אשר היה בנוקדים . תרגום יונתן דהוה מרי גיתין כמו ומישע מלך מואב היה נוקד ( מלכים ב ג ) : שנתים לפני הרעש . שנתים קודם שנתנגע עוזיה יום שנתנבא ישעיה שנא' וינועו אמות הסיפים ( ישעיה ו ) ואומר כאשר נסתם מפני הרעש וגו' ( זכריה יד ) :

אשר היה בנוקדים . ר''ל שהיה הגדול שבנוקדים : מתקוע . שם עיר בנחלת אשר : ובימי ירבעם . שמלך בימי עוזיה ( ולפי שניבא גם עליו בארצו כי היה מבני עשרת השבטים לכן אמר בימי ירבעם ) : לפני הרעש . שהיה כשנכנס עוזיה בהיכל להקטיר וכמ''ש כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה ( זכריה יד ) :

בנוקדים . לפי שרוב הצאן המה נקודים יקרא המתעסק בהם בשם נוקד וכן ומישע מלך מואב היה נוקד ( מ''ב ג ) : חזה . ניבא :

מציון ישאג . מבית קדשי הקדשים הדיבור יוצא : ואבלו נאות הרועים . ויצדון מדורי מלכיא ויחרוב תקיף כרכיהון :

מציון ישאג . ר''ל ממקום שכנו ישאג לאיים ולהחריד : ומירושלים וגו' . כפל הדבר במ''ש : ואבלו . מקול שאגתו ישחתו מדורי הרועים הם היכלי העכו''ם : ראש הכרמל . מיטב הכרמל :

ואבלו . ענין השחתה כמו אבלה אדמה ( יואל א ) : נאות . מדור : ראש . ענין מיטב כמו ראשית גבורתם ( ירמיה מט ) : הכרמל . הוא שם כולל למקום שדות וכרמים וכן הדר הכרמל ( ישעיה לה ) :

על שלשה פשעי וגו' . דכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ( איוב לג ) ואם יותר יותר וכאן כך הוא כבר נהגתי עמהם כמדותי לוותר להם על ג' פעמים ואם יש יותר כל שכן שיש בכלל המרובה המועט : ועל ארבעה לא אשיבנו . על פשע רביעי אין עלי עוד להשיבו ריקם מלהשיב לו גמול וכל שכן שיש לו פשעים הרבה עתה את זה אפקוד עליהם אשר דשו יושבי גלעד הסמוכין להם : בחרוצות הברזל . ת''י במוריגא דפרזלא והוא כעין שופינ''א שקורין לימ''א שעשוי חרוצים חרוצים ורודים בהם בני אדם ביסורי' ובהם מחתכין את קשי התבואה לעשותן תבן :

על שלשה פשעי דמשק . יתכן שהם הפשעים הראשיים בדמשק והחמורים מכולם והם עכו''ם וג ''ע וש''ד הנמצאים בכל אלה הנזכרים פה ור''ל האם מהראוי שעל שלשת הפשעי' הראשיים ועל הוספת פשע הרביעי שלא אשיב לו גמולו בראשו בתמיה : על דושם . עתה יפרש מהו הפשע הרביעי שישלם עליו הגמול ואמר שהוא על שדשו את אנשי גלעד בכלי ברזל מלא חריצים עשוי לדוש בו התבואה :

דושם . מל' דישה : בחרוצות . שם כלי דישה מלאה חריצים כמו כי לא בחרוץ יודש קצח ( שם כח ) :

חזאל . ובן הדד . מלכי ארם וראש ארם דמשק :

ושלהתי . לכן אשלח אש : בבית חזאל . ר''ל אויב חזק יחריב בית חזאל מלך דמשק : ארמנות בן הדד . ההיכלות שבנה בן הדד מלך ארם :

ואכלה . ותשרף :

בקעת און . מקום הוא בארם : ותומך שבט . ועביד שולטן כמו לא יסור שבט ( בראשית מט ) על שם שהמושל רודה את העם במקלות : מבית עדן . מקום : קירה . מקום ושם הגלם סנחריב בימי אחז שנאמר ויעל דמשק ויתפשם ויגלה את ארם קירה ( מלכים ב טז ) כל הפורענות שנתנבאו נביאי ישראל לבא חרב על העכו''ם נביאים שהיו קודם סנחריב כגון ישעיה ועמוס נבאו על חרב סנחריב וירמיה ויחזקאל נבאו על חרב נבוכדנאצר :

בריח דמשק . ר''ל האויב יבוא בה כאלו נשברו הבריחים ונפתחו השערים : ותומך שבט . ר''ל אכרות תומך שבט מבית מדן ועל המושל יאמר שהוא אוחז השבט לרדות בו את המחוייב וכן לא יסור שבט מיהודה ( בראשית מט ) : קירה . אל קיר והוא שם מקום וכן נאמר ויגלם קירה ( מ''ב ט''ז ) :

בריח . מטה העשוי לסגור בו השער : מבקעת און . שם עיר : ותומך . ומחזיק וכן וכפיה תמכו פלך ( משלי לא ) : שבט . שרביט : מבית עדן . שם עיר :

עזה . מפלשתים היתה : גלות שלמה . גלות ישראל שתהא הגלות שלימה שלא ימלט איש שהיו עומדים על הדרכים ותופשין הנמלטים ומסגירין אותם וכן עשו אנשי צור וכן לארבע רוחות בחורבן בית שני כמו שמפורש באגדת האזינו עזה מן הדרום צור מן הצפון דמשק מן המזרח ערביים מן המערב שנאמר ( ישעיה כא ) משא בערב ביער בערב תלינו :

על הגלותם וגו' . כי בזמן חורבן בית השני ע''י טיטוס ברחו קצתם מישראל דרך ארץ פלשתים ותפשום בני עזה ומסרום ביד האויב וז''ש על הגלותם וגו' ר''ל על שהגלו את ישראל גלות שלימה איש לא נעדר וזהו במה שתפסום להסגיר לעכו''ם :

להסגיר . ענין מסירה כמו לא תסגיר עבד ( דברים כג ) :

אשדוד . אשקלון עקרון . סרני פלשתים הם : והשיבותי ידי . אכה ואשנה :

והשיבותי . ר''ל אכה ואשיב ידי להכות עוד : ואבדו שארית . ר''ל אף שארית מה לא ישאר מהם :

ולא זכרו ברית אחים . אשר היה בין חירם ובין שלמה שנאמר ויכרתו ברית שניהם ( מלכים א ה ) והיו קורין זה לזה אחי שנ' ( שם ט ) מה הערים אשר נתת לי אחי :

על הסגירם . על שהם מסרו לאדום את הבורחים מישראל להיות גלות שלימה כדרך שעשה עזה : ולא זכרו . אנשי צור לא זכרו ברית האחוה שהיה להם עם ישראל וחירם מלך צור קרא לשלמה אח כמ''ש מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי ( מ''א ט ) :

על רדפו בחרב אחיו . שנאמר ( מדבר כ ) פן בחרב אצא לקראתך וגם עודנו טורף אפו ושומר עברתו ולא חזר בו : ויטרוף לעד אפו . החזיק בה ולא הניחה :

על רדפו בחרב אחיו . כי הלא את עשו ליעקב ומדוע א''כ רדפו בחרב בזמן חורבן בית השני : ושחת רחמיו . ביטל הרחמנות הראוי להיות לו עליו כדרך האח על אחיו : ויטרוף לעד אפו . טרף את ישראל בכל עת שהיה היכולת בידו : ועברתו . העברה שיש לו על בני ישראל שמורה אצלו לעולם ולא יעזבנה בשום פעם :

ועברתו . מל' עברה וזעם : נצח . לעולם :

ארמנות בצרה . בין מואב ובין אדום היא ומארץ מואב ונמשכה אחר אדום והיא העמידה לו מלך במות מלך הראשון שנאמר יובב בן זרח מבצרה ( בראשית לז ) :

בתימן . היא ארץ אדום הסמוכה לא''י בדרומה ותלקה גם היא : בצרה . עיר הבצורה והוא כרך גדול וגו' :

בקעם הרות הגלעד . השחיתו אותה וגם הרותיהם בקעו שלא ישאר יורש שיערער על הנחלה וכן אומר ( בירמיה מט ) לבני עמון כה אמר ה' הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם :

על בקעם . על אשר בקעו כרסי הנשים ההרות של גלעד להוציא הולדות למען יוכלו להרחיב את גבולם ממה שגזלו מבני גלעד על כי לא ישאר יורש מה לערער על הגבול :

בתרועה וגו' . בעת יריע האויב עליהם ביום המלחמה : בסער . בסערת האויב אשר יבוא : ביום סופה . הוא יום המלחמה וכפל הדבר במ''ש :

והצתי . מל' הצתה והדלקה : בסער . מל' רוח סערה ואמר בדרך שאלה על התגברות האויב : סופה . רוח סופה :

מלכם . מלך בני עמון :