. משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. כהנים שנטמאו וטבלו, אין יכולים לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן, דהיינו צאת הכוכבים. והא דלא תני משעת צאת הכוכבים, מלתא אגב אורחיה קמ''ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע, אין הכפרה מעכבתן מלאכול בתרומה, דכתיב (ויקרא כב, ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה וכו' {ב}:. שליש הראשון של לילה, שהלילה נחלק לשלש משמרות {ד}. ומשם ואילך לא מקרי תו זמן קריאת שמע דשכיבה, ולא קרינא ביה בשכבך. ומקמי צאת הכוכבים נמי יממא הוא ולאו זמן שכיבה. והמקדימים וקורים קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, סומכים אהא דרבי יהודה דאמר לקמן בפרק תפלת השחר תפלת המנחה עד פלג המנחה, שהוא שעה ורביע קודם הלילה. וקי''ל דעבד כר' יהודה עבד, ומיד כשכלה זמן המנחה מתחיל זמן קריאת שמע של ערבית:. דכל הלילה מקרי זמן שכיבה. והלכה כרבן גמליאל שגם חכמים מודים לו, ולא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית דמתניתין דהיינו מצאת הכוכבים, אסור לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל:. בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות, והכי קאמרי ליה, הא דפליגי רבנן עלך, דוקא קאמרי עד חצות ותו לא, ויחיד ורבים הלכה כרבים, או דילמא רבנן כוותך סבירא להו, והאי דקאמרי עד חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה. ואמר להו, רבנן כוותי סבירא להו {ו}, והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה וחייבים אתם לקרות:. כולה מילתא דרבן גמליאל היא דאמר לבניו:. של קרבנות:. של עולת תמיד של בין הערבים שנזרק דמו ביום, מצוה להעלות הנתחים כל הלילה, דכתיב (ויקרא ו) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר {ז}:. כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהם שהם נאכלים ליום ולילה, זמן אכילתן עד שיעלה עמוד שחר והוא המביא לידי נותר:. בק''ש ובאכילת קדשים, אבל בהקטר חלבים ואיברים לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל, ולא נקט ליה הכא אלא להודיע שכל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה {ח}:. שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת, וכן בק''ש שלא יאמר עדיין יש לי שהות ותעבור עונתה:

{א} מאימתי כו'. תנא אקרא קאי דכתיב (דברים ו) בשכבך ובקומך משם למד שחובה על אדם לקרות שמע בערב ובבוקר. ושאל עכשיו מאימתי זמנו. ומדכתיב בשכבך ברישא, הקדים של ערבית. גמ': {ב} ואחר יאכל מן הקדשים מוקמינן ליה בתרומה ביבמות דף ע''ד. והכי משמע קרא, עד שיטהר הרקיע מן האור והיינו כשיצאו כוכבים. הר''מ: {ג} . כלומר שמוכנת לפניהם וכלום חסר כ''א לאכול. תוי''ט: {ד} . עבודה של מלאכים ושיר שלהם נחלק לג' חלקים, ראשונה לכת אחת וכו'. רש''י: {ה} השחר. יש רגילין לפותרו כוכב השחר. וכ''כ הרד''ק במזמור אילת השחר שי''מ אילת שם לכוכב השחר. תוי''ט: {ו} בפירוש בשכבך כוותי ס''ל דפירושו כל הלילה, ודלא כר''א, והא דקאמרי כו' שהם עשו סייג ובהא פליגי עלי, וא''כ בסייג אין הלכה כר''ג כו' ולא כתבו הלכה כר''ג אלא על. עיקר דין תורה. תוי''ט: {ז} דפשטיה דקרא בכל עולה כתיב ולא דוקא בעולת תמיד, ובריש פ''ו דפסחים מוכח דכל אמורי קדשים דינן כל הלילה. אלא נקטי מלתא פסיקא. תוי''ט: {ח} רגילות המשניות לשנות בקיצור מה שכתוב בפירוש בתורה:

. בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית. פירוש אחר, גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא נקלט הצבע יפה ונשאר לבן:. צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי כרישין שקורין פורוש בלע''ז:. ביום, עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוים. ולעולם זמן קריאת שמע הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים. וכן הא דתנן לקמן [פ''ד מ''א] תפלת השחר עד ארבע שעות ביום, היינו עד שליש היום, וארבע שעות דנקט, לפי ששליש היום הוא ארבע שעות בזמן שהימים והלילות שוין. וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום, על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון. זו הבנתי מפירושי הרמב''ם ונתקבל לי. וטעמא דרבי יהושע דאמר עד שלש שעות ביום, שכן דרך בני מלכים שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך, עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכה כרבי יהושע {יא}, ומיהו לכתחלה צריך לכוין לקרות ק''ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקים עושים:. כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה, אלא אע''פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה:. אע''פ שלא יצא ידי חובת ק''ש בעונתה, יש לו קבול שכר כקורא בתורה:

{ט} כו'. כדי שיסמוך גאולה לתפלה שזכר הר'ב במ''ה פרק ג': {י} החמה. הוא מל''ה הנצו הרמוני' (שה''ש ו) כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. הר''י: {יא} דבפי''ד וי''ח דשבת פסקו דלא כר' שמעון. הכא שאני, דהואיל ועדיין זמן קימה למקצת, יוצא בדיעבד. הר''י:

. על צדיהם, דכתיב בשכבך דרך שכיבה:. דכתיב ובקומך דרך קימה:. בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה:. ראוי היית ליהרג, ואם היית מת היית מתחייב בנפשך:

{יב} אדם עומדין. ב''ה מביאין ראיה מפסוק ובלכתך בדרך כלומר כפי שיזדמן לאדם, שלא יתכוין לא בשכיבה ולא בקימה. ובש''א שלא בא ובלכתך בדרך אלא ללמדנו שכל העוסק במצוה פטור מק''ש. כלומר שכל זמן שתהיה מהלך בדרך ואינך עוסק במצוה אתה חייב בק''ש, אבל כשתעסק במצוה כו'. ולכך אמרי ב''ה דא''כ הוא מבואר שבלכתו בדרך קורא ק''ש. הר''מ:

. יוצר אור ואהבה:. אמת ויציב:. מברך:. מעריב ערבים ואהבת עולם:. אמת ואמונה והשכיבנו:. אשתים שלפניה קאי, יוצר אור ארוכה שפותחת בברוך וחותמת בברוך, וכן מעריב ערבים. אהבה קצרה, שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך:. בברוך:. כגון ברכת הפירות וברכת המצות {טו}:

{יג} . הכא דמיירי בברכות דלא כתיבי בקרא, ניחא ליה למנקט ברישא דשחרי כדאשכחן בתמיד דנקיט בוקר תחלה, אבל בר''פ דמיירי בק''ש דקאי אקרא נקיט ברישא דערבית. תוי''ט: {יד} לאחריה. שבע ברכות הללו על שבע ביום הללתיך (תהלים קיט). רש''י בשם הירושלמי. ויראו עינינו לא חשיב דתקנה אחרת היא. תוס': {טו} ה''פ להאריך, לפתוח. אינו רשאי לקצר, שלא לפתוח. לקצר, שלא לפתוח. אינו רשאי להאריך, לפתוח. והדר תני לחתום. והכ''מ בשם הר''מ מפרש, להאריך, להתחיל ולחתום כו'. לקצר, כלומר שלא להתחיל בברוך או שלא לחתום כו':

. פרשת ציצית אומרים אותה בק''ש של ערבית ואע''פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו, פרט לכסות לילה אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה:. הייתי נראה זקן. ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות {טז}, ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה {יז}:. לא נצחתי לחכמים. ודומה לו בש''ס בפרק בנות כותים [לח.] בהא זכנהו ר' אלעזר לרבנן כלומר נצחם:

{טז} דלרבותא קאמר ולא זכיתי כו', כלומר אע''פ שהיה חכם מופלג וראוי לנשיאות מצד חכמתו שהרי זכה לנס, אפ''ה לא זכיתי כו': {יז} בגמרא, בו ביום שנתמנה לא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשה: {יח} למען תזכור. ומפני שפרשת ציצית שגורה בפי כל מפני קריאתה ביום בעבור מצות ציצית שבה, הלכך הנהיגו לקרותה בלילה לצאת בה הזכרת יציאת מצרים בלילה. תוי''ט: