שער הכוונות - דרושי הקדיש דרוש א כוונת הקדיש בעצמו-
ונבאר כונת הקדיש בעצמו הנה הקדיש נתקן בלשון תרגום וכנז' בזוהר פ' תרומה וז"ל דאיהו מתבר שלשלאין דפרזל' כו' והענין הוא במה שהודעתיך בשער המצות בפרשת ואתחנן איך התרגום ה"ס אחוריים דקדושה והוא קדושה ג"כ אלא שהחיצונים יונקים משם.
וכבר נתבאר שהקדיש נתקן להעלות את העולמות למעלה ממדרגתם כגון העשיה ביצירה וכיוצא.
והנה אנו מתייראים פן ח"ו ע"י עליית העולמות יעלו גם הקליפות עמהם ויתאחזו בהם ויינקו שפע מהם ולכן נתקן בלשון תרגום דאיהו לישנא דלא משתמע למלאכין עלאין כנז' בזוהר פ' נח דע"ח ע"ב ובפ' לך לך דפ"ט ע"א.
והטעם הוא לפי שהם מצד הפנים והם מדברים בלשון הקדש שהוא בחינת הפנים אך הקליפות הם נאחזים באחוריי' והם מבינים בל' תרגום שהוא אחוריים ובהיותינו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו אז הם נכנעים ואינם עולים למעלה והנה הקליפות הם כולם נמשכי' מסוד י"א סממני הקטרת שהם סוד עשתי עשרה יריעות עזים אשר סודם הם שני אותיות אחרונות דשם הויה שהם ו"ה שהם בגי' י"א והענין הוא במה שהודעתיך כי י"א סמנים הם אחוריים שלמעלה שירדו בעת מיתת המלכים וביטולם וירדו אחוריים דאו"א במקום זו"ן שהם ז"ס האחרונות וגם הם בחינת שני אותיות ו"ה הנז' של שם הויה ואלו האחוריים נכללין בכלל זו"ן ולכן תמצא כי אין שום פגם תחתון מגיע אלא בזו"ן ולא באו"א ולכן תקנו י"א אותיות בשני תיבות יתגדל ויתקדש כנגד הי"א הנז':
עוד ירצה כי כבר ביארנו כי יתגדל ויתקדש יש בהם אחת עשרה אותיות כנגד י"א סממני הקטרת וסוד הענין הוא כי שם הויה נרמז בה ענין שני חיבורים דאו"א וזו"ן בד' אותיותיה והנה בזמן הגלות כביכו"ל אין השם שלם ואינו נק' אלא בשם י"ה כמ"ש כי יד על כס יה כו'.
והענין הוא כי הנה כל הקלי' יצאו מן הבירורים דז' מלכי אדום והנה הם סוד י"א לפי שה"ס זו"ן שהם בחי' ז' מלכים דמיתו כנודע.
אמנם באו"א לא היה בהם בחי' מיתת המלכים והנה זו"ן ה"ס שני אותיות אחרונות של שם ההויה שהם ו"ה שהם בגי' י"א כנגד הקליפות שנתבררו ויצאו משם ומן ב' אותיות אלו נמשכת להם הארה ומזון להיות שרשם משם כנז' וזהו הטעם שאין אחיזה לקלי' בשני אותיו' י"ה הראשונים שהם או"א רק בשני אותיות ו"ה האחרונות שהם זו"ן וזהו הטעם שאין הקליפות יכולין לעלות מן בינה דאצילות ולמעלה כי בבי"ע ודאי שמתאחזים הקלי' בכל הי"ס שלהם אבל באצילות אין להם אחיזה מבינ' ולמעל' לפי שאין שרשם ומקורם משם.
וז"ס מ"ש רז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם והוא לפי שחציו הראשון שהוא י"ה שהם או"א אין לקליפו' אחיזה בהם ונשארים למעלה אבל שני אותיות האחרו' ו"ה נאחזות הקליפו' בהם ויש להם אותו הרוחניות שהם י"א סממני הקטרת הנמשך להם משם והנה כונת הקדיש הוא לסלק ולהסיר אותו הרוחניות שהם הי"א סממנים משם וזה נעשה ע"י העלא' ב' אותיו' ו"ה עד או"א שהם י"ה ואז יתחברו עמהם ועי"כ יתבטלו הקליפות וזמ"ש יתגדל ויתקדש ש"ר פי' כי השם של י"ה הרמוז במלת שמיה ר"ל שם י"ה שהם או"א יהיו שם י"ה רבא וזה ע"י שנתחברו עם שני אותיו' אחרונות ו"ה ועי"כ יהיה השם גדול ושלם כי בעוד שהאותיו' אלו נפרדות זו מזו ח"ו אין השם שלם וגדול ולכן יתגדל שמו של יה ויעשה רבא.
ולכן יש י"א אותיות בב' תיבו' ראשונות יתגדל ויתקדש להורות על שני אותיות ו"ה שהם גי' י"א שיעלו עד שני אותיו' י"ה ויתחברו ויהיו שם א' גדול ושלם ואז בעלותם שם לא יהיה כח בקלי' לעלות עד שני אותיות י"ה.
עוד ירצה כי כבר נתבאר אצלינו כי י"א אותיות יש ביתגדל ויתקדש לרמוז על ניצוץ א' של קדושה שיש בתוך י"ס דקלי' להחיותם וכונתינו היא לסלקו משם כדי להכניע הקליפות גם הבנת לשון יתגדל ר"ל ירום ויתגדל ויסתלק ניצוץ החיות שבתוכן ויכנס למעלה ויתחבר עם הקדושה וזהו ויתקדש ומקום עלייתו הוא למעלה בז' היכלות הקדוש' הנודעי' הכוללים י"ס של הקדוש' כנודע וכנגד זה אומרים שמיה רבא כי יש בהם ז' אותיות ושם מקום העלי' הנז'.
גם נתבאר אצלינו כי במילת יה"א רמוזים ג' מיני מילוים שיש בשם י"ה והם דיודין דאלפין וההין ונמצא כי אות אלף של יהא רומזת בדעת דזמן הקטנות.
וכבר ידעת כי הדעת כלול מהחו"ג עם היות שני בחי' הדעת א' ולכן בו נרמז אות א' אחת אלא שיש בה שני מיני ציורים יוי כנגד חסדים יוד כנגד הגבורה גם נתבאר אצלינו כי בנוסח הקדיש יש ב"פ י"ד א' דאותיות ואחד דתיבות וב"פ כ"ח א' דאותיות וא' דתיבות וב"פ מ"ב אחד דאותיו' וא' דתיבות וכל כונתינו למתק ג' אלקים דמוחין דקטנות שבימי הגלות נעשה אל"ם ועתה יגדלו ע"י שם י"ה ויהיה אלקים והנה זה השם של י"ה שאנו ממשיכין עתה בכל אחד מג' מוחין דקטנות יש בו ג' מילוין דיודין, ואלפין וההין ואמנם אין שינוי המילויים רק באות ה' ולכן אין אנו מזכירין כ"א אות ה' ואמנם כשתמלאם בשלשה מילוים ה"י ה"ה ה"א יהיו בהם ו' אותיות ואם תחזור למלאם הי יוד הא אלף הה הה יהיו בהם י"ד אותיות בשם י"ה מאלקים ולכן תכוין להמתיק אלו הי"ד של י"ה דקטנות ע"י י"ד אותיות דפשוט ומילוי הויה דע"ב כזה ידוד יוד הי ויו הי וז"ס מ"ש ב"פ י"ד דאותיות ותיבות שיש בנוסח הקדיש.
עוד יש שני פעמים כ"ח בקדיש כנז' והם כ"ח אותיות מילוי המילוי דהויה דמילוי דע"ב ותסיר מהם הי' אותיות שהם בחי' המילוי אשר כבר נרמזו בבחינת י"ד הנז' וישארו בבחי' י"ח ותמתיק בהם י"ח אותיות שיש באלקים פשוט ומלא כזה אלקים אלף למד הי יוד מ"ם.
עוד יש ב"פ מ"ב בקדיש ותכוין להמתיק ע"י הפשוט ומילוי ומילוי המילוי דהויה דע"ב שבהם מ"ב אותיות אל אלקים הנז' להמתיקו ולהגדילו כי הנה הוא מוח קטן דקטנות וצריך להרחיבו ולהגדילו כדי שיסבול בתוכו ההויה דגדלות ויהיה יב"ק כנודע אצלינו:
כלל כל הדברים הוא שע"י הד' והי' והכ"ח והמ"ב אותיו' וכן של תיבות שיש בקדיש הזה אשר הם כנגד הד' והי' והכ"ח והמ"ב של הויה דע"ב כנז' אנו מעלים את שני אותיות וא"ו ה"א של שם ההויה הרומזים אל זו"ן אשר מהם נפלו י"א ניצוצין דסממני הקטרת בתוך הקלי' והם כמספר אותיות ו"ה עצמן ואנו מעלים אותם עם ב' אותיות הראשונות י"ה דהויה שה"ס או"א ונעשה ידוד גדול וזהו יתגדל ויתקדש ש"ר כי נגדל ועלה אל הקדושה הנקרא יה כי עד עתה היה שם י"ה לבד ועתה שם י"ה נעשה גדול וזהו שמי"ה רבא ר"ל שם יה גדול כי נעשה הויה שלימה וכבר ביארנו לעיל שמציאות הקדיש הוא להעלות העולמות וכבר הודעתיך כי כל העלאה היא ע"י שם מ"ב שיש בו ג"פ י"ד האוחזים בעולם ההוא ומעלים אותו ולכן כללות הקדיש הוא מ"ב תיבו' וכבר נת"ל כי כפי בחי' הקדיש כך היא כונתו כי הקדיש של הודו יכוין בשם הויה דמ"ה באלפין במ"ב שלו כו' ונמצא כי שם בן מ"ב של כונת הקדיש איננו שם בן מ"ב הנודע אצלינו בר"ת של אנא בכח כו' רק הוא שם מ"ב היוצא מכל הויה והויה כפי מקומה באופן זה כי ארבע אותיות פשוטות של הויה הם בחי' א' ואח"כ הם י' אותיות המלוי הרי בחי' שנית ואח"כ הם אותיו' מלוי המלוי והם כ"ח והרי בחי' ג' והרי נרמז שם בן מ"ב בגי' בחי' אלו שהם ד' י' כ"ח הרי מ"ב ולכן יתגדל ויתקדש ש"ר הם ארבע תיבות כנגד בחי' הראשונה שהם ארבע' אותיות דהויה פשוט' ולכן בכאן צריך לענות אמן כדי לעשות הפרש א' ואח"כ יש י' תיבות מן תיבת בעלמ' עד תיבת משיחיה ואלו הם בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה כי די ברא הם שתי תיבות לא כאותם הקוראים דברא.
והרי בחי' ב' דעשרה אותיות המילוי ולכן צריך לחזור לענות אמן ג"כ פ"ב כדי לעשות הפרש ב'.
והנה בחייכון וביומיכון הוא תפלה ואינה מכלל נוסח הענין אח"כ יש כ"ח תיבות מן יהא ש"ר עד בעלמא.
ואלו הם יש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקב"ה לעילא מכל ברכתא שירתא תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא והיא בחי' הג' של מילוי המילוי ולכן צריך לחזור ולענות אמן פ"ג וג' אמנים אלו הם זולת אמן יש"ר כו ואם העונה מסיים לומר עד דאמירן בעלמא קודם שיאמר החזן שמי' דקב"ה צריך לענות כאן פ"א אמן באופן שיהיו ה' אמנים:
גם צריך לכוין כי הלא נתבאר שכונת הקדיש הוא להכניע הקליפות כנ"ל בפ' תרומה והנה כל אחיזת הקליפות היא במוחין דקטנות שהם שמות אלקים כנודע והם שלשה מוחין מלובשים תוך נה"י דאימא ועוד שלשה מוחין אחרים מלובשים בנה"י דאבא הרי הם ששה מוחין שהם ששה שמות אלקים ומאלו האלקים יונקים החיצונים ולכן צריך בראשונה לתקן המוחין אלו ולהמשיך המוחין דגדלות כדי שיסתלקו החיצו' משם ולא יתדבקו בהם והנה אלו המוחין הם מלובשים תוך נה"י דאי' כנז' והם ג' שמות אהיה כי אהיה הוא באימא כנודע ואמנם במוחין דגדלות הנה"י דאימא הם בסוד ג' מילוי אהיה דיודין ואלפין וההין שהם גי' תנ"ה אבל במוחין דקטנות אינם אלא בבחי' מילוייהם לבד שהם ק"מ קכ"ב ק"ל שהם שצ"ב ותחילה אנו מזכירין נה"י דאימא להיות' חיצונים יותר קרובים ומושגים אלינו מנה"י דאבא וכנגדם אנו אומרי' יתגדל שהם אותיו' תג"י ד"ל פי' כי תג"י הוא שצ"ב ואהיה כי השצ"ב הם נה"י דאימא דקטנות כנז' וגם אנו מחברים עמהם שם אהיה ויהיה הכל בגי' תג"י והם בחי' המוחין דקטנות דז"א ואמנם גם המוחין דקטנות דנוקבא דז"א הם שמות אלקים אבל הם לוקחים הארה מנה"י דאימא אשר בז"א כנודע כי יוצאים הארות נה"י דאימא וגם יוצאת הארת המוחין המלובשים בתוכם לחוץ אל הנוקב' וא"כ נמצא כי הלבושי' דמוחין דנוקבא אינם מילוי אהיה כמו דז"א אבל יהיו בסוד תמורת וחילוף שם אהיה שהוא שם בוכ"ו כמבואר אצלינו בברכת אבות בענין מלך עוזר ומושיע ומגן ונודע כי שם זה הוא בגי' ד"ל לפי שבבחי' זאת נק' המלכות דלה ועניה לפי שאינה לוקחת אלא תמורת שם אהי"ה ולא עצמותו וז"ס יתגדל תג"י ד"ל תג"י לז"א וד"ל לנוקבא, והנה כיון שאנו רומזים שם בוכ"ו אל הנוקבא באותיות ד"ל א"כ מוכרח הוא ששם אהיה הוא בדכורא והוא שם אהיה שחברנו עם שצ"ב ויהיה הכל סוד תג"י כנזכר.
ונמצא כי תיבת יתגדל הכונה לומר כי אלו המוחין דקטנות דנוקבא ודדכורא שהם בגי' יתגדל יוגדלו ויהיה להם מוחין דגדלות.
וגם המוחין עצמם דקטנות הם בעצמם יוגדלו וכמ"ש ענין הגדלתם במלת איש"ר זה ואח"כ אנו רומזים נה"י דאבא במלת ויתקדש והענין הוא כמבואר אצלינו כי כל קדוש הוא באבא כנז' שלהי פ' האזינו בזוהר אבל הו' בבחינת המוחין אשר מלובשים תוך הנה"י דאבא ולכן כנגד אימא הנקר' עלמ' אריכא כמ"ש חז"ל לעולם שכלו ארוך שהוא עוה"ב אנו אומרי' יתגדל.
וכנגד אבא אנו אומרים ויתקדש ולהיות כי הנה"י דאבא מתלבשים תוך נה"י דאימא ואין מתגלה מהם רק בחי' היסוד דאבא לבדו מן החזה דז"א ולמטה כנודע לפי שהיסוד דאימא קצר ודאבא ארוך ולכן אין אנו מזכירין עתה רק בחי' היסוד דאבא לבדו המגולה כי הנ"ה מכוסים הם ואין שם שום אחיזה וזהו ויתקדש שהם אותיות שד"י ת"ק ונודע כי שדי הוא ביסוד כנז' בפרשת ויקרא והנה מילוי דשדי הוא בגי' ת"ק ונמצא כי יתקדש הוא שם שדי עם מילואו והוא בחי' היסוד דאבא אח"כ אנו אומרים שמיה רבא פי' כי הנה נתבאר אצלינו כי המוחין דאלקים לפעמים נקרא אלם והוא כשקלי' נאחזות בהם פי' כי ב' אותיות י"ה מאלקים הם מתכסים ונעלמים ונשאר אלם מן אלקים ז"ס פסוק נאלמתי דומיה כו' פי' כי כאשר היא דומיה פי' דו"ם י"ה ר"ל שאותיות י"ה משם אלקים הם דוממים בשביל החיצונים ואינם מתגלי' ואז נאלמתי ושם אלקים נעשה אל"ם ובפרט עתה בגלותינו זה המר שחזר הז"א לבחי' קטנות ובו נאמר נאלמתי דומיה ולכן אנו מתפללין שאלו המוחין דקטנות שהם שמות אלקים יוגדלו ויתקדשו פי' כי כל בחי' קדש הוא במוחין כנ"ל.
והענין כי עיקר ושרש המוח הוא שני אותיות י"ה שבשם אלקים שה"ס חו"ב הנקרא י"ה כנודע וכאשר יסתלקו שרשי המוחין נשאר אלם וכשיחזרו לבוא שרשי המוחין הנז' שהם ב' אותיות י"ה מן אלקים אז יתקדשו כי ימשכו המוחין ושרשם ויגדלו וזהו יתגדל ויתקדש ולפי שיש ב' מיני הגדלו' בענין זה כמ"ש לקמן לכן ביאר כי הגדלות והקדושה הזאת היא ממטה למעלה כי הגדלה הראשונה היא באופן זה כי עד עתה היו המוחין בבחינ' אלם ואח"כ נגדלו ונעשו בבחי' אלקים אלא שעדיין הוא פשוט בלתי מילוי ולכך צריך הגדלה שנית והוא שיתמלאו אלקים האלה במילויהם הנודעי' שהם אלקים במילוי יודין במוח הנק' חכמה ואלקי' במילוי ההין במוח הנק' בינה.
ואלקים במילוי אלפין במוח הנק' דעת והנה צריך להתחיל ממטה למעלה והוא שמן אלם יעשה אלקי' והרי נגדלו שני אותיות י"ה ונעשה שם גדול וזהו מה שאומרי' שמיה רבא פי' שיתגדל שמו של ז"א בבחי' המוחין שלו ויעשה רבא וגדול כי מאלם יהיה אלקים וזה עצמו נרמז במלת שמיה שהם אותיו' שם י"ה כי שם י"ה אשר בתוך שם אלקים יהיה רבא ויגדל ויתגלה פעולתו ושרשו והנה רמזנו הלבושים שהם נה"י דאו"א ואמנם המוחין עצמן דאלקים נרמזו בר"ת וס"ת של יתגדל ויתקד' שמי' רבא שהם יוש"ר וה"ס מש"ה ידין לאומים במישרים וכנז' בזוהר כי הגבורה נק' מישרים וכן בזוהר שיר השירים על פסוק מישרים אהבוך כו' ביארוהו על ה' אותיות מנצפ"ך וכבר הודעתיך כי אלו האותיות הם ה"ג הנודעות ולהיות כי אלו המוחין דאלקים הם דינין וגבורה לכן נק' יושר גם הענין הוא כי הנה הג' מוחין דאימ' וג' דאבא הם ששה אלקים והם בגי' יושר וכבר ביארנו במ"א כי כאשר באין המוחין דגדלות אע"פ שאח"כ מסתלקין אינן מסתלקין לגמרי ובהכרח שנשאר רשימו דילהון תמן וההוא רישמו הוא ממתיק הגבורה דאלקים דקטנות אבל בתחילה בהיותם בסוד אלם אז אין הרשימו דמוחין דגדלות ניכר אבל כאשר הגדיל הגדל' ראשונה ומן אלם נעשה אלקים אז ניכר הרשימו של הגדלו' ונודע כי המוחין דגדלות הם בחי' הויות ונמצא כי הרשימו דמוחין דגדלו' גם הוא יהיה בבחינת הויות.
ואם תחבר הויה ואלקים יהיו בגי' יב"ק בסוד ויעבר את מעבר יב"ק כמבואר אצלינו.
ונמצא כי ג' מוחין דקטנות שהם ג' אלקים מתחברים עם שלש הויות וסך כולם הם בגי של"ו כמנין ס"ת יתגדל ויתקדש ש"ר והם בחי' שלשה אלקים דאימא הנמתקי' עתה עם ג' ההויו"ת דההוא רשימו דמוחין דגדלות כנז' וכיון שרמזנו אלו המוחין דאימא במספר של"ו וכנז' אין צורך להזכיר גם המוחין דאבא כיון שהם מלובשין בתוך של אימא ובפרט כי גם המוחין דאבא נרמזו בר"ת של יתגדל ויש"ר שהוא בגי' יושר כנז"ל ולכן אין צורך לחזור ולזוכרם בס"ת:
עוד ירצה כי כבר נתבאר לעיל שהכונ' היא למתק המוחין דקטנות דאלקים ע"י המוחין דהויות דגדלות אבל אין כל הקדישים שוים כ"א הקדיש שהוא בעולם העשיה נמצא שתהיה הכונה בשמות אלקים והויות דעשיה כנ"ל באורך והנה מה שצריך לכוין הוא כי הנה בנוסח הקדיש מצאנו ב"פ י"ד וב"פ כ"ח וב"פ מ"ב באופן זה כי מן יתגדל ויתקדש עד משיחיה הם י"ד תיבות.
וגם במילת ד"י ברא נרמוז י"ד אחרת והרי הם ב"פ י"ד אחד מן תיבות וא' מן אותיו' וצריך לכוין בהם בענין ב' הויות הנ"ל שצריך לכוין בכל קדי' כ"א הוא בקדיש של הודו אשר הכונה בו הוא בשני הויו' דמ"ה וס"ג תכוין בי"ד הראשונה של אותיו' הנרמזו' במלת ד"י ברא כנז' אל בחינת הי"ד אותיות דהויה דמ"ה שהם ד' אותיו' הפשוט וי' אותיות המילוי כנז' ותכוין להמתיק בזה לאלקים דקטנות דאימא לכל כללותם כי כולם נקרא בשם אלקים.
וכן גם המוחין דגדלות עם היותם ד' מוחין אין אנו מכוונים בהם אלא בבחי' הויה א' ולכן תמתיק י"ד אותיו' שבשם הויה דגדלו' דמ"ה דאלפין לאלקים דמוחין דקטנות דאימא שהוא במלוי י"ג אותיו' כנודע ועם הכולל הם י"ד.
והי"ד הב' של תיבות תכוין בי"ד דהויה דס"ג להמתיק בהם את אלקים דקטנות דמצד אבא שהוא ג"כ י"ד כנז'.
וכבר ידעת שהאותיות הם מצד הבינה והתיבות מצד החכמה:
ואמנם אלו הי"ד צריך לחלקם לשנים ותחי' תעורר את ארבע אותיות הפשוטו' של ההויה שהם ד' תיבות יתגדל ויש"ר ואח"כ תעורר את עשרה אותיות שבמילוי הויה בי' תיבות שמן בעלמא עד משיחיה כנז' ואח"כ צריך לעורר את הי"ד.
זולת החלוקות הנז' כי כן הכ"ח והמ"ב האחרים הם זולת אלו הי"ד וכבר כתבנו לך שבחייכון וביומיכון כו' הוא תפלה ואינו מן נוסח הקדיש.
ונחזור לענין כי גם יש ב"פ כ"ח וב"פ מ"ב והנה בכ"ח של ס"ג תכוין להמתיק אלקים דקטנות דאבא.
ובכ"ח דמ"ה תכוין למתק אלקים דאימא ע"ד הנז'.
וכן במ"ב דמ"ה תמתיק אלקים דאימא.
ובמ"ב דס"ג תכוין למתק אלקים דאבא אמנם המיתוק הזה לא קבלתיו אני ממורי ז"ל אבל קבלתיו מאיש אחר שקבלו ממוז"ל והאיש ההוא אמר לי שאיננו זוכר היטב עניינו אבל מה שהיה זוכר בכללות הוא כך שצריך לכוין להמתיק הי"ח אותיו' של אלקי' שהם ה' אותיו' הפשוטו' וי"ג דמלוי סך שניהם י"ח אותיו' ותמתיקם בכ"ח אותיו' דהוי"ה דגדלו' ואע"פ שאלו הם כ"ח ואלו הם י"ח עכ"ז כבר העשר' היתרי' אנו צריכין אל החשבון האחר ואינו זוכר יותר מזה גם במ"ב דהויה היה ממתיק המ"ב של אלקים וגם זה אינו זוכרו היטיב.
והנלע"ד בזה כפי דברי האיש ההוא הוא בב' פנים או אם נאמר כי הנה בשם אלקים באחוריים שלו יש בהם מ"א אותיו' ועם הכולל הם מ"ב בזה האופן אלף.
אלף למד אלף למד הא אלף למד הא יוד אלף למד הא יוד מם והכולל הם מ"ב דאלקים:
ואמנם נראה דוחק בכאן להכניס בחינת האחוריי' דאלקים וגם שעדיין לא נתקן בזה העשרה היתרים מן הכ"ח של הי"ח כנז' ולכן נלע"ד באופן אחר והוא יותר אמיתי כפי דעתי והוא שתקח הי"ח מן הכ"ח דהויה ותמתיק בהם הי"ח דאלקי' דפשוט ומילוי והי' היתרים מן הכ"ח של ההויה תחברם עם המ"ב של ההויה ויהיו ב"ן ותמתיק בהם ה"בן של אלקים שהם ב"ן אותיו' שיש בפשוטו ה' ובמילויו י"ג ובמילוי מילויו ל"ד סך הכל ב"ן שבשם אלקים כנודע ובזה הפירוש יתיישב הכל כי תחילה תמתיק ה' אותיותיו הפשוטות משם אלקים בד' תיבו' של יתגדל ויש"ר אע"פ שחסרים א' ואח"כ תמתיק בי"ד תיבות שיש מן בעלמא עד משיחיה אל י"ג אותיו' מלויו והרי באה הא' החסר ואח"כ תצרף ותחבר פשוטו ומילויו שהם י"ח אותיו' בי"ח של הויה.
ואח"כ תחבר פשוטו ומילויו ומילוי מילויו במ"ב של הויה שהם עשרה העודפים מן הכ"ח כנ"ל עוד יכוין כנ"ל כי יתגדל הם אותיו' תג"י ד"ל כנז' פירושו כי שם בוכ"ו הוא תמורת שם אהיה אשר בבינה והוא בגי' ד"ל כנז' ותג"י הוא סוד התגין אשר בספי' הכתר דבינה כנז' אצלינו בשער היחודים וע"ש ושם הוא בחי' שם ד"ל כנז' וזהו יתגדל.
ויתקדש הם אותיות שדי ות"ק כי שדי במילואו כזה שין דלת יוד הוא בגי' יתקד"ש וגם כי שדי עצמו הוא רמוז באותיו' יתקדש ושאר אותיו' יתקדש' הם ת"ק של מילוי של שם שדי העולה ת"ק והרי איך נרמז בו שם שדי בין באותיותיו בין במספר שלו ג"כ:
ועתה נבאר ההגדלה השנית באומרו אמן יהא שמיה רבא מברך והענין הוא כי סוד אמן בגי' צ"א והוא סוד שלש' מילויי שם י"ה של אלקים הנ"ל ביודין באלפין בההין יו"ד ה"י יו"ד ה"א יו"ד ה"ה הם בגי' צ"א כמנין אמן ולפי ששאר אותיו' המילוי דשם אלקים שהם אותיות אל"ם הם שוים במילוים בשלשה שמות אלקים ואין שינוי ביניהם רק בשני אותיו' י"ה דאלקים בלבד כנז' כי הא' הוא ביודין והב' באלפין והג' בההין כנזכר לכן אין אנו רומזין רק מלוי שתי אותיו' י"ה בלבד כפי ההפרש שבהם ואנו מתפללים שיתמלאו עתה שלשה מוחין דאלקים דאימא.
וכבר ביארנו כי גם המוחין דאבא הם מתמלאים מאליהם ואין צריך להזכיר' גם הם כי כונתינו היה בג' מוחין דאימא וגם כונתינו פ"ב בשלשה מוחין דאבא במלת אמן.
והנה זהו סוד אמן ועי"כ יש"ר ויתגדל הגדלה שנית זולת הראשונה ואז ימתקו מתוק שני יותר וזה עצמו נרמז במילת יהא שהוא רמז אל שלשה שינוים שיש בשלשה שמות י"ה הנז' שהם במילוי דיודין בחכמה ודההין בבינה ודאלפין בדעת.
וזהו יה"א כסדרן יודין ההין אלפין וביאר היכן הוא ענין יהא הנז' ואמר שהוא בשמיה רבא פי' בשם י"ה כנז"ל כי שלשה שמות י"ה יתמלאו בשלשה מילויין שסדרן יהא ועי"ז יהיה רבא וגדול במעלת אחרת יותר גדולה מן הראשונה.
גם תכוין במלת רבא שהם אותיות באר שה"ס ד' שמות הויה אלקים הויה אדני כי ע"י שלשה מילויים הנז' תחזור מן בור להעשות באר מים חיים וענין באר הזה כי הנה המוחין האלו הם מלובשים תוך נה"י דאימא שהם בחי' שם אהיה כנודע וכאשר יוצאין המוחין לכנוס בנוקבא דז"א הנקרא אדני הם מתחברים ב' שמות אהיה ואדני ונעשים אלקים והז"א הוא שם ההויה הרי לך בהדיא איך ע"י שם אדני ואהיה נעשים הויה אלקים (הויה) אדני.
ובעלמי עלמיא תכוין אל מה שנודע כי בתחי' יש לו מוחין דקטנות דעיבור הא' ואח"כ מוחין דקטנות דיניקה ואח"כ מוחין דגדלות העיקריים וזה נרמז במלות אלו כי מלת לעלם הוא עיבור הא' ולעלמי הוא היניקה ועלמיא הוא הגדלות.
והרי עתה נגדלו המוחין בכל צרכן כי מוחין דעיבור נרמזו בתחילת הקדיש עד לעלם ומוחין דיניקה נרמזו במלת לעלמי ומוחין דגדלות נרמזו במלת עלמיא ולהיות שעיקר הכל הם המוחין דגדלות לכן צריך לכלול הכל הז' תיבות שיש מן אמן עד עלמיא בבחי' הגדלות באופן זה כי הנה הם ד' מוחין שהם חו"ב ודעת כלול מחו"ג ובהתלבשם תוך נה"י דאימא נעשי' שלשה מוחין בלבד כנודע וכמבואר באדרא זוטא והרי הם שבעה וגם אם תחבר ד' המוחין עם ג' הלבושין שהם עצמן נה"י דאימא הרי הם שבעה כמנין שבעה התיבות הנז' ואמנם כבר הודעתיך למעלה שיש שינוים בענין הקדישים כפי מקומם כי בקדיש הודו תכוין אל מ"ב דהויה דאלפין דמ"ה ואל הויה דס"ג ובקדיש דיוצר תכוין אל מ"ב דס"ג והויה דע"ב כו' וע"ש ושם ביארנו כי לכך יש שני מיני מ"ב ושני מיני כ"ח בקדיש בזה האופן שבעה ווין שיש מן וישתבח כו' עד ויתהלל הרי מ"ב א' באותיו' והוא מ"ב אותיות התחתון שהוא בהויה דמ"ה דאלפין ואח"כ ז' תיבות עצמן כל תיבה מו' אותיות שיש מן וישתבח עד ויתהלל הרי מ"ב שני של תיבות ולכן הוא מעולה ומשובח מן הראשון והוא מ"ב דהוי"ה דס"ג כנז' בסוד הקדיש דהודו.
ועד"ז הוא בשאר הקדישים ועד"ז יש כ"ח תחתון דאותיות וכ"ח עליון דתיבין וגם הם כ"ח דמ"ה וכ"ח דס"ג.
והנה עם הדרך שביארנו כאן שהם בחי' מוחין דגדלות נבאר ג"כ עתה ענין שני כ"ח וב' מ"ב עם הדרך הנז' עם ששניהם אמתיים וצריך לכוין ב' הכונות האלו ביחד והענין הוא כי מוחין דגדלות דאימא ויש מוחין דגדלות דאבא והנה המ"ב הא' שהוא דאותיות הם בחינת מוחין דאימא כי הם היותר ראשונים ומתגלים בתחילה וכבר ביארנו כונתם במלת איש"ר מברך כו' כנ"ל אבל המוחין דאבא נרמזו בכ"ח האחרות שהם התיבות שיש עד אמן האחרון ולזה נאמר בהם מלת אלו על הסדר הזה לעילא מכל ברכתא לפי שאבא הוא לעילא מן אימא ואנו חוזרים לומר באחרונה הכ"ח והמ"ב שהוא עד מלת בעלמא ואז אנו אומרים פ"א אמן ולכן צריך לכוין בו בבחינת מוחין דאבא ג"כ ע"ד מ"ש באמן יש"ר כו' וצריך לכוין בג' שמות י"ה שיש בג' שמות אלקים שיש בג' מוחין דאבא שיתמלאו בג' מלויים דיודין ההין אלפין שהם בגי' אמן כנ"ל וכבר ידוע שיש קדישין שחותמים בהם ואומרים יה"א שלמא רבא וצריך לכוין במלת יה"א דיהא שלמא רבא אל ג' מלויי' שסדרן יה"א כמו שכוונת באמן יהא שמיה רבא כו' ובמלת שלמא תכוין שהוא בחי' היסוד המגולה דאבא הנקרא שלום כנודע.
ובשאר הקדישין לא קבלתי טעם ממוז"ל למה לא נזכר בו ענין יהא שלמא רבא כו' ע"ד שרמזוהו ביהא שלמא רבא כנז' והנה כל שאר מלות אמן שיש בקדישין אין בהם כונה זו אלא באלו שני אמנים בלבד שהם באמן יהא שמיה רבא מברך כו' ובדאמירן בעלמא ואמרו אמן.
אבל בשאר האמנים יש להם כונה אחרת וביארנו אותה בענין סדר כל האמנים והברכות כנודע שיש חילוק בין ברכות התפלה והמצות וברכת הנהנין ע"ש.
והנה הקדיש שיש בין השכיבנו לתפלת י"ח דערבית משא"כ בשחרית שצריך לסמוך גאולה לתפלה כבר נת"ל טעם לדבר הזה.
גם מן הטעם ההוא עצמו צריך לומר קדיש בערבית לפי שכבר ביארנו כי בתפילת ערבית אין עולם הבריאה עולה למעלה אמנם עולם האצילות הוא היורד למטה בהיכל הז' דבריאה כנ"ל.
ולכן צ"ל אותו הקדיש קודם העמידה להוריד האצילות למטה וגם במנחה אומרים קדיש קודם העמידה לפי שלא זכרנו כלל ענין הבריאה כנודע כי אין חיוב בתפלת המנחה רק לומר תפלת י"ח לבד ושם ביארנו הטעם לפי שאין בנו כח להעלות הבריאה למעלה מפני שהדין שולט אז בעת המנחה ומכ"ש שלא יעלו יצירה ועשיה.
והנה הקדישים שיש קודם העמידה ואחר העמידה כולם הם מסוד ע"ב כמבואר אצלנו וצריך שגם בהם יהיו ב' כ"ח וב' מ"ב ודע כי הנה אנו מכנים הויה דע"ב אל האצילות ודס"ג אל הבריאה ודמ"ה אל היצירה ודב"ן אל העשיה והנה כל האצילות כללותם הוא שם ע"ב ולכן צריך שתכוין מ"ב הא' הויה דע"ב דיודין שבנוק' דאצילות ואח"כ תכוין המ"ב הב' מן הויה דע"ב דיודין שבז"א דאצילות והנה ע"ד מציאות הקדישין שבתפלת שחרית כן הם במנחה וערבית ובשאר היום כי הקדיש אשר קודם העמידה דתפלת מנחה תכוין אל הויה דע"ב דיודין וכן בקדיש שאחר העמידה דתפלת מנחה תכוין ע"ד שביארנו בתפלת השחר ובקדיש שקודם יוצר דערבית הוא ע"ב ס"ג ושל קודם העמידה ואחר העמידה דערבית ג"כ הוא ע"ב וע"ב ושלאחר ערבית הוא ס"ג ומ"ה והקדישים שבשאר היום כפי מה שתקרא כך תכוין כי אם למדת מקרא הוא בעשיה ולכן הקדיש הוא מ"ה וס"ג.
ואם שנית משנה אשר היא ביצירה תכוין בקדיש ההוא בס"ג וע"ב ואם עסקת בחכמת הקבלה ג"כ תכוין ע"ד הנזכר בס"ג וע"ב כי כל זה ביצירה:
מורי ז"ל לא היה קם מעומד בענית אמן יש"ר של הקדיש וא"ל כי הלשון הנז' בירושלמי דמשמע ממנו שצריך לקום מעומד הוא מוטעה ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם היתה והאחרונים הדפיסו אח"כ בתוך דברי הירושלמי אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמיד' דשחרית או דערבי' או דמנחה וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס"ת להיכל אז היה נשאר מעומד וגומר ענית הקדיש ואח"כ היה יושב.
גם מה שרגילין העם לומר פסוק ועתה יגדל נא כח ה' בעת שהש"ץ אומר קדיש וכנז' בספר התיקונים הנה מוז"ל מנעני מלאומרו ולא גילה לי טעמו של דבר ואולי שגם זה אינו מהתיקונים כנ"ל גם בענין מה שנהגו האבלים לומר קדיש על מיתת אביהם ואמם בשנה ההיא טוב לאומרו אפילו בשבת ויו"ט ור"ח לפי שטעם הדבר הוא כדי להעלות נפש המת בג"ע עצמו ממדרגה למדרגה ולכן נכון לאמרו אפילו בימים שאין בהם דינה של גהינם וכבר נתבאר לעיל זה ע"ש: