. לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, ומידי דמנטרא ביה הבהמה לא הוי כמשאוי ומידי דלא מנטרא ביה הוי כמשאוי:. חבל שקושרים על פי הבהמה:. בגמרא מוקי לה בנאקה לבנה דוקא שצריכה נטירותא יתירתא:. לוקחין כמין טבעת של ברזל ונוקבין חוטם הנאקה ומכניסין אותו בתוכו:. חמור הבא ממדינת לוד, והם קשים וחזקים וצריכין שמירה יותר משאר חמורים הנמצאים בישוב:. רסן של ברזל:. כמין אצעדה סביב צוארו וטבעת קבועה בו ומכניסין בטבעת חבל ומושכין הבהמה:. כגון כלבים של ציידים וחיות קטנות:. כרוך על צוארן החבל הקבוע בשיר:. ואם רצה מושך הבהמה בחבל שבשיר:. במקומן כמות שהן בצואר הבהמה, אם נטמאו במת:. מכניסים הבהמה במים להטביל השיר. ואף על גב דקי''ל שכל הכלים המיוחדים לבהמה אין מקבלין טומאה, השיר וכיוצא בו מקבל טומאה וצריך טבילה, הואיל ונעשו לאדם שינהיג בו את הבהמה, ככלי העשוי לתשמיש אדם דמי:

{א} . גמלה נקבה כשראויה למשא. ערוך: {ב} עליהן. במקומן ולא חיישינן שמא תפול ההזאה על הבהמה ויפסלו כדתנן במסכת פרה, תוספ' (עיין רש''י יומא דף י''ד) ולפירוש הר''ב שם צ''ל דאשמעינן דלא חיישינן שמא יכוין להזות על הבהמה ויזה על הכלים ולא ישנה: {ג} במקומן. ולא חיישינן שמא יטבול אותו בלא ריפוי ויהיה מהודק בבהמה וחוצץ:

. כמין אוכף קטן, ומניחים אותו על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם:. מערב שבת, דגלי דעתיה שהחמור צריך לו לחממו, כדאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה ולאו משאוי הוא. אבל לקשור מרדעת על החמור בשבת אסור, לפי שאי אפשר לקשרה לו אלא אם כן סומך עצמו בצדי הבהמה ונמצא משתמש בבעל חיים {ד}, ואם עבר וקשרו אסור לצאת בו:. בעור שקושרים להם כנגד זכרות שלא יעלו על הנקבות:. שאוחזים אליה שלהן קשורה למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים:. {ה} שכובלים אליה שלהן וקושרים אותה ברגליהן כדי שלא יעלו עליהן זכרים:. שקושרים בגד סביב הכבשים ביום שנולדים לשמור צמרן שלא יטנף:. דדיהן צרורות, פעמים ליבש החלב שמהדקים אותן בחוזק, ופעמים קושרין להן כיס בדדיהן שלא יטפטף החלב לארץ ויפסד:. דמשאוי הוא:. שהוא שמירת צמרן שלא יטנף והוי להו תכשיט:. ר' יהודה סבירא ליה כתנא קמא דלאו משאוי הוא, מיהו, ליבש דמיהדק שפיר ליכא למיגזר דלמא נפיל ואתי לאתויי, אבל לחלב דלא מיהדק שפיר אסור, חיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי. והלכה כתנא קמא:

{ד} , והיינו משום דאין עולין על גבי הבהמה בי''ט ק''ו בשבת והלכך דוקא לקשור אסור שסומך עליה אבל ליתן בלא קשירה אין כאן משום לא עולין. הרא''ש: {ה} . ויעשו זה בכבשות בלבד שצמרן יותר רך מצמר הזכרים. הר''מ:

. חתיכה של מטלית קשורה בזנבו לסימן או לדבר אחר:. שקושרים ידיהם עם הרגלים בכבלים שלא יברחו:. שכופפים ידו על זרועו וקושרין:. אחד, וכולן הולכין, שלא יראה כמוליכן לשוק למכרן {ו}:. והוא שלא יהיו ראשי החבלים תלויין ויוצאין מתחת ידו לארץ טפח או יותר, כדי שלא יראה כמו שנושא חבלים תלויין בידו:. לאו לענין שבת קא מיירי השתא אלא לענין כלאים, והכי קאמר המכניס חבלים בידו קצתם של פשתן וקצתם של צמר לא יכרוך זו בזו, דכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באחיזתן ואסור:

{ו} קשורים מע''ש. הר''מ: {ז} יכרוך. בגמרא רמי לה מדתנן בסוף כלאים התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ומשני ה''ק ובלבד שלא יכרוך ויקשור:

. כמין פעמון שתולין בצואר הבהמה שתשמיע קול בהליכתה:. במוכין דהשתא אין הענבל שלו מקשקש להשמיע קול מפני שנראה כמוליכו למכור בשוק {ח}:. כשיש לו מכה נותנים בצוארו עצים כמין שתי וערב כדי שלא יחזור ראשו לחכך חבורתו:. בהמה שמכה רגליה זו בזו בהליכתה עושין לה כמין טבעת של רצועה עבה וקושרים אותה במקום שרגליה מנקשות זו בזו:. שעושים להן לסימנא שלא יתחלפו בתרנגולות אחרים:. שקושרין שתי רגליהן יחד ברצועה קצרה שלא ידלגו וישברו את הכלים:. כמין עגלה קטנה קושרין תחת האליה של הכבשים שאלייתן גדולה כדי שלא תלקה באבנים ובסלעים:. עץ אחד יש ששמו יחנון, מביאין קיסם ממנו ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו התולעים שבראשה. ולזכרים אין צריכין לעשות כן שמתוך שמנגחים זה בזה נופלים התולעים מאליהם:. כמין עול של גמי נותנים על צואר העגל שיהא למוד לכוף ראשו כשיגדל:. שרץ שנימיו חדין כמחט, וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יינקוה השרצים:. בין לנוי {ט} בין לשמור אסור, דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא:. לא שלו היתה {י} אלא של שכנתו, ועל שלא מיחה כה נקראת על שמו:

{ח} משאוי אינו שבטל אגב אפסר. תוס': {ט} . וקולעה לנוי בין קרניה מקרן לקרן ואינו אוחזה בה. רש''י דנ''ב: {י} קתני פרתו דמשמע חדא והא כמה הוו ליה כו'. גמ':