. כולם נזירים. והוא שהתפיס כל אחד מהן בתוך דברי חבירו {ב} {ג} בכדי שאלת שלום תלמיד לרב, שהוא כדי שיאמר שלום עליך רבי:. והוא שיאמר פי כפיו מיין ושערי כשערו מלהגזז:. שכבר קיים נדרה כשאמר ואני. ואם אשה נדרה בנזיר ושמע אחר ואמר ואני, ואח''כ הפר לה בעלה. אינו מופר לזה שאמר ואני, שאין הבעל עוקר הנדר מעיקרו כמו החכם:

{א} ואני. כלומר שנים שמעו לראשון שקבל נזירות והאחד אמר ואני וכן השני אמר ואני. תוספ': {ב} בחבריה מתפיס, ולאו בקמא. גמרא. ולפיכך משנתינו ששנאה ואני ואני ה''ה אפילו מאה דהא א''צ שיתפיסו בתוך כדי דיבור של ראשון, אלא דתנא לאו כי רוכלא לחשב וליזל. ועתוי''ט: {ג} לדברי התוספ' דהריני לא סגי כמו אהא דהא ה''נ ואני לחוד, לא מהני אלא ע''י התפסה דתכ''ד אע''פ שהיה הנזיר עומד לפניו ושיעור הדבור כתב הר''מ כדרך בינונית:

. ודוקא כי אמר לה בלשון שאלה, כלומר ואת מה תאמרי תיהוי נזירה כמוני אם לאו, אז יכול להפר. אבל אם אמר הריני נזיר ואת, בניחותא, וענתה אמן, אינו יכול להפר שהרי קיים לה:

{ד} . דאי לא אמרה אמן היא מותרת שאינו יכול להדירה בעל כרחה. תוס':

. ואחר כך הפר לה בעלה:. על שעברה קודם הפרה {ה}:. מדברי סופרים. ומכות מרדות {ו} האמורה. בכל מקום, כפי מראה עיני הדיין וכפי צורך השעה. ודוקא בעבירה שכבר נעשתה, אבל גבי מצות עשה כגון עשה סוכה ואינו עושה, טול לולב ואינו נוטל, מכין אותו עד שיעשה או עד שתצא נפשו:

{ה} מיגו גייז ולא מעקר כדלעיל: {ו} קורין אותו מכות מרדות מפני שמרד בד''ת ובד''ס. הר''נ:

. כגון שנתן לה אחר במתנה ע''מ שאין לבעלה רשות בהן. {ח} דנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל כולן משועבדים לבעלה:. ממתינין לה עד שתמות:. כשלמי נזיר שאין נאכלים אלא ליום ולילה:. שכל שלמי נזיר טעונים לחם, וזו הואיל והפר לה בעלה אין שלמים הללו טעונין לחם:. שהפרישתן סתם לקרבנות נזיר, ולא פירשה אלו הם לחטאת ואלו הם לעולה ואלו הם לשלמים {י}:. לתיבות שבמקדש שמשליכים בהם שאר מעות נדבה וקונים מהן קרבנות שכולן עולות:. לכתחילה אסור ליהנות בהן, ואם נהנה אינו חייב להביא קרבן מעילה האמור בכל מי שנהנה מן ההקדש:

{ז} . דכי אקני לה מידי דצריכא לה, מידי דלא צריכא לה לא אקני לה. גמרא: {ח} . וצריך גם כן שיאמר לה ואלא מאי שאת נושאת ונותנת לפיך. תוספ': {ט} . כדמפרש בגמרא לעיל דאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידע' ועברה צריכה כפרה וסליחה שנאמר אישה הפרם וה' יסלח לה. והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא. והת''ח מקשה ע''ז דהתם משום דמכוונה לאיסור אבל הכא הוי קרבנות דנזיר טהור בלי שום העברה. ונ''ל טעמא דכיון שאשה ידעה שבעלה יוכל להפר ואעפ''כ הקדישה קדשה עכ''פ לענין זה וכן לקמן גבי אב שהפריש בשביל בנו הקטן: {י} דוקא, אלא אפילו אמרה אלו לחטאת ולעולה ולשלמים: דאמרי אפילו אמרה אלו הן לחובתי מפורשים הן. וכ''פ הר''מ: {יא} מועלין. דכיון דלים המלח אזלי לא קרינן ביה קדש לה': הדין דלעיל גבי בהמה מצי למתני לא נהנין ולא מועלין. תוספ': {יב} . ואצ''ל דאין מועלין בהן. רש''י. ועתוי''ט:

. דלאחר שנזרק הדם היא יכולה לשתות יין וליטמא למתים {יג}, ואין כאן יותר נדר של ענוי נפש: רבי עקיבא אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר. משום הפסד קדשים {יד}:. שצריכים לחזור ולמנות נזירות טהרה, ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת, כלומר מעונה ומנועה משתיית יין {טז}:. כדי שלא תצטרך להתנוול בגילוח, דגילוח באשה ניוול הוא. ותנא קמא סבר אין הגלוח ניוול שהרי יכולה לעשות פאה נכרית {יז}. ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי:

{יג} דמ''ט פ''ו הוא דנקט. אבל ודאי דבמניעה מלטמא למתים אין כאן עינוי נפש. תוי''ט. והת''ח מסיק מגמרא דנדרים דף פ''ג ע''ב דגבי טומאה נמי אית לה צערא. וכתבו תוספ' שם נ''מ שאם נדרה שלא תלך לבית אבל בעלה מפר לה משום עינוי נפש: {יד} החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השרפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יכול לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה. גמרא: {טו} . אע''פ שקרבו הקרבנות של תגלחת הטומאה. הר''מ: {טז} ניוול עם שם הענוי בסוף פ''ט דנדרים שהעניות מנוולתן. והקשו התוספ' דלמה לא אמר לישנא דענוי, צ''ל דקאי אדר''ע דקאמר שאפילו שנשחטה כו' מפני שאפשר לבא להפסד קדשים אע''ג דאסורה ביין עד שיזרק הדם ויש כאן ענוי נפש פורתא אבל בתגלחת הטומאה דאיכא ענוי נפש גדול שסותרת ובעי לממני נזירות אחרת מודה שיכול לומר לה אי אפשי בענוי גדול: {יז} סבר בפיאה נכרית איידי דזוהמא שאינה מגופה ומגניא לבעל לא ניחא ליה. גמרא:

. כשהוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה בן י''ג שנה ויום אחד, וכל דין נזירות עליו ואביו מביא קרבנותיו, ואם נטמא מביא קרבן טומאה. והאי מדירו, שאומר לו תהא נזיר או הרי בני פלוני נזיר, והוא שלא ימחה לא הבן ולא הקרובים. ודבר זה הלכה מפי הקבלה:. כיצד יעשה האב בקרבנות בזמן שגלח הבן ולא קבל הנזירות או שגלחוהו קרובים, או מיחה או שמיחוהו קרובים דבטל הנזירות. ודוקא כשמיחה הוא או מיחו הקרובים מיד. אבל אם התחיל לנהוג נזירות או שקיבל עליו הנזירות, תו לא מצי לממחי לא הוא ולא קרובים:

פירוש למשנה זו

. ואפילו היא בת יורשת. ודבר זה הלכה מפי הקבלה:. ואין הלכה כרבי יוסי. אלא בין שמת אביו ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא, בין שהיו הוא ואביו {יח} נזירים ומת אביו, מגלח על נזירות אביו. ואם היו בנים רבים וקדם אחד מהן וגילח על נזירות אביו, זכה:

{יח} כלומר או שהיה א''נ יש לגרוס בדברי הר''ב אלא בין שמת. תוי''ט: