שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט מבזבז ממונו]
שמעתי מרבי זליג דקהילת-קודש לטשוב, שהלך בדרך ובא לקהילת-קודש שפולי, ועדיין היה כפר, והוא התאכסן אצל שוחט, ושמעו שבא הרב רבי מאיר, הרב דגליל, והלכו להקביל פניו. ובקש הרב מרבי זליג שישב בכאן כמה ימים עד שיתאספו כל בני הכפרים למשפט ויהיו לו לצוותא, והיה יושב אצל הרב וספר לפניו:
פעם אחת נסע הבעל-שם-טוב לקהילת-קודש ברוד, ונסע דרך הורודנקע, ועמד לפני ביתי, ושלח אחרי שאצא, ואני לא הייתי עדין אב-בית-דין, ואמר: מאיר, שב עמי על העגלה ותסע עמי לקהילת-קודש ברוד, ולקחתי שק הטלית-ותפילין שלי וטזליק (מעיל) ונסעתי.
וכשבאנו לקהילת-קודש ברוד, עמד באכסניא כדרך הסוחרים, ולא בא אליו שום אדם רק שני אנשים, אחד מן הנגידים והשני לא היה נגיד, והיו אנשים חשובים, ונתנו לו שלום. ובכל פעם היו באים אליו. ואני ראיתי שתם הכסף ביד הבעל-שם-טוב ואין בידו אפילו פרוטה אחת, והייתי מצטער למה לא לקחתי מעות שלי מביתי, ושמעתי שאומר לבעל-העגלה: הכן עצמך לדרך! והלכתי והודעתי לאותן שני אנשים שהבעל-שם-טוב נוסע לדרכו, ובאו. וכשראו שהשהה נסיעתו אמרו: אנחנו נלך לבית-המדרש, וכשיהיה מוכן לנסוע יתן לנו רבי מאיר ידיעה ונבוא. וכן היה, שהודיע להם ובאו. ונתן הנגיד להבעל-שם-טוב בפעם ראשונה אחד אדום זהב, וכיון שראיתי שנתן לו אדום זהב נתמלא לבי שמחה שיהיה לו על הוצאת הדרך. וכשבאו פעם שניה לקח הבעל-שם-טוב אותו אדום זהב ונתן לנגיד הנ"ל ואמר: שנים-עשר זהובים תתנו לאנשי הקלויז, כי היו חשובים בעיני הבעל-שם-טוב, שאמר שראה השכינה שורה על הקלויז, והמותר שנים-עשר זהובים תחלקו לעניים. ונסעו מן העיר.
וכשראיתי שבזבז אדום הזהב הנ"ל נמס לבי בקרבי, כי ידעתי שאין לו אפילו פרוטה אחת. ושאלתי אותו: למה עושה כן, כי אין לרום-מעלתו אפילו פרוטה אחת על הוצאות. והשיב לי בלשון צחות: תדע נאמנה כל זמן שהשם יתברך חי אין לנו מה לדאוג. וכן היה, כשבאו לקהילת-קודש רדויל התחילו לילך אצלו בני העיר אחר רפואות, וכן בכל מקום, עד שהביא ממון לביתו.