. כגון מעברות ים סוף ונחלי ארנון ומעברות הירדן ואבן שישב עליה משה ע''ה כשעשה מלחמה בעמלק ודומיהן. ואניסא דרבים כגון הני דאמרינן מחייבי כ''ע לברוכי, אבל אניסא דיחיד כגון הרואה מקום שנעשה לו בו נס איהו חייב לברוכי ברוך שעשה לי נס במקום הזה ובנו ובן בנו חייבים לברך ברוך שעשה נס לאבותי במקום הזה. וכל הני ברכות דמתניתין בעו הזכרת שם ומלכות דכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה:

{א} . כשנעקרה ממקומה בארץ ישראל:

. כוכב הנראה כמו שפותח הרקיע ויורה כחץ ממקום למקום. אי נמי כוכב שנראה כמו שיש לו זנב ארוך {ב}:. שהארץ מזדעזעת ורועשת:. קול הנשמע ברקיע מעננים ששופכים מים מזה לזה, כמה דתימא (ירמיה נא) לקול תתו המון מים בשמים:. שבאים בסערה וזעף, ואינם מצויות אלא לפרקים:. ואי בעי מברך ברוך עושה מעשה בראשית שכל אלו מעשה בראשית הם דכתיב (תהלים קלה) ברקים למטר עשה, אבל על ההרים ועל הגבעות וכו' אומר עושה מעשה בראשית דוקא דלא מצי לברוכי עלייהו שכחו מלא עולם שאינן נראים ברוב העולם אלא כל אחד ואחד במקומו:. ים אוקינוס שמקיף העולם:. שמתוך גדלו וחשיבותו קובע ברכה לעצמו:. משלשים יום לשלשים יום:. מברך הטוב והמטיב, והוא דאית ליה ארעא בשותפות עם אחריני {ג} דהכי משמע הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאחריני, אבל כי לית ליה ארעא כלל אומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וכו'. ואם יש לו קרקע לבדו מברך שהחיינו:

{ב} . הם נצוצות והם תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות. הר''מ: {ג} שיטת הרי''ף. והרא''ש כתב דכיון שיש לו קרקע כל שכניו משותפים עמו כו' ולא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהיה בבשורה טובה גם לאחרים בשלהם. וגרסינן דאית להו לאחרינא בהדיא: {ד} טובות. שהן טובות לו ולאחרים גמרא.

. בין יש לו כיוצא בהן בין אין לו כיוצא בהן מברך שהחיינו:. מפרש בגמרא כגון שצפו מים על ארצו ושטפו תבואתו של שנה זו, אע''פ שרוו המים פני האדמה {ה} ונעשית שדהו משובחת לשנים הבאות השתא מיהא רעה היא ומברך דיין האמת:. כגון דאשכח מציאה, אע''ג דרעה היא דאי שמע בה מלכא חובטו במכות ויסורין ושקיל לה מיניה השתא מיהא טובה היא ומברך הטוב והמטיב:. המתפלל על מה שכבר היה הרי זו תפלת שוא, דמאי דהוה הוה:

{ה} והטעם שהדברים המצוים יברך על מה שנמצא מהם תחלה ואל יהא חושש למה שיקרה בסופם. לפי שהעתידות ההם אפשר שיהיה או לא יהיה. הר''מ:

. בכניסתו אומר שתכניסני לכרך זה לשלום, נכנס אומר מודה אני לפניך שהכנסתני לכרך זה לשלום הרי (זה) שתים בכניסתו. בקש לצאת אומר שתוציאני מכרך זה לשלום, לאחר שיצא אומר מודה אני לפניך שהוצאתני מכרך זה לשלום וכל כך למה מפני שצריך שיתן אדם הודאה לבוראו על מה שעבר עליו מן הטוב ויתפלל על העתיד שתבא לו טובה:

{ו} . היא עיר גדולה ובצורה כדמתרגמינן והערים בצורות גדולות כריכן רברבין. ופרש''י שבכרך נמצאו לפעמים אנשים רעים ומחפשים עלילות: {ז} . אינו ר''ל תפלה בכוונה ולפאת מזרח ולא ג''כ ברכה אבל היא בקשה. הר''מ: {ח} בכניסתו שיכנוס לשלום ואחת ביציאתו שיצא לשלום רש''י והר''מ מפרש ביציאתו שיודה לאל שהוציאו ממנו לשלום והת''ח בשם הגאון מוה' יעקב כהן מפרש דבריו. דהוכרח להרמב''ם לפרש דלא כפרש''י. משום דהקדים בן עזאי הודאה לשעבר קודם צעקה לעתיד והו''ל להפך דבריו אבל לפרושו א''ש דמזכיר כסדר מה דמוסיף על ת''ק. דלת''ק אינו נותן הודאה על הכניסה. ואמר בן עזאי ומוסיף ונותן הודאה לשעבר לאחר הכניסה ולת''ק אינו צועק לעתיד קודם שיצא מהכרך ומוסיף בן עזאי וצועק לעתיד:

. כשמברך דיין האמת על הרעה, חייב לברך בשמחה ובלב טוב {ט} כשם שמברך בשמחה הטוב והמטיב על הטובה:. בכל מדות המדודות לך בין מדה טובה בין מדת פורענות:. לא ינהג קלות ראש:. חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר לרגלי הבית למזרח, לפי שהוא מכוון, שכל השערים מכוונים זה, כנגד זה שער מזרח שער עזרת נשים ושער עזרת ישראל ופתח האולם וההיכל ובית קדש הקדשים בימי בית ראשון {יב}:. אזור חלול שנותנים בו מעות. פירוש אחר בגד שלובש על בשרו לקבל הזיעה שלא לטנף שאר בגדים, וגנאי לאדם לצאת באותו בגד לבדו:. ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח שכנגדו כדי לקצר הלוכו דרך שם. ולשון קפנדריא אדמקיפנא דרי אעול בהא, כלומר בעוד שאני צריך להקיף שורות של בתים אקצר מהלכי ואכנס דרך כאן:. אסורה בהר הבית:. ממנעל, ומה מנעל שאינו דרך בזיון {יג} אסור, רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן:. המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם חונן הדעת וכן בכולם, והעונין אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאין עונין אמן אחר כל ברכה שבמקדש, דכתיב בעזרא (נחמיה ט) קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם, ואומר אח''כ ויברכו שם כבודך, כלומר שעונים ברוך שם כבוד מלכותו לע''ו. ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך אלהי ישראל מן העולם ולא יותר ולא היו אומרים ועד העולם:. שאין מאמינים בתחיית המתים ואמרו אין עולם אלא זה, התקינו עזרא ובית דינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם לומר ששני עולמות יש, העולם הזה והעולם הבא, להוציא מלב המינים שכופרים בתחיית המתים:. בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, ולמדו מבועז {יג} שאמר לקוצרים ה' עמכם, וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קעבד ולא גמרינן מיניה, תא שמע מן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל, וכי תימא לא שאל המלאך בשלום גדעון, ולא ברכו, אלא בשליחותו של מקום הודיעו שהשכינה עמו, ולא גמרינן מיניה, תא שמע ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, אל תבוז את בעז לומר שמדעתו עשה אלא למוד מזקני אומתך כי יש לו על מי להסמך שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך:. פעמים שמבטלים {טו} דברי תורה כדי לעשות לה', אף זה המתכוין לשאול בשלום חברו, וזהו רצונו של מקום שנאמר (תהלים לד) בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור:

{ט} שיש דברים רבים נראים בתחלתם טובה ויהיה אחריתם רעה וע''כ אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה מפני שאין יודע סופה הר''מ. והר''י כתב שיחשוב כי הכל כפרת עונותיו: {י} רע. לשון הר''מ אפילו בשעת העברה והכעס והאף שכל זה הוא יצר רע: {יא} יקל. הואיל והזכיר אהבת הש''י עד היכן תגיע בא להזכיר כמו כן עד היכן תגיע יראתו שזה לא יקל וכו' הוא לירא אותו יתברך השוכן בבית הזה כדאמרינן ביבמות ד''ו לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שהזהיר על המקדש. תוי''ט: {יב} ומסיים שהיא אמה טרקסין. שפירושו ל' טרוקי גלי כלומר שסוגר. הלוחות שניתנו בסיני ואותה אמה חומה היתה בבית ראשון ובה פתח או שער. אבל בבית שני לא היתה חומה רק שתי פרוכות זה לפנים מזה כדתנן בפ''ה דיומא והלכך אסברו לה אבית ראשון: {יג} ופירש הר''מ שנעשה לשמירת הרגלים: [יד] שזה שאמר ואומר אל תבוז אינה ראיה על שישאל בשם אבל ראיה שלא יבוז וילעיג לתקנת חכמים אע''פ שהם ישנות וקדמוניות וע''ז הזהיר שלמה בזה המשל. הר''מ: {טו} כתב שהביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם כי יבא זמן להפרע מהם ולענוש אותם כי הם הפרו תורה (אבל כפשוטו הפירוש כשיבא העת להפרע מהם יזדמן להם סבות להפר התורה כדי שיחול עליהם העונש וזה ענין עמוק וכבר העיר הכתוב כי משפטיו ישרים כי כל דרכיו משפט):