שבחי הבעש''ט-[בשביל ניצוח לומדים תורה?]
שמעתי מהרב דקהילתנו, שהוליך הבעל-שם-טוב את הרב מורנו יחיאל מיכל לרבנות דקהילת-קודש הורודנע. ובליל ששי תעו בדרך, והייתה חשכה מאוד, ממש לא ראו איש את אחיו. וירד הבעל-שם-טוב מן העגלה לחפש הדרך, ואחר-כך ירד גם כן הרב מורנו יחיאל מיכל, ומצא שהבעל-שם-טוב שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ, ובוכה בכיה גדולה, ומורט את שערות ראשו, ואמר כי יחללו חס ושלום שבת. ואמר הרב הנ"ל: אלו לא ראינו בו אלא דבר זה שבכה בכיה גדולה מחמת יראת חלול שבת -דיו.
ואחר כך באו קהלת-קודש הורודנע, ודרש הרב בשבת, והיה בבית-הכנסת פלפול גדול בעת הדרשה, והיה שם למדן גדול הנקרא רבי מיכל דיין, והיה חריף מאוד, והוא היה מקשה אותו, והרב בקש ממנו שבסעודה שלישית יתרץ להם כל הקושיות. והיה לקהל בית גדול אשר לא משתמשים בו, כי אם בעת שמקבלים רב חדש עושים שם סעודה שלישית בשביל כל בני העיר, והושיבו כל אחד לפי כבודו, והדיין רבי מיכל ישב אצל הרב, ורבי זאב קיצעס ישב בסוף השולחן, וגער בו הבעל-שם-טוב בזה הלשון: אני שונא ענוותן, בוא ושב בכאן!
והתחיל הרב לחזור על הדרשה, ורבי מיכל מקשה, ורבי זאב מפלפל עמו, עד שנצחו. והיה רבי מיכל בוש בדבר, ועמד על זה אף-על-פי שהיה עקום, ולא רצה להודות על האמת. התחיל הבעל-שם-טוב לבקש ואמר: אל תבלבלו את שולחני! עד ששקט.
ואחר שבת נסע על ברית לכפר, הבעל-שם-טוב והרב, ורבי מיכל דחק את עצמו גם כן לישב עמם ולקחו אותו. ובדרך התחיל לדבר בחכמת תכונה, והיה רבי זאב קיצעס משיבו, וראה שרבי זאב למדן כנגדו בחכמת התכונה, ותמה ואמר: איך באו דברים כאלו לחסיד?!
וכשרצה הבעל-שם-טוב לנסוע לדרכו, היה ירא שלא יצער את הרב, ולקח ממנו תורתו ונעשה עם הארץ. ומנהגו היה לעמוד בחצות הלילה ללמוד גמרא ופוסקים ורמב"ם, וכשפתח הספר לא ידע מאומה. וסבר שהשכל אינו ברור אצלו, מחמת ששתה מי-דבש הרבה וישן מעט, וסגר הספר ועשן הלולקע ושכב עד הבוקר. ובבוקר אחר התפילה היה לומד שיעורו, ולקח הספר ופתח ולא ידע מאומה, והבין שהבעל-שם-טוב עשה לו זאת. ובא להבעל-שם-טוב ואמר: רבי, החזירו לי את תורתי! והוכיח אותו הבעל-שם-טוב ואמר: כי בשביל ניצוח וקנטור לומדים תורה?! והוכיח אותו ונעשה צדיק גמור.
* * *
שמעתי מהרב דקהילת-קודש פולנאה: כשהייתה מלחמה בימיו בין היון ובין הישמעאל, אמר הבעל-שם-טוב: ראיתי שני שרים לוחמים וגבר השר של ישמעאל, וראיתי השר של יון הולך בחזרו בחרון-אף, ותהיה מזה צרה גדולה לישראל, חס ושלום. והתפללתי שיהיה להפך, שיתגבר השר של יון, רק שני יהודים לא יכולתי להציל מידם.
* * *
שמעתי ששבת הבעל-שם-טוב אצל צדיק אחד והתחיל הנר לפעפע. אמר הבעל-שם-טוב: הנר אומר לי ששמשת מטתך לאור הנר. והאמת כן היה, אלא שלא היה חיב בדבר זה, שהנר נכבה וסבר שכבה לגמרי, ואחר-כך התחיל להאיר כמו הנר בקצהו.