. חוץ לזמנו:. כגון הקומץ והלבונה:. חוץ לזמנו:. השיריים שדרכן לאכול ואין דרכן להקטיר:. דאין זו חשובה מחשבה, דבטלה דעתו אצל כל אדם:. דכתיב {א} (ויקרא ז') ואם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו, בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח, לומר לך כשם שפוסלת אכילת אדם לאדם כגון שיריים אם חשב עליהם לאדם לאכלם חוץ לזמנו, ואכילת מזבח למזבח כגון קומץ אם חשב עליו להקטירו שלא בזמנו, כך פוסלת מחשבת אכילת אדם כגון שיריים אם חשב עליהם למזבח {ב} להקטירן חוץ לזמנן, מדאפקינהו רחמנא לתרווייהו בלשון אכילה {ג} שמע מינה כי הדדי נינהו, ומחשבים מזו לזו. ורבנן סברי, להכי אפקה רחמנא להקטרה בלשון אכילה, לומר לך מה אכילה בכזית אף מחשבת הקטרה בכזית. ולעולם אכילה כאורחיה משמע, קומץ למזבח ושיריים לאדם. והלכה כחכמים:

{א} מדאורייתא קאמר ואפילו כרת חייב. וכתבו התוספ', תימה, דלא הל''ל ר' אליעזר פוסל, אלא מפגל מבעי ליה. וי''ל, דאיירי נמי בחוץ למקומו: {ב} מזבח לאדם. גמרא: {ג} , תינח דאכילת מזבח לאדם. אבל אכילת אדם לאכילת מזבח מנלן. וי''ל דפשטיה דקרא קיימי ב' האכילות אבשר זבח תודת שלמיו. תוספ': {ד} . הא משנה יתירה, דהא תנן בספ''ק, אלא לר''א איצטריך, דאע''ג דפסל ר' אליעזר במחשבה שלא כדרכו אטו כדרכו ופסל מדרבנן, הכא לא גזר פחות מכזית אטו כזית. רש''י. וזה לא יתכן אלא אליבא רמ''ד רר''א מדרבנן פסל כו'. אבל למאי דפירש הר''ב דמקרא דריש לה, מדאורייתא קא פסל. ומ''מ נ''ל לישב, דהיא גופיה קמ''ל דלא תימא דר''א מדרבנן פסל מטעם גזירה, קמ''ל דבחצי זית מכשיר, ואם איתא דמדרבנן, א''כ הוה ליה ליגזור, אלא טעמיה ברישא דמדאורייתא הוא:

. סדר המנחה, בתחלה נותן שמן בכלי, ואח''כ נותן את הסולת, ואח''כ חוזר ויוצק שמן ובולל והכי מפרש בפרק אלו המנחות נקמצות [דף ע''ה]:. כגון שנתן כל השמן שבלוג במתן ראשון שהוא קודם לעשייתה. דאי חיסר שמנה אמרינן בפרק קמא [דף י''א] שהיא פסולה. ובגמרא בפרקין מוכח דיציקה מעכבת {ה}, ומפרש לא יצק, לא יצק כהן אלא זר, דמקמיצה ואילך מצות כהונה {ו} אבל יציקה ובלילה כשרים בזר. ולא בלל דקתני, על כרחך לא בלל כלל, דבלילה ודאי אינה מעכבת {ז} ומתניתין הכי קאמר, לא יצק כהן אלא. זר, או לא בלל כלל, כשר:. [כדכתיב] (ויקרא ב') פחות אותה פתים. אע''ג דבמנחת מחבת בלבד כתיב, הוא הדין לכל המנחות הנאפות תחלה, כגון מחבת ומרחשת ומאפה, מצוה לפותתן כולן ואח''כ קומץ. וזה אם לא פתת אלא כדי קמיצה, כשר {ח}:. כל המנחה כולה, אלא הקומץ. דאילו מליחת הקומץ מעכבת היא {ט}:. במנחת חוטא ומנחת קנאות דטעונות תנופה:. כדכתיב (שם) והגישה אל המזבח. שהכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן:. גדולות יותר מהדין שמפורש בהן מנחת ישראל כופל אחת לשנים ושנים לארבע ומבדיל. ואיצטריך לאשמועינן פתיתים גדולות ואע''ג דאשמועינן דאי לא פתת כשרה. דסלקא דעתך אמינא דהתם הוא דאיכא תורת חלות עליהן, אבל הכא דלאו תורת חלות איכא ולא פתיתים איכא אימא לא, קמ''ל:. הרקיקים הטעונים משיחה, כדכתיב (שמות כ''ט) ורקיקי מצות משוחים בשמן, אחר אפייתן מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג:. שכולן כליל כמוהו:. לפי שהקומץ דמנחת ישראל בלילתו עבה. לוג אחד שמן לעשרון סלת, ומנחת נסכים ושל כהן משיח בלילתן רכה, שלשה לוגים לעשרון, כדכתיב במנחת נסכים (במדבר ט''ו) עשרון בלול ברביעית ההין שמן {יא}, ובמנחת כהן המשיח הוא אומר (ויקרא ו') סולת מנחה תמיד. הרי היא לך כמנחת התמיד שהיא עשרון סולת בלול ברביעית ההין:. הקומץ בולע ממנחת נסכים וממנחת כהן משיח, ורבה שמנן של מנחות הללו על הקומץ ומבטלות ליה {יב}, והוי מנחה שלא הוקטר קומצה ופסולה הנקמצת. אבל מנחת נסכים כשרה ולא הוי כריבה שמנה, כיון שלא מדעת עירבו השמן שבולעתו בטל לגבה {יג} וכמאן דליתיה. ואין הלכה כר' יהודה:

{ה} נאמר יציקה במנחת הסולת ונשנית במנחת מחבת, ואמרינן כל מקום שהחזיר ושנה הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב. רש''י: {ו} קרא והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ. גמרא: {ז} ר' זירא, כל הראוי לבילה אין בילה מעבבתו כו'. ועתוי''ט: {ח} בכדי קמיצה מיהו מעכבי. ולא ידענא אמאי, דהא לא שינה עליו הכתוב. ועתוי''ט: {ט} ליה בגמרא מקרא: {י} כו' כשרה. לרבנן, דעולין אין מבטלין זה את זה. ולר''י, דמין במינו לא בטיל: {יא} לכבש. וזה נזכר ראשונה בכתוב. ועוד כתיב נסכי איל שני עשרונים בשלישית ההין שהן ד' לוגין. ונסכי פר ועגל ג' עשרונים בחצי ההין שהוא ו' לוגין. ועתוי''ט: {יב} ריבה שמנה דמשנה ג' פ''ק לא מיפסלא, כדכתיבנא התם דשיטת הר''ב דלא הוו אלא בלוג. והכא אע''ג דבלע, מ''מ ודאי דנשאר ג''כ בשל נסכים. ועוד דקומץ לא בלע לוג כו'. והלכך ליכא למפסל הכא אלא מטעם ביטול. ועתוי''ט: {יג} דהא כיון דמשום בטול נגעו בה ומפרש הר''ב שהשמן מבטל הסולת, היכי שייך הכא למימר דשמן של הקומץ אף אם יבלע כולו במנחת נסכים שיבטלנו, וא''כ אפילו עירבו מדעת נמי, דהא אמרינן דלא פסלינן אלא בריבה לוג. ולהכי נמי פירשו רש''י ותוספ', דמנחת נסכים הוי חסר שמנה, וכתבו דאין הכי נמי דפסולה. ומיהו י''ל דדעת הר''ב כרש''י דריבה שמנה, בכל שהוא. והא דלא מפרש פסלות דקומץ משום ריבה שמנה, ה''ט משום דאינו פסול אלא מדעת. ודקשיא לן מאי ריבוי שייך בנסכים, לא קשיא, דכיון דהקומץ מתבטל, הוה סלתו כמאן דליתא, וכל השמן דקומץ ודנסכים קיים עם סולת הנסכים. ועתוי''ט:

. שנפלה זו בצד זה של כלי וזו בצד זה ונשאר מהן כדי קומץ שלא נתערב, כשרות, ואם לאו, פסולות. דאמר בתורת כהנים מסלתה ולא מסולת חברתה:. ואפילו כל המעורבת, דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ, ומקמץ נמי לא קמיץ שני קומצים דילמא בכל קומץ יש מזה שנתערב וליכא קומץ שלם מחד מנחה:. כל המעורבת, היא לא עלתה לבעלים, דהא לא נקמצה ואין מנחת נדבה ניתרת בלא קמיצה:. לא יקטיר את כולה משום דהשיריים אסורים להקטיר דכתיב (ויקרא ב,) לא תקטירו ממנו אשה לה', כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו:. דכתיב (שמות כ''ח) ונשא אהרן את עון הקדשים, אינו נושא אלא עון טומאה, שיש בה צד קל שהותרה מכללה בצבור {טו}, דכתיב בתמיד במועדו, ואפילו בטומאה:. ואע''ג דיש בו נמי צד קל שהותר מכללו בבמה, שנאסר יוצא במשכן והותר בבמה שבנוב וגבעון שלא היו שם קלעים {טז}, אעפ''כ אין הציץ מרצה ביוצא, דכתיב (שם) לרצון להם לפני ה', עון דלפני ה' אין, עון דיוצא לא:

{יד} . גמרא. והא לרבנן עולין אין מבטלין זה את זה הא טין במינו בטל. ומשני, כדר''ז כו', נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים, מה כו' בקומץ אין הקומץ מבטל את חבירו, אף כו' אין שיריים מבטלים את הקומץ: {טו} לרצון להם, משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר. תוספ'. ועתוי''ט: {טז} דבפרק י''ד דזבחים מ''ז תנן, בנוב וגבעון קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. ובגמרא ליתא אלא שהותר מכללו בבמה. ונראה דר''ל קדשים קלים שנאכלין שם בכל מקום. עתוי''ט:

. על דעתו של ר' אליעזר דאמר בפרק כיצד צולין, דם אע''פ שאין בשר, הכי נמי קומץ אע''פ שאין שיריים כשר להקטיר קומץ:. דאמר אם אין בשר אין דם, הכי נמי פסול להקריב הקומץ. והוא שלא נשתייר דבר מן השיריים שלא נטמא {יז}. והלכה כרבי יהושע:. שלא קידש הקומץ בכלי שרת. אבל בתחלת המנחה כולי עלמא לא פליגי דבעי כלי, כדאמרינן בפרק שתי הלחם:. טעמא דר''ש מפרש בגמרא, משום דאמר קרא (ויקרא ו') קודש קדשים היא כחטאת וכאשם, ומדאקיש רחמנא מנחה לחטאת דעבודתו במתנה באצבע ממש, שמע מינה דקומץ המנחה נמי אם רצה עובדה בידו בלא כלי. ובלבד שיעבוד בידו הימנית, דומיא דחטאת שנאמר בו אצבע דכתיב ביה (שם ד') ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו, וכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין {יח}. ואין הלכה כר''ש:. חצי קומץ בפעם אחת וחצי קומץ בפעם אחרת. ודוקא נקט פעמים ותו לא, דאין קומץ פחות משני זיתים וכי פליג ליה לשתי פעמים נמצא שאין הקטרה בפחות מכזית ולפיכך כשרה, אבל אם חילקה לשלש או לארבע פעמים, דעביד להו הקטרה פחותה מכזית, פסולה:

{יז} . ואסיקנא דה''ה לשרוף ואבוד. והאי דקאמר נטמא, רישייהו נקט: {יח} לא סגי ליה בכהונה לחוד, אלא בעי אצבע בהדי כהונה. דלא כדכתיבנא במ''ה פ''ז דזבחים ראו אצבע או כהונה, דהתם אליבא דרבנן:

. שאם חסר כל שהוא פסול, דאמר רחמנא מלא קומצו {יט}:. מנחה שהיא פחותה מעשרון אפילו כל שהוא פסולה:. חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש. וכן השמן בין למנחת נסכים שהוא כשיעור היין, בין למנחת נדבה שהוא לוג אחד שמן:. של מנחה:. דכתיב (שם ב') מגרשה ומשמנה {כא}:. דכתיב (שם ו') והרים ממנו בקומצו וגו' על כל לבונתה {כב}:

{יט} . אבל בגמרא, אמר קרא מלא קומצו תרי זימני כו', חד למצוה וחד לעכב: {כ} כו'. היין כו' השטן כו'. כולהו יליף להו בגמרא מקראי: {כא} . ולא ידעתי היאך שמעינן עיכובא. ובגמרא, מסלתה ומשמנה [בשאר מנחות], מגרשה ומשמנה [במנחת העומר]. פירש''י שנה עליו הכתוב לעכב: {כב} , מנלן לעכב. ובגמרא, על כל לבונתה ואת כל הלבונה אשר על המנחה, פירש''י שנה כו':

. השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ושעיר המשתלח לעזאזל:. שני כבשי שלמים שבאים חובה על שתי הלחפ:. שתי הלחם של עצרת:. שתי מערכות של לחם הפנים, שש חלות לכל מערכת:. שתי כפות שבהן הלבונה, ונתונים על שתי המערכות:. שאם אין מערכות של לחם על השלחן לא יתן בו את הבזיכין של לבונה. ואם אין בזיכין לא יתן את הלחם:. חלות מצות ורקיקי מצות:. עץ ארז ואזוב ושני תולעת:. ארבעה מינים של לחם שמביאים על שלמי תודה, חלות מצות, ורקיקי מצות, וסולת מורבכת, וחלות לחם חמץ:. לולב ואתרוג הדס וערבה. אם נוטל ארבעתן בכל היום כולו אע''פ שנוטל אחד מהן בשחרית ואחד בין הערבים יצא, דקיימא לן לולב אין צריך אגד. אבל אם חסר אחד מן המינים ונטל כל השלשה, לא קיים מצוה כלל:. עץ ארז ואזוב ושני תולעת והצפור החיה {כד}:. אדומה. דכתיב (במדבר י''ט) והזה אל נוכח פני אוהל מועד מדמה שבע פעמים:. ביום הכיפורים. דכתיב (ויקרא י''ז) ולפני הכפורת יזה שבע פעמים:. ביום הכיפורים, ובפר כהן משיח, ובפר העלם דבר של צבור, ושעירי עובדה זרה. שכל אלו טעונים הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב כמו שמפורש בפרשת ויקרא ובאחרי מות. ושעירי עבודה ורה מרבינן להו מקרא דכתיב (שם ד') ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת. לפר, זה פר כהן משיח. החטאת, אלו שעירי עובדה זרה. וארבע מתנות שעל ארבע קרנות שעל מזבח הזהב נמי מעכבות זו את זו, אף על פי שלא הוזכרו במשנה {כה}:

{כג} שעירי יום הכיפורים כו'. כולהו ילפינן לה בגמרא מקראי: {כד} מים חיים לא חשיב, לפי שהיה מערב בהם הדם, כדכתיב וטבל אותה וגו'. תוספ'. ועתוי''ט: {כה} עוד ז' הזיות דמצורע ודפרים ואלים דחג. תוספ':

. כדכתיב (שמות כ''ה) וששה קנים יוצאים מצדיה, והקנה האמצעי, הרי שבעה קני מנורה:. שמע והיה אם שמוע:. אפילו אות אחת שהיא דבוקה לחברתה {כח} ואינה מוקפת גויל כהלכתה פסול במזוזה ובתפילין ובספר תורה:. קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע:. בין בתפלה של ראש שכותבין כל פרשה ופרשה בקלף בפני עצמו, בין בתפלה של יד שכל ארבעתן כתובים בקלף אחד:. ואין מעכבות זו את זו ואין הלכה כרבי ישמעאל:

{כו} כו'. ולא חשיב נמי גביעיה כפתוריה ופרחיה דמעכבין זה את זה, משום דליתנהו במנורה של שאר מיני מתכות, כדאיתא בגמרא. תוספ': {כז} נרותיה. בראש כל קנה וקנה הוה נר אחד כעין בזך, ושם נותנין השמן והפתילות. רש''י: {כח} וכתבתם, כתיבה תמה ושלימה. ובתפילין כתיב הויה, והיו לטוטפות. ומוכתבתם למדו גם לספר תורה. ב''י: {כט} ציציות כו'. לא אתמר בגמרא מנלן. והר''מ פירש במשנה דלעיל, וכולן סמכו אותן לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות, אבל הענין קבלה בידינו: {ל} מצות. ונפקא מינה לענין סדין בציצית, וטלית בעלת חמש, ולצאת בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה, כדאיתא בגמרא: