פירוש הרקאנאטי על התורה-ספר במדבר פרשת במדבר
וידבר
יי' אל משה במדבר סיני באוהל מועד וגו'. נתעוררו רבותינו ז"ל בספר
הזוהר [במדבר קי"ז א'] על אמרו במדבר סיני באהל מועד
וכו' למה
הוצרך לכל הביאורים האלו. כי לא דבר רק הוא אמר שם עלמא לא אשתלים עד
דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואיתוקם משכנא. <תרגום
- העולם לא
נשלם עד שקבלו ישראל תורה בהר סיני והוקם המשכן>. כדין
אתקיימו עלמין
ואיתבסמו עלאין ותתאין. <אז נתקימו העולמות ונתבשמו
עליונים
ותחתונים>. כיון דאורייתא ומשכנא אתקיימו בעא קודשא בריך
היא למיפקד
מילוי דאורייתא. <כיון שהוקמו התורה והמשכן רצה הקב"ה
לספור חיילות
התורה>. כמה חיילין אינון דאורייתא כמה חיילין אינון
דמשכנא. <כמה
צבאות הם בתורה כמה צבאות הם במשכן>. תא חזי כל מלה דבעי
לאתיישבה
לדוכתיה לא מתיישבא עד דמדכר בפומא ואתמני עלה. <בוא
וראה כל דבר
שצריך להתישב במקומו אינו מתישב עד שנזכר בפה ונתמנה עליו>.
אוף הכא
בעי קודשא בריך הוא למיפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. <אף
כאן
רצה הקב"ה לספור חיילות של התורה והחיילות של המשכן>.
וכולהו הוו כחד
ולא מתפרשא דא מן דא כולהו כגוונא דלעילא. <וכולם הם
כאחד ואינם
נפרדים זה מזה הכל כעין של מעלה>. דהא אורייתא ומשכנא לא
מתפרשי דא מן
דא ואזלי כחדא. <שהרי תורה ומשכן אינם נפרדים זה מזה
והולכים
יחד>. ובגיני כך חייליהון עיילין בחושבנא לאישתמודע
גבייהו בר אינון
אחרנין דלית להו חושבנא. <ומשום זה צבאותיהם עולים
בח??בון שיהיו
נודעים אצלם חוץ מאלו האחרים שאין להם חשבון>. ובגיני כך
כתיב וידבר
יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד. <ומשום זה כתוב "וידבר
יי' אל משה
במדבר סיני באהל מועד">. אי במדבר סיני אמאי באהל מועד
ואי באהל מועד
אמאי במדבר סיני. <אם במדבר סיני למה אהל מועד ואם באהל
מועד למה
במדבר סיני (היה מספיק לכתוב רק אחד מהם)>. אלא חד
לאורייתא וחד
למשכנא. <אלא אחד לתורה ואחד למשכן>.
בהאי ובהאי באחד לחדש השני
בשנה השנית כולא חד. <ובזה ובזה היו באחד לחדש השני בשנה
השנית והכל
אחד>. והאי איקרי חדש זיו רמז לההוא ירחא ושתא דשמשא
נהיר לסיהרא.
<וחדש זה נקרא חדש זיו רמז לחדש ההוא ושנת החמה המאיר
ללבנה>. דהא
כדין עלמין כולהו אשתכחו בשלימו. <כי אז נמצאים כל
העולמות
בשלמות>. תא חזי לא אשתכח בהו מניינא בישראל דאיתברכאן
ביה בר האי.
<בוא וראה לא נמצא מנין בישראל שיתברכו ממנו כמנין
הזה>. דהא
מניינא לאתברכא הוה. <כי מנין הזה להתברך היה>.
מניינא לאשלמא
שלימותא דעלמין הוה. <והיה להשלים שלמות העולמות>.
ובאתר דברכאן
נפקין אתמנון. <ובמקום שהברכות יוצאות ממנו>.
דכתיב באחד לחדש
השני דאיהו זיוא וברכאן דעלמא דמיניה נפיק זיוא לעלמא. <שכתוב
"באחד
לחדש השני" שהוא זיו של ברכות העולם שממנו יוצא זיו לעולם>.
ועל דא
איקרי חדש זיו דזיוא דכולא נפק מיניה. <ועל כן נקרא חדש
זיו כי זיו
הכל יוצא ממנו>. ועל דא כתיב יברכך יי' מציון וכולא חד
מלה. <ועל
כן כתוב "יברכך יי' מציון" (ת??לים קלד' ג') והכל דבר אחד>.
וכתיב כי
שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם. <וכתוב "כי שם צוה
יי' את הברכה
חיים עד העולם" (שם)>. לצאתם מארץ מצרים לאשתמודעא דכד
ישראל נפקו
ממצרים בחדש הראשון הוה. <"לצאתם מארץ מצרים" מודיענו
שכאשר ישראל
יצאו מממצרים בחדש הראשון היה>. והנה לפי כוונתם מדבר
סיני ואהל מועד
הם רמז להקב"ה ולשכינת עוזו. מדבר סיני רמז למדת רחמים כי שם נתנה תורה
שבכתב. ואהל מועד רמז למדת הדין הנקראת כך כי היא ביתה ובה שוכן כענין כי
אני יי' שוכן בתוך בני ישראל ובאמצעותה הקב"ה מדבר עם הנביאים שנאמר וידבר
יי' מאהל מועד לאמר. כי כל מי שמדבר עמו ע"י אהל זה מדבר עמו ותרגום אהל
משכנא הוא סוד השכינה. וענין מועד מלשון בית וועד וזימון כלומר שהשי"ת
מזומן בו תמיד והוא בית הוועד שלו מלשון ונועדתי לך שם והיא היתה הולכת
במשכן לפני מחנה ישראל שנאמר מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן (שה"ש ד'
ו') דימה השכינה ההולכת לפני מחנה ישראל לתימרות עשן שהוא מתמר ועולה כך
השכינה מתעלה לקבל מן הכחות אשר לפניה ואמר
כתימרות עשן כי עיקר קבלתה מן האש הגדולה מקוטרת מור ולבונה מקבלת אצילות
ושפע מן המור ולבונה והרמז לזרועות עולם. וקראה זאת כד"א כי מאיש לוקחה
זאת ובעבור כי השכינה היתה שרויה בתוכם על כן עשו משכנה כתיקון המרכבה
עליונה ותקנו לה ארבע דגלים רמז לארבע מחנות שכינה והסימן מרכבו ארגמ"ן
(שה"ש ג' י') א'וריאל, ר'פאל, ג'בריאל, מ'יכאל, נ'וריאל. רמז שהיא רוכבת
על ד' חיות המרכבה שנאמר היא מתהלכת בין החיות (יחזקאל א' יג') מלת היא
רומזת לשכינה כאשר נבאר בגזירת האל. והמנין הזה שנמנו כאן ישראל היה
להורות כבוד למעלה מכבוד שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה' ז') כי
גלוי וידוע היה לפניו מנין ישראל רק בעבור כי יש כמה ענינים שצריך לעשות
בהם מעשה או דבור להוציא בפועל ואינו מספיק בהם הידיעה לבד כי העליונים
צריכים לפעולות התחתונים גם כי המנין רומז למדת הדין ועל כן נאמר יוצא צבא
כי מנינם היה מבן עשרים ועד בן ששים בעוד תקפו וגבורתו שהאש היסודי שולט
עליו אבל הכהנים שבאו ממדת החסד לא נמנו והרמז לכל זה אלה פקודי המשכן
וגו' והבן כל זה ומפני שמדותיהן של לוים חלוקים משל ישראל לכך נמנו בשני
מניינים:
ואתה
הפקד את הלוים על משכן העדות ועל כל כליו וגו'. כבר ידעת כי הלוים הם
ממדת הגבורה ועל כן הם סביב משכן השכינה שנאמר ששים גבורים סביב לה (שה"ש
ג' ז') זהו אמרו והלוים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני
ישראל ומכאן תבין סוד שמירת המקדש שצוה יי' יתברך לכהנים וללוים כי גם
לכהנים צוה ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות מפני כחות הטומאה אשר סביבותיה
שנאמר כשושנה בין החוחים (שה"ש ב' ב') וצריך לשמור שלא יכנסו לפנים זהו
שנאמר מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי יי' (תהלים קז' מג'). וכבר ידעת
פירוש אלה ועל כן צריך שמירה והבן זה מאד:
איש
על דגלו באותות לבית אבותם. כבר הודעתיך כי כל הענינים התחתונים הם
נגדיים לעליונים וכפי העשייה למטה כך נעשה למעלה. וסוד ארבעה דגלים להורות
כבוד למעלה מכבוד כמו שנבאר בגזירת האל. הנה ישראל נחלקו לארבעה דגלים
ובכל דגל שלשה שבטים ובין כלם שנים עשר שבטי יה ובשבעים נפש ירדו אבותינו
מצרימה וכשנעלה הסדר הזה ממדרגה למדרגה עד ה' יתברך נאמר כי ארבעה דגלים
הם כנגד ארבעה יסודות וארבעה מחנות שכינה וד' חיות הנושאות המרכבה וכשנעלה
עוד למעלה נאמר כי כל אלו כנגד ארבע מדות שיש בהקב"ה חס"ד גבור"ה תפאר"ת
מלכו"ת זהו שנאמר ודגלו עלי אהבה (שה"ש ב' ד') רמז לארבעה דגלים ומחנה
שכינה באמצען כעין של מעלה כי ציורי המשכן היו דוגמת כבודו של הקב"ה ואמרו
חכמי המחקר כי הקב"ה יתעלה ויתברך ברא דמות בארץ בארבע יסודות בדמות אדם
ממש והם מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל רפא"ל. מיכא"ל יסוד המים ומתאחד במים
העליונים מימי החסד כי הוא הכהן הגדול של מעלה שהוא המכפר כי בחסד יכופר
עון (משלי טז' ו') ועל כן הוא בימין. גבריא"ל כנגד יסוד האש הגדולה ועל כן
הוא בשמאל והוא שר צבא של מעלה. אוריא"ל לפניו כנגד יסוד הרוח ומשם אורה
יוצאה בעולם כי הוא במזרח. רפאל במערב כנגד יסוד העפר ואמרו חכמים כי הוא
ממונה על העפר הדבוק מתחת כסא הכבוד הנקרא חומר ראשון וכשנעלה עוד למעלה
נאמר כי אלו ארבעה מחנות שכינה נשפעין מן הארבעה מדות שזכרנו. מיכאל מן
החסד. גבריאל מן הגבורה. אוריאל מן התפארת. רפאל מן השכינה. והכתוב רמזם
בפירוש כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו (איוב כח' א') כמו שפירש הרב
הגדול בפירוש איוב. והחכם רבי עזרא בפירוש שיר השירים. ומה שעלה בידינו כי
מחנה יהודה ויסוד הרוח ומחנה אוריאל וחיה ששמה אדם הם במזרח ומתאחדין במדת
התפארת הנקראת מזרח. דגל מחנה ראובן ויסוד המים ומחנה מיכאל וחיה ששמה
אריה כלם בדרום ומתאחדים במדת החסד הנקראת ימין. דגל מחנה דן ויסוד האש
ומחנה גבריאל וחיה ששמה שור כולן בצפון ומתאחדין במדת הגבורה. דגל מחנה
אפרים ויסוד העפר ומחנה רפאל וחיה ששמה נשר כולן במערב ומתאחדין במלכות.
ועל כן דגל מחנה אפרים היה הפחות שבכולן כי הוא סוד הדל"ת רבתי שבאחד והנה
לך טעם מפני מה יהודה במזרח כי הוא היה בעל תשובה כידוע בדברי רז"ל וידוע
כי התשובה משכנה במזרח שנאמר השמים כסאי (ישעיה סו' א') כי הם דברי התשובה
שקדמה לעולם. ראובן בדרום כי היה איש החסד שפתח בהצלת אחיו שנאמר וישמע
ראובן ויצלהו מידם. אפרים במערב כי השכינה במערב וכתיב בך יברך ישראל וכבר
פירשתי. דן בצפון שנאמר יהי דן נחש עלי דרך וכתיב מצפון תפתח הרעה (ירמיה
א' יד') זהו טעם הנראה לי:
ספר
הזוהר [במדבר ק"כ א'] דגל מחנה אפרים ימה ואיהו בין
צפון
לדרום. <תרגום - דגל מחנה אפרים ימה והוא בין צפון
לדרום>. דרום
ראובן מסיטרא חד דכתיב דגל מחנה ראובן תימנה. <דרום הוא
ראובן מצד אחד
שכתוב "דגל מחנה ראובן תימנה">. צפון דן מסיטרא אחרא
דכתיב דגל מחנה
דן צפונה. <צפון הוא דן מצד האחר שכתוב "דגל מחנה דן
צפונה">.
אפרים בין דא לדא אישתכח מערב דאיהו אפרים
בין צפון לדרום כולא כגוונא דלעילא. <אפרים הוא בין זה
לזה נמצא המערב
שהוא אפרים שהוא בין צפון לדרום הכל כעין שלמעלה>. אמנם
הרב הגדול ז"ל
כתב והנה הפאות תחלתן מן המזרח כמהלך השמש ואחריו הדרום ואחריו המערב
ואחריו הצפון. ושמו דגל יהודה במזרח שהוא נודע בראשונה שהוא הנגיד כמו
שצוה השי"ת (שופטים א' ב') יהודה יעלה בתחלה וראובן בדרום לכבוד הבכורה.
והנה שני הדגלים היו ללאה עם בכור שפחתה הנולד על ברכיה ודגל אחד לבני רחל
במערב ודגל בני הלחינות בצפון אחרונים. ועוד ראיתי במדרש שכשם שברא הקב"ה
את העולם כך טיכס לכסאו ד' חיות ולמעלה מכולן כסא הכבוד וכנגדן סידר הקב"ה
הדגלים למשה אמר מזרח שממנו אור יוצא לעולם יהא כנגדו יהודה שהוא בעל
מלוכה ועליו יששכר שהוא בעל תורה ועליו מטה זבולון שהוא בעל עושר כמה דאת
אמר זבולון לחוף ימים ישכון וגו' ראשונה יסעו. דרום טללי ברכה וגשמי ברכה
יוצאים ממנו לעולם יהא כנגדו ראובן שהוא בעל תשובה והתשובה מדה טובה
ורחמיו של הקב"ה באין לעולם בשעה שעושין תשובה ועליו גד שהוא בעל גבורה
ראובן בתשובה וגד בגבורה שמעון באמצע לכפר עליו ושניים יסעו פירוש התשובה
היא שנייה לתורה. מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וכנגדו אפרים
ובנימין ומנשה ושכינה לעולם במערב בגבול בנימין שנאמר ולבנימין אמר ידיד
י"י ישכון לבטח עליו (דברים לג' יב') ושלישים יסעו (במדבר ב' כד') נאה
לתורה ולתשובה גבורה כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו. צפון משם חשך
יוצא לעולם וכנגדו שבט דן למה שהחשיך העולם בעבודה זרה שעשה ירבעם שנאמר
ואת האחד נתן בדן (מלכים א' יב' כט') ועליו מטה אשר להאיר החשך שנאמר
וטובל בשמן רגלו. ועליו נפתלי שהוא בעל ברכה לאחרונה יסעו שכל מי שעובד
עבודה זרה הולך לאחור ולא לפנים. ועוד דורשים כבר ארבע מחנות מלאכים וכו'
עכ"ל שם במדרש שהיה הכל בחכמה וכבוד וגדולה לישראל ולכך יזכיר הכל בפרט:
ספר
הזוהר [במדבר קי"ח ב'] איש על דגלו באותות. <תרגום
- "איש
על דגלו באותות">. אילין ארבע משיריין דכנסת ישראל. <אלו
הם ארבע
מחנות של כנסת ישראל>. באינון תריסר שבטים לתתא כולא
כגוונא דלעילא.
<באלה י"ב שבטים למטה הכל כעין שלמעלה>.
כתיב ששם עלו שבטים שבטי
יה אינון תריסר תחומין דלתתא. <כתוב "ששם עלו שבטים שבטי
יה" אלו הם
י"ב גבולין שלמטה>. שבטי י"ה הא אוקמוה בגין די"ה עדות
לישראל.
<"שבטי י"ה" העמידוהו בשביל שי"ה עדות לישראל>.
ועל דא הראובני
השמעוני י"ה בכל חד וחד. <ועל כן כתוב "הראובני"
"השמעוני" בתוספת י"ה
בכל אחד ואחד>. אבל ודאי הכי הוא. <אבל
ודאי כך הוא>. דהא
אילנא עילאה קדישא בהו איתחם בתחומיה כתיב ודמות פניהם פני אדם. <כי
האילן העליון הקדוש בהם נתחם בתחומם שכתוב "ודמות פניהם פני אדם">.
דיוקנא דאדם אתכליל בכולהו ואפין הוו לד' סטרין דעלמא. <דמות
אדם
כלולה בכולם ופנים היו לד' רוחות העולם>. ומתפרשן
בדיוקניהון וכולהו
כלילן ביה באדם. <ונבדלים בצורתם וכולם כלולות בו
באדם>. מיכאל
בימינא גבריאל בשמאלא אוריאל לקדמייהו רפאל לבתרייהו שכינתא עלייהו.
<מיכאל בימין גבריאל בשמאל אוריאל לפניהם רפאל לאחוריהם
השכינה
מעליהם>. תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. <שנים
מכאן ושנים
מכאן והיא באמצע>. כגוונא דא בארעא לתתא תרין מכאן ותרין
מכאן והיא
בינייהו. <כעין זה בארץ שלמטה שנים מכאן ושנים מכאן והיא
באמצע>.
כיון דנטלין תרין דגלין מה כתיב ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות.
<כיון שנסעו ב' דגלים מה כתוב "ונסע אהל נועד מחנה הלוים
בתוך
המחנות">. ולבתר אינון תרין אחרנין ארבע משריין אינון
לארבע סיטרי
עלמא ואשתכח תריסר. <ולאחר מכן אלו שני האחרים (אפרים
ודן) שהם ד'
מחנות לד' רוחות העולם ונמצאים י"ב>. אוף הכי לתתא
כגוונא דלעילא.
<כן גם למטה כעין למעלה>. ונסע בראשונה
דגל מחנה יהודה לקבל
משרייא דאוריאל. <"ונסע בראשונה דגל מחנה יהודה" שהוא
כנגד מחנה
אוריאל>. מחנה ראובן לקבל משרייא דמיכאל. <מחנה
ראובן לנגד מחנה
של מיכאל>. דא לדרום ודא למזרח. <ראובן
לדרום ויהודה למזרח>.
מזבח הכי נמי דרומית מזרחית. <וההזאה שעל המזבח היתה גם
כך דרומית
מזרחית תחילה>. מחנה דן לצפון מחנה אפרים ימה. <מחנה
דן לצפון
מחנה אפרים ימה>. מחנה דן לקבל משרייא דגבריאל מחנה
אפרים מערב לקבל
משרייא דרפאל. <מחנה דן לנגד מחנה של גבריאל מחנה אפרים
למערב לנגד
מחנה של רפאל>. מזבח הכי נמי צפונית מערבית. <ובמזבח
גם כן צפונית
מערבית>. כולא אחיד דא בדא עד דסלקא כולא ומתאחד בשמא
קדישא דהוא
שירותא דכולא. <הכל אחוז זה בזה עד שהכל עולה ומתאחד בשם
הקדוש שהוא
תחילת הכל>. עילאה דכולא קדישא דכולא כולא אתכליל ביה. <עליון
על
הכל קדושת הכל
שהכל נכלל בו>. י' מזרח הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט
ואפיק לדרום.
<י' דהוי"ה דז"א היא מזרח והיא התחלת האור הולך ומשוטט
ומוציא
הדרום>. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. <ודרום
יוצא ותלוי
בתחילת המזרח>. ה' דרום מינה נפיק דרום דעייל. <ה'
היא דרום ממנה
יוצא הדרום של מעלה>. י' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. <י'
נכנסת
בתחילת המזרח ומוציאה את החסד>. ומן ה' תליא דרום וצפון
וההוא
דבינייהו. <ומן ה' תלוים דרום וצפון ואותו
שביניהם>. י' מזרח ה'
דרום וצפון תלייא ביה. <י' מזרח ה' דרום וצפון תלוים
בו>. ו'
באמצעיתא ודא הוא בן דכר. <ו' באמצע וזה הוא בן
זכר>. בגיני כך
איהו בין צפון לדרום. <ומשום כך הוא בין דרום
לצפון>. ועל דא
תנינן מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין להו בנים זכרים. <ועל
כן
למדנו מי שנותן מיטתו בין צפון לדרום יהיו לו בנים זכרים>.
דהא בן דכר
איהו בין צפון לדרום. <כי בן זכר הזה שהוא תפארת הוא בין
צפון
לדרום>. ה' עילאה בין צפון לדרום תלייא ובן דכר בינייהו
ברזא דא.
<ה' עליונה בין צפון לדרום תלויה ובן הזכר ביניהם בסוד
זה>. ה'
בתראה במערב ועל דא דרום אחיד במזרח דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה.
<ה' אחרונה היא במערב ועל כן דרום נאחז במזרח שהוא התחלת
השמש ותלוי
בו>. ועל דא תניין מסיטרא דאבא אחיד ותליא חסד עילאה. <ועל
כן
למדנו מצד אבא שהוא י' נאחז ותלוי חסד עליון>. מסיטרא
דאמא תליא
גבורה. <מצד אמא שהיא ה' תלויה גבורה>.
כגוונא דא אחיד כלא דא
בדא. <כעין זה נאחז הכל זה בזה>. זויין
דמזבח ה"נ איסתחרן.
<הקרנות של המזבח מסובבים גם כן כך>.
לקרן דרומית מזרחית דדרום
תוקפיה במזרח דאיהו שירותא דשמשא. <ובא לו לקרן דרומית
מזרחית כי
הדרום חיזוקו הוא מזרח שהוא תחלת השמש>. ותוקפא דשמשא לא
תלייא אלא
בשירותא. <וכחו של השמש אינו תלוי אלא בתחילתו>.
מזרחית צפונית.
<אחר כך בא לקרן מזרחית צפונית>. כיון
דדרום נטיל תוקפיה במזרח
איהו אנהיר לצפון. <כי אחר שהדרום קבל חזקתו של המזרח
האיר
לצפון>. וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. <והצפון
נכלל בדרום כי השמאל נכלל בימין>. צפונית מערבית. <ואחר
כך בא לו
לקרן צפונית מערבית>. דהא מערב דאיהי ה' בתראה נטלא
מצפון. <כי
המערב שהוא ה' אחרונה נוטל מצפון>. ועל דא צפון אזיל
למערב. <ועל
כן הצפון הולך למערב>. מערבית דרומית. <ואחר
כך בא לו לקרן מערבית
דרומית>. היא אזלא לאתאחדא בדרום כמה דדרום תלייא ??מזרח.
<שהיא
הולכת להתחבר בדרום כמו שהדרום תלוי במזרח>. ותוקפיה
נטיל בשירותא.
<ועל כן החיזוק שלו נוטל תחילה>. ה"נ
מערב אזלא לאתחבקא בדרום.
<גם כן המערב כך הוא הולך להתחבק בדרום>.
הה"ד וימינו תחבקני
וימינו דא דרום. <זה שכתוב "וימינו תחבקני" וימין זה
דרום>. בגיני
כך ינקא בתרי סטרי מצפון ומדרום. <משום זה היא יונקת מב'
הצדדים מצפון
ומדרום>. הדא הוא דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני
שמאלו דא הוא
צפון וימינו תחבקני דא הוא דרום. <זה שכתוב "שמאלו תחת
לראשי וימינו
תחבקני" שמאלו זה צפון וימינו זה דרום>. הנה שביארנו סוד
הד' דגלים
כולם אמנם היות לכל דגל ג' שבטים לרמוז לשלשה אבות העליונים ובין כולם הם
שנים עשר רמז לשנים עשר גבולי אלכסונין. גם מסוד שבעים נפש פירשתי במקומו.
ובפרקי ר' אליעזר הגדול ז"ל ד' כחות של מלאכי השרת מקלסין לפני הקב"ה מחנה
הראשון של מיכאל על ימינו מחנה שנייה של גבריאל על שמאלו. מחנה ג' של
אוריאל מלפניו מחנה רביעית של רפאל לאחוריו ושכינתו של הקב"ה באמצע והוא
יושב על כסא רם ונשא וכסאו גבוה ותלוי למעלה למעלה באויר ומראית כבודו
כעין החשמלה ועטרה נתון על ראשו וכתר שם המפורש על מצחו חציו אש וחציו ברד
מימינו חיים ומשמאלו מות ושבט של אש נתון בידו ופרוכת פרוסה לפניו שבעה
מלאכים שנבראו תחלה משרתים לפניו לפנים מן הפרוכת. והבן אמרו כעין החשמלה
ולא כעין החשמל כי הרמז למראית כבודו היא מדת הדין של מטה. ואמר מימינו
חיים ומשמאלו מות הרמז לזרועות עולם זהו חציו אש וחציו ברד רמז למים מרוח
ואש ממים:
וטעם
הבכור נדב ואביהוא לא ידעתי לפי הפשט למה מנאן אחרי מותן וכן בירידת
יעקב אבינו במצרים הזכיר בהן ער ואונן עם שמות החיים הבאים מצרים ובדברי
הימים מנאן במספר אמר בני יהודה ער ואונן ושלה שלושה נולד לו מבת שוע
הכנענית ותמר כלתו ילדה לו פרץ ואת זרח כל בני יהודה חמשה (ד"ה א' ב' ג')
ולפי מה שרמזתי בסוד העבור יתיישב הכל וזה טעם אמרו הנה וימת נדב ואביהוא
וגו' ובנים לא היו להם בסוד הייבום:
ונתתה
את הלוים לאהרן ולבניו וגו'. הלוים הם נתונים לכהנים כאשה הנתונה
לבעלה ומטעם זה הכהן נוטל ידיו מן הלוי בעלייתו לדוכן כמו
שנבאר במקומו בגזירת האל. וזה טעם הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן
הכהן ושרתו אותו. וטעם ושמרו את כלי אהל מועד כטעם סביב לאהל מועד יחנו.
כי השכינה מוקפת מהם כטעם ששים גבורים סביב לה (שה"ש ג' ז') עשרה בכל קצה
מו' קצוות וכשתשים עוד י' נגד הקו האמצעי יהיו ע' והן ע' המלאכים המקיפים
את כסא הכבוד הממונים על שבעים אומות וכבר רמזנו זה. ואמר גבורים כי
יניקתם מן הגבורה זהו כלם אחוזי חרב וגו' (שם):
ואני
הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור וגו'. כי לי כי בכור
ביום הכותי וגו'. לפי שמכת בכורות היתה ע"י מדת הדין כאשר בארנו על כן בחר
לחלקה הבכורות כמו שרמזנו במקומו. ובכורי ישראל שניצולו הוצרכו לתת כפרם
אליה. והנה לוים שהיו מכחה וחלופיה נכנסו תחתיהן. והיו פקודי הלוים שנים
ועשרים אלף לכבוד כ"ב אותיות שבתורה וכתיב במניינם ויהיו אלה בני לוי
בשמותם הבן מלת אלה כי כבר פירשתי ועל כן הזכירם במניינם בני לוי ומספר
ישראל והלוים היו בין כלם שש מאות ועשרים וחמשה אלף רומז לסוד גדול כי השש
מאות ועשרים רומזים למנין כתר אותיות שבעשרת הדברות והה' ירמזו לחמשה
חומשי תורה הכוללת הכל. גם פסוק ה' מלך ה' מלך וגו' עולה כולו בגימטריא
כתר ובהיות ימלוך מלא בוא"ו והרמז לספירה הראשונה הנקראת כך וכבר רמזתי
זה. והטעם שבני קהת נמנו מבן שלשים ועד בן חמשים פירשתי בפרשת ואתה תצוה
כי אינן ראויין לעבודה רק בעוד שהכח והאש גובר עליהם. ואמרו רז"ל במה
דברים אמורים שנפסלין בשנים באהל מועד שבמדבר אבל בשילה ובבית עולמים אינן
נפסלין אלא בקול והטעם כי במדבר שם כחה של מדת הדין כמו שרמזתי בענין
העגל. ומכאן סוד שנצטוו הכהנים שלא להתערב בעבודת הלוים והלוים בעבודת
הכהנים כי מדותיהן חלוקין דוגמא לדבר אמרו רז"ל בירושלמי דשבת והקימות את
המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים אלא איזה קרש שזכה לינתן בצפון ינתן
בצפון בדרום בדרום. וטעם וזאת עבודת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים כבר
פירשתי מלת זאת והיא עבודת בני קהת שנאמר ומשמרתם הארון והשלחן:
ובא
אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו וגו'. וכסו בה את ארון העדות ונתנו
וגו' ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת וגו' ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד
ארגמן. דע כי יש סוד גדול בכסוי הארון והשלחן והמזבח למה נשתנו זה מזה
והסוד הוא כי כל אחד כסויו הראוי לו כמו שנבאר. הארון הוא רמז למדת הדין
של מטה ובהיותה כלולה מתורה שבכתב כדרך כי שמי בקרבו מטעם זה היה כסויו
בבגד תכלת מלמעלה המורה על היותה כלולה גם כסוי התחתון היה פרוכת המסך
וכבר פירשתי בפסוק והבדילה הפרוכת לכם כי הפרוכת הוא רומז למכריע ראשון
והרמז על היותה כלולה גם כן אמנם יש מפרשים כי הפרוכת גם כן רמז אל השכינה
ועל כן הוא חסר ו' והנה כסוי בארון היה בדומה לו. כי גם כסוי עור תחש רמז
למדת הדין אמנם לא היה נראה הכסוי הזה רק כסוי התכלת לרמוז על היותה
כלולה. גם כסוי השלחן היה בדומה לו. ואף כי השלחן גם כן רמז למדת הדין כמו
שרמזנו. יבדל עניינו מן הארון בדבר זה כי הארון רומז בהיותה כלולה מהתורה
שבכתב אשר בתוכה והשלחן בהיותה דנה בפני עצמה והלחם אשר עליו רמז ליסוד
עולם ולחבר שניהם היה כסויו בתחלה מבגד תכלת כי כן הדין להיותה כלולה בעוד
הלחם והכלים עליו ולהפסיק ביניהם לכלים הנתנים עליו וזה הבגד היה על השלחן
והלחם קודם נתינת הכלים עליו להיותה כלולה ואחרי שנתנו שם הכלים נתנו עליו
בגד תולעת שני שהוא מראה אדום רמז אל היותה דנה בפני עצמה ואין לחוש אחרי
שכבר נכללה בבגד הראשון שהוא כליל תכלת. והנך רואה כי בארון היה כסוי עור
התחש קודם לכסוי התכלת ובשלחן היה הפך כי קודם היה בו כסוי התכלת ואחריו
כסוי התחש וכל זה תוכל להבין ממה שכתבנו. אמנם כסוי מזבח העולה היה בגד
ארגמן האדום יותר מכלם רומז לפחד יצחק כי שם יזרוק כופר נפשם ושם האש
הגדולה אוכלת הקרבנות. הנה נתבאר מדברינו כי בהיות מדת הדין כלולה כמו
הארון היה כסויה תכלת ובהיותה דנה בפני עצמה כמו השלחן היה כסוייה בתולעת
שני האדום יותר. מזבח העולה הרומז לפחד יצחק היה כסויו בארגמן האדום מכלם.
אמנם כסוי המנורה וכליה היה מבגד תכלת על היותה כוללת הכל:
ולא
יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. כתב הרב הגדול ז"ל על דרך האמת טעם
הכתוב כי בעבור היות כבוד יושב הכרובים הוזהרו הלוים שלא יהרסו אל יי'
לראות עד שיורידו הכהנים את הפרוכת כי אז יתעלה הכבוד בחביון עוזו וישוב
אל מקומו הראשון בקדש הקדשים ויהיה כבלע את וגו' כפשוטו והמשכיל יבין. עד
כאן דבריו ז"ל:
והנני
מבאר לך כוונתו דע שבהיות כלי המשכן סדורין כסדרן השכינה שורה
בכרובים שהיו במשכן ואם יראום הלוים היו מכוונים בדעתם למעלה כנגד בית
המקדש זה כנגד זה ושמא היו טועים ואפילו יכוונו כראוי לא היה דרך כבוד של
מעלה לראות במכוון לו ולכך הזהירם שלא יבואו לראות פן ימותו ותפגעם הרעה.
אבל אחר שהכהנים מורידין הפרכת והכלים גם כן מבליעין אז הכבוד מתעלה בשם
הגדול בחביון עוזו
ויבאו הלוים בקדש. והנה זה דומה לכתוב פן יהרסו וכבר ידעת שם הקדש
והודעתיך כי כאשר עושים למטה כך נעשה למעלה. ויהיה כבלע כפשטו כלומר שמניח
כל כלי כדרכו ואז הקודש כבלע בשם הגדול. והרב רבי אלעזר ז"ל כתב אין כבוד
לראות את המלך ערום: