שבחי הבעש''ט-[קטרוג בתפילת יום הכיפורים]
עוד שמעתי מפי הנ"ל: פעם אחת ערב יום הכיפור ראה הבעל שם טוב קטרוג גדול על ישראל שתסתלק מהם תורה שבעל פה, והיה מתעצב מאוד כל יום ערב יום הכפור. ולעת ערב כשבאו כל העיר לברכם, ברך אחד או שניים, ואמר: לא יכלתי מחמת צער, ולא ברך אותם. והלך לבית הכנסת ואמר לפניהם דברי כיבושין, ונפל לארון הקודש וצעק ואמר: וי, כי רוצים ליקח התורה מידנו, איך נוכל להתקיים בין האומות אפילו חצי יום. ורגז מאוד על הרבנים, ואמר כי בשבילם הוא, שבודים שקר מליבם בהקדמות שקרים, ואמר כי עמדו למשפט כל התנאים ואמוראים.
ואחר כך הלך לבית המדרש ואמר עוד דברי כיבושים, והתפללו 'כל נדרי'.
ואמר אחר 'כל נדרי' כי הקטרוג הולך ומתחזק, והיה ממהר על ידי זה כל הבעלי תפילות, כדי שיעמוד לתפילת נעילה בעוד היום גדול, כי הוא בעצמו היה מתפלל תמיד תפילת נעילה.
וקודם נעילה התחיל לומר דברי כיבושים, ובכה. והיה מניח ראשו לאחוריו על התיבה וגנח וצעק. ואחר כך התחיל להתפלל שמונה עשרה בחשאי, ואחר התחיל השמונה עשרה של קול רם. ומנהגו היה תמיד בימים נוראים לא היה משגיח במחזור, כי הרב רבי יעקיל ממז'בוז' היה אומר במחזור הפייט לפניו, והוא עונה אחריו. וכשהגיע לתיבת פתח לנו שער, או לתיבת שערי שמיים פתח, וכשדיבר רבי יעקיל פעם ושתיים ושמע שאינו עונה אחריו - נשתתק, והתחיל לעשות תנועות נוראות, כששחה לאחוריו עד שבא ראשו סמוך לברכיו, ויראו העולם שלא יפול לארץ, והיו רוצים לאחוז ולסעוד אותו והיו יראים. והודיעו לרבי זאב קיצעס ז"ל, ובא והביט בפניו, ורמז שלא יגעו בו. והיו עיניו בולטות ובקולו היה עושה תנועות כשור שחוט, והיה כך לערך שתי שעות. ופתאום נתעורר ונתיישר על עומדו והתפלל במהירות גדולה וגמר התפילה.
ובמוצאי יום הכיפורים באו כולם להקביל פניו, כי כן היה המנהג תמיד. ושאלו אותו על הקטרוג מה עלתה. וסיפר להם, כי בעמדו בתפילת נעילה יכולתי להתפלל, והלכתי מעולם לעולם בלי שום עיכוב כל שמונה עשרה שבחשאי, ובשמונה עשרה של קול רם הלכתי גם כן, עד שבאתי אל היכל אחד, והיה לי עוד שער אחד להיכנס שאבוא לפני ה' יתברך ברוך הוא, ובאותו היכל מצאתי תפילות של חמישים שנה שלא היה להם עליה, ועכשיו מפני שהתפללנו בזה יום הכיפורים בכוונה עלו כל התפילות, והיה כל תפילה מאירה כשחר נכון.
ואמרתי לאותן התפילות למה לא עליתם קודם?
ואמרו: כן נצטוינו להמתין על רום מעלתו שתוליך אותנו.
ואמרתי להם: בואו עמי! והשער היה פתוח. ואמר לאנשי עירו כי השער היה גדול ככל העולם, וכאשר התחלנו לילך עם התפילות בא מלאך אחד וסגר הדלת ותלה מסגר ~ [מנעול] אחד על השער.
וסיפר להם, כי המסגר היה גדול כמלוא מז'בוז'. התחלתי לסבב המסגר לפתוח אותו, ולא יכולתי, ורצתי לרבי הידוע בספר 'תולדות יעקב יוסף' וביקשתי ממנו ואמרתי: ישראל נתונים בצרה גדולה כזו, ועכשיו אין מניחים אותי להיכנס, כי בעת אחר לא הייתי דוחק את עצמי להיכנס. ואמר הרב שלי: אני אלך עמך, ואם יהיה אפשר לפתוח לך - אפתח.
וכשבא וסיבב את המסגר ולא יכול גם כן לפתוח, אז אמר אלי: מה אוכל לעשות לך? והתחלתי להתמרמר לפני רבי: איך עזבתני בעת צרה כזו! והשיב: איני יודע מה לעשות לך, אבל אני ואתה נלך להיכלא דמשיחא אולי יהיה ישועה משם. והלכתי ברעש גדול להיכלא דמשיחא, וכשראה אותי משיח צדקנו מרחוק אמר אלי: לא תצעק! ונתן לי שני אותיות, ובאתי לשער, ותהילה לאל שפתחתי המסגר, ופתחתי השער והולכתי כל התפילות. ומחמת אותה שמחה גדולה שנתעלו כל התפילות נשתתק פי הקטגור ולא הוצרכתי לטעון, ובטלה הגזירה ולא נשאר כי אם הרשימה מהגזירה.