שבחי הבעש''ט-קובץ 10 - [כוונה בתפילה]
שמעתי שהיה הרב משבח מאוד התפילה של רבי מנדלי, שבא מקהילת קודש ציקונאונקי להפטר מהרב קודם נסיעתו ושבת שם, ונתעכב שם ערך חמישים ימים, כי ביום רביעי בא בעת התפילה שהתפלל הרב תפילת המנחה, והעגלה עם הסוסים של רבי מנדלי עומדים, ולא נשאו כלום מהעגלה, ואני הייתי מלמד בעיר הנ"ל, והייתה דרך רחוקה ונשתהיתי לבוא, וכשבאתי ושאלתי לאנשיו למה אין נושאים מהעגלה, והשיבו שאינו רוצה להתאכסן אצל הרב, כי הרב רוצה להתפלל לפני התיבה, והוא גם כן רוצה להתפלל לפני התיבה, על כן רוצה שיתנו לו אכסניה סמוך לרב שיוכל להתראות עם הרב, ולא נתנו לו להתפלל כי הוא עישן עדיין הלולקע, וגם בבית שמתפללין בו לא היו מניחין לו להתפלל, בכדי שיהיה לרבי מנדלי מנין.
וכשגמר הרב תפילתו יצא עם המניין שלו מן הבית, ונכנס רבי מנדלי עמנו להתפלל לפני התיבה, ועמד במקום אחר כדין, והתפלל מנחה. ואחר שגמר תפילתו ישב סמוך למקומו וכרך התפילין, ונכנס הרב ונתן לו שלום, ושאל אותו מפני מה אין מסלקים הדברים מן העגלה, והשיב ולא השיב, והיה מגמגם בתשובתו, כי לא דיבר שתיים עשרה שנים רק על פי כתב, וכשדיבר היה תופס הדיבור ומתיישב טרם שהוציא הדיבר מפיו, ובפרט שזה לא מדרך ארץ להשיב תשובה כזו. והיה מגמגם ולא שמע ממנו שום תשובה, עד שלא יכולתי לסבול, אף שהייתי בוש מאוד מהרב, אף על פי כן הוכרחתי לומר: מחמת התפילה שצריכין רום מעלתו להתפלל לפני התיבה תפילת מנחה ובשבת, וגם הוא צריך להתפלל. ענה הרב: בשביל זה אין עיכוב, במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.
אחרי זה צווה להכניס החפצים מן העגלה, והניח לו את בית התבודדותו וישב בסוכה, והיה עת קור. והוא בא ביום רביעי ונסע ביום שני, והרב ישב בסוכה קרה והניח לו את הבית הקטן שמתפללין בו והיה לן שם, והרב זכרונו לברכה לא ישן שם מעולם. וכשנסע בא רבי דוד מקהילת קודש ליניץ, כי היה חושב לנסוע לארץ הקודש וקודם רצה להתראות עם רבי מנדיל, ולא מצא אותו בקהילת קודש נמרוב, ולן רבי דוד אצל הרב.
ושמעתי שהיה משבח הרב את תפילת רבי מנדלי מאוד, ואמר בזו הלשון: גם אני נעשה כאיש המון עם, ושכחתי דרך התפילה והם הזכירו אותי דרך התפילה. ואמר בלשון רבים עליו ועל רבי פרידל, כי רבי פרידל התפלל אצל הרב קודם ביאת רבי מנדלי ביום שני בבוקר לפני התיבה. ואמר בזה הלשון: כשהם אומרים ברוך הוא הראיתם רבי פרידל בעל הבית מברוד איך תפילתו הולך.
וגם שמעתי שפעם אחת הניח להתפלל תפילת שבת לרבי פינחס מקוריץ בקהילת קודש פולנאה. ואמר הרב דקהילתנו כשסיפרתי לו המעשה תמה מאוד ואמר: שמעתי ממנו שהיה אומר לעולם אתחרט שעזבתי להם התפילה ועל רבי מנדלי שהיה בעת ההיא בן שלושים ושש שנים והרב היה קרוב לשישים שנה ואפשר יותר, ותראו איך היו הצדיקים הראשונים מתנהגים בהכנעה גדולה כזו.