וכשכובשין אותה ומוציאין ממנה מה ששאבה היא מתיבשת ונכווצת וכל נקביה נעשים צרים. ואם כן דומה לכשהיא ריקנית. ולהר''מ שכתבתי, בסמוך דומה לכשהיא מלאה, דהשתא הוי כמו היפך מאזניו קטנות:

. גדולים עד שנראים שוכבים כדדי אשה:. נופל מחמת חולי:. שאינו נופל תדיר אלא פעם אחת לזמן מרובה:. שרוחו קצרה מחמת [מרה] השחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגש:. שכיס של ביצים שלו ארוך עד שמגיע לארכובה. בין שהוא נפוח מחמת רוח או מחמת ליחה:. בעל אבר. שנתארך הגיד שלו ונעשה גדול עד שמגיע לארכבותיו:. שנימוחו ביציו {כ}:. וע''י כן ביציו נפוחים:. שהוא שחור. ואע''פ שאינו שחור ככושי. ולשון מרוח אשך, מראה חושך. ולאו בביצים משתעי קרא. ובעיקר הדין לא פליגי, שכל אחד מהם מודה במום שמונה חבירו דהוי מום. ולא נחלקו אלא בפירושו של מקרא, ומשמעות דורשין איכא בינייהו:

{טז} כו'. ואפילו אין בה עצם. מה שאין כן בבהמה. משום דהוי שאינו שוה כו': {יז} . רוב בני אדם מקום טבורם דומה לגומא בשטח הגוף. ויש מהן שטבורן בולט על שטח הגוף דומה ליבלת: {יח} כו'. לא זכרם הנה מפני שהם מיחדים באדם לפי שכבר זכר שהם גם כן מומי בהמה. אמנם זכרם להודיעך. שאלו המומין הם הנקראים בתורה מרוח אשך. הר''מ: {יט} ישמעאל אומר כו'. דאי כתנא קמא הוי ליה לכתוב חסר אשך. גמרא: {כ} שתי בציו מרוח. וכדאמר אשכיו לשון רבים. והא דכתב קרא מרוח אשך לשון יחיד, פירוש שאין לו שום אשך. ולא דמי לאין לו אלא ביצה אחת כו', דשאני התם שנברא מתחלת ברייתו חסר ביצה אחת. כ''מ: {כא} עקיבא אומר כו'. גמרא, דאי כר' ישמעאל ממרוח אשך מבעי ליה. פירש''י, דהא מ''ם דמרוח משמשת היא: {כב} חנינא כו'. גמרא, דאי כר' עקיבא רוח אשך מבעי ליה. אלא שמראיו חשוכין, וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין. פירש''י, גורעין חי''ת ממרוח, ואל''ף מאשך, ומוסיף זה במקום זה והוי מראי חשך:

. שארכבותיו עקומות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשים זה בזה כשהוא מהלך. ומקיש בארכבותיו הוי איפכא, שרגליו עקומים כלפי חוץ ומרוחקים זו מזו עד שארכבותיו למעלה [העקומות] כלפי פנים נוקשות זו בזו:. וקא פריש עיקל ברישא {כג}:. כשיושב ומקרב פרסות רגליו זו לזו ואין ארכובותיו נוגעות זו לזו. שעקומות כלפי חוץ. ובעל הפיקין הוא שפיקה יוצא מגודלו, חתיכת בשר עגולה כפיקה יוצאה מגודל של ידו או מגודל של רגלו:. כגון ששוקו עומד באמצע רגלו, שחצי הרגל לפנים וחצי רגל לאחור:. שקלושות הן כשל אווז ואין ארכן יותר על רחבן {כד}:. מדובקות זו בזו:. האמצעי של אצבעות:. דהיינו לצד הצפורן שמחוברים כולן:. שיהיו מחולקים, כשר:. אצבע יתירה:. דהואיל וחתכה {כז} הרי הוא מחוסר אבר שנמצא בו:. כלומר אפילו היו אצבעות ידיו ואצבעות רגליו שוין, שבכל יד ובכל רגל יש שש ושש, אפילו הכי חכמים פוסלים. וכל שכן אם היה בידו אחת חמש ובידו אחת שש, דהוי מום טפי. והלכה כחכמים:. דסבר כחישותא אתילידא ביה בימין:. סברי בריאותא היא דאתילידא ליה בשמאל. והלכה כחכמים:. שחור:. אדום כארגמן:. לבן ביותר:. ארוך ודק, שאינו עב לפי ארכו. והוא מכוער ומגונה {ל}:. ולא מיין, הוא דחשיב כבעל מום מן המומים היתירים באדם, שאם עבד לוקה ואין עבודתו מחוללת. אבל השכור מיין ושכר, אם עבד חילל. דבפרשת שתויי יין כתיב (ויקרא י') ולהבדיל בין הקודש ובין החול. ושכור דמתניתין אינו אלא ששתה חלב הרבה, או רוב דבש, או אכל דבילה קעילית, ונתבלבלה דעתו. שאלו חשובים כבעלי מומים ואין מחללים עבודה:. כגון בוהק וכולו הפך לבן. דאי מנגעים טמאים לא צריך למימר, דאפילו אכניסת עזרה חייב כרת:. כמין חתיכות בשר יוצאות תלויות בהן. והלכה כר''א בן יעקב:

{כג} להר''מ לא פירש במתניתין אלא עיקל בלבד. דפיקה יוצאה מגודלו לא הוי פירוש דבעל פיקה. ומפרש בעל פיקה הוא שתהא עקבו מאחר רגליו בולטת ויוצאת יותר מן הראוי: {כד} , לא תימא דטרפא ולא סדיקה, אלא כיון דטרפא אף על גב דסדיקה. פירש''י טרפא קלושה. והערוך פירש רחבה ומשווה: {כה} . בידיו וברגליו. הר''מ: {כו} . פרק ראשון הסמוך לף היד. הר''מ: {כז} דלקמן מפרש הר''ב, כל שכן אם היה בידו אחת חמש ובידו אחת שש דהוי מום כו' והאיך תלי טעמא הכא בהואיל וחתכה כו'. והר''מ כתב, אם חתך את היתירה כשר, ואם היה בה עצם אפילו חתכה פסול. ולדבריו פירוש וחתכה כלומר. אפילו חתכה: {כח} וארבע. לישנא דקרא נקט. רש''י. בגמרא עביד צריכותא אקרא: {כט} . לפירוש הר''ב לעיל שמראיו חשוכים שחור ואינו ככושי וכן נראה שפירש הר''מ, קשה, כושי למה לי דכל שכן הוא. ורש''י פירש התם שחור ככושי. ובגמרא ר' חנינא בן אנטיגנוס לא תני כושי: {ל} שמא תעלה על דעתך שאלו השמות נאמרו על הגוונים, לפי שאינן אלא שמות לבני אדם שיש בהן אלו הגוונים. הר''מ: {לא} כו'. אע''ג דכבר תני יתר עליהן באדם כו', משום דבת''כ רצו למילף בק''ו אדם מבהמה עד דמרבי ליה מקרא, להכי קאמר אע''ג דכשרין בבהמה פסולין באדם:

. אב ובנו כהן עובדים עבודה ביום אחד ובזמן אחד. ואין אותו ואת בנו בבהמה קרבין ביום אחד:. שנולד בה אחד מסימני טריפות המנויין בפרק אלו טריפות, אינה קריבה על גבי המזבח:. שקרעו את אמו והוציאוהו חי. בבהמה, פסולה להקרבה, דכי יולד כתיב, פרט ליוצא דופן. ובכהן המקריב לא מפסיל בהכי:. כהן שנשא גרושה וחללה זונה, נודר ועובד. אע''פ שעדיין לא גירש מותר לעבוד אחר שנדר שלא יהנה הוא ממנה והיא ממנו עד שיגרש. והוא שידור על דעת רבים שאין לו התרה אלא לדבר מצוה {לד}. וליכא למיחש שמא ילך אצל חכם ויאמר דלצורך דבר מצוה הוא שואל שיתירו לו את נדרו, דכיון דקיימא לן שהבא להתיר נדרו צריך לפרש על מה נדר, ודאי כי שמע חכם דמשום שהיא גרושה או זונה דאסורה לו נדר לא שרי ליה נדרו:. הכא סגי ליה בקבלה, ולא מדרינן ליה כמו גבי נושא נשים בעבירה. משום דהתם יצרו תוקפו, הכא גבי טומאה אין יצרו תוקפו, הלכך בקבלה גרידא סגי ליה:

{לב} כו'. כגון אהרן ובניו. ודכוותיה תיש ובנו אסור. ומתניתין חנניא היא דאמר [חולין דע''ה] נוהג אף בזכרים. גמרא: {לג} כו'. ל''ג. ואפשר משום הא דברכות, [דף לב], אמר ר' יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו. וכל שכן לעבודה והוא הדין למגלה עריות. אלא דקשה לי דאם כן לתני דפסולים באדם. וגם לא ראיתי להר''מ שפסלן באדם: {לד} דמסתמא ניחא להו להרבים. תוס':