ועתה נבאר הע''ס דגדלות הנקודים, שיצאו על המ''ן דרשימות של הזו''ן דא''ק שלמטה מטבורו, (כנ''ל באות ע''א). ויש לידע מקודם ענין עלית מ''ן. כי עד עתה לא דברנו, כי אם מעלית המסך דגוף לפה דראש דעליון אחר שנזדכך, שעל הרשימות הנכללות בו נעשה שם הזווג דהכאה המוציאות קומת ע''ס לצורך התחתון. אמנם עתה, נתחדש ענין עלית מיין נוקבין, כי אלו האורות שעלו מלמטה מטבור דא''ק לראש הס''ג, שהם הרשימות דזו''ן דגופא דא''ק, מכונים בשם עלית מ''ןר.

ודע שמקורו של עלית מ''ןש הוא מהז''א ובינה של הע''ס דאו''י, שנתבארו לעיל באות ה' עש''ה. ונתבאר שם, אשר הבינה שהיא בחינת אור דחסדים, בעת שהאצילה את ספי' הת''ת הנקרא בחי''ג. חזרה להתחבר עם החכמה והמשיבה ממנו הארת חכמה בשביל הת''ת שהוא ז''א, ויצא הז''א בעיקרו מבחינת אור חסדים של הבינה ומיעוטו בהארת חכמה. עש''ה. ומכאן נעשה קשר בין הז''א והבינה, שכל אימתת שהרשימות דז''א עולות אל הבינה, מתחברת הבינה עם החכמה וממשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הז''א. והעליה הזו של הז''א אל הבינה, המחברת אותה עם החכמה, מכונה תמיד בשם עלית מ''ן. כי בלי עלית הז''א להבינה אין הבינה נחשבת לנוקבא אל החכמה, בהיותה בעצמותה רק אור דחסדים ואינה צריכה לאור החכמה. ונבחנת שהיא תמיד אחור באחור עם החכמה, שפירושו שאינה רוצית לקבל מהחכמה, ורק בעת עלית הז''א אליה חוזרת להעשות נוקבא לחכמה, כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הז''א, כנ''ל. הרי שעלית הז''א עושה אותה לנוקבא, לפיכך מכונה עליתו בשם מיין נוקבין, כי עליתו דז''א מחזירה פנים בפנים עם החכמה, שפירושו שמקבלת ממנו כבחינת נוקבא מהדכר, והנה נתבאר היטב סוד עלית המ''ן, וזכור זה.

וכבר ידעת שפרצוף ע''ב דא''ק הוא פרצוף החכמה. ופרצוף הס''ג דא''ק הוא פרצוף הבינה, דהיינו שהם נבחנים לפי בחינה העליונה של הקומה שלהם, כי הע''ב שבחי' העליונה שלו הוא חכמה נחשב לכולו חכמה, והס''ג שבחינה העליונה שלו היא בינה נחשב לכולו בינה. ולפיכך, בעת שהרשימות דזו''ן דגוף, שלמטה מטבורו דא''ק, עלו לראש הס''ג, נעשו שמה למ''ן אל הס''ג, שבסבתם נזדווג הס''ג, שהוא בינה, עם פרצוףא ע''ב שהוא חכמה, והשפיע הע''ב להס''ג אור חדש לצורך הזו''ן שלמטה מטבור שעלה שמה, ואחר שקבלו הזו''ן דא''ק אור חדש הזה, חזרו וירדו למקומם, למטה מטבור דא''ק, ששם נמצאים הע''ס דנקודים והאירו את אור החדש תוך הע''ס דנקודים, והוא המוחין דגדלות של הע''ס דנקודים. והנה נתבאר העייס דגדלות שיצאו על המין הב' דרשימות, שהם הרשימות דזו''ן שלמטה מטבור דא''ק (המובא לעיל באות ע''א), אמנם המוחין דגדלות האלו גרמו לשבירת הכלים, כמ''ש להלן.

ונתבאר לעיל באות ע''ד, שיש ב' מדרגות בהראש דנקודים, הנקראות כתר, ואו''א. ולפיכך כשהאירו הזו''ן דא''ק את אור החדש דע''ב ס''ג אל הע''ס דנקודים כנ''ל, האיר תחילה אל הכתר דנקודים דרך טבורו דא''ק, ששם מלביש הכתר, והשלימו בג''ר דאורות ובינה וזו''ן דכלים. ואח''כ האיר אל או''א דנקודים דרך היסוד דא''ק, ששם מלבישים או''א, והשלימם בג''ר דאורות, ובינה וזו''ן דכלים, כמ''ש לפנינו.

ונבאר תחילה ענין הגדלות, שגרם אור חדש הזה אל הע''ס דנקודים. והענין הוא, כי יש להקשות על מ''ש לעיל (באות ע''ד), שקומת הכתר ואו''א דנקודים היו בבחינת ו''ק, משום שיצאו על עוביות דבחי''א, והלא אמרנו שע''י ירידת הנקודות דס''ג למטה מטבור דא''ק, נתחברה הבחי''ד בהמסך דנקודות דס''ג שהוא בינה, וא''כ הרי יש במסך הזה גם רשימו של בחי''ד דעוביות,ב וא''כג היה צריך לצאת על המסך בעת התכללותו בראש הס''ג, ע''ס בקומת כתר ואור היחידה, ולא קומת ו''ק דבינה בספירת הכתר, וקומת ו''ק בלי ראש באו''א. והתשובה היא, כי המקוםד גורם, כי מתוך שהבחי''ד נכללה בבינה שהיא נקבי עינים, נעלמה שם העוביות דבחי''ד בפנימיות הבינה, ודומה כמו שאיננה שם, וע''כ לא נעשה הזווג רק על הרשימות דבחי''ב דהתלבשות ובחי''א דעוביות, שהם מעצם המסך דבינה לבד. כנ''ל באות ע''ד, ולא יצאו שם אלא אלו ב' הקומות: ו''ק דבינה, וו''ק גמורים.

ולפיכך עתה, אחר שהזו''ן דא''ק שלמטה מטבור המשיכו את אור החדש, ע''י המ''ן שלהם, מע''ב ס''ג דא''ק, והאירו אותו להראש דנקודים, כנ''ל (באות פ''א, ע''ש), הנה מתוך שפרצוף ע''ב דא''ק אין לו שום נגיעה בהצמצום ב' הזה, שהעלה את הבחי''ד למקום נקבי עינים, ע''כ, כשהאור שלו נמשך להראש דנקודים, חזר וביטל בו את הצמצום ב', שהעלה מקום הזווג לנקבי עינים, והוריד בחזרה את הבחי''ד למקומה לפה, כמו שהיתה, בעת הצמצום הא', דהיינו במקום הפה דראש. ונמצאו ג' הכלים אוזו חוטם ופה, שמסבת צמצום הב' נפלו מהמדרגה, (כנ''ל באות ע''ו), הנה עתה חזרו ועלו למקומם למדרגתם כבתחילה, ואז ירד שוב מקום הזווג מנקבי עינים אל הבחי''ד במקום הפה דראש, ומאחר שהבחי''ד כבר הוא במקומה, יצאו שם ע''ס בקומת כתר. והנה נתבאר, שע''י אור החדש שהמשיך הזו''ן דא''ק אל הראש דנקודים, הרויח ג' האורות נשמה חיה יחידה, וג' הכלים אח''פ, שהם בינה וזו''ן, שהיו חסרים לו בעת יציאתו מתחילה.