פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת קריאת שמע רמוזים בה עשרת הדברות כמו שהעמידוהו>.
פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת קריאת שמע רמוזים בה עשרת הדברות כמו שהעמידוהו>. כללא דעשר
אמירן אינון. <הם כלל של עשרת הדברות>.
ובגיני כך עשר פיקודין אית
הכא לקבל עשר פקודיא דאוריתא. <ומשום כך עשר מצוות יש
כאן כנגד עשר
מצוות שבתורה>. ומאן אינון. <ומי
הם>. ושננתם לבניך ודברת בם
בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם והיו לטטפות וכתבתם.
<א. ושננתם לבניך ב. ודברת בם ג. בשבתך בביתך ד. ובלכתך
בדרך ה.
ובשכבך ו. ובקומך ז. וקשרתם ח. והיו לטטפות ט. וכתבתם י. ובשעריך>.
הא
עשר לקבל עשר אמירן ועל דא פרשיין אילין כלל רב אינון באורייתא. <הרי
עשר כנגד עשרת הדברות ועל כן פרשות אלו הן כלל רב בתורה>.
זכאה חולקיה
מאן דאשלים לון בכל יומא תרי זמני דהא אתקדש בפומיה שמא קדישא כדקא יאות.
<אשרי חלקו של מי שמשלים אותן בכל יום ב' פעמים כי השם
הקדוש נתקדש
בפיו כראוי>:
את
י"י אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע. בעבור כי בגדר האהבה אי אפשר
שלא תהא בה יראה לכך היא מצות עשה יוצאת ממדת האהבה ואמרו רז"ל את לרבות
תלמידי חכמים לכבוד השפע הנאצל מן החכמה והנשפע ממנה. ויש מפרשים כי יראת
השם הנרמז כאן רומזת לכתר עליון יתעלה ראייה לדבריהם ראשית חכמה יראת יי'
(תהלים קיא' י') שהיא ראשית לחכמת אלהים ועל כן המשיך כח היראה אל החכמה.
ובירושלמי אמרו אותו ואת תורתו ר"ל על התורה הנבראת אלפים שנה קודם שנברא
העולם ובשמו תשבע מלשון שבעה הרי בין הכל עשרה רמז לי' הויות:
ולא
תתחתן בם בתך לא תתן לבנו. לפי הפשט הטעם מפורש בפסוק שלאחריו כי יסיר
את בנך וגו' ועוד יש לך להתעורר על מה שרמזתי לך בסוד הביאות האסורות כי
בביאות ההם נותן כח ושפע לכחות הטומאה ונבראין מאותן הביאות כמה מקטרגין
ומלאכי חבלה וידעת כי כנסת ישראל היא נקראת כלה להקב"ה שנאמר ומשוש חתן על
כלה וגו' (ישעיה סב' ה') והיא אשת נעורים וכשישראל חוטאים אז היא כמו האשה
נדה שאסורה לבעלה ואז כחות הטומאה יונקים מהיכלי קדש כי ראתה גוים באו
מקדשה (איכה א' י') והפילגש בפנים ובניה מתגברים על בני האהובה זהו סוד
ושמנים פילגשים וגו' (שה"ש ו' ח') אחת היא יונתי תמתי ובהיות הפילגש בפנים
צנורות הטומאה מתמלאים מנשמות של גוים ולפעמים שואלת הפילגש מהמלך שבניה
ישלטו בבני האהובה והמלך נודר לה בסבת חטא ישראל ולפיכך אומות העולם
שולטין על ישראל בסוד ויאהב יצחק את עשו וזהו סוד כי תהיינה לאיש שתי נשים
וגו' לא יוכל לבכר וגו' וזהו סוד ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם
מתנות. ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. והנה הבא על הגויה כאילו בא על
פלגשו של מלך זהו סוד וילך ראובן וישכב את בלהה וגו'. וטעם כי עם קדוש אתה
פשוטו ידוע כי יניקתו ממקום הקדש ולא מכחות הטומאה:
ובספר
הזוהר [האזינו רצ"ו ב'] אמר רבי יוסי כמה חביבין
ישראל קמיה
קדוש ברוך הוא בקדמיתא קרא לון גוי קדוש כי עם קדוש אתה. <תרגום
- אמר
רבי יוסי כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה כי בתחילה קרא אותם גוי קדוש שכתוב
"כי עם קדוש אתה">. לבתר קרא לון קדש דכתיב קדש ישראל
ליי'. <לאחר
כך קרא אותם קדש שכתוב "קדש ישראל ליי" (ירמיה ב' ג')>.
מה בין האי
להאי. <מה בין זה לזה בין קדוש לקדש>.
אמר רבי אבא קדש עילאה מכלא
דהכי תנינן כד אתחברן כולהו קדוש כחדא איקרון קדש. <אמר
רבי אבא קדש
הוא עליון מכל כי כך למדנו כשמתחברים כל הקדושות יחד נקראים קדש>.
וכולהו סלקין ומתכנפין לההוא אתר עילאה דאיקרי קדש. <כי
אז כולם עולים
ומתאספים למקום העליון הנקרא קדש>. ובגיני כך קדוש קדוש
קדוש קדש
אתעביד מינייהו. <ומשום זה קדוש קדוש קדוש קדש נעשה
מהם>. ובגין
דישראל בתלת דרגין מתעטרן כד אתחברן כחדא איקרי קדש ישראל ליי' דאיהו
ראשית. <ומשום שישראל מתעטרים באלו ג' מדרגות כשמתחברות
יחד נקראים
קדש ישראל ליי' שהוא ראשית>. והא אוקמנא תבואתה בה"א. <הנה
העמדנו
תבואתה היא עם ה' יתרה>. כל אוכליו יאשמו דכתיב וכל זר
לא יאכל קדש.
<"כל אוכליו יאשמו" שכתוב "וכל הזר לא יאכל קדש">.
אמר רבי אלעזר
שירותא וסיומא דכלא אתקרי קדש. <אמר רבי אלעזר ההתחלה
והסוף של הכל
נקראו קדש>. וחכמה עילאה קדש איקרי. <וחכמה
עליונה נקראת
קדש>. וכד נהיר דא לחכמה דשלמה כמה דתנינן ותרב חכמת
שלמה דקיימא
סיהרא באשלמותא. <וכשמאירה חכמה זו לחכמה של שלמה כמו
שכתוב "ותרב
חכמת שלמה" שהלבנה עמדה במילואה>. וכד מתברכא בההוא
יסודא וינקא לכל
אינון סיטרין ואיתקרי אם כאילו דלעילא. <וכשהמלכות
מתברכת מן היסוד
ומניקה לכל אלו הצדדים היא נקראת אם כמו אותה של מעלה>.
כדין קרין לה
קדש קדשים דכתיב אתי מלבנון כלה וכו' מאי לבנון דא עדן וכו'. <אז
קוראים את היסוד קדש קדשים שכתוב "אתי מלבנון כלה" (שה"ש ד' ח') מהו לבנון
הוא עדן>. ומכאן תבין סוד קדש קדשים היא והבן זה>:
וידעת
כי יי' הוא האלהים האל הנאמן וגו' לאלף דור. קשה לפרש לאלף דור כמו
הדורות שמנו רבותינו ז"ל שהרי מבריאת העולם עד רבי אלעזר בן עזריה שהיה
עשירי לעזרא לא היו רק כמו נ"ב דורות והיה אחר חורבן הבית על כן יש לפרש
כי הדורות שמנו הנה כל אחד הוא חמשים שנה כמו עולמו של יובל והוא הזמן
שרמזתי לך בסדר בהר סיני והנה כוונת הפסוק הוא הבטחה על כל ימות עולם וזהו
שנאמר דבר צוה לאלף דור (תהלים קה' ח'). וטעם אל פניו להאבידו יש בו סוד
רמוז בסוד העבור כטעם וגם רשע ליום רעה (משלי טז' ד') וכבר פירשתי. ויהיה
אל פניו ממש בסוד רשע וטוב לו וכבר העירותיך עליו: