ענין יוצר המאורות, מנהג אשכנז הוא המנהג המחוור, לחתום, כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו, אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו, ברוך אתה ה' יוצר המאורות. כמו שכתב הטור אורח חיים סימן נ"א, וכתב, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב בתשובה דהוי שפיר מעין החתימה ופתיחה. ויוצר אור היינו אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית ולא היה העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, ועל אור זה נאמר והלכו גוים לאורך, והיינו נמי אור חדש שחידש בששת ימי בראשית שעתיד הקב"ה לחדש לנו. עד כאן לשונו:

והנה סוד אור הגנוז נרמז בפסוק לעושה אורים גדולים, ואח"כ אמר את השמש ואת הירח כו'. נמצא אורים גדולים הם הרוחניים של שמש וירח שהוא הגנוז, וזה הגנוז הוא בתוך גנזי גנזים, סוד המאורות הגדולים, שהוא תפארת ומלכות. שהכוונה היתה מתחילה להאיר לאדם אילו לא חטא והיה בכתנות אור, כי כן תכלית האצילות במקומו סוד הבנין היה בשביל האדם כמו שהארכתי לעיל. והם סוד שורש גן עדן שלמטה שהוא הבהיר והסולת נקיה של עולם הזה, והוא סוד ו"ה משם יהו"ה כמו שהארכתי למעלה. ואותיות י"ה משם יהו"ה אשר ביה ה' צור עולמים, רוצה לומר ההיקף של עולם, שהוא הבנין שבעה ימי בראשית, היה נצטייר באותיות י"ה שהוא חכמה ובינה. וזהו שאמר באותיות י"ה צר עולמים ההקפיים ההם, כי כל ספירה כולל ימי העולם, וסוד ההיקף בסוד שבע שמיטות ויובל, ואותיות י"ה הם השרשים משורש גן עדן שלמעלה, ותכלית צור העולמים היה בשביל אדם לעבדה ולשמרה:

אמנם כשקלקל דרכיו והמשיך עליו הזוהמא, אז פגם באותיות ו"ה, והמשיך הזוהמא באופן שהוציא לפועל מגע עובדי גילולים בההיקף ההוא, מה שאין כן מבינה למעלה יין המשומר, ואין שם מגע עבודת גלולים כאשר הארכתי למעלה. ואז נתלבש בכתנות עור, ואין השם שלם כי אותיות ו"ה כביכול אחז בהם פגם על דרך שנפרש לקמן, ואז כביכול לא יש עליה לאותיות ו"ה באותיות י"ה. וכאשר יחזור העולם לקדמותו כתנות אור, אז יהיה השם שלם. וכבר הארכתי למעלה כי יתרון אור מכח החשך, ולעתיד יהיה הטוב בהחלט, ולא יהיה עוד שום פגם עולמית, כי כבר כלה ענן וילך. ואותיות ו"ה יהיו כמו אותיות י"ה, שלא יהיה שום אחיזת פגם, כי תמיד יעלו לשרשם בחכמה ובינה. יעלו בן לאב, דהיינו 'ו' בתוך 'י', ותעלה בת לאמה, דהיינו 'ה' אחרונה ב'ה' ראשונה. ובבחינה זו אותיות ו"ה בשרשם גם כן יהיה י"ה, ואז סוד השם שהוא יהו"ה אז יתהווה בשם יהי"ה, כי ו"ה גם כן י"ה. כך הבנתי מקבלת האלהי האר"י ז"ל:

ויהיה סדר המעלות כך, מתחילה יהיה השם שלם, דהיינו יהו"ה, ויתגדל ויתקדש שמיה רבא להגלות סוד גנזי גנזים ויהיה יהו"ה סוד יהי"ה. ועל זה רומז הפסוק (זכריה יד, ט) והיה יהו"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד. מתחילה יתגדל ויתקדש השם, זהו אותיות 'והיה' שהם אותיות יהו"ה, שיהיה השם שלם והכסא שלם, והם אותיות הוא, והסימן אוה למושב לו, זהו 'והיה' ה' למלך כו', ביום ההוא 'הוא' 'אוה' למושב לו. ואחר כך שמיה רבא מעילוי לעילוי יהי"ה יהו"ה, רוצה לומר אותיות יהו"ה יחזרו להיותן אותיות יהי"ה. ואז הוא אחד ושמו אחד, בסוד שני מלכים משתמשין בכתר אחד למעלה בשרשם בבינה. ועתה יהו"ה אחד ושמו אחד, ויהו"ה ב'היכל' קדשו, בסוד מאור גדול ומאור קטן. אבל בבחינת עילויים למעלה למעלה, שני מאורות גדולים בסוד עטרת תפארת:

ולהבין הענין על בוריו, הנני מודיע כי הם שלושה עניינים, ראשית דבר האור האמיתי הוא יתברך ה' אור לי קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, והוא בשלושה עניינים כמו שאפרש. ומתחילה אקדים, אמר הפסוק 'יהי' אור 'ויהי' אור, עוד מצינו שלוש אותיות מהשם ביחד, במקום שיפול העץ שם 'יהו' (קהלת יא, ג), והם אותיות יהו"ה, כי ה'ה' אחרונה כפולה. והנה אור הגנוז בגנזי הגנוזות הם אותיות יה"י במקום יה"ו, כי אז השם יהי"ה במקום יהו"ה. וזהו רמז יה"י אור, ונגנז ונעשה ויה"י, דהיינו וי"ה הם אותיות יה"ו, יה"י נעשה יה"ו. וכשתסלק 'ו' מן ויהי, אזי יחזור להיות יה"י, דהיינו לאחר שש אלפים שנה, אזי יחזור להיות אור. וזהו שארז"ל (זוהר ח"א טז, ב), ויהי אור, שכבר היה, וזהו סוד יהי אור ויהי אור. ואז יתבאר פירוש השם שמפרשים בו היה הוה ויהיה, וקשה איך נרמז יהי"ה באותיות השם, אלא על פי הדרך שכתבתי אתי שפיר. וזהו מה שאמר הכתוב מה שהי"ה הוא שיהי"ה, כי הי"ה הוא ושמו ונגנז, ולעתיד יחזור השם להיות יהי"ה:

ועתה אף כשהשם במלואו הוא בסוד יה"ו, וזה רמז מה הו"ה לאדם, כי שם יהו"ה במלואו, 'יוד' 'הא' 'ואו' 'הא' עולה מ"ה כמנין אדם. ומעת קלקול אדם, אף שבאו אחר כך לתקונים, כגון בקבלת תורה, ואח"כ בבנין בית המקדש שהיתה הלבנה במלואה, לא חזר לבחינת הי"ה רק הו"ה, כי לא נתקן העולם לגמרי, רק בביאת משיח יהיה מתוקן ויתגלה אור הגנוז. וזהו רמז במקום שיפול העץ שהוא העץ שאכל ממנו אדם הראשון, שם יה"ו, אף בתקון הקלקול לא יהיה עדיין בבחינה יה"י רק יה"ו, עד לעתיד אז מה שהי"ה הוא שיהי"ה, ועתה הוא הוה, זהו היה הוה יהיה. ובעת קלקול דהיינו בחורבן, אז אין השם שלם לגמרי, ואותיות ו"ה חסירים, ואז סוד הוה על הוה, לא זו שאין אותיות הוה אלא הוספת הוה מפני חטאינו, שגם אין באלו אותיות השם שלם:

הרי שלושה עניינים, אחד, היה יהי"ה שהוא סוד אור הגנוז, ב' בחינת יהו"ה תקון השם בעת המקדש, ג' בחורבן אין השם שלם לגמרי, עד רוח ממרום יערה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי"ה יהו"ה. וזה סוד אם כל חי נקראת חוה, והיה מן הראוי לקרותה חיה, וכתב רש"י ז"ל כי חוה כמו חיה, כמו מה הוה כמו מה היה. מי שעיני שכל לו מתבונן הסוד שכתבתי, כי עתה אף בעת התקון נעשה ו"ה ממה שנגנז י"ה, וזהו עצמו הרמז בפסוק מה הוה כדפירשתי. ולעתיד בחזרת אותיות לשרשם, בסוד אם כל חי שהיה בינה בזיווג החכמה תחיה כמו שכתבתי למעלה, אז היה, כי אותיות ו"ה יוחזרו לי"ה. וזהו סוד שארז"ל (מכילתא בשלח טו) שירה חדשה בלשון נקבה, ולעתיד בלשון זכר, כי אף בעת השיר דהיינו בבנין בית המקדש היה בסוד י שמחו ה שמים ו תגל ה ארץ ראשי תיבות יהו"ה, ואומר הזוהר ישמחו השמים לשון זכר, הרי י"ה זכר, ותגל הארץ לשון נקבה, הרי ו"ה נקבה. אמנם לעתיד אותיות ו"ה יהיה גם כן י"ה הכל 'זכר' בגימטריא 'ברכה' בכל:

ועל פי מה שכתבתי יתבאר מדרש רבה פרשת וירא (נו, י) וזה נוסחו, אברהם קרא אותו יראה, שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. שם קרא אותו שלם, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם. אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם אני קורא אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם, יראה שלם - ירושלים. רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר, עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכו, שנאמר, ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון, ומה היה אומר, יהי רצון שאראה בבנין ביתי. דבר אחר, מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש חרב ובנוי חרב ובנוי, בנוי שנאמר, שם המקום ההוא ה' יראה הרי בנוי, היך מה דאת אמר שלש פעמים בשנה יראה, אשר יאמר היום בהר ה', הרי חרב שנאמר על הר ציון ששמם, יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כענין שנאמר, כי בנה ה' ציון נראה בכבודו. עד כאן. :

קשה בזה המאמר, למה מקדים את אברהם לשם שני פעמים, אחד במה שאמר אברהם קרא אותו יראה כו' שם קרא אותו כו', ב' אח"כ במאמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כו' הקדים גם כן את אברהם לשם, אח"כ פעם שלישית בקריאת שם ירושלים שהוקדם ירו על שם יראה לשם שלם. על דרך הפשט יש לתרץ זה, ויהיה מתורץ גם כן למה לא אמר הקב"ה בדבריו כשהזכיר את שם כמו שאמר כשהזכיר את אברהם, הנה באברהם אמר אם אני קורא יראה כמו שקרא אברהם, ואצל שם אמר אם אני קורא אותו שלם, ולא אמר כדרך שקרא אותו שם. אלא הענין הוא, כי שם לא היה קורא להעיר שם מעולם, רק היתה העיר נקראת שלם מעולם, ונקרא זה השם שלם אף מפי שם, אבל לא שהמציא שם את השם הזה של שלם. אבל השם של יראה זה השם המציא אברהם, על כן מאחר שאברהם יותר עצמי בשם שמות יש לו קדימה. אמנם לפי זה צריך להעמיק בענין מה כבוד יוצא מזה לשם, שנשאר השם של שלם, מאחר שהוא לא המציאו. ועל זה גם כן יש לומר, מאחר שנקרא מלכי צדק מלך שלם, אילו היה נשתנה השם של שלם, לא היינו יודעים מעלתו של שם, כי מי היה יודע שהיה מולך על ארץ הקדושה ארץ אשר ה' דורש אותה, כי היה נשכח בדורות אחרונים מהו שלם, אולי היו חושבים שארץ נכריה היתה נקראת כך. באמת כך הוא ביאור המאמר, אמנם יש להעמיק במאמר זה ולהרחיב הענין:

עוד יש להקשות, כשעשה הקב"ה פשר דבר, קרא שם ירושלים, למה לא קרא יראה שלם, כי אברהם קראו יראה ולא ירו. בדברי ר' ברכיה צריך ביאור ענין התפלה ומהותה. ובאמת מצינו כמה פעמים בתלמוד ובמדרשים כיוצא בזה, והרבה מפרשים צללו במים אדירים ולא העלו בידם כלום, ואנו אין לנו אלא דברי אלקים חיים, ולעשות סמוכות מדברי חכמי האמת שהם אמת ודבריהם סוד ה' ליריאיו. גם מהו זה שאמר חרב ובנוי וחרב ובנוי. ובאמת ראיתי ביש ספרים שמחקו תיבת חרב הראשון, אמנם כשיש לישב הגירסא מה טוב ומה נעים. עוד באתי ליתן טעם ירושלם כתיב חסר וקרינן ירושלים מהו הענין:

הקדמה, אמרו רז"ל (ב"ב עה, ב) ירושלים שמה כשם מלכה, אל העיר אשר ה' שמה, אל תקרי שמה ב'קמץ' אלא שמה ב'שבא'. עוד אמרו רז"ל (תענית ה, א) בקרבך קדוש גו', לא אבוא בירושלים שלמעלה עד שאבוא בירושלים שלמטה. הפשוטו הוא ירושלים שלמטה הוא ירושלים אשר בכאן בארץ הקדושה אשר אנחנו מצפים לבניינה במהרה בימינו, ומכוונת נגד שלמעלה שהוא סוד הארץ העליונה ארץ חפץ היכל ה', אשר עליו נאמר (חבקוק ב, כ) ויהו"ה בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. אמנם יש גבוה מעל גבוה, כי בפנימיות הסוד ביאת ירושלים שלמטה הוא יהו"ה בהיכל קדשו, חיבור יהו"ה אדנ"י סוד זיווג שלמטה 'ו' ב'ה', וירושלים של מעלה חיבור חכמה ובינה, סוד זיווג שלמעלה 'י' ב'ה' כמבואר בזוהר ובתיקונים (תיקון סט), והובא בפרדס פרק י"ג משער מהות והנהגה. וכן הורה אליהו ז"ל בזוהר שיר השירים וזה לשונו, כמה דאצטריך אתערו בחדווא לאתערא מהאי עלמא לעילא, הכי אצטריך לאתער בחדווא וחדו מעלמא דסיהרא לגבי עלמא עילאה, ובגין כן עלמין קיימין בדוגמא חדא, ואתערא לא סלקא אלא מתתא לעילא, עד כאן לשונו. הרי שצריך אל היחוד העליון דהיינו אל הבינה התעוררות מהמלכות. ועיין בפרדס פרק כ' משער מהות וההנהגה, ופרק ששי משער הזה מענין התעוררות זיווג תפארת ומלכות, ירושלים שלמטה המעורר זיווג חכמה ובינה ירושלים של מעלה. וירושלים הבנויה למטה למטה ממש בעולם הזה, מכוונת נגד מדריגות שלמעלה:

והנה שם בן נח היה הראשון שהיה הולך וכובש וזכה בירושלים, וראשית המחשבה סוף המעשה, דהיינו שמו מרמז על בחינת השם כשיהיה שלם מתייחד אותיות ו"ה כמו י"ה בסוד יהי"ה שפירשתיה, וזו היתה ראשית המחשבה בסוד יהי אור, ונגנז ולא יצא לפועל. מכל מקום הראשון שאחז בירושלים זו שלמטה שמו 'שם' רמז לזה, והיה מלך שלם כי שלם סוד שם שלם, ירושלים שלמעלה על גב מעלה סוד יהי"ה. ואחר כך נתנה ארץ ישראל בהבטחה לאברהם אבינו, ויאמר ה' וגו' לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך. וכבר נודע אמרם ז"ל (זוהר ח"א פו, ב), אלה תולדות השמים וארץ 'בהבראם' אותיות 'באברהם', הכל בשביל אברהם, כי הוא בנין העולם, חסד לאברהם, ונאמר (תהלים פט, ג) עולם חסד יבנה. על כן רמז בפסוק לך לך וגו' והי"ה ברכה סוד אותיות יהו"ה, כי לא יצא אז אור לפועל אף בעת תקון מעמד ארץ ישראל רק שם יהו"ה בסוד יה"ו ולא יהי"ה, רק לעתיד יתהווה יהי"ה. וזה סוד ואברהם הי"ו יהי"ה, עתה נתקיים בחינת הי"ו שהוא יה"ו בסוד במקום שיפול העץ שם יה"ו. ואברהם אמר והשענו תחת העץ, וכבר אמרו בזוהר (ח"א קב, ב) שזה העץ היה תקון של אדם הראשון בעץ הדעת, ועל זה אמר ואברהם היו, ולעתיד יהיה. והנה שם רמז לסוד המחשבה הגנוזה לעתיד. ואברהם שהוא חסד בנין העולם הוא סבת תקון שם יהו"ה שהוא רומז גם כן במלואו למדת חסד, בסוד ע"ב גשרים שהם בחסד, שהם סוד השם במלואו ביודי"ן כזה, 'יוד' 'הי' 'ויו' 'הי' עולה ע"ב. ועל זה קרא שם יראה העולה רי"ו, ואין חילוק בין ירא"ה לרי"ו, כי שם של ע"ב רי"ו אותיות. וזהו 'ויעבר' ע"ב רי"ו, וכן באברהם כתיב ויעבר אברם בארץ. גם 'יראה' אותיות 'אריה' המשתלשל מחסד. וזהו סוד שלש פעמים בשנה יראה עולה ע"ב, כיצד, חשוב שלוש פעמים 'בשנה', עולה אלף ע"א, ובחזרת הגלגל 'אלף הוא 'אלף, נמצא הוא ע"ב:

נמצא ענין אברהם קדם לרמז של שם הרומז לראשית המחשבה שיהיה בסוף המעשה לעתיד בסוד יהי"ה, ואברהם קדמו בפעולה שנתגלית במקדש שם יהו"ה שהוא רי"ו כדפירשתי, על כן מקדים במאמר מדרש רבה אברהם לשם, וכן בקריאת שם ירושלם קדם בחינת יר"ו שהוא סוד יהו"ה, לשלם סוד יהי"ה. ואנחנו קוראים י רושל י ם 'י' נוספת, רומזת לסוד 'י' זו שתתעלה משם יהו"ה להיות 'י'. ומאחר שרמז של שלם גדול כל כך, ושם היה מרמז על זה בכבישתו הארץ ונקרא מלך שלם, בודאי כבוד גדול הוא לו זה, והיה לו תרעומות גדול אם היה לוקח זה השם ממנו. ומבואר גם כן מה שאמר חרב בנוי וחרב ובנוי, כי חרב הראשון רומז על אור הראשון הנגנז, אמר יהיה אור ונגנז, נמצא היה בנוי וחרב, כלומר בנין הגילוי נחרב כי נגנז. בנוי הראשון רומז לשם יהו"ה בבנין המקדש. חרב רומז עתה שבעוונותינו הרבים אין השם שלם, בנוי רומז לבנין האחרון בסוד יהי"ה:

ואז מבואר גם כן מאמר דר' ברכיה, עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה 'סוכה'. נודע כי סוכה סוד כ"ו ה"ס, יחוד יהו"ה ואדנ"י, יהו"ה עולה כ"ו, אדנ"י עולה ה"ס, שהם בפרטיות ו"ה, זיווג תפארת ומלכות אשר זכינו לזה במקדש. ומבואר בזוהר ומובא בפרדס פרק ו' ממהות והנהגה ופרק כ', כי מלכות מעוררת לעורר הייחוד העליון חכמה ובינה, דכמו שמכח התעוררות שלנו למטה מתעוררים אנחנו יחוד תפארת ומלכות, כך מלכות מתעוררות למעלה הימנה. זהו סוד התפלה שהזכיר שהקב"ה מתפלל בסוכה יהי רצון שאראה בנין ביתי, היינו התעוררות העולה מסוד 'סוכה', מה שמלכות מתעוררת לירושלים שלמעלה הימנה שהוא בנין בית, ב'חכמה' יבנה בית בסוד 'שלם', ואז יתקיים ויהיה ב'שלם' סוכו בסוד יהי"ה:

נחזור לעניינינו, מכח השבתת הקליפות וההזדככות דבר יום ביומו, אז אור חדש על ציון יאיר, וזהו סוד יוצר המאורות, לא אמר יצר כי זה נגנז, אמנם בכל יום ויום יותר מתקרב מה שהיה בי"ה ה' צור צר עולמים להיות המאורות יותר. דהיינו גם ו"ה יהיה י"ה, ואז סוד יהי"ה. ורמוז גם כן דרך רמז, יוצר י"ו צ"ר, שיהיה צר צורה בגו צורה, וה'יוד' הוא הצייר של 'ואו', זהו י"ו צ"ר, וה'ו' תהיה 'יוד'. השם יתברך יכפר עלי במה שהארכתי לגלות רמזים אלה:

הרי נתבאר ענין נוסח הברכות יוצר המאורות ונותן התורה ובוחר בעמו ישראל באהבה, והם אלה השלשה המקושרים, הקב"ה ותורה וישראל. וחלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, כחבל הזה שקשור למעלה, והאוחזו למטה ומנענע אזי הנענוע הולך למעלה. ואם מקשר עצמו בסטרא דימינא בצד הקדושה אזי בעצם מוריד הקדושה והשפע טוב, ואם מתקשר בסטרא דשמאלא צד הטומאה, אזי בעצם מוריד הטומאה וגורם רע לעצמו, ואז מחבל נחלתו נעשה חבל על דאבדין. והוא מאמר חבל על שמש גדול שהבאתיו למעלה. כי האדם בצלם ובדמות עליון, גם כלול מצד הרע בסוד זה לעומת זה עשה אלקים, והוא סטרא דמסאבא כקוף בפני אדם שנתעורר בחטא אדם. והבחירה ביד האדם לנטות לאיזה צד שירצה, הבא לטהר מסייעין לו, אם בא ליטמא פותחין לו. והשכר והעונש הכל הוא בעצם ובטבע המעשה אשר עושה, לא הסכמיי כדרך מלך בשר ודם הנותן שכר לעושי רצונו ומעניש לעוברי רצונו כפי מה שיסכים, אבל היה יכול להעניש ולהשכיר בענין אחר. אמנם באזהרות וציווי השם הכל בעצם, כי שכר מצוה הוא המצוה עצמה אשר הוא, ושם הוא דביקותו. ושכר עבירה היא העבירה בעצמה, שמביא את עצמו לידי שורש העבירה שהוא הקליפה בר מינן ושם חלקו. וכבר הארכתי לעיל בענין הזה: