שבחי הבעש''ט-[שני מלמדים]
שמעתי מרבי פולק, אב"ד דקהילת קודש טיטשילניק, ששמע מאביו רבי מאיר חריף זכרונו לברכה: פעם אחת בא הבעל-שם-טוב להרב דקהילת קודש פולנאה, ואני מסופק אם המעשה בקהילת-קודש נמרוב או בקהילת קודש שאריגרד. ובא כמה ימים קודם השבת ולא אכל בכל אלה הימים, והרב הנ"ל הפציר בו מאוד לאכול, והשיב: יפטור הרב אותי מאכילה, כי בכאן יש ניצוצים גדולים וקשה לתקנם, ויש סכנה בדבר כשאינו מתקן אותם הורגים את האדם, על כן אני איני רוצה לאכול.
ובערב-שבת-קודש בבוקר צווה שיתנו לו לאכול, ואכל. ואחר הסעודה קרא להרב ז"ל ביחידות ואמר: תדע שגלו לי מן השמים שיש בכפרים אשר סביב העיר שני מלמדים שיש להם חלק בניצוצות אלו שאני צריך לתקנם, ועשו מן השמים שנדמה להם שהם חולים כדי שיבואו לעיר ויבואו לרפאת אותם, על-כן העמידו המשרת שלכם בשער העיר, ויביאו אותם אצלכם, ותרחמו עליהם ואל תנהיגו בהם שום כבוד כלל, ויבטיח אותם רום-מעלתו להמליץ בעדם לפני ולרפאת אותם, ולדבר על לבם שילכו למקווה, כי מחמת שנדמה להם שהם חולים לא ירצו ללכת למקווה, ולאמור להם שאני אוהב שתבואו לפני טהורים מן המקווה, ולשאול להם כותנות לשבת וקפטינעס, כי הם עניים, ויאכלו בשבת אצל בעל-בית ולא אצל רום-מעלתו, וכשיבואו לבית-המדרש, אף-על-פי שאני אעמוד שמונה-עשרה ילחשו לי באוזן שבאו. וכן עשו.
ואחר אכילה באו לבית הרב ולא נתנו להם אפילו צלוחית של דבש, וכן בבוקר. ובסעודה שלישית אכלו שם ונתנו להם דבש. ואחר הבדלה נתמלא הבעל-שם-טוב שמחה, ולקח הלולקע והלך לבית קטן שלן שם, והרב רצה גם כן ללכת אחריו, ובאו שני המלמדים הנ"ל ובקשו ממנו שיכניסם להבעל-שם-טוב, אמר להם: בואו עמי! ונכנסו עם הרב. אמר הבעל-שם-טוב להרב: הם אין צריכים לרפואה, והכותנות והקאפטינעס יתנו להם במתנה וילכו לשלום. והמלמדים לא ידעו מאומה.