שבחי הבעש''ט-[רבי יצחק דרוביטשר]
ומעשה זה גם כן שמעתי מרבי יואל הנ"ל: רבי יצחק דרוביטשר נתקבל למגיד מישרים בקהילת קודש האריחוב, וישב שם כמה שבועות. והיה מעשה שקצב אחד נשאר בעל חוב לבעל הטאקסע (חוכר מס הבשר). והבעל טאקסע לא היה בביתו, ומשכנה אשת הבעל טאקסע את הקצב אפילו כרים וכסתות. ובאה אשת הקצב לרבי יצחק הנ"ל בקובלנא רבא ובבכיה גדולה, ושלח רבי יצחק הנזכר אחר אשת הבעל טאקסע וצווה לה להחזיר המשכונות, ולא שמעה אליו, וקלל רבי יצחק אותה, ומת אצלה תכף תינוק.
וכשבא בעלה מן הדרך וספרה לו המעשה ואמרה: כי התמנה מגיד אחד וקלל אותי, ותכף מת הילד. ורבי יצחק הנ"ל נסע לביתו לקהילת אוסטראה, כי שם היה מגיד אצל רבי יוזפא, ושלחו הקהל אחריו עגלות שיבוא לקהילת האריחוב עם כל בני ביתו. מה עשה הבעל טאקסע? שלח שליח מיוחד עם אגרת וכתוב בו: אם לא זז ממקומו עדין - ישב במקומו, ואם הוא בדרך -יחזור למקומו, כי אפילו אם יבוא יוכרח לצאת מכאן.
כתב רבי יצחק תשובה אליו: אני אבוא לקהלה הנ"ל בעת שישאו מטתך לקראתי. וכן היה, כשבא רבי יצחק תוך שער העיר נשאו את הבעל טאקסע במיטה בשער העיר, ולא יכלו לצאת עם המת, והוצרכו לשאת את העגלה לצד אחד, והלכו עם המת.
והבעל טאקסע היה בעל משפחה, והייתה שנאה כבושה בלבם מחמת שהיו יראים מן המגיד, והאי תגרא דמיא לבדקא דמיא וכו', עד שנתגדל המחלוקת, וכל מי שנגע במגיד לא חיה. וגם הרב אב"ד שהיה שם ושמו רבי איציק, אשר נעשה א"ד בקהילת ברוד, ואחר כך לקחו אותו לאב-בית-דין לקהילת המבורג, היה גם כן בבעלי מחלוקות, אך מפני שרבי יחזקאל אב"ד דקהילת ינפולי היה קרוב להרב הנזכר וכתב אליו למען השם שישלים עמו, כי אש אוכלה הוא, והשלים עמו.
פעם אחת היה רעם גדול והכה בבית הכנסת בשעת תפלת המנחה והרג שני אנשים, אחד בכותל המזרח ואחד בעזרה. ובאו אנשי העיר ואמרו אליו: רבנו אתם המתם את עם ה'. ענה ואמר: זה שבכותל מזרח נהרג על-ידי מחלוקת, וזה שבעזרה נהרג על-ידי שבועת שוא, שנשבע בקהילת ברוד עבור שלושה אדומים, והחזיק אותם בידו בשעת התפילה והשתעשע בהם. ומצאו בידו שלושה אדומים הנזכרים.
שמעתי מהרב דקהילתנו שבאו לדין לפני רבי יצחק הנ"ל שני בעלי-דינים, ופסק שבועה לאחד, וקבל עליו לישבע. ובעל-דין שכנגדו צעק שיקיים הפסק, כי חרה לו מאוד, שידע בברור שבעל-דין שכנגדו טען שקר. ואמר רבי יצחק: מה אתה מזרז שיקים הפסק, כך הוא דרכי: כל מי שטוען לפני שקר - ימות אחד מזרעו, ואם נשבע שקר - ימות הוא בעצמו. ומה אתה רוצה שימות דווקא, המתן, אם טען שקר בודאי ימות אחד מזרעו, ושמא יתחרט ויודה וחי. וכן היה, שמת אחד מזרעו ונתחרט והודה על האמת.