שבחי הבעש''ט-[הספר חמדת ימים ופיתויי שבתאי צבי]
שוב אמר באותה מוצא-שבת עצמה, כי ראה שידפיסו באותה השנה ספר חדש, ואינו יודע שם אותו הספר כי עדין לא קראו לו שם. וזה הספר חיבר אחד מכת שבתי צבי, ימח שמו, נופת תטופנה שפתי זרה, ימח שמו, שהלשון הוא יפה, ויחשקו העם אותו ויטמא, חס ושלום, את העולם בעוונותינו הרבים. ואחר כך כשיצא לאוויר העולם קנה הרב הנ"ל את הספר הלז, כי לא ידע מקודם מה שמו. וכשבא הבעל-שם-טוב אליו וראה שהספר הנזכר מונח על השולחן, וכשפתח הבעל-שם-טוב את הפתח אמר: ספר פסול מונח על שולחנך. ושאל הרב: איזה הוא? והראה עליו באצבע. וזה היה ספר "חמדת הימים". ולקחו סמרטוט בזוי וכרכו אותו ונתנו אותו תחת השולחן.
וספר לי רבי יואל הנזכר: פעם אחת ראה הרב בחלום שאחד מהמנין שלו ישתמד. ואחזו רעדה, ונחפז ושלח לעורר כל המנין וראה שכולם - תהלה לאל - שלמים. ושאל אותם: שמא אחד מכם עבר עברה בסתר, חס ושלום? וספר להם החלום. ענה צדיק אחד רבי אליעזר מטומושפיל: לא ידעתי מאומה, כי אם אותו הלילה לפני השנה עיינתי בספר "חמדת הימים".
ועוד ספר לי רבי יואל הנ"ל, שבא שבתי צבי לבעל-שם-טוב לבקש ממנו תקנה. ואמר רבי יואל בזה הלשון: שהתיקון הוא להתקשר נפש בנפש, רוח ברוח, נשמה בנשמה. והתחיל להתקשר עמו במתון, כי היה ירא, כי היה רשע גדול.
פעם אחת ישן הבעל-שם-טוב ובא שבתי צבי ימח שמו ופיתה אותו חס ושלום. והשליך אותו בהשלכה גדולה עד שנפל לשאול תחתיות. והציץ הבעל-שם-טוב מקום חניתו, וראה שהוא עם ישו על לוח אחד שקורין "טאביל". וספר שהבעל-שם-טוב אמר שהיה בו ניצוץ קדוש, ותפסו הסמך-מם במצודתו, רחמנא לצלן. ושמע מהבעל-שם-טוב המעשה איך היה הנפילה שלו על-ידי גדלות וכעס, ואני מתרשל לכתוב, אפשר שאכתוב לידע איך עמוק הגאוה.