. הבעל:. כדכתיב (במדבר ה) והביא את קרבנה:. סל עשוי מצורי הדקל מן (הרך) [זרדים] הגדלים סביבות הדקל:. שתודה ולא ימחה השם על המים. ולמאן דאמר שבתחלה היה משקה אותה ואח''כ מביא מנחתה, אע''פ שנמחק השם, מיגעה כדי שתודה ולא תמות מיתה מנוולת, שאע''פ שנמחקה המגילה אם אמרה טמאה אני אינה שותה:. לאו בכלי שרת ממש קאמר, שאין אדם מביא מנחתו מתוך ביתו בכלי שרת, אלא בקלתות של כסף ושל זהב שהם ראוים לכלי שרת:. שאין ראוי לעשות ממנה כלי שרת, דדמי להקריבהו נא לפחתך (מלאכי א):. בגמרא פריך, והא איכא מנחת חוטא דכתיב בה (ויקרא ה) לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה. וכן הא דתנינן כל המנחות באות חטים, קשה, דהא מנחת העומר באה מן השעורים. ומתרץ בגמרא לא תיתני מילתא באנפי נפשיה אלא כרוך ותני והכי קאמר, כל המנחות טעונות שמן ולבונה ואותן שאינם טעונות שמן ולבונה באות מן החיטין ובאות סולת. מנחת חוטא אע''פ שאינה טעונה שמן ולבונה באה חיטין ובאה סולת. מנחת העומר אע''פ שבאה מן השעורין טעונה שמן ולבונה:. וזו אינה טעונה שמן ולבונה ובאה מן השעורים ובאה קמח:. מבורר ומנופה בשלש עשרה נפה כעין סולת בחטים:. הכל מעורב כמו שנטחן:

פירוש למשנה זו

. הכהן:. כוס בלשון יוני:. דכתיב (במדבר ה') מים קדושים, ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי:. ר' יהודה בכתב המגילה, לקמן במתניתין, כך ממעט כאן במים. ואין הלכה כרבי יהודה:. ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:. לאוחזה בטבעתה ולהגביהה משאר הרצפה שהיא כולה באבני שיש:. צריך שיתן בה שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:. מדלא כתיב ונתן במים, אלא אל המים, משמע שלא יהא נבלע בתוכן:

{א} חדשה. בגמרא יליף ליה מקרא והוא אליבא דכו''ע. ועתוי''ט: {ב} לוג. הלכתא גמירי לה. רש''י. וצ''ל דהכי גמירי לה שצריך המים למחות הכתב יפה יפה בקלות. ולפיכך ר''י שממעט בכתב ממעט במים. ועתוי''ט: {ג} . דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין:

. הנקי. שהן קללות הבאות מחמת ברכות, דמשמע הא אם שכב לא תנקי {ה}:. שאין זה אלא מצוה על הכהן להשביעה:. שאינו אלא קבלה שהאשה מקבלת עליה האלות. ויליף לה מדכתיב האלות האלה. האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות {ו}. האלה, למעוטי צוואות וקבלות:. משהתחיל אם לא שכב איש אותך עד אמן אמן. וכותב צוואות דוהשביע הכהן את האשה וקבלות דואמרה האשה אמן אמן, דדריש את, לרבות צוואות וקבלות:. כלומר היה זהיר בעצמו שלא לכתוב אלא אלות בלבד, ולא קללות הבאות מחמת ברכות, ולא צוואות, ולא קבלות. דדריש האלות ולא קללות הבאות מחמת ברכות. האלה, למעוטי צוואות וקבלות:

{ד} כו'. הכא ודאי תנן שלא כסדר. דהא צריך שישביעה קודם שיכתוב כדאיתא בגמרא דף י''ז. ועתוי''ט: {ה} ס''ד דגמרא, אבל למסקנא הוה טעמא דדריש הנקי (בלא יו''ד) דמשמע חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב ואת כי שטית למשמע הכי, חנקי ממים המאררים האלה ואת כי שטית. רש''י: {ו} והכי דריש. אלות אלות ממש, האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה, האלה למעוטי צואות וקבלות. דה''י דגבי מעוטא למיעוטא דרשינן לה. ורבי יוסי ה''י דהאלה אינו ממעטת דאורחיה הוא. ורבי יהודה ה''י דהאלות נמי למעוטא דריש לה:

. של עץ:. של עשבים שכותשים אותם {ז} ועושים כמין עור:. עור שאינו מעובד כל צרכו, דמליח וקמיח ולא עפיץ {ח}:. בקלף:. שרף האילן ומתיכו במים:. אירמנ''ט. ובלע''ז ודריאו''לו:. ונבלע בקלף ואינו יכול למחות דקומוס וקנקנתום עבדי רושם:

{ז} אותן בדבק שקורין אותו גלי''ד ועושין כו'. רש''י: {ח} מעבדים הקלפים בעפצים שקורין גלי''ש: {ט} . מלאכת עשייתו מבואר במ''ב פרק ב' דמגילה. ואלא מיהו שאני דיו דהכא מדהתם דהכא דכתיב ומחה קפיד קרא אכתב שהוא יכול להמחות ולפיכך בשהוטל קנקנותם בדיו שעל ידי כך מתקיים הרי זה פסול לפרשת סוטה. אבל לדהתם אינה פסולה, דהתם לא קפדינן שתהא יכולה להמחק. הר''מ:

. על ידי גלגול שבועה הוא מגלגל עליה זנות של ארוסין ואף על פי שלא היה בו בקנוי וסתירה. ומכאן לגלגול שבועה מן התורה:. ואם היתה יבמתו וכנסה, וקנא לה ונסתרה, מגלגל עליה טומאה שנטמאה כשהיא שומרת יבם. ומתניתין רבי עקיבא היא דאמר שומרת יבם ערוה. ואינה הלכה. אלא שומרת יבם שזנתה מותרת ליבם. לפיכך אינו מתנה עליה אם זנתה שומרת יבם:. פירושי קמפרש לאמן על האלה, אמן על השבועה דתנינן לעיל. והכי קאמר, אמן שלא נטמאתי הוא אמן על דשבועה שהשביעה הכהן משביע אני עליך שלא נטמאת:. היינו קבלת אלה, שאמר לה הכהן ואם נטמאת יבאו ביך כל הקללות הללו:. שאם תיטמא לאחר זמן מים מערערים אותה {יא}. ואין הלכה כר''מ:

{י} כו'. אע''פ שעל הארוסה הוה הגלגול ועיקר שבועה ראוי להקדים מכל מקום הואיל וארוסה קודם בזמן הקדימה המשנה: {יא} לה לתוך גרונה כאדם הנתנק ע''י משקה נראה כעושה ערעור. והוא לשון זעקת שבר יעוערו. וכן הוא בגמרא:

! {יב} . שאם זנתה לאחר שגירשה וחזר והחזירה וקינא לה ונסתרה, אין המים בודקים על זנות שלאחר גירושין, דגרושה שזנתה מותרת לחזור לבעלה, דבקדושין תלה רחמנא האיסור לא בביאה, דכתיב (דברים כד) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. לפיכך, נתקדשה לאיש אחר, אע''פ שלא נבעלה. אסורה לחזור לבעלה. ואם נבעלה בלא קדושין, מותרת לחזור לבעלה:

{יב} ליה במשנה. וה''ק לא על קודם שתתארס כלומר אם בנשואין הראשונים השביעה אינו מגלגל על קודם שתתארס וכן לא משנתגרש' ונסתרה כו'. ואח''כ החזירה והשביעה לאחר נשואין שניים לא היה מתנה עמה על אחר הגירושין, ומילי מילי קתני. ועתוי''ט: {יג} כו'. הא היתה אסורה כגון אם היא יבמה. ואם זנתה בנשואי אחיו נאסרה עליו כדתנן במ''ב פ''ק ואם מת חולצת כו'. ואי נמי במחזיר גרושתו ואם זנתה בנשואין הראשונים נאסרה עליו, לפיכך יכול להתנות על כל זה. גמרא: