שבחי הבעש''ט-קובץ 2 - הקדמה
ויש אומרים: פעם אחת נכנס הרב לעמקות גדול והלך בהתבוננות זו שלושה ימים ושלושה לילות ולא ידע כלום מזה. אחרי זה הכיר שהוא במדבר גדול רחוק מאוד ממקומו, ויפלא מאוד בעיניו על שתעה למדבר כזה, ובודאי לא דבר ריק הוא. ובתוך כך באה לפניו צפרדע גדולה עד מאוד, עד שכמעט לא הכיר איזה בריה היא.
ושאל אותה: מי אתה?
ויאמר כי הוא תלמיד-חכם ונתגלגל בצפרדע זו.
ויאמר הבעל-שם-טוב: תלמיד-חכם אתה! ובזה הדיבור העלה אותו הרבה.
ותספר לו כי זה חמש מאות שנים שנתגלגל בה, והגם שהרב האר"י זצוק"ל תיקן כל הנשמות, אך מגודל פשעיו הרחיקו אותו נדוד במקום שאין בני-אדם מצויים בכדי שלא יתקנו אותה.
ושאל לו מה היה פשעו, ויאמר, כי הוא פעם אחת זלזל בנטילת ידים שלא נטל ידיו כהוגן, וקטרג עליו השטן, והשיבו לו כי אין להאשימו על עבירה אחת, כי אם עברה גוררת עברה, אם תוכל להכשילו בעברה אחרת, אזי גם את זאת יחשבו לו. ואם יזכור על ה' וישוב ממנה, אז יהיה נקי גם מזו. וניסהו בעבירה אחרת ונכשל בה ולא עמד בניסיון, וכן שנה ושילש עד שכמעט עבר על התורה כולה. והיה הפסק לדחות אותו שלא לקבל תשובתו.
והנה עם כל זה אם היה דופק על שערי תשובה היו מקבלים אותו כידוע, מאחר שיצא בת-קול: שובו בנים שובבים חוץ מאחר! וזה היה עונש על חטאו לדחותו. אבל אם דוחק ושב היו מקבלים אותו, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה. והשטן הסיתו ונעשה שיכור גדול עד שלא היה לו פנאי להתבונן ולשוב, ועבר על כל העבירות שבעולם. ומפני שגרם החטאים, היה החטא הראשון שזלזל בנטילת ידים, לכן כשמת נתגלגל בצפרדע שהיא תמיד במים, ושיהיה במקום שאין בני-אדם מצויים, כי כאשר יעבור יהודי, או שיברך איזה ברכה או יחשוב איזה מחשבה טובה, בזה יכול להוציא יקר מזולל. והבעל-שם-טוב עשה תיקון לנשמתו והעלה אותו עד שנשארה הצפרדע מתה.