שבחי הבעש''ט-[איסור גזל גוי]
עוד שמעתי מרבי זליג הנ"ל, ששמע מרבי שניאור, בן לאותו צדיק מורנו משה, שהיה מגיד-מישרים בקהילת קודש רשקוב, שראה בקהילת קודש לודמיר כתב יד מרב אחד, ושם נאמר, שראה המחבר בחלום שנכנס להיכל אחד בגן-עדן וראה שהוא מפואר מאוד, ולא שבעה עינו מלהסתכל בו, ונשתהה שם מחמת גודל יופיו.
ובתוך כך ראה שם שנכנס הס"ם בדמות כלב להיכל זה, ושם ישב בית-דין, והלשין בפניהם על בן כפר אחד, ואמר: אמת שהוא לומד בקביעות ובעל צדקה, אבל יש לי טענה עליו, שיושב בכפר זה כמה שנים ובכל שנה גזל את הנוכרים שלו. ועשה חשבון לפני הבית-דין על סך גדול. וגערו בו הבית-דין כמו שגוערין על כלב, וברח.
כששמע הרב את המלשינות, דוה לבו עליו, ולא רצה ללכת משם עד שישמע הסוף. וכמו חצי שעה בא הסמך-מם פעם שניה וטען עוד טענתו, וגערו בו פעם שניה וברח. וחזר פעם שלישית ועמד לפני הבית-דין ואמר: מרי דעלמא, אני באתי בטענה לפני הבית-דין ואין משגיחין על דברי. יצא כרוז מלמעלה שיפסוק לו דינו. וכתבו לו פסק-דין שיקח האדון דכפר הנ"ל את כל אשר לו, ויקח אותו ובני-ביתו לתפיסה, או שישתמד אחד מזרעו, והבררה ביד המוכסן. ולקח הפסק בתוך פיו והלך לו.
ויתעורר הרב משנתו ויצר לו על המוכסן, כי אהב אותו מאוד, ובפרט ששמע שהסמך-מם בעצמו שיבח אותו. ושלח אחרי המוכסן וספר לו המאורע, וברר לו אז שיקח האדון את כל אשר לו, ויתפוס אותו ובני-ביתו בתפיסה, ולא ישתמד חס ושלום אחד מזרעו.
וכן היה, שלקח האדון כל אשר לו ותפס אותו ובני-ביתו בתפיסה, והוצרך הרב לטלטל עצמו ולקבץ ממון על פדיון שבויים הלז, ופדה אותו ובני-ביתו.
מכאן צריך לראות האדם כמה להרחיק את עצמו מן גזל גוי, כמו שכתוב בספרים, שחס ושלום הסמך-מם גובה זה מהקדושה.