שבחי הבעש''ט-[שליחות לדוכס]
בקהילה קדושה אחת היה לאנשי העיר ייסורים ונגישות גדולות מהקומיסר שלהם, עד שממש לא יכלו לסבול. וטכסו עצה שאין להם אופן אחר, כי אם לשלוח שליח לדוכס שהיה רחוק מהם ערך שמונים פרסאות. ובחרו שני אנשים אפרתים, אחד זקן ונשוא פנים והשני איש רך בשנים. והזהירום אנשי הקהילה למען ה', שיזרזו את נסיעתם, כי קרוב זמן החוזה, וכאשר יאחרו הזמן אפילו יום אחד, יהיה זה מעוות שלא יוכלו לתקן.
והנה דרך נסיעתם היה על קהילה קדושה מזריטש. ובאו לאכסניה ביום א' בבוקר, והתפללו באכסניה. בין כך וכך דיבר בעל הבית עימהם מה עסקיהם ולהיכן פניהם מועדות לנסוע, וסיפרו כל המאורע. אמר בעל הבית, עצתי שתלכו אל רבנו הגדול לשאול פי קודשו מה תעשו. והגם כי הזקן היה מסרב מעט, עם כל זה השני, שהיה רך בשנים, נמשך לבו לעצה, ופיתה את הזקן שילכו לרב, וכן עשו.
והנה בביאתם לרב מצאו שם רוב עם שרוצים להיכנס לפני ולפנים, ונשתהו כמה שעות עד שמצאו את הגבאי שלו, ואמרו לו שרצונם להיכנס להרב. והלך הגבאי לרב, והשיב להם בשם הרב שילינו פה הלילה, ולמחר ישיב להם תשובה. והיה קשה לאיש הזקן מאוד עיכובם, כי היו נחוצים מאוד לדרכם, מפני שהזמן קצר מאוד. עם כל זה היו מוכרחים ללון שם.
ביום המחר אחר התפילה, באו שנית לבית הרב, ונתעכבו גם כן הרבה עד שהגיע לסדרן. הלך הגבאי פעם שנית להרב, והשיב להם בשם הרב שילינו עוד לילה אחד פה. והיה קשה להם הדבר מאוד. והיו מתחרטים מאוד על הליכתם אליו, עם כל זה היו מוכרחים להתעכב עד יום ג'. וכשבאו ביום ג' באה להם תשובה מהרב שלא ייסעו בדרך הידועה, כי אם בדרך אחרת, אשר היא ארוכה יותר. והאיש הזקן נתכעס מאוד על השני על עיכובם עד עתה על לא דבר. ועם כל זה שמעו לדבריו, ונסעו בדרך אשר צווה עליהם הרב.
והנה בנסיעתם במר נפשם על עיכובם, נתקשרו השמים בעבים וירד עליהם הגשם מן השמים, ממש גשם שוטף. ובתוך כך תעו מן הדרך, והיה להם צער גדול מאוד. ונסעו כך עד שבאו לכפר אחד. ומאוד נתקררו מן הגשם והרוח שהיה, ועמדו שם ללון. ונתנו הסוסים שלהם לערל שירעה אותם בלילה, וצוו עליו שיביא הסוסים בהשכמה.
למחר השכימו ועמדו להתפלל, וגמרו תפילתם ועדיין לא הביאו הסוסים, והיה להם צער גדול מאוד מעיכובם, כי נתייראו שיעברו המועד הקבוע.
בין כך בא הערל ואמר שנתפסו הסוסים לחצר השר, מפני שנמצאו מזיקים. ובקשו את בעל הבית שיסע לשר לבקש הסוסים. אמר בעל הבית שבוודאי לא ילך לשר, כי מלבד שבוודאי לא יחזיר הסוסים, אלא אפילו יכה אותו מכות אכזריות, כי כן דרכו מעולם. ורצו לשלם לבעל הבית עבור טרחתו שילך לשם, ולא רצה בשום אופן, כי גופו חביב עליו מממונו, והוכרחו הם במר נפשם לילך בעצמם לשר.
כאשר הגיעו לחצר, ראו עבד אחד, ונראה להם שהוא עבד הדוכס שלהם. וכיון שראה העבד אותם הכיר אותם גם כן שהם מקהילה ידועה, כי הוא היה כמה פעמים עם הדוכס. ושאלו את העבד מה טיבך בכאן, והשיב אני בכאן עם הדוכס. ונתמלאו שמחה והלכו עמו לדוכס. וכשראה אותם שמח הדוכס לקראתם מאוד. ושאל מהם להיכן הם נוסעים. וסיפרו לו כל המאורע, ופעלו אצלו כל מה שביקשו על צד היותר טוב. ונתן להם מכתבים. עוד אמרו לפניו, הסוסים שלנו נתפסו אצל השר. שלח הדוכס לשר שישיב להם תכף ומיד הסוסים שלהם.
ונסעו בשמחה גדולה, ובאו כמה ימים קודם הזמן המוגבל. וראו בעיניהם כי דבר ה' הוא מרישא לסיפא.