בית קודם הבא סימניה

שבחי הבעש''ט-[התגלות אליהו ורבי]

שבחי הבעש''ט-[התגלות אליהו ורבי]
שמעתי מהרב דקהילתנו: בהיות הבעל-שם-טוב חולה קודם פטירתו לא שכב קודם רק כשנעשה כחוש וקולו נלקה. והיה יושב בבית התבודדותו, ולא היה בו כוח לקרוא למשרת שלו כשהיה צריך לו, ותלה פעמון בבית הגדול וחוט נמשך אליו לבית הקטן שלו, והבעל-שם-טוב מושך בחוט ונשמע קול הפעמון ובא אליו המשרת. פעם אחת נכנס אליו רבי דוד פורקעס זכרונו לברכה, מגיד-מישרים דקהילת קודש מז'בוז', ושאל אותו איזה דבר. ומאיש אחד מקהילת קודש באר שמעתי שהשאלה היה איך להתפלל בעד החולה עם סיפורי מעשיות. והתחיל לומר לו, ובאומרו נתלהב מאוד ופניו היו בוערות כלפידים, ונפל פחד על רבי דוד הנ"ל ורצה לברוח, רק מחמת שהבעל-שם-טוב דיבר עמו פנים אל פנים לא יכול לצאת. ובתוך כך באה בתו מרת אדל תחיה, ואמרה אל אביה: עת לאכול כי פנה היום. ומיד אזל סומקא ואתא חורא, ושכב על מיטתו לנוח. ואמר לה: בתי, בתי, מה עשית לי? ואמר רבי דוד: הדין עמה, כי עת הוא לאכול. אמר הבעל-שם-טוב: לא ידעת מי היה כאן? מצד אחד עמד אליהו זכור לטוב ומצד השני עמד רבי, והם אמרו לי ואני אמרתי לך, וכשבאה ובלבלה אותי הלכו. ואמר הרב הנ"ל, כי לקח נשמת בתו מן התורה, מן הפסוק אש דת למו -ראשי-תבות "אדל".

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור