! {א} . איידי דתנא במסכת ר''ה דסליק מינה ובחג נידונין על המים, תנא הכא מאימתי מזכירין גבורות גשמים. ולפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב''ה דכתיב (איוב ה') עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני ארץ, משום הכי קרי להו גבורות גשמים:. אבל כל שבעת ימי החג לא, שהגשמים לימי סוכה סימן קללה. משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו, כלומר אי אפשי בשמושך:. אתה אומר מזכירין אע''פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו, אפילו בקיץ יזכירו, ומה אתה נותן סימן מיו''ט ראשון. והלכה כרבי יהושע:

{א} דמדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה דחייבין להזכיר והיכא חזינן. ומברכות פרק ה' משנה ב' דתני מזכירין כו', אין ראיה דהוה אמינא דבכל השנה קאמר. אבל אדתני ובחג כו' אורחא דמלתא לרצות לפני שאלה אלא איידי כו'. תוספ': {ב} . עיין ברכות (שם. וע''ש אות ה'): {ג} . מפרש בגמרא דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין ליטול מיו''ט הראשון, הלכך בתפלת יוצר נמי של יו''ט הראשון מזכירין גבורת גשמים. ומיהו מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה: {ד} . פירש''י לא אמרתי לשאול שיתפללו על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר אלא להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים בעונתן כלומר בזמנן: {ה} . כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה ור' יהושע אמר לך בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולה יומא זמניה הוא אלא גשמים התנן סוף פרקין יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. גמרא: {ו} כו'. ור' אליעזר סבירא ליה בברייתא בגמרא. דאם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר דלעולם בעונתו משמע. מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה אבל ביו''ט הראשון חובה לרצות לפני שאלה. שכל הבא לבקש מקדים ומרצה. תוספ':

. היינו אין מזכירין את הגשמים:. דהיינו יום ח' של חג, דמן החג ואילך זמן גשמים הוא. וסתמא כרבי יהושע {ז}. פירוש אחר רבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי לעיל בהזכרת גשמים, מודים הם לענין שאלה דהיינו לומר ותן טל ומטר, שאין שואלין אותן אלא סמוך לגשם, דהיינו בג' במרחשון או בז' בו. כדמפרשי תנאי לקמן במתניתין:. המתפלל תפלת מוסף {ח} מזכיר מוריד הגשם:. המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל {ט}. והלכה כרבי יהודה. והא דתנן בסמוך רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח, והכא קאמר רבי יהודה ביו''ט הראשון של פסח האחרון אינו מזכיר, תרי תנאי נינהו ואליבא דר''י:

{ז} כן ר' יהודה פליג. וכן הוא בהדיא בגמרא: {ח} היה שהעובר לפני התיבה במוסף אינו אותו שעובר בשחרית ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא, פירוש בתפלת ערבית, ומשני דלית תמן כל עמא, נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיה אגודות אגודות ופריך ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית, ומשני דהוו סברי מדכרי ליה מאורתא ולשנה הבאה יזכירו גם מבערב: {ט} הר''מ אבל אומר ומוריד הטל. וזה כמנהג בני ספרד שנוהגים להזכיר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל: {י} כו' ירושלמי, מאי טעמא דר' יהודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם ויזכיר מבערב כו' כדלעיל: {יא} שיעבור. אפשר לי לומר שסובר דכיון דאין מתחילין להזכיר אלא ביום טוב אחרון של חג. הכי נמי אין פוסקין אלא עד שיעבור הפסח ועוד שרגילין להתאחר בירושלים עד שיעבור הפסח ואין כל כך עוברי דרכי' בחג הפסח שהגשמי' יפסיקום אבל בימי הסוכות סימן קללה הם: {יב} כו'. ואינך סבירה ליה דאין למדין מהא דניבא לשעתו שהיה שנת רעבון ועצירת גשמים שבישר להם שאע''פ שיצא אדר ולא ירדו גשמים שיצאו ויזרעו:

. אומרים ותן טל ומטר בברכת השנים. והני מילי בארץ ישראל, אבל בגולה אין שואלים עד ששים יום לתקופת תשרי {יד}, וביום ששים עצמו מתחילין לשאול הגשמים:. אותן שעלו לרגל החוזרים לבתיהן, ולא יפסיקום הגשמים:

{יג} כו'. דאז זמן רביעה ראשונה: {יד} שהוא מקום נמוך וא''צ מטר כל כך. רש''י: {טו} כו'. לשון רש''י כלומר בז' במרחשון הוא ט''ו אחר החג. וזה יצדק לעולם כפי סדר העיבור המסור בידינו שאנו חושבים בו עכשיו שלעולם תשרי מלא. אבל כשקדשו על פי הראיה וזה היה בימי ר''ג אפשר שהיה חסר. ועתוי''ט: {טז} . שלפעמים מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כולו. ועתוי''ט. ומסיים הרי לך שמן ירושלים מדרומה עד קצה הצפון של א''י שהוא נהר פרת. מהלך ט''ו יום. ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט''ו יום. שהרי אפשר שילך על ידי בורגנים וגם על ידי עבורי עיר. והואיל ואפשר להיות כן שיעורו חכמים בכך ימים כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות:

. וכבר עברו ג' זמנים, שהן ג' במרחשון. וז, וי''ז {יז}:. תלמידי חכמים {יח}:. שני וחמישי ושני {יט}:. מותר להם לאכול ולשתות כל ליל התענית עד שיעלה עמוד השחר כל זמן שלא ישן. אבל לאחר שישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אם לא התנה מתחלה קודם שישן. ואית דאמרי דאכילה בעי תנאי, שתיה לא בעי תנאי דאין קבע לשתיה {כ}. והכי מסתברא:

{יז} הר''מ: {יח} במעשיהם. הרא''ש. ותמיהני דבגמרא מאן יחידים א''ר הונא רבנן. ובתר הכי תני איזהו כו' כל שראוי למנותו פרנס על הצבור. ואיזהו תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר אפילו במסכת כלה ע''כ. ש''מ דיחיד עדיף מתלמיד כו' וא''כ קשה על הרא''ש והר''ב שכתבו ת''ח אלא ה''ל למכתב רבנן א''נ חכמים: {יט} כמו שאין גוזרין תענית על הצבור לכתחלה בחמישי ה''ה נמי ליחידים: {כ} שאין לאדם קביעת זמן לשישתה בו. ואין לשון דהכא כלישנא דגמרא אין קבע לשינה:

.אין פירוש למשנה זו

{כא} ר''ח כו'. אע''ג דזמן רביעה האפילה הוא י''ז במרחשון כמ''ש לעיל. אשכחן ר' יוסי דפליג. וס''ל שהוא בר''ח כסליו. הלכך לר''מ אפילו במיעוט השנים אינה מתאחרת יותר. ולפיכך ראוי שיהיו ב''ד גוזרין תענית. הר''נ ועיין תוי''ט:

ששהן שלשה עשר תעניות על הצבור. שכבר התענו שש, ותעניות דיחידים אינם מן המנין:. בשופרות:. בשני של תענית פותחין דלתי החנויות קצת לעת ערב, אבל אין מוציאין סחורתן לחוץ {כה}:. לפתוח כל היום:

{כב} יום. כמו שעושים בצום כפור הר''מ: {כג} במלאכה. בגמרא פריך בשלמא כולהו אית בהו תענוג אבל מלאכה צער הוא, ומשני אמר קרא קדשו צום קראו עצרה כעצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה: {כד} תעניות. מנינא למה לי ונראה לי לומר שהם כנגד י''ג מדות של רחמי' ועי''ל דאתי למימר דאין גוזרין על הגשמים יותר מי''ג תעניות כדאיתא בגמרא: {כה} דלא קאמרי אלא במידי דמיכל דאל''כ מאי כבוד שבת איכא אבל המוכרות שאר דברים אין פותחין כלל. ב''י:

. ודוקא בנין של שמחה כגון בית חתנות לעשות בו חופתו, ונטיעה של שמחה כגון אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלכים תחתיו. אבל בית לדור בו, ונטיעת אילן לפירותיו מותר:. כשלא ירדו כלל קודם [שיצא] ניסן {ל}. וכל הדינים הללו בארץ ישראל וכיוצא בה, אבל האיים הרחוקים שזמן הגשמים שלהם אינו כזמן הגשמים של ארץ ישראל, כל אחד ואחד שואל הגשמים בזמן שהוא צריך להם, ואם עבר אותו הזמן הידוע להן ולא ירדו גשמים, בית דין של אותו מקום גוזרים תעניות על הצבור אחר שהתענו היחידים כסדר השנוי במתניתין:

{כו} ומתן. פירוש של שמחה דומיא דבנין ונטיעה. תוספ': {כז} כו'. ר''ל שלא יהיו ששים כלל וחמיר מט''ב שמארסין בו. תוס': {כח} . כמו געורין תרגום ויגער בו ונזף ביה. הר''מ: {כט} . של תקופה כשהגיע השמש לתחלת מזל שור. הר''מ. כלומר ולא ניסן של חדש הלבנה והוא מירושלמי: {ל} אחר מתניתין ה''ק יצא ניסן ולא ירדו גשמים. שוב סימן קללה הם כו':