פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת בהר וידבר יי' אל משה בהר סיני לאמר. דבר
אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ
שבת ליי'. כתב הרב הגדול ז"ל וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו
בלשון שאשמיעך ואם תזכה תתבונן. כבר כתבתי בסדר בראשית כי ששת ימי בראשית
הם ימות עולם ויום שביעי שבת ליי' כי בו יהיה שבת ליי' כמו ששנינו במזמור
שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכלו שבת שהוא מנוחה לחיי העולמים
והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאה כל
ימי עולם ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל שאר חייבי לאוין וחייב גלות
עליה כמו שהחמיר בעריות שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה ותירץ את שבתותיה
וכן שנינו גלות בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל השמטת הארץ שכל
הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא. וכן החמיר הנביא וגזר גלות
על שלוח עבדים בשנה השביעית שנאמר אנכי כרתי ברית את אבותיכם וגו' (ירמיה
לד' יג'). כי גם בעבד שביעית ויובל. והיובל ידוע עוד מבראשית עד ויכלו כי
ישובו ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו. כי הוא מוסד המאמין יחיש
וזהו שנאמר ושבתה הארץ (ויקרא כה' ב') וקראתם דרור בארץ (שם י') כי היא
ארץ החיים הנרמזת בפסוק הראשון שנאמר בה והארץ אזכור וכבר זכרתי זה פעמים.
ושמא לזה רמזו רז"ל במדרש חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן נמסרו למשה
חוץ מאחת שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח' ו') כי כל שמיטה בית אחת
והנה הודיעהו ההוייה מתחלה ועד סוף חוץ מן היובל קדש עכ"ד ז"ל. וגם החכם
רבי עזרא ז"ל כתב השביעית היא כנגד האלף השביעי הנקרא יום שבת כמו שאמרו
רז"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב יי' לבדו ביום ההוא
(ישעיה ב' יז') תניינא כוותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע
שנים כך העולם משמט אלף אחד לשבעת אלפים שנאמר ונשגב יי' לבדו ביום ההוא
ואמר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב' א') ואמר כי אלף שנים בעיניך כיום
אתמול כי יעבור (תהלים צ' ד') עכ"ד ז"ל. ומה שאמר איכא דאמרי תרי חרוב
שנאמר יחיינו מיומים וגו' (הושע ו' ב') יש לפרש בשנת מ"ט ושנת חמשים הבאה
אחריה שהוא היובל הגדול:
וגם
רבינו סעדיה גאון ז"ל כתב השמים והארץ הם מוגבלים ונקצבים וכשם שהם
נקצבים ונחקרים כך יכולתם וכחם ופעולתם נקצבים ונחקרים וכיון שמגעת יכלתם
עד קצה מעשיה ואחרית פעולתיה כבר בטלה וחלפה וכיון שבטלה ואבדה וחלפה כבר
אבד הגושם ובטל הגולם וחזר להעדרתו ואפיסתו כמו שהיה מקודם היותו עכ"ד
ז"ל. והנה כמו שבאה לנו המצוה בימים שהם שבעה ימי בראשית כן באה לנו בשנים
שיומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר כי אלף
וגו' (תהלים צ' ד') ועל כן נאמר בשנים גם כן שבת ליי' ואמרו רז"ל כשם
שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית שבת ליי' כי הוא יום שבת ומנוחה לחי
העולמים עליו רמז הכתוב והיה יום אחד הוא יודע ליי' לא יום ולא לילה
(זכריה יד' ז') ואמרו רז"ל זה יום שביעי לעולם. והטעם כי בכל מעשה בראשית
נאמר בכל יום ויום ויהי ערב ויהי בקר אך בשבת לא נאמר בו ערב ובקר והנה
באותו המדרגה הנקראת שבת תלקט הנפשות והתענוגים מלמעלה אשר לא לקטה בזמן
הגלות כי אין איש שם על לב (ירמיה יב' יא') וזה יהיה אחר שיכלו הנפשות
באלף הששי תשובנה הנשמות על חיק כל אחת ואחת. ועוד אמרו רז"ל שאל ר' שמעון
התימני את ר' זירא שמעתי עליך שאתה בקי בחדרי תורה ושאלה אחת אני שואל לך
אמר לו כמה שני עולם אמר לו ששת אלפים אמר לו מנין לך אמר לו מפי האותיות
א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' הרי חמשים וחמש כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' צ' ק'
ר' ש' ת' הרי אלף ות"ק חסר חמשה חזור לך לאותיות הפשוטות מנצפ"ך הרי שלשה
אלפים ות"ק נמצא חשבון כל האותיות חמשת אלפים חסר חמש חזור לא' שהיא ראש
לאותיות עדיין חסרים חמשה אלא כיון דכתיב כי ביה יי' צור עולמים (ישעיה
כוק ד') וכתיב בהבראם בה' בראם הרי ו' אלפים שנה והשביעי שבת יום דין
הגדול וכן תיבות שבבראשית הם ו' חוץ מן השם כנגד ששה אלפים שנה נשתתף שמו
של הקב"ה להשלים עמידת עולמו ששה אלפים שנה שיעמוד העולם והשם השביעי כנגד
יום הדין שיהא הקב"ה דן את העולם ויעמוד חרב אלף שנה. אמר לו הרי מן
האותיות יש לך ממקום אחר אמר לו הן משמות שבעה רקיעים ושמות שבעה ארצות
שהם נכנסין בחשבון זה שמי"ם רקי"ע שחקי"ם זבו"ל מעו"ן מכו"ן ערבו"ת חשוב
לך אותיות של ארצות אר"ץ ארק"א גי"א יבש"ה חרב"ה תב"ל חל"ד והחושב יכלול
חשבון אותיות הרקיעים עם חשבון אותיות הארצות והם שבעה אלפים וע"ו הוצא
מהן ששה אלפים לעולם ואלף ליום דין הגדול שהוא שבת נשתיירו ע"ו הוסף עליהן
ה' משמו שנשתתף עם עולמו שנאמר כי ביה יי' צור עולמים הרי פ"א ומה טיבן של
פ"א הללו שהותירו מלמד שנשתתף שמו וכסאו של הקב"ה עמהן לקיים עולם שכן כסא
עולה פ"א ואלמלא כך לא היה עולם מתקיים:
תאנא
דבי אליהו שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב יי' לבדו
ביום ההוא (ישעיה ב' יז') מאי טעמא גמר לה מבריאת עולם מה בבריאת עולם ששת
ימים פעל הקב"ה ובשביעי נח כך באלפי העולם יום לאלף שיומו של הקב"ה אלף
שנים. וכן אתה מוצא לפי ענין יום ויום אירע באלפי עולם. ושים לבך על אמרו
וחד חרוב לא אמר שאחרי כן חרוב רמז כי לא יהיה חרוב רק אלף אחד כנגד השבת.
וכן יורה עוד מאמרם אותן אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש עולמו ואחר כן יחזור
כבראשונה עד שבע שמיטות שהם עד היובל קדש. אמנם בכל אחת מהשמשות תהיה
תוספות טובה מאשר לפניה כמו שרמזתי למעלה:
ובפירקי
ר' אליעזר הגדול ז"ל [פרק נ"א] רבן גמליאל אומר כשם
שראשי
חדשים מתחדשים ומתקדשים בעולם הזה כך יהיו ישראל מתחדשים ומתקדשים לעולם
הבא שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וחכמים אומרים
שמים וארץ עתידין להתחדש ומה כתיב עליהן ונגולו כספר השמים (ישעיה לד' ד')
כאדם שהוא קורא בספר תורה וגולל אותו וחוזר ופותח וקורא וגולל אותו כך
עתיד הקב"ה גולל אותו וחוזר ומחדש אותו למקומו שנאמר ונגולו כספר השמים.
והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא' ו') כאדם שהוא פושט טליתו והוא מקפל אותו
וחוזר ופותח ולובש ומקפל אותו כך עתיד הקדוש ב"ה לקפל את הארץ וחוזר ופותח
ומחדש אותו למקומה כבגד שנאמר והארץ כבגד תבלה זהו שנאמר כלבוש תחליפם
ויחלופו (תהלים קב' כז'). ובברכות פרק אין עומדין אשר נשבעת להם בך מאי בך
אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אלמלא נשבעת להם לישראל
בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלין כך שבועתך בטלה עכשיו שנשבעת
להם בשמך הגדול כשם ששמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתך
קיימת לעולם ולעולמי עולמים. ובמדרש משלי בני אם ערבת לרעיך (משלי ו' א')
אלו הן ישראל שבשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקב"ה אם נותן אני לכם
תורה אתם מקיימים אותה אמרו לו הין אמר להם הקב"ה ערבים אני מבקש מכם אמרו
לפניו נתן לך שמים וארץ אמר להם דבר מתבטל איני מבקש מכם למה שהן עתידים
ליבטל. אמר להם יש לי ערבים טובים בניכם שאם אתם מקיימין דברי תורה אני
מקיים אותם בידכם ואם לאו אני גוזלם מכם שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך
גם אני (הושע ד' ו'). הרי לך ראיות ברורות מדברי רז"ל גם הכתובים מורים כן
בלא ספק כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא' ו') וכתיב אני
ראשון ואני אחרון (ישעיה מד' ו') ואם היה העולם מתקיים בלתי תכלה לא היה
הוא יתברך אחרון כמו שלא היה נקרא ראשון אם היה ראשון אחר. וכתיב המה
יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו וגו' (תהלים קב' כז'). ואשר יביאו ראיה
ממה שכתוב והארץ לעולם עומדת (קהלת א' ד') וכן ויעמידם לעד לעולם (תהלים
קמח' ו') ידוע הוא כי
מלת לעולם פעמים נאמרת על זמן קצוב כמו ועבדו לעולם רוצה לומר לעולם של
יובל ופעמים נאמרת על אורך ימים בלי ידיעת קצבה אבל יש להם קצבה וסוף כמו
יחי המלך דוד לעולם (מלכים א' א' לא'). ופעמים היא נאמרת על זמן שאין לו
תכלית ואחרית כמו י"י ימלוך לעולם ועד. ומה שהוקשה להרמב"ם ז"ל יסד ארץ על
מכוניה בל תמוט עולם ועד (תהלים קד' ה') גם אמרו רז"ל כל מקום שנאמר נצח
סלה ועד אין לו הפסק יש לפרש כי בל תמוט מוסב על הבורא יתברך או יש לפרש
אין לו הפסק כל זמן קיום העולם אף כי לפי דעת רז"ל לא נגמר עולם ועד על
אורך הזמן רק עולם ועד הוא שם לכסאו של הקב"ה הנקרא כן שנאמר כסאך אלהים
עולם ועד (תהלים מה' ז') וכן אמר בספר המרכבה כסאו של הקב"ה נקרא עולם ועד
שנאמר כסאך אלהים עולם ועד. ולפי כוונתם יהיה פירוש הפסוק יסד הקב"ה ארץ
על מכוניה בעבור שהכסא שנקרא עולם ועד לא יתמוטט כביכול לא נברא כסא הכבוד
אלא בשביל הצדיקים שנאמר וכסא כבוד ינחילם (שמואל א' ב' ח'):
ובספר
הבהיר אמר רבי ינאי הארץ נבראת קודם השמים שנאמר ארץ ושמים אמר לו
והא כתיב את השמים ואת הארץ אמר להם משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו חפץ
נאה ולא היה שלם ולא קרא עליו שם אמר אשלימנו ואתקן כנו וחבורו ואז אקרא
לו שם הה"ד לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים (תהלים קב' כו') ואומר עוטה
אור כשלמה נוטה שמים כיריעה (תהלים קד' ב') ואומר המקרה במים עליותיו וגו'
(שם ג') ואומר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט (שם ד') ואחר כן יסד ארץ
על מכוניה (שם ה') ומה שמה ועד מכונה עולם והיינו עולם ועד. על כן קרא
לארץ העליונה ועד כי שם מתועד הכל מלשון ונועדתי לך שם על כן אין להאמין
שיתקיים העולם כקיום הממציאו חלילה רק הכל היה מן הסבה הראשונה והכל שב אל
הסבה הראשונה ואין ספק עוד כי אחר שתשוב אל יסודה תחזור ותתחדש זהו כי הוא
על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה (תהלים כד' ב') יסדה ר"ל בעת הבריאה. ועל
נהרות יכוננה ר"ל אחר האלף חרוב ולפי דברי הרב ז"ל שאמר כי הארץ הזאת היא
ארץ החיים ירמוז עוד סוד נפלא שיחזרו ההויות לתשובה והמשכיל יבין. זהו
ושבתה הארץ כי ימנעו ההויות מלפעול. וזהו מאמרם ז"ל בפסוק כי גרים ותושבים
אתם עמדי דיו לעבד להיות כרבו. ועוד אמרו מבואר בפסוק שובה ישראל (הושע
יד' ב') מצינו שאין בו סרחון אמר הריני שב משל למה הדבר דומה לבן מלכים
שהיה חולה אמר הרופא יאכל מן חפץ זה והוא מתרפא והיה ירא הבן לאכול ממנו
אמר לו אביו תדע שאינו מזיקך הרי אני אוכל ממנו כך אמר הקב"ה לישראל אם
אתם מתביישים לעשות תשובה הרי אני שב ראשון שנאמר הנני שב שבות אהלי יעקוב
(ירמיה ל' חי'):
וספרת
לך שבע שבתות שנים וגו'. וקדשתם את שנת החמשים שנה וגו'. יובל היא
שנת החמשים שנה וגו'. בשנת היובל הזאת וגו'. שבע שבתות שנים הם שבע שמיטות
רמז כי יחדש הקב"ה עולמו שבעה פעמים בכל שמיטה פעם אחת ובכל אחת מהן תהיה
תוספת טובה והשפעת ברכה משלפניה כי בהתעלות יום השביעי ישאר חרוב מהנשמות
כי יחזיר אותן ואחרי כן יהיה עולם חדש להשפיע נשמות חדשות בלא יצר הרע
ובלא זוהמא וטומאה ושנת מ"ט עצמה היא שמטה ואחריה היובל בשנת החמשים ולשון
יובל מלשון ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז' ח') וכן אמרו בספר הזוהר (אדרא
רבא ר"צ ב') מאי יובל כמה דאת אמר ועל יובל ישלח שרשיו משום ההוא נהר דאתי
נגיד ונפיק ולא פסיק והרמז בו לתשובה כי שם ישוב הכל ותפסק ההשפעה ויחזור
הכל כתחלתו ויהי זה בשנת חמשים אלף זהו שנאמר בשנת היובל ישוב השדה וגו'.
ומענין נפשות הצדיקים והשארותן כבר האריך בו הרב הגדול ז"ל וכוונתו היא כי
אע"פ שנאמין בחורבן העולם כמו שכתבנו יתקיימו נפשות הצדיקים ברצון הבורא
יתעלה כי כמו שיאמינו הפילוסופים בעיונם קיום הכללים לעד אין אצלם חזרת
עולם לתהו ובהו אף כי יש לו תחלה מפני כי כל הנברא ברצון הבורא יתעלה
קיומו ברצונו כן אנחנו יכולים להאמין בקבלתינו קיום הפרט כי כמו שיום רצון
כללי כן יש רצון פרטי ולזה רמז הכתוב באמרו ואת אחרונים אני הוא (ישעיה
מא' ד'). ואולי תשאל מה הבדל יש בין השמטה ויובל דע כי יש בזה שתי תשובות
יש אומרים כי מה שאמרו רבותינו ז"ל וחד חרוב אינו רוצה לומר שיחזור לתהו
ובהו כבשנת היובל אלא פירוש חרוב מאין אדם ובהמה ובעלי חיים והדברים
המורכבים מהארבע יסודות יחזור כל דבר ליסודו. ומלת חרוב רוצה לומר כי תפסק
ההשפעה במורכבים והשמים והארץ נשארו כמו שהם וכן שבעה פעמים עד היובל
שיחזרו לתוהו ובוהו. וזה הדעת עיקר לבעלי הקבלה ואם נרצה לפרש חרוב ממש
יהיה הבדל ביניהם כי אחר השמטה תחזור לחדושה מה שאין כן ביובל והתבונן על
אמרו ביובל ספיחיה ונזיריה ובשמיטה את ספיח קצירך וענבי נזירך רמז כי
בשמטה עדיין הארץ תהיה לנו בהתחדש הבריאה אבל ביובל נאמר ספיחיה כי בשובה
אל היובל היא של עצמה. וכדי לאמת לך הכוונה הזאת אכתוב לך רמז מבואר מדברי
רז"ל:
בספר
הזוהר [אדרא רבא קל"ו א'] בחללא דגולגלתא תלת חללי
אישתכחו
דשרייא בהו
מוחא. <תרגום - בחלל הגולגולת נמצאים שלשה חללים שהמוח
שורה בהם>.
וקרומא דקיק חפי עלייהו. <וקרום דק מכסה עליהם>.
אבל לא קרומא
קשישא סתימאה דעתיק יומין. <אבל לא קרום קשה וסתום כמו
בעתיק
יומין>. ובגין כך האי מוחא איתפשט ונפיק לתלתין ותרין
שבילין.
<ומשום זה מוח זה מתפשט ויוצא לל"ב שבילים>.
הה"ד ונהר יוצא מעדן
וגו'. <זה שכתוב "ונהר יוצא מעדן" וכו'>.
ותאנא בתלת חללין
דגולגלתא מוחא שריא. <ולמדנו בשלשה חללים של הגולגולת
שורה המוח>.
מחללא חד מתבקע חד מבועא לארבע סיטרין. <מחלל אחד מתבקע
מבוע אחד לד'
צדדים>. ונפיק בההוא מוחא דשריא בהאי חללא תלתין ותרין
שבילי רוחין
דחכמתא. <ויוצא ממוח ההוא השורה בחלל הזה ל"ב שבילים של
רוח
החכמה>. מחללא תנינא מתבקע חד מבועא אחרא ומתפתחן חמשין
תרעין.
<מחלל השני מתבקע מבוע אחר ונפתחים חמישים שערים>.
מאילין חמשין
תרעין איתאחדו חמשין יומין דאורייתא. <מאלו חמישים שערים
מתאחדים
חמישים יום של תורה>. חמשין שנין דיובלא. <חמישים
שנים של
יובל>. חמשין אלף דרין דזמין קדוש ברוך הוא לאתבא רוחיה
ליה ולשרייא
ליה. <חמישים אלף דורות שעתיד הקב"ה להשיב רוחו בהם
ולשרות בהם>.
מחללא תליתאה נפיק אלף אלפין אידרין ואכסדרין. <מהחלל
השלישי יוצאים
אלף אלפים חדרים ואכסדראות>. דדעתא שרייא עלייהו ושרי
בהו. <שהדעת
שורה עליהם ודרה בהם>. והאי חללא שרי מדוריה בין האי
חללא להאי חללא.
<וחלל זה משים מדורו בין חלל הימין לחלל השמאל>.
ואתמליין מתרין
סטרין כל אינון אידרין. <וכל אלו החדרים מתמלאים מב'
צדדים>. הה"ד
בדעת חדרים ימלאו. <זה שכתוב "ובדעת חדרים ימלאו" (משלי
כד' ד')>:
וכבר
בארתי לך כמה פעמים כי האדם נבנה בדמות צורה עליונה וחלילה שיהיה שם
גוף וגשם רק הם כחות אלהיות יונקים מעיקר האילן והסתכל במה שכתבתי לך
בפרשת ויחי. ורמז בשלשה חללים לשלשה הויות הנקראים חכמה ובינה ודעת
הכוללים כל הבנין וסדר בחלל הראשון ל"ב נתיבות חכמה ובשנית חמשים שערי
בינה ורמז כי חמשים יום שמפסח ועד עצרת רומזים שם והזכיר חמשים שני היובל
שהשער האחרון נעלם וקדוש שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה ואח"כ אמר חמשין
אלף דרין דזמין קדוש ב"ה לאתבא רוחיה ליה רמז כי בשנת חמשים אלף תפסק
ההשפעה ואמר לאתבא רוחיה ליה כאדם המושך רוחו אליו על כן השלמת התורה
בלמ"ד ותחלתה בב' כי הם ב"ל וב"ל הוא לב ולב הוא רצון כענין שנאמר היש
לבבך עם לבבי ור"ל כי קיום כל דבר הוא בעוד רצון בו כלומר קיום העולם
העליון והתחתון בעוד התפשטות אצילות עילת העילות יתעלה בו כד"א ומשביע לכל
חי רצון כלומר הרצון היא המשביע לכל חי ויהיה בהתהפך הרצון להשיב הדברים
להוייתם כמושך רוחו אליו וזהו מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמה' טז')
כ"ל בגימטריא חמשים ויקרא עולם כל אלף שנים. הנה ביארתי לך סוד השמיטה
והיובל כפי מה שחקרתי ויגעתי ומצאתי לחכמי הקבלה ז"ל אמנם מצאתי לקצת מן
המקובלים האחרונים שהעמיקו בסתרי התורה שאין דעתם מסכמת לגמרי בכל מה
שכתבנו כי יקשה להם להיות ימות המשיח לישראל כל כך זמן מועט פחות מאלף
שנים ומן הדין ימי השלוה יש להיות אלף ידות יותר מימי צרות הגוים שסבלנו
לקדושת השם יתעלה ויתברך ועל כן פירשו כי מה שאמרו רז"ל וחד חרוב אינו ר"ל
שיחרב העולם אלא הענין הוא כי כל עוד שלא נתבערה רוח הטומאה מן העולם
הנשמות היורדין לעולם צריכין למות כדי להתיש כח הטומאה מן העולם ולכלותה
וכל זה היה מפני הגזרה שנגזרה על הטומאה ועל הזוהמא שהטיל נחש בחוה ואם כן
כל הנשמות שנבראו ונטמאו בזוהמא ההיא צריכין למות קודם בא המשיח:
וכבר
ידעת כי המדה הנקראת שבת משם פורחין הנשמות ואם כן הנשמות כלן שהן שם
צריכין להתלבש בזה הגוף ולמות קודם בא המשיח ובביאת המשיח כלו כל הנשמות
משם ואז הוא חרוב מן הנשמות וזהו אמרו וחד חרוב ועל כן צריך היום ההוא
הנקרא שבת להתעלות וללקט רוחות חדשות שאין בהם מזוהמת הנחש המקטרג
ולהורידן בזה העולם וזהו ורוח חדשה אתן בקרבכם (יחזקאל יא' יט') ואז
יתקיים כי הנער בן מאה שנה ימות (ישעיה סד' כ'). עוד ישבו זקנים וזקנות
וגו' (זכריה ח' ד'). וימשך זה הזמן לפי זאת הכוונה ששה אלפים שנה אין שטן
ואין פגע רע והנה באלף השביעי שהזכרנו אין שם תולדות כי כבר כלו הנשמות מן
הגוף עד שתלקט רוחות ונשמות אחרות לתתם לישראל למטה ואזי יהיה עולם חדש
להיות תולדות בעולם בלי טינוף ובלי יצר הרע. והנה לפי זאת הכוונה באלף
הששי יבא מלך המשיח אחר כלות הנשמות מן הגוף ויחיו המתים ובאלף השביעי
תפסק השפעת הנשמות למטה ואין נשמות הרעות בעולם כל האלף ההוא כי תתעלה מדת
השבת לקבל נשמות טהורות חדשות ולאחר קבלתה תשפיעם למטה בטהרה ובקדושה וכל
אלו יחיו בכלל ימי המשיח ויאריך הזמן הזה עד גמול העולם הבא י"י יזכנו
להיות מכללם אמן. על שנת היובל רמז
הכתוב לי"י הארץ ומלואה (תהלים כד' א') בשוב העליונים והתחתונים ליסודן
ונשגב י"י לבדו ביום ההוא (ישעיה ב' יז') זהו שכתוב יבש חציר נבל ציץ
(ישעיה מ' ח') לשבעת אלפים ודבר אלהינו יקום לעולם (שם) לעולמו של יובל.
ואומר אני כי על הסוד הזה נאמרה מיתה בדברי הימים במלך אחרון שבפרשת ואלה
המלכים כי גם זה העולם שנתקיים אחרי חורבן הראשונים וסופו לשוב לקדמותו.
אמנם בחומש לא נכתבה בו מיתה לסוד ידוע שכתבנוהו שם ומשנת היובל והילך
אסור להרהר כמאמר רז"ל מה לפנים ומה לאחור כי אין שם רק אפיסה מוחלטת
שאינה נופלת ברשת הדמיון ועל כן ישתבשו שם הדעות בהשתבשות מה למעלה ומה
למטה כי חוץ למחיצת המציאות לא נתחדש דבר ועדיין באיכותו עומד ובהעדרו אף
כי יש מפרשים מה למעלה ר"ל למעלה מן ההויות והרמז לאין סוף יתעלה ויתברך.
הנה הכל מבואר עד שלא נשאר בו שום ספק והשם ברחמיו יחשכנו משגיאות ויראינו
נפלאות מתורתו אמן:
<הגה"ה
אל יעלה בדעתך שכונת הרב שיש שינוי רצון חלילה. אלא שרוצה לומר
בהפסק הרצון מלפעול כפי מה שכיון במחשבה הראשונה כי תחילת המחשבה הוא סוף
המעשה. והרצון הוא קנה האמצעי כשמאיר על עבר פניה ישפיע על העלולים ממנו
על דרך ואתה מחיה את כלם אתה מחיה לכלם ודעהו. גם אכתוב לך כאן דבר כתוב
בספר התמונה ומשם תבין וזהו לשונו באות מ' זאת הצורה נותנת כח לנפשות
הצדיקים מיגיעתם ומכלה את הרשעים ומאריך להם ימים לפי גלגולם ובסוף היא
להם מנוחת עולמים. ואילו הישנים רמוזים לשלשה גליות בקשו לנוח נצח שאם
יבואו בשבת שלא יצאו משם. ורמז לגלגול הנפש לשפלים. ועוד לשלש פעמים תחית
המתים והם ג' שבתות שבקשו לנוח באחד מהם ולא קבלום ולא עמדו עד שבאו בצורת
ט' ויעמדו בכח ז' שהוא השביעי מהם ושם תמו הגליות ומכח האות שמיטה שביעית
אשר בה ז' ימים והם שבתות י"י והששה לשש שמיטות והשביעי יהיה שמיטה ויובל
דבוקים זה בזה והכל ישוב אל היובל אשר משם בא הכל והשמיטות יתעלו כולם אל
מקום אצילותם אשר שם מקומם. וזה שכתוב בקהלת ז' הבלים כנגד כל השמיטות
ובשמיטה השביעית הכל הבל כי ישובו הכל ליובל. מה יתרון לאדם בכל עמלו זה
אדם הראשון ועליון. תחת השמש זה תפארת. למה זה כי דור הולך ודור בא בסודם.
והארץ עליונה דבוקה ועומדת לעולם הנקרא יובל. וזרח השמש זה בנין פלטין
חדשים ושמיטת השמש זורח ומאירה לעולם במידתה ובא השמש למקומה אין כל חדש
תחת השמש הידוע כי כבר היה לעולמים וכך הולך ומספר כל הענין וסוד השמש
והקפותיו ונתיבותיו וסיבוביו נשגב נעלם מאד. וגם כתוב שמה בסוף הספר וזה
לשונו ובכל שמיטה כח קדוש בתוכה כנשמה בעולמה ובראש האור הנעלם מן הדור
הנמצא בשמיטה ההיא וכן בכולם בשנת הן' יתקע בשופר גדול וארוך מן הי"ש ובאו
האובדים והנדחים מן הגלגל בשבת ז' ושם ינוחו יגיעי כח. ויתעלה השבת עמם אל
ארץ אחוזתם עם ההוויות כולם ויהו שניהם יחדיו שמיטה ויובל הוא הנקרא יסוד
הבינה. יסוד שבת והוא ציור שבת האחרון לשבות כל בריאה ויהיו השבתות לשבת
אחד יום י"י הגרול והנורא כאשר אור ציורו אינו נמצא בשבתות ואחריו לא יהיה
כן דע כי ישיג אל השבת העליון להיות הציור מדובק והמחצב אחד. כי שני ימים
יהיה שינה ובשלישי יקימנו כענין שנאמר בשלשה בני אדם שישנו ובשנים מהם היה
תרדימה בעבור שהעמיקו בעולמם למצוא שלמות נפשם והעמיקו בשינתם עד שבאו
בצורת הזיי"ן ולא קבלום עברו בצורת הוי"ו ולא עמדו ירדו לצורת הט' ועמדו
יחדיו שנאמר יחדיו למשפט נקרבה ונמצאו שלימים בדין אמת לאחד והשלישי הישן
בא עד שער השמים והוא צדק ואילו הג' שינות רמוזות לג' פעמים תחיית המתים.
א' של מתן תורה. וא' שהזכיר הנביא. וא' לעתיד. ויש מן האומרים א' של מתן
תורה וב' לעתיד כי ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו הוא השלימות האחרון בז'
שבאות ט' וזאת המדה כחה מצרפת הנפש ומשימה באוצר החיים הנצחי אשר בו בצורה
והנפש יושבת במקומה נצח כי ישרים דרכי י"י ביושר הנצח וצדיקים שלימים ילכו
בם כעניין שדרשו והתהלכתי בתוככם שעתיד הב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן.
ורשעים יכשלו ויחזרו כעניין דור הולך ודור בא ע"כ הגה"ה>:
וקראתם
דרור בארץ. כתב הרב הגדול ז"ל ועל דרך האמת דרור מלשון דור הולך
ודור בא וכן יובל שישוב אל היובל אשר הוא שרשו והיא תהיה לכם עכ"ד ז"ל.
וטעם כי גרים ותושבים אתם עמדי כבר פרשתיו ויש בו עוד רמז למה שאמרו רז"ל
כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם. וטעם בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו
פשוט:
וברור
ממה שכתבנו למעלה. והבן לשון אחוזתו היטב שר"ל מקום הנאחז שם ויונק
משם ויחזרו הספירות לקבל פרס ויינקו מסבת כל הסבות. ויש עוד מן המקובלים
אחרונים שפירשו בסוד היובל כי אז יכלה גלגול הנשמות ויחזרו כל הנשמות
לאצילותן וזהו ושבתם איש אל אחוזתו. וסוד וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח
(שמואל ב' יד' יד') זהו ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ. והרמז לגאולת
נפשותינו וזהו סוד ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו בסוד היבום ועל
כן וחשב את
שני ממכרו והשיב לאיש הראשון ושב לאחוזתו רמז שהנשמה לעולם הבא תשוב לטפה
הראשונה בתחיית המתים ואם לא יהיה לאיש גואל שיגאלנו אז בהיותו בגוף השני
והשיגה ידו במצות ונגאל ואם לא תשיג ידו יתגלגל עד היובל הגדול כמו שאמרו
בספר הבהיר עד כמה עד אלף דור שהוא זמן יובל הגדול וזהו והיה ממכרו ביד
הקונה אותו עד שנת היובל ויצא ביובל ושב לאחוזתו. והבן כי בגאולי בתי ערי
חומה אמר ימים תהיה גאולתו והרמז לנפשות הצדיקים שלא יעברו במצרף הנשמות
רק י"ב חדש ואחרי כן ישובו לאצילותן ודמה אותן לבתי ערי חומה המוקפין גדר
ואין פרץ ואין יוצאת. אמנם אשר אין להם חומה יצאו ביובל והרמז לנפשות
הרשעים: