. זר האוכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים, דכתיב בתרומה (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו ובכורים אקרו תרומה, דאמר מר ותרומת ידך אלו בכורים, שנאמר בהן (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך:. האוכלן שוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:. בחנם היא שנויה, דכיון שחייבין עליהם מיתה וחומש פשיטא שאסורים לזרים. ולר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה, מצינן למימר דתנן אסורים לזרים לחצי שיעור, שהוא אסור מן התורה, ואין בו לא מיתה ולא חומש:. שיכול למכרן וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:. אם נתערבו במאה של חולין:. הבא ליגע בהן צריך ליטול ידיו תחלה, שסתם ידים פוסלות את התרומה ובכורים נמי אקרו תרומה:. טמא שטבל אינו אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו, דכתיב (ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, וה''ה לבכורים:. דשרי לזרים, ואסור לקנות בדמי מעשר שני בהמה טמאה ועבדים וקרקעות, ובטל ברוב היכא דאין לו מתירין, והנוגע בו אין טעון רחיצת ידים, ואין צריך הערב שמש דאמרינן טבל ועלה אוכל במעשר:

פירוש למשנה זו

. להעלותן לירושלים, דכתיב (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם מעשרותיכם ותרומת ידכם, ודרשינן תרומת ידכם אלו הבכורים:. במעשר כתיב (שם כו) ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית, ובבכורים כתיב (שם) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי. ואע''ג דתרומה נמי בעיא וידוי כדאמרינן וגם נתתיו ללוי זו תרומה ותרומת מעשר. מיהו מעשר ובכורים מעשר לבדו או בכורים לבדן טעונים וידוי, ותרומה אי לית ליה אלא תרומה לבדה אינו טעון וידוי:. במעשר כתיב (שם) לא אכלתי באוני ממנו. ובבכורים נאמר (שם) ושמחת בכל הטוב מלמד שאסורים לאונן:. בכורים לאונן דתרומה קרינהו רחמנא ותרומה שריא לאונן:. לבערן מן העולם לסוף שלש שנים כדכתיב בפרשת מעשר (שם) בערתי הקדש מן הבית ומשמע נמי בכיורים מדכתיב הקודש, הקודש האמור למעלה אלו בכורים שנאמרו בפרשה שלמעלה:. בכורים מן הביעור, אלא ינתנו לכהן, דתרומה קרינהו רחמנא ותרומה א''צ לבערה מן העולם:. מעשר שני ובכורים שנתערבו בחולין אוסרים תערובתן בכל שהו, ואין עולים באחד ומאה:. כלומר אם נתערבו המעשר שני או הבכורים בעוד שהן בתוך ירושלים, אז אוסרים תערובתן בכל שהוא מלאכול בתורת חולין, משום דהוי דבר שיש לו מתירין הואיל ויכול לאכול התערובת כולה במקומה. אבל מעשר שני ובכורים נתערבו בחולין חוץ לירושלים אינן אוסרין בכל שהוא הואיל ויש טורח להעלותן, לא מקרי דבר שיש לו מתירין:. תערובת של מעשר ובכורים שזרעם וצמחו וגדלו אותן הגדולים נמי אסורים לאכול בתורת חולין אם זרען וגדלו בירושלים. ואוסרין תערובתן בכל שהוא כיון שיכולים ליאכל במקומם:. מעשר שני ובכורים שאוסרין תערובתן בכל שהוא וגדוליהן נמי דאסורין, אף לזרים ולבהמה אסורים אם בכורים הם אוסרין התערובת לזרים ואם מעשר הוא אוסר [את] התערובת לבהמה, דלא תימא דוקא לענין ליאכל חוץ לירושלים הוא דאוסרים בכל שהוא, דלהאי מלתא חשיבי דבר שיש לו מתירין כיון שיכול לאכלן במקומם בירושלים ואפילו באלף לא בטלי אבל לאסור התערובת לזרים ולבהמה דאיסור זרות ובהמה אין לו מתירין, סלקא דעתך אמינא דלא יאסרו תערובתן בכל שהוא, קמשמע לן דכיון דחל על התערובת שם בכורים ומעשר ליאסר לאכלן חוץ לירושלים, חל נמי לענין זה ליאסר לאכול לזרים אם הן בכורים או לבהמה אם הוא מעשר:. אגדוליהן בלבד קאי, דסבר כבר בטלים הם אבל בתערובת עצמה מודה רבי שמעון. ואין הלכה כר' שמעון בכולה מתניתין:. שכל הדינים הללו אין נוהגים בתרומה:

{א} וגדוליהן אסורין כו'. עד ס''ה ותימא דבמ''ד פ''ט דתרומות תנן גדולי תרומה תרומה. וע''ע שהניח בצ''ע. ואיש אחד העיר לבבו בדברי הרב דמישב קושיא הזאת שכתב ד''ה וגדוליהם תערובות של כו' שזרעם וצמחו אותן הגדולים נמי אסורים כו'. א''כ הוא הדבר החמור דהרי שם נשנה המדומע גדוליהן חולין וחבלים נפלו בנעימים:

. אסור לאכול מתבואה שבגורן עד שיפריש תרומות ומעשרות, אבל בכורים אינן אוסרין:. תרומה יש לה שיעור מדרבנן אחד מחמשים אבל בכורים אין להם שיעור אפילו מדרבנן {ב}:. מדרבנן ובכורים אינן באין אלא משבעת המינין:. ובכורים אינן אלא בפני הבית בלבד, דכתיב בהו (דברים כו) והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, אם אין מזבח אין בכורים:. מפורש לעיל בריש פרק קמא ובכורים אינן באין אלא ממי שהקרקע שלו מן הדין דכתיב (שמות כג) בכורי אדמתך:

{ב} דפאה משמע דאלו מדרבנן יש להם שיעור וכ''כ הר'מ דצריך להפריש אחד משישים. ולמ''ש בריש פאה בשם רש''י דשעור תרומה רמוזה בפסוקים. י, 'ל דה''ק דהתרומה יש להם שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא אבל בכורים אין להם שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא: {ג} בפני הבית. כ''ז נלמד בספרי פרשת קרח ופרשת ראה ועיין סוף שקלים (ולענין מע''ש בזה''ז עיין יו''ד סי' של''א. ב''ד):

. דכתיב (במדבר יח) בכורי כל אשר בארצם, בשעה שהם מחוברים בארצם בכורים הם, והכי תנן לקמן יורד אדם לתוך שדהו וכו' קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים:. דכתיב בכורי כל מראשית כל {ד}:. נאמר בבכורים שמחה ושמחת בכל הטוב ונאמר להלן (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת מה להלן שלמים אף כאן שלמים:. נאמר כאן בכל הטוב, ונאמר להלן (יחזקאל לג) כשיר עגבים יפה קול ומטיב נגן:. כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך, וכתיב התם (ויקרא ז) ידיו תביאינה את אשי ה', מה להלן תנופה אף כאן תנופה:. שילין בירושלים כל הלילה של אחר היום שהביא הבכורים, דכתיב (דברים טז) ופנית בבקר והלכת לאהליך הא כל פינות לא יהיו אלא בבקר {ה}:

{ד} דכתיב וראשית כל בכורי כל וכ''ה (ביחזקאל מ''ד): {ה} גבי פסח כתיב ויליף לה כל פינות כו'. ותו בירושלמי הא דתימא כשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן:

. דהא דאין תרומה נטלת מן הטהור על הטמא היינו, טעמא משום דבעינן מוקף וחיישינן דלמא לא מקיף דמסתפי דלמא נגע הטהור בטמא. והאי טעמא ליכא למימר הכא דהא נתרמת שלא מן המוקף:. שהתרומה נתנו בה חכמים שיעור תרי ממאה:

{ו} כו'. בירושלמי פ''ב דתרומות מנין שתרומת מעשר נטלת שלא מן המוקף. מכל מעשרותיכם אחד ביהודה אחד בגליל: {ז} . כי, מאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת האילנות מספיק לו על שאר אילנות וזה ענין שלא מן המוקף. ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא אחר לקיטתן לפי שאינם מקבלים טומאה בעודם מחוברים לקרקע. הר''מ:

. דאזלינן בתר חנטה {ט}, ומונין לו שלש לערלה משעת חנטה. וכן לרבעי וכן לשביעית ואם נחנט בששית ונגמר בשביעית מותר {יא}, ומכל מקום פטור ממעשר דלענין מעשר אזלינן בתר לקיטה כדין ירק וכיון דנלקט בשביעית פטור ממעשר:

{ח} בדרך אחד. משום דגדל על כל מים כדאמר בר'ה די''ד ותבואה ואילנות גדלים על מי גשמים ואתרוג גדל על כל מים שמשקים אותו תמיד כירק. רש''י סוכה. דל''ט: {ט} השנה השלישית מונין לו לחניטתו. אבל מספר הג' שנים מונין משעת קליטתו כמפורש בריש ר''ה: {י} . כמ''ד נטע רבעי: {יא} פירש שאם נגמר בשביעית ונכנסת השמינית ועדיין האתרוג באילן אותו האתרוג הפקר כדין פירות שביעית וב' הפירושים בירושלמי:

. היינו דם האדם כמו דם חללין:. לקבל טומאה כמו דם בהמה דכתיב ביה (דברים יב) על הארץ תשפכנו כמים:. כלומר ושוה דם מהלכי שתים לדם השרץ שאין חייבין עליו משום דם. ודוקא כשהתרו בו משום דם אין חייבין על דם השרץ אבל אם התרו בו משום שרץ לוקה, שדם השרץ כבשרו הוא:

פירוש למשנה זו

. נחלקו בו חכמי ישראל יש אומרים שהוא איל הבר, ויש אומרים שהוא תיש הבא על הצביה, ויש אומרים בריה בפני עצמה היא {יב}. ולא הכריעו בה חכמים אם חיה היא אם בהמה:

{יב} וכל הנך ג' דעות דתנאי הוא בחולין פ''ה ד''פ:

. לחומרא, ואין מברכין על כסויו כיון דספק הוא:. לפי שאסור לכסות את דמו, ואע''ג דאפר כירה מוכן הוא, מוכן לודאי ואינו מוכן לספק:. דחלב בהמה טהורה טהור הוא, כדילפינן מן וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה (ויקרא ז), ומשום דספק בהמה הוא וחלבו טהור ספק חיה וחלבו טמא לפיכך טומאתו ספק:. שמא חיה הוא ורחמנא אמר (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה, והאי ספק שה ספק צבי:

{יג} שוחטין. איצטריך למתני ביו''ט. כי היכי דלא תטעה לומר דודאי טעון כיסוי ואפר כירה מוכן הוא לגביה אבל אינו ענין לשוה לחיה. (וכן אין חייבין עליו כרת דמ''י ב''ד) תוי''ט: {יד} פודין. וכ''ש דאינו קרב לגבי המזבח ולהכי לא איצטריך למתני:

. כחלב שור וכשב ועז:. להביא חטאת על שגגתו. והוא הדין שאין לוקין עליו {טו}:. דשמא בהמה הוא, ואין לוקחין בהמה לבשר תאוה מכסף מעשר [אלא] שלמים {טז}:. דמרבינן להו מקרא דכתיב (דברים יח) אם שה לרבות את הכוי:. דאמר ליה בעל הבהמה לכהן אייתי ראיה דמין בהמה הוא ושקול. והלכה כר' אליעזר:

{טו} דאלו כרת גופיה הא קמי שמיא גליא: {טז} דתני ליה אגב וע''ד שכתבתי לעיל:

. אף על פי שכתב לו שניהם לא היה דעתו אלא על ודאי בהמה או ודאי חיה. ורמב''ם פירש שאם כתב לו בהמתו לבד לא קנה את הכוי דאמרינן ליה אייתי ראיה דבהמה הוא, ואם כתב לו חיתו לבד אמרינן ליה אייתי ראיה דחיה הוא. נראה מדבריו שאם כתב לו שניהן קנה ממה נפשך:. בין שאמר הריני נזיר שזה חיה בין שאמר הריני נזיר שזה בהמה הרי זה נזיר דספק איסורא לחומרא. ואפילו אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה או שזה אינו לא חיה ולא בהמה הרי זה נזיר מספק {יז}:

{יז} הוא דתני לה בהך בבא והיה יכול לשנות בכל הבבות דשוה. וע''ע תוי''ט: