. מפרישין כהן גדול. שכל עבודות יום הכפורים אין כשרות אלא בו, [יומא לב. ובכ''מ] שנאמר גבי יום הכיפורים (ויקרא ט''ז) וכפר הכהן אשר ימשח אותו. והפרשה זו, נפקא לן מדכתיב בשבעת ימי המלואים (שם ח') ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, וכתיב בתריה (שם) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם, ודרשו רבותינו, לעשות, זה מעשה פרה לכפר עליכם זה מעשה יוה''כ. שהכהן השורף את הפרה והכהן העובד ביוה''כ שניהם טעונים הפרשה מביתם שבעת ימים כמו שהיו טעונים אהרן ובניו בשבעת ימי המלואים:. פקידי המלך נקראים פלהדרין. ומתוך שהכהנים הגדולים שהיו בבית שני אחר שמעון הצדיק היו נותנים ממון כדי לשמש בכהונה גדולה ומתוך שרשעים היו לא היו משלימין שנתן והיו מתחלפין כל שנים עשר חודש כפקידי המלך שהמלך מחליפן כל שנה, לכך נקראת לשכה זו לשכת פלהדרין:. ומזמינין כהן אחר להיות כהן גדול תחתיו, אם יארע לו קרי או שאר טומאה:. אם כן דחיישת למיתה אין לדבר סוף שמא גם זו תמות. אלא לטומאה דשכיחא חיישינן לפיכך מתקינים לו כהן אחר למיתה דלא שכיחא שימות מת בפתע פתאום לא חיישינן הלכך אין מתקינין לו אשה אחרת. והלכה כחכמים:

{א} מביתו. פירש הר''מ מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא ז' ימים. כמ''ש ותהי נדתה עליו וטמא ז' ימים. וה''פ שלא תמצא אחר ביאה דם על הסדין שקנחה בו ואין ידוע אם בשעת ביאה היה הדם או אחר כן, ויהיה בתוך כדי שתרד מן המטה ותדיח, דבכה''ג אף לת''ק דמ''ג פ''ב דנדה מטמאה את בועלה. גמרא: {ב} לדבר סוף. אבל בטומאה, כהן גדול זריז הוא ונשמר מהטומאה ולא מתקינין לו כהן אחר אלא משום דכי עבדינן ליה צרה כ''ש דמזריז טפי גמרא:

. של תמידים, כדי שיהא רגיל בעבודה:. מדשנן מן האפר של הפתילות שכבו:. אם ירצה להקריב כל קרבן שירצה מקריב ואין אנשי המשמר יכולין לעכב על ידו:. ראש הוא להקריב כל חלק שיבחר:. בחלוקת הקדשים נוטל מנה יפה שיבחר לו. והני מילי בקדשי מזבח, אבל בקדשי גבול אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט חולקים בשוה:

{ג} . פירוש הטבת ב' נרות. אבל הטבת ה' נרות קודמין לקטורת שכן בפ''ב מ''ג דפיים דמי מדשן המנורה קודם לקטורת אלא התם בה' נרות והכא בב' נרות גמרא. והא דלא תנן הכא הטבת ה' נרות משום דלא הויין בכהן גדול. תו': {ד} כו'. נקט האברים הראשונים בהעלאה:

. כל שבעת הימים:. בפרשת אחרי מות:. אדוני:. במקדש שני היו צריכין לכך שהיו מעמידין כהנים גדולים שאינם מהוגנים, על פי המלכות, דאילו במקדש ראשון לא היו מעמידין כהן גדול אלא הגדול שבכהנים בחכמה בנוי בכח ובעושר, ואם לא היה לו עושר אחיו הכהנים מגדלין אותו משלהם שנאמר (ויקרא כ''א) והכהן הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו:. מתבונן בבהמות העוברות לפניו לתת אל לבו הלכות סדר היום:

{ה} כו'. אבל שעירים לא, דכיון דעל חטא דישראל קא אתו חלשא דעתיה. ופר דעל חטא דידיה ודאחיו הכהנים קאתי אי איכא אינש בכהנים דאית ביה מלתא מידע ידע ליה ומהדר ליה בתשובה. גמרא:

. אפילו מן המאכלים שאין מביאים לידי חמום, ומונעים ממנו לגמרי כל מאכל המביא לידי חמום וקרי כגון חלב וביצים ובשר שמן ויין ישן וכיוצא בהן:

פירוש למשנה זו

. שקראו לפניו בסדר היום:. ללמדו חפינת הקטורת שנאמר (שם ט''ז) ומלא חפניו קטורת סמים. ועבודה קשה היתה:. הם העושים את הקטורת וכותשים אותה ומערבין סממניה:. שלא יהא צדוקי לתקן הקטורת על המחתה מבחוץ ולהכניס מבפנים שהם דורשין כי בענן אראה על הכפורת (ויקרא ט''ז), כי בענן עשן הקטורת יבא ואז אראה על הכפורת. ואין הדבר כן, שהרי הכתוב אומר (שם) ונתן את הקטורת על האש לפני ה' {ו}:. שחשדוהו לצדוקי:. על שחשדוהו. דאמר מר [שבת צ''ז.] החושד בכשרים לוקה בגופו {ח}:

{ו} שבאותו שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו. הר'מ: {ז} . הכי קא''ל, משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת ב''ד. גמרא. ולא שהוא שלוחם ושליח ב''ד לענין עבודה דקיי''ל דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחי ב''ד כמו שכתב במשנה ג' פרק ד' דנדרים: {ח} דכתיב והן לא יאמינו לי וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג. ופירוש כשרים מי שמעשיו סתומים ושמא אין בלבו כלום. הר''מ:

. בדבר הלכה כל ליל יוה''כ, שלא יישן ויראה קרי. ואם תלמיד הוא ולא חכם, שיודע להבין ולשמוע דבר הלכה ואינו יודע לדרוש דורשים לפניו:. שהן דברים המושכים את הלב לשומען ואין שינה חוטפתו:

פירוש למשנה זו

. בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח קרויין פרחי:. האצבע הסמוכה לאגודל {ט}:. צרתא דדא כלומר צרתה של האגודל הסמוכה לה, היו מחברים האגודל באצבע הסמוכה לה ושומטה ומכה על כפו ומשמיע קול כדי שלא יישן כהן גדול:. על רגליך:. של שיש להסיר חומם. שצינון הרגלים מסיר השינה, והפג לשון הסרה, כמו מפיגין טעמן [ביצה י''ד.]:

{ט} והתוספ' מנחות דף ל''ה ז''ל, הדבר ידוע שא''א להשמיע קול אלא כשמכה באמצעי. ועתוי''ט: {י} . וריחו לא נמר מתרגם לא פג:

. תרומת הדשן, שהוא חותה מן הדשן במחתה בין רב בין מעט ונותנו במזרחו של כבש ונבלע שם במקומו, והיא היתה תחלת העבודה בשחרית:. סמוך לקריאת הגבר או מלפניה או מלאחריה:. תורם מחצות. משום חולשא דכהן גדול שעליו לבדו מוטל הכל צריך להשכים יותר:. דנפישי ישראל ונפישי קרבנות ורב הדשן במקום המערכה וצריך להעלות הדשן מן המערכה למקום שבאמצע המזבח ששמו תפוח שלשם גל גדול של דשן צבור ומכוונת כתפוח, היו צריכים להשכים יותר והיו משכימין מן האשמורת הראשונה שהיא שליש הלילה:. ברגלים: עד שהיתה עזרה מלאה מישראל המביאים קרבנותיהם להקריבם מיד אחר תמיד של שחר: