כבר נתבאר, שבסבת עלית ה''ת לנקבי עינים שנעשה בצמצום ב', דהיינו לעת יציאת הקטנות דע''ס דנקודים, נחלקה כל מדרגה לב' חצאים: גלגלתא ועינים נשארים בהמדרגה ונקראים משום זה כלים דפנים, ואזן חוטם פה, הנפולים מהמדרגה להמדרגה שמתחתיה, נקראים משום זה כלים דאחורים. כנ''ל באות ע''ו, באופן שכל מדרגה ומדרגה נעשית כפולה מפנימיות וחיצוניות, באשר הכלים דאחורים דעליונה נפלו בפנימיות הכלים דפנים של עצמה, ונמצאים אח''פ הנפולים ז דכתר נקודים מלובשים תוך גלגלתא ועינים דאו''א, ואח''פ הנפולים דאו''א מלובשים תוך גלגלתא ועינים דז''ת דנקודים, עש''ה.

ומכאן נמשך, שגם בביאת האור חדש דע''ב ס''ג דא''ק להמדרגה, המוריד בחזרה את הה''ת למקומה לפה, דהיינו לעת הגדלות דנקודים כנ''ל, אשר אז מחזרת המדרגה אליה את האח''פ שלה, ונשלמים לה הע''ס דכלים והע''ם דאורות, כנ''ל, נבחן אז, אשר גם המדרגה התחתונה שהיתה דבוקה על אח''פ דעליונה, עולה גם היא עמהם ביחד להעליונה, כי זה הכלל שאין העדר ברוחני, וכמו שהתחתונה היתה דבוקה באח''פ דעליון בעת הקטנות, כן אינם נפרדים זה מזה בעת הגדלות, דהיינו בעת שהאח''פ דעליונה שבים למדרגתם. ונמצא, שמדרגה התחתונה נעשתה עתה לבחינת מדרגה עליונה ממש. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

ונמצא בעת שאו''א קבלו האור חדש דע''ב ס''ג, והורידו הה''ת מנקבי עינים בחזרה אל הפה שלהם, והעלו אליהם את האח''פ שלהם. הנה גם הז''ת המלבישים האח''פ אלו בעת קטנות, עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו''א ונעשו הז''ת למדרגה אחת עם או''א. והנה עליה הזו של הז''ת לאו''א, נקרא בשם עלית מ''ן, ובהיותם מדרגה אחת עם או''א נמצאים מקבלים גם אורותיהם דאו''א.

ומה שנקרא בשם מ''ן, הוא מטעם המתבאר לעיל אות פ', שעלית הז''א אל הבינה מחזיר אותה פנים בפנים עם החכמה, ונודע שכל ז''ת הם זו''ן, וע''ב בעת שהז''ת נתעלו עם האח''פ דאו''א למדרגת או''א כנ''ל, נעשו מ''ן אל הבינה דע''ס דאו''א, והיא חוזרת עם החכמה דאו''א פב''פ, ומשפעת הארת חכמה אל הזו''ן, שהם הז''ת דנקאים שעלו אליהם.

אמנם עלית הז''ת לאו''א שאמרנו, אין הפירוש שנעדרו ממקומם לגמרי ועלו לאו''א, כי אין העדר ברוחני, וכל שינוי מקום הנאמר ברוחניות, אין הפירוש שנעדרה ממקומה הקודם ובאה למקום החדש, כדרך העתקת מקום בגשמיות, אלא רק תוספת יש כאן, כי באו למקום החדש וגם נשארו במקומם הקודם. באופן שהגם שהז''ת עלו לאו''א למ''ן כנ''ל, מ''מ נשארו ג''כ במקומם במדרגתם למטה כמקודם לכן.

וכן עד''ז תביו, אע''פ שאנו אומרים, שאחר שעלו הזו''ן למ''ן לאו''א וקבלו שם אורותיהם, יוצאים משם וחוזרים למקומם למטה, הנה גם כאן, אין הפירוש שנעדרו ממקומם למעלה ובאו להמקום שלמטה. כי אם היו הזו''ן נעדרים ממקומם למעלה באו''א, היה נפסק הזווג פב''פ דאו''א תיכף, והיו חוזרים אב''א* כמקודם לכן, ואז היה נפסק השפע שלהם, וגם הזו''ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם. כי כבר נתבאר למעלה שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, בסו''ה כי חפץ חסד הוא, ואין לה ענין כלל לקבל אור חכמה, וע''כ נמצאת עם החכמה אב''א, ורק בעת עלית הזו''ן להם למ''ן, חוזרת הבינה בזווג פב''פ עם החכמה, בכדי להשפיע הארת חכמה אל הז''א. כנ''ל באות פ' ע''ש. ולפיכך, הכרח הוא, שהזו''ן ישארו שם תמיד, כדי ליתן קיום והעמדה אל הזווג דאו''א פב''פ. וע''כ אי אפשר לומר שהזו''ן נעדרו ממקום או''א בעת שבאים למקומם למטה, אלא כמו שאמרנו, שכל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד, באופן שהגם שהזו''ן ירדו למקומם למטה, מ''מ נשארו ג''כ למעלה.