. לפי שלא האריך ימים ולא נסמך שיקרא רבי, היו קורין אותו על שם אביו. וכן בן עזאי. ושניהם שמם שמעון:. הכי קאמר, איזהו חכם שראוי שיתהלל בחכמתו {א}:. ואע''פ שהוא קטן ממנו. שכיון שאינו חס על כבודו ולומד מן הקטנים, ניכרים הדברים שחכמתו הוא לשם שמים {ב} ולא להתיהר ולהתפאר בה:. וסיפא דקרא כי עדותיך שיחה לי, כלומר הייתי לומד תורה מכל מלמדי {ג} ואפילו מן הקטנים ממני ולא הייתי חושש לכבודי, כי עדותיך שיחה לי, שכל כוונתי היתה לשמים בלבד {ד}. וכן איזהו גבור, שראוי שיתהלל בגבורתו, הכובש את יצרו:. הכי הוי פירושא דקרא, טוב ארך אפים הבא מצד הגבורה של כבוש היצר {ו}, לא מצד רכות הטבע. וכן מושל ברוחו כשבא מלוכד עיר, מן המלך שלאחר שכבש את העיר ובאו לידו האנשים המורדים בו, מושל ברוחו ואינו הורגן:. הראוי לו להתהלל בעשרו. השמח בחלקו:. לפי ששלשה דברים טובים הללו שנזכרו לעיל, שהם החכמה והגבורה והעושר, הזוכה בהם הוא נכבד מעצמו בעיני אלהים ואדם, ואף אם הבריות לא יכבדוהו בעבורם, לכך חיבר התנא לזה ואמר מי שיש בו המדות הללו והוא נכבד בעצמו, מה יעשה ויהיה מכובד מאחרים, יכבד את הבריות:. והדברים ק''ו, ומה הקב''ה שהוא מלך הכבוד וכל מה שברא בעולמו לא ברא אלא לכבודו, מכבד את מכבדיו, ק''ו לבשר ודם:. למדנו ענותנותו של הקב''ה. לא אמר ובוזי אקלל, אלא יקלו מעצמם. ובכבוד הצדיקים הקפיד יותר, שנאמר (בראשית י''ב) ומקללך אאור:

{א} להקשות ממה שאמר ירמיה [ט'] אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ונראה לי דלא קשיא, דס''ל לתנא דידן שזה שאמר כי אם השכל וידוע אותי, הוא עצמו בכלל החכמה והגבורה והעושר שזכר. וכך הוא אומר אל יתהלל חכם בחכמתו כי אם שהיא החכמה השכל וידוע אותי. וכן לענין הם:: ורה והעושר, ולזה שאל התנא איזהו חכם כו' שאליו כיון הנביא: {ב} ממש השכל וידוע אותי וגבור הכובש כו' והוא גבורה לשם שמים שלא יחטא לפניו. אין לך השכל וידוע אותי גדולה מזו שתכלית הידיעה הזאת הוא לירא מפניו ולשמור מצותיו. ועשיר השמח בחלקו ולא נבהל להון ונמצא פונה כל ימיו לעבודת שמים והיינו נמי השכל כו' ולפיכך נאמר אשריך כו'. ואמרו בגמרא [ברכות דף ח'] גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים כו' דאילו אינו מסתפק ונבהל להון לא יהיה פנוי לעבודת הש''י: {ג} לפרש דר''ל שנעשה משכיל יותר מן מלמדיו, שאין זה חדוש שלאחר שלמד האדם מלומדו הוא מתחכם ומשכיל בלמודיו ואין חידוש שישכיל יותר ממה שהשכילו מלמדיו. ד''ח: {ד} שכל שיחתי היה בתורה: {ה} . יצה''ר נקרא יצר סתם לפי שקדם ושליט בגוף הוא לבדו. מד''ש. ועוד פירש שהוא יצרו המיוחד לו ונתעצם בו יותר ממה שיתעצם ויתיחד ביצר הטוב כי טבע האדם נוטה יותר אל יצר רע: {ו} אלא פירוש דקרא טוב ארך אפים יותר מגבור, הוה קשיא למה, שאם הוא ארך אפים מצד רכות הטבע אין זה טוב: {ז} . שלא תצטרך לבריות. ולעוה''ב, דמתוך שהוא נהנה מיגיעו לא בא לידי גזל ונוחל שני עולמות. רש''י:

. כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרות, והמתחיל בעבירות קשה לפרוש מהם. ועוד, ששכר מצוה מצוה. שמן השמים מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת כדי לתת לו שכר על שתיהן. וכן שכר עבירה וכו'. פירוש אחר, ששכר מצוה מצוה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה:. והשכר וההנאה שמגעת לו לאדם בעשיית העבירה נחשב לו כעבירה בפני עצמה, ולוקה על העבירה שעשה ועל השכר וההנאה שמקבל בעשייתה:

{ח} . ולא תנן הקלה כמו במצוה, לפי דהא דתנן קלה היינו שהיא קלה על האדם לעשות והעבירות הם קלות על האדם לעשותם ורובם הם הנאה לאדם. לכך לא שייך למיתני מן העבירה הקלה. ד''ח: {ט} . שהש''י מניחו ביד טבעו הרע. אבל לא שיסייעהו מן השמים כמ''ש הרב בשכר מצוה, דהא אמרינן [יומא ל''ח] הבא ליטהר מסייעין לו, הבא ליטמא פותחין לו. רבינו יונה:

. לומר מה יוכל פלוני להזיק לי:. מרחיק לכל דבר שיש לחוש עליו, אל תאמר רחוק הוא שיהיה ואין לדאוג ממנו:

פירוש למשנה זו

. אע''פ שבשאר מדות הדרך האמצעית היא המשובחת, במדת הגאוה אינו כן, אלא יטה לקצה האחרון של שפלות הרוח. לפי שהגאוה היא מאוסה ביותר, ועוד שרוב בני אדם נכשלים בה ולא בדילי אינשי מינה, לכך צריך לעשות לה הרחקה יתירה:

{י} רמה. פירש הר''מ יחשוב אחריתו והוא שובו רמה כו' והאריך [התוי''ט] בפירוש מלת תקוה ומסיק שהוא מענין קו לקו ושרשו קו והתי''ו היא לתוספת בלבד כמו תפארת, תלבושת. והוא מענין קו המדה ועיין במד''ר פרשת בראשית על פסוק יקוו המים יעשה מדה למים. וה''נ ה''פ שקו מדתו היא הרמה. ועתוי''ט: {יא} . וא''ת הרי פירש הר''ב במ''ב פ''ח דיומא דחלול השם הוא חוטא ומחטיא והיינו החוטא ואחרים למדין ממנו, א''כ לא משכחת לה בסתר כו'. ונ''ל דמשכחת לה בעבירה שאי אפשר כי אם בהצטרף זולתו, כגון העריות. ואין הכי נמי האוכל איסור וכהאי גוננא ביחידות ואין רואה, לא הוי חילול השם כלל. ועתוי''ט: {יב} שוגג כו'. נודע שהשוגג ג''כ צריך כפרה אבל אינו כטזיד חלילה ליושר דרכי הש''י להשוות המזיד והשוגג בדבר מן הדברים. אבל כוונתו הנה. שנפרעין בגלוי, במזיד עונש מזיד, ובשוגג עונש שוגג כו'. ועתוי''ט:

. גרסינן. והכי פירושו, הלומד על מנת להיות תמיד עוסק בתורה ואין בדעתו להיות גומל חסדים עם הבריות, כרבה [ר''ה י''ח ע''א] דעסק בתורה ולא עסק בגמילות חסדים, אע''ג דאיבעי ליה לאעסוקי בגמילות חסדים, מכל מקום מספיקין בידו ללמוד וללמד, ותהיה מחשבתו נעשית. והלומד על מנת לעשות, שהוא רוצה לעסוק בתורה ולהיות ג''כ גומל חסדים, כאביי [שם] דעסק בתורה ובגמילות חסדים, מספיקין בידו להשלים מחשבתו, ויזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ויש מפרשים הלומד על מנת ללמד, בשביל שיקרא רב, וגורסין אין מספיקין בידו ללמוד וללמד. וברוב הספרים מצאתי כגירסא ראשונה, ועיקר:. שלא תאמר אלמוד בשביל שאקרא רבי ויושיבוני בראש, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא:. ולא תלמוד תורה כדי לעשות ממנה מלאכה שתתפרנס בה, כמו קרדום לחפור בה, שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה וחייב מיתה בידי שמים כמי שנהנה מן ההקדש. ומלמדי תינוקות נוטלין שכר שימור התינוקות בלבד, שמשמרין אותן שלא יפשעו ויזיקו, ושכר פיסוק טעמים, שאין הרב חייב לטרוח וללמד לתלמידים פיסוק הטעמים. אבל שכר לימוד אסור ליטול, דכתיב (דברים ד') ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי, מה אני בחנם, אף אתם בחנם {טז}. וכן הדיין אסור ליקח שכר פסק הדין, אלא שכר בטלה בלבד, דבר שהוא ניכר כמה מפסיד מביטול מלאכתו כדי לשמוע טענות בעלי הדין. ובלבד שיטול משניהם בשוה, ואם נוטל יותר מזה, דיניו בטלים. ומה שהתירה תורה לתלמיד חכם ליהנות מדברי תורה, הוא, שתמכר סחורתו בשוק {יז} קודם כל אדם, וגם שיפטר מכל מסים ועולים וארנוניות {יח}. ואפילו כסף גולגלתא חייבין הצבור ליתן עליו, ואפילו הוא עשיר ויש לו ממון הרבה יכול הוא לשאול בדין שיפטרוהו. ואם תלמיד חכם חולה הוא ומדוכא ביסורין ומרבין העם להביא מנות גדולות מפני כבוד תורתו, מצוה עליו שיטול, ואין זה בכלל נאות מדברי תורה, הואיל ואי אפשר לו להתפרנס בדרך אחרת. וכן תלמיד חכם שמינו אותו הצבור עליהם פרנס או ראש הסדר ומתעסק בצרכי ציבור, מותר לו ליקח מהם פרס ואפילו שכר הרבה יותר מכדי פרנסתו, כדי שיהיו מזונותיו בריוח ומתוך כך יהיה גדול ויראוי ומאויים בעיניהם. כדאשכחן בכהן גדול דכתיב ביה הגדול מאחיו, ודרשו חכמים [יומא י''ח ע''א] גדלהו מאחיו, שיהיו אחיו הכהנים מעשירים אותו משלהן. וחכמים הראשונים שהיו נמנעים מזה, מדת חסידות היתה בהם, אבל לא מן הדין:

{יג} כו'. לאו למידק ללמד ולא לעשות, שלאיש אשר אלה לו אמר אלהים מה לך לספר חקי: {יד} . כלומר מספיקין בידו שיהא לומד ושתעלה בידו מה שהיתה מחשבתו ללמד. ולומד דעל מנת ללמוד לא אצטריך לאשמעינן, דודאי שתתקיים מחשבתו הטובה שבקש ללמוד. אבל בנדון דידן רבותא אשמועינן דכשדעתו ע''מ ללמד, שמספיקין בידו ללמד וגם למודו שעם עצמו עולה בידו ולא יגרע דבר כי ה' יתן חכמה. מד''ש. ועתוי''ט: {טו} ולעשות. שאע''פ שלא היתה כוונתו אלא לעשות, מספיקין בידו גם לשמור מהעבירות, שלא יהא כטובל ושרץ בידו. (נ''ל תו''ל ללמד) מד''ש. ובנוסח ארץ ישראל לא גרסינן לשמור. וכן עיקר. דודאי לעשות היינו לקיים כל התורה. ועתוי''ט: {טז} כאשר צוני, כלומר שצוני ללמוד בחנם. דאי לא, כאשר צוני אמאי קאי. דליכא למימר בשכר וכי צוהו בכך דלא סגי דלא לשקול אגרא. וליכא למימר נמי דה''ק כאשר צוני ולא מעצמי אני אומר, דודאי ישראל לא היו מפקפקים בכך, דהא כתיב וגם בך יאמינו לעולם. הר''ב {יז} ושיקנו להם בתחלת השוק כי שתי הפעולות האלה יעשו אותם סוחרים קצתם עם קצתם על דרך כבוד ואע''פ שאין שם חכמה. וכדאי הוא תלמיד חכם להיות כעם הארץ נכבד. הר''מ: {יח} בעזרא ז' כל כהניא וגו' מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהום: {יט} העולם. פירוש, מחיי העוה''ב. הר''מ:

. הדורש החסרות והיתרות שבתורה ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה, אין לך כבוד תורה גדול מזה. אי נמי, המכבד ספר תורה ומכבד לומדי התורה והעוסקים בה, כל אלו בכלל מכבד את התורה הן:

פירוש למשנה זו

. במקום שיש גדול ממנו. אי נמי, אומר לבעלי הדין שיתפשרו:. שהיוצא מבית דין חייב, שונא לדיין, שאומר בלבו לא היפך בזכותי:. שמא יחייב הזכאי ונמצא שגזל בא על ידו:. שמא יחייב שבועה למי שאינו חייב בה ונמצא מביא לידי שבועת שוא. אי נמי, קרי תנא לשבועת שקר שבועת שוא, כגון האומר לא לויתי ולוה, דבשעת שבועה יצאה מפיו לשוא:. בלא עיון ובלא המתנה:

{כ} שוטה כו'. שוטה שמרבה עליו איבה. ורשע שאינו מקפיד אם יגזול או ישבע לשוא. ונוסף על זה גס רוח, שגסות רוחו היא שהביאותו לידי כך להורות ולדון לקנות שם כשם הגדולים אשר בארץ. מד''ש:

. אע''פ שיחיד מומחה יכול לדון, מדרכי החסידות הוא שאפילו מומחה לא יהי דן יחידי. ודוקא כשלא קבלוהו בעלי הדין עליהם לדיין, אבל קבלוהו בעלי הדין עליהם, דן יחידי ואפילו מדרך חסידות {כא}:. הקב''ה שהוא יחיד בעולמו:. לחבריך החולקים עליו. קבלו דעתי. שאני מומחה] ובלא הצירוף שלכם הייתי יכול לדון:. הואיל וצירפת אותם עמך ראוי שיפסק הדין על פי הרבים:

{כא} ידעתי טעמו, דמ''מ מוטב שיחתך הדין ברבים. ועוד שאם הם ג' לא ידע המתחייב מי שחייבו. ועתוי''ט:

. שהוא דחוק למזונות ומתבטל ממלאכתו כדי לעסוק {כב} בתורה:. מחמת רוב הממון צריך ליתן לבו פעם לכאן ופעם לכאן ואין לו פנאי לעסוק בתורה:

{כב} דלא תנן העוסק, משום סיפא דלא בעי למתני כל שאינו עוסק, דהוה אמינא משום גבהות לבו מעושרו אינו עוסק בתורה. ולהכי תני המבטל כו' כלומר מפני שצריך לעסוק בעושרו דבר זה מבטל תורתו. והכי נמא הכי קאמר המקיים תורה מעוני, שאין עסקיו מבטלין לימודו אלא מקיים לימודו. ד''ח. ולפ''ז נ''ל דמעוני, ג''כ איידי דסיפא דתנן מעושר דפירושו מחמת עושר. ואע''ג דהוה ליה למתני בעוני: {כג} כו'. וגם היות שהנסיון פעמים רבות יורה בחלוף זה. ועובדא דר''א בן פדת אי בעית לאחרובי עלמא כו', בתב בד''ח, דמתניתין בבינוני במזלו. ועוד, כדי שהעושר לא יבטלו. וכן במדרש מפני מה בני עניים כו' שלא יעסקו בדברים אחרים וישכ. חו ד''ת דכתיב כי העושק יהולל חכם. וגם לפעמים תוא מפעל החטא ויסורין ממרקין. ועתוי''ט:

. המעט בעסק סחורתך ומלאכתך, ויהיה עיקר עסקך בתורה:. ללמוד אפילו ממי שהוא קטן ממך בחכמה {כה}:. שיסייעו לבטלך. פירוש אחר, יש בעולם כמה בטלים שהם הרשעים וחיות רעות שהם בטלים, ועל ידם הקב''ה יביא עליך פורענות:. הוא עצמו ישלם שכרך ולא על ידי שליח. ובזה יתירה מדה טובה על מדת פורענות:

{כד} כו'. פשיטא, מאי קמ''ל. וי''ל דאתי למימר שיהא מיעוט העסק בשביל התורה ולא בשביל הטורח או העצלה. ד''ח: {כה} מד''ש במשנה ד' התם לענין הגאוה והכא לענין הלימוד. ועתוי''ט: {כו} עמלת בתורה. ויגעת וטרחת בה יש שכר הרבה כו'. כי השכר לפי רבוי העמל והטורח, לא לפי ריבוי הלימוד. ולכן לא אמר ואם למדת, אלא ואם עמלת. כי הכל תלוי בעמל, אחד המרבה ואחד הממעיט. סיוע לו מתניתין דסוף פרק ה' דקתני לפום צערא אגרא. מד''ש:

. מלאך מליץ טוב:. מליץ רע. ולשון קטיגור, קורא תגר. וסניגור שהוא הפך קטיגור, פירושו שונא תגר:

{כז} ומעשים טובים. לשון הר''מ, התשובה אחרי המעשים הרעים. או המעשים טובים בתחלת הענין. והקדים תשובה, כמו שאמרו רז''ל במקום שבעל תשובה עומדין אין צריקים גמורים יכולין לעמור. מד''ש. והרשב''ם גורס, תורה ומעשים טובים. עתוי''ט: {כח} . מגן. שכן תרגום ולא יקדמנה מגן (מלכים ב' י''ט) ולא יקדמנה בתריסין. וי''מ מלשון תריסי חניות. פירושו מסגר. ערוך: {כט} הפורענות. ר''ל המתרגשות ובאות כפי מנהגו של עולם. אבל אין לפרש פורענות על חטא, דבזה אמרו [יומא פ''ח מ''ח] תשובה ויוה''כ תולין ויסורין ממרקין. וראיה ממע''ט בתחלת הענין. ועתוי''ט: {ל} כו'. פירש''י עתידה שתהיה העצה קיימת ומצלחת. ובמד''ש מפרש על הכנסיה עצמה, והיינו דתנן סופה. לומר שאע''פ שתראה בתחלה בעוני הכנסיה, סופה להתקיים. ושאינה לש''ש אע''פ שתראה אותם מצליחין אין סופה להתקיים. ולא קשיא חבור אפרים עצבים הנדן לו, שהרי גם סופם לא נתקיימו: {לא} כו'. אעפ''י שהכנסיה היא לדבר מצוה, כל מה שיש בה מחשבה פוסלת כגון יוהרא וגיאות אשר היא מצויה בעוסקים עם הצבור, הוי שאינה לש''ש, ולהכי לא קתני ושהיא לדבר עבירה:

. שבן מצינו במשה שאמר ליהושע תלמידו בחר לנו אנשים, (שמות י''ז) עשאו שוה לו:. דא''ל אהרן למשה בי אדוני, (במדבר י''ב) ואחיו גדול ממנו בשנים היה {לג} וקרי ליה אדוני:. דכתיב (שם י''א) אדוני משה כלאם, כלם מן העולם, כיון שמרדו בך כאילו מרדו בהקב''ה וחייבים כליה:

{לב} רבך. כדאמרינן בב''מ דף ל''ג. ופירש''י לפי שיושבים יחד בבהמ''ד ומקשין ומפרקין זה לזה ולמדין זה לזה. ע''כ. ולא שמשוה אותם לגמרי, שא''כ הכל שוה, אלא לענין החבוב הוא. כלומר שיהא חביב עליו כפי,. שהוא בטבע אוהב וחביב בעיניו לכבד או לירא מי שתוא מדרגה גדולה מזו. ומלת חביב נמשכת לכולם. מד''ש: {לג} ואע''פ שמשה רבו היה, הנה גם לאהרן יתר שאת שהוא אחיו הגדול. ודרשינן בכתובות דף ק''ג ואת אמך לרבות אחיך הגדול, ולפיכך מן הדין שקולים היו ונדונים כחברים, ואפ''ה הכי קרי ליה אדוני. וכ''ז רק ממדת החסידות היא. ועתוי''ט:

. שיהא תלמודך בדקדוק וכהלכה:. אם תטעה בהוראה מתוך שלא דקדקת בתלמודך ותבוא להתיר את האסור, הקב''ה מעלה על ידך כאילו עשית מזיד:. הכתובים בתורה, שחייבה התורה לנהוג בהם כבוד:. כתיב ביה (ויקרא י''ט) והדרת פני זקן, זה שקנה חכמה:. כתיב ביה (שם כ''א) וקדשתו קדוש יהיה לך:. כתיב ביה (דברים י''ז) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך:. מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו טובה מחמת מעשיו, לא מצינו לו כתר בתורה שיהיו חייבים לנהוג בו כבוד, והוא עולה על גבי כולן, שכל השלשה כתיים צריכים לו. שאם תלמיד חכם הוא וסני שומעניה שרי לבזוייה. ואם כהן גדול הוא, אמרינן ביומא (דף ע''א:) ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי אהרן, ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדי אהרן. ואם מלך הוא, כתיב (שמות כ''ב) ונשיא בעמך לא תאור, בעושה מעשה עמך:

{לד} . יש גורסין בתלמיד ששת תלמיד כו'] גורסים בתלמיד. והכוונה להזהיר שילמוד בתלמיד כראוי ששגגת התלמיד בתוראתו עולה זדון לרב שמלמד אותו. ריטב''א:

. אם אין תלמידי חכמים במקומך:. תלמידי חכמים יבואו לכאן:. ואל תסמוך שחבריך כשיבואו מבית הרב יקיימו התורה בידך, שתלמוד מהם מה שלמדו הם מן הרב. אלא הוי גולה אתה בעצמך למקום הרב, שאינו דומה שומע מפי תלמיד לשומע מפי הרב. פירוש אחר, שחבריך יקיימוה בידך, מפני מה אני אומר לך הוי גולה למקום תורה, שחבריך יקיימוה בידך, שאפילו אתה חריף ומפולפל ביותר לא תתקיים התורה בך אלא על ידי חבריך שתשא ותתן עמהם, והיינו דמסיים ואל בינתך אל תשען:

פירוש למשנה זו

. כמו לא הוה בידיה [יבמות ק''ה ע''א]. כלומר אין הדבר הזה ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה ומפני מה הצדיקים מדוכאים ביסורין {לה}. פירוש אחר, אין לנו בזמן הגלות לא משלוה והשקט שרגיל הקב''ה לתת לרשעים כדי לטרדן מן העוה''ב, ואף לא מן היסורים המיוחדים לצדיקים {לו} שהן יסורים של אהבה שאין בהן בטול תורה. כלומר יצאנו מכלל רשעים שאין לנו השלוה שיש לרשעים, ולכלל צדיקים לא הגענו, שהיסורים שלנו אינן של אהבה כיסורי הצדיקים:. ואפילו לנכרי בשוק:. לגדולים ממך {לז}:. לקטנים ממך:

{לה} לא זו אף זו קתני, לא מבעיא שלות רשעים שאין בידינו, לפי שאנו יודעין שהוא רשע ורואים כי טוב לו. אלא אף זה יסורי הצדיקים שאפשר שנראה צדיק ואינו כן. והיינו דתנן ואף. מד''ש. ועתוי''ט: {לו} ואף דהא מלתא דפשיטא היא שאין בידינו השלוה אנתנו יגיעי הגלות, ובעי ר''י בזה לומר שלא נתיאש שנחשוב עצמנו כרשעים גמורים ושאבדה תקותנו ח''ו, ושגם אין אנו צדיקים ושכבר השלמנו מה שעלינו להשלים בתורה ובמצות. מד''ש: {לז} לך תועלת. ויש גורסין, שנאמר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. ואת הוא הטפל, ורועה הוא וראש: {לח} . אף שיש חיות פתותות מהן, המשיל בהן, לפי שמי שלא הגיע להוראה המשילו שלמה המלך ע''ה לשועלים, באמרו אחזו לנו שועלים וגו' מחבלים כרמים כרם ה' צבאות. שעליהם נאמר רבים חללים הפילה. כמ''ש הר''מ. וא''א לישב בכסא למשפט ושיקובל למורה אלא ע''י תחבולות וערמות לגנוב דעת העם. לזה אמר אפילו שתראה הרבה מורי הוראות כאלה ואתה ראש וחשוב מהם, אל תקנא בחטאים האלה להיות במוהם. ועתוי''ט:

. בית שער. תרגום אולם, פרוזדורא:. מקום מושב המלך. כך אתה התקן עצמך בעוה''ז בדי שתזכה לעולם הבא:

פירוש למשנה זו

. לצורך תשובה ומעשים טובים:. לפי שבאותו זמן אין התשובה ומעשים טובים מהנים לאדם, שאין העולם הבא אלא לקבל שכר על מה שקיים בעולם הזה:

{לט} העולם הבא. רישא אסיפא לא קשיא, כי העוה''ז הוא למעשה ועוה''ב אל הגמול וקורת רוח. מר''ש. ועוה''ב יש מפרשים עולם הנשמות. וי''מ עולם התחייה. ועיין בריש פרק חלק: {מ} רוח. לשון נתקררה דעתו שמתקררת ומתישבת דעתו עליו מפני שמחה. רש''י:

. דכתיב (שמות ל''ג) פני ילכו והנחותי לך, אמר לו הקב''ה למשה המתן עד שיעברו פנים של זעם [ברכית ז' ע''א]:. שבשעת החורבן כביכול היה הקב''ה מתאבל, בקשו מלאכי השרת לנחמו, ורוח הקודש משיבן אל תאיצו לנחמני:. למצוא פתחים להתיר לו את נדרו. מפני שאז על כל פתח ופתח שתמצא לו יאמר אדעתא דהכי נדרתי, ושוב לא תמצא לו פתח. ומצינו כשנשבע הקב''ה למשה שלא יכנס לארץ לא התחנן מיד אלא המתין ואח''כ התחיל להתחנן:. כשנתקלקל בחטא. לפי שהוא מתבייש מכל אדם. וכן אתה מוצא כשחטא אדם הראשון לא נגלה עליהם הקב''ה עד שעשו חגורות, דכתיב (בראשית ג') ויעשו להם חגורות, ואח''כ וישמעו את קול ה' אלהים:

פירוש למשנה זו

. פסוק הוא במשלי, אלא ששמואל הקטן היה ו. גיל להוכיח בני אדם במדה זו:. שעשיתו בלבבך כאילו הוא שלוחך למלאות תאותך:. מדלא כתיב ושב אלא והשיב, משמע יסירהו מעל אויביך וישיבהו עליך:

{מא} הקטן. לפי שהיה מקטין את עצמו. א''נ שהיה [מע''ט] קטן משמואל הנב יא שגם הוא ניבא בשעת מיתתו והיה ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך ונמצא שזה השם הוא לו לתהלה ולתפארת. ירושלמי: {מב} . בהרשב''ם נראה דגרס, חרון אפו לא נאמר [שהוא חום האף לבד] אלא אפו [כלומר כל האף. כ''פ הרמ''ה] מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו. מר''ש. וגירסא זו נראית עיקר. שעכשיו חידש לנו שמואל הדקדוק שבכתוב זה:

. שהוא מתקיים. כך גירסת הילדות אינה משתכחת:. שלא נתבשלו כל צרכן ומקהות את השינים. כך חכמת הילד לא נתישבה כל צרכה ואין דבריו מתקבלים ומתישבים על הלב {מה}:. ששמריו מעורבים בתוכו. כך חכמת הילד תערובת ספיקות יש בה {מו}:. רבי פליג אדרבי יוסי בר' יהודה, ואמר כי כמו שיש קנקן חדש מלא יין ישן כך יש ילד שטעמו כטעם זקנים, ויש זקנים פחותים במעלת החכמה מן הילדים:

{מג} . לשון הר''מ, שהלומד בימי הילדות כו'. וא''כ פירושו הלומד כשהוא ילד. ועתוי''ט: {מד} . שכבר נחקקו בדעתו חשבונות רבים מעניני העולם וכשירצה לזכור ד''ת יצטרך למחקם לאותם המחשבות ולא יוכל לזה בשלימות. ולכך לא תנן ישן שהוא היפך חדש. הרי''א: {מה} אכילת ענבים שאינם מבושלות שבעודן בין שיניו ירגיש ברעוהם: {מו} שתיית היין מהגת ייטב לו בשתייתו כי יערב לחיך, אבל בחדרי בטנו ימלא מכאובות. ועתוי''ט:

. המבקש למלאות תאותו באכילה ושתיה ובעילה וכיוצא בהן:. שיכבדוהו בני אדם:

{מז} כו'. דוגמת מאמרו של רבי יהושע משנה י''א פרק ב' כו'. שהקנאה נמשכת מעין הרע, והתאוה נמשכת מיצה''ר, והכבוד הוא סבת שנאת הבריות, שאין שנאוי לבריות כמו הרודף ש, אחר הכבוד. ועתוי''ט:

. מי שנולד כבר עתיד הוא למות:. עתידים לחיות ולעמוד ליום הדין, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות ולדראון עולם:. {מט} עומדין להיות נדונים ליום הדין:. מאחרים:. לאחרים:. להבין מעצמו:. שכל העולם הוא בידו כחומר ביד היוצר. ומה טעם, לפי שהוא הכורא שברא את כל העולם כולו מאין, לפיכך יכול לעשות בו כרצונו:. אחר שהבין כל מעשיהם מביאן בדין לפניו:. שהוא תובע את החוטאים:. לעולם הבא:. שאינו נושא פנים אפילו לצדיק גמור שלא יענישו על עבירה קלה שבאת לידו. ואינו לוקח שוחד המצוה בשביל העבירה {נא}. אלא נותן שכר על המצוה ועונש על העבירה. כך פירש הרמב''ם:. פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. כך עבירות קלות כשהן מרובות עולות לחשבון גדול:. שהנשמה אינה רוצה לצאת מן הפרגוד, מקום טהור שהנשמות מונחות שם, וליכנס במעי אשה במקום טמא, ומלאך בא ומוציאה בעל כרחה ומכניסה במעי האשה:. בשעת הלידה אינו רוצה לצאת {נג}, ומלאך מוציאו בעל כרחו:. יש אדם מדוכא ביסורים ורוצה למות ואינו יכול:

{מח} . ולא אמר לחיות, אלא להחיות, שצריכים פועל ואינם עומדים לכך, כי הטבע אינה מחייבת התחיה שלאחר המיתה כמו שמחייבת מיתה לכל החיים: {מט} על החיים שאחר המיתה: {נ} כו'. נקטינהו בדרך לא זו אף זו. אבל בסדר זמנים בעל דין קודם לתבוע, ואח''ב יביא עדיו, ואח''כ ידין הדיין: {נא} להטות הדין, זה מן השטות, שירוחק מן הש''י מה שלא יצוייר ואף לא ידומה, כי איך יצוייר לו שוחד, ומה יהיה השוחד. הר''מ. הקשו המפרשים דמאי שהכל שלו, שאין נתינת טעם על שוחד של מצות. ותירץ במד''ש שאף המצוה היא הכל שלו, שהבא ליטהר מסייעין לו ואין המצוה נקראת אלא ע''ש הגומרה. ע''כ. ומתשובה לא קשיא, לפי שאינה מצוה בפני עצמה אלא היא כנגד העבירה לדחותה מעליו: {נב} כו'. ובחן זה. שהוא זוכר ענינים טבעיים שאין בחירה לאדם בהם, שעליהם אמרו חז''ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ולא אמר ע''כ אתה חוטא או עובר או מהלך או עומד ומה שדומה לזה, שאלו כולן ענינים שהם ברשות האדם ואין הכרח בהם. הר''מ: {נג} שהוא צופה מסוף העולם ועד סופו. כמ''ש (איוב כ''ט) בהלו נרו עלי ראשי. רש''י: