שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט והגזלנים]
פעם אחת נכנס בעומק ההתבוננות והיה הולך על ההרים, ומצד אחד על הר השני היו עומדים לסטים השודדים. וכשראו אותו מרחוק שהוא הולך לסוף ההר בעומק המחשבה, אמרו: בודאי ייפול לגיא ויהיה לו ריסוק איברים, חס ושלום. וכשבא סמוך לגיא נתקרב ההר השני לפניו ונעשה מישור, והלך למרחוק ונחלקו שני ההרים כמקדם. ובחזירתו כשבא סמוך לגיא נתקרב ההר האחד לחברו ונעשה מישור. וכן היה כמה פעמים בהליכתו ובחזירתו. וראו כי הוא איש אלוקי באשר ה' אתו, וישלימו עמו, ויבואו לפניו ויספרו לו כל המאורע, ויאמרו: הנה בעינינו ראינו כי איש אלוקים אתה, לכן בקשתנו שתתפלל עבורנו שיצליח ה' דרכנו אשר אנחנו הולכים תמיד למסור את נפשותינו.
ויאמר להם הבעל-שם-טוב: אם תשבעו לי שלא תפגעו ביהודי ולא תגזלו אותו, אזי אעשה כדבריכם. וישבעו על הדבר הזה. ויהי מאז והלאה אם היה להם איזה ריב או טענה ביניהם ויבואו לפניו והוא עשה פשרה ביניהם.
פעם אחת באו שני גזלנים לדון לפניו, ולא הוטב הפסק בעיני אחד מהם. ויאמר בלבו: הנה כאשר הבעל-שם-טוב ער אי אפשר לו לעשות רע, אבל כשהוא ישן אמלא את רצוני להרוג אותו. וכן עשה, כשישן הבעל-שם-טוב בא הגזלן אליו והרים את הקרדום לחתוך את ראשו, ומיד חטפו אותו, ואינו יודע מי ומי, והכו אותו מכות אכזריות חבורות ופצעים וישאלהו: מי אתה ומי עשה לך הדבר הזה? ולא היה בו כוח להשיב לו דבר, וילך הבעל-שם-טוב לדרכו. ולמחרתו כששב מעט לאתנו אז ספר לו הגזלן כל המאורע.
פעם אחת באו הגזלנים אליו ואמרו: אדוננו, הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ-ישראל דרך מערות ומחלות, אם רצונך לך נא אתנו, ואנחנו נהיה מורים לפניו הדרך אשר ילך בה. ויואל ללכת אתם. והנה בהליכתם בדרך היה גיא אחד עמוק מלא מים ורפש וטיט, ודרך הליכתם על דף אחד המונח מעבר אל עבר, והיו נשענים על יתד אחת שהיו נועצים באגם. והלכו הם מתחילה, וכשרצה הבעל-שם-טוב לילך עליה, ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת וחזר לאחוריו, כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה.
ויאמר הבעל-שם-טוב אל לבו: בודאי לא לחינם באתי לכאן! ובחזירתו פגע בצפרדע.