קדיש ד' לכלול היצירה עם הבריאה ע"י הויה דס"ג וע"ב ואח"כ היצירה תפלה לדוד. ואח"כ קדיש ה' להעלות העשיה אל היצירה ע"י הויות ס"ג ומ"ה ואח"כ העשיה היא פטום הקטרת והרי נשלמה התפלה: אמנם קדיש בתרא אינו מכלל הקדישים הנז' לפי שכבר עלו כל העולמות אמנם זה הקדיש נקרא קדיש יתמא ר"ל קדיש שאומרים אותו היתומים. והענין הוא שהקדיש הזה הוא בעולם העשיה ששם בחינת המיתה כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחית המתים וע"כ אומרים אותו היתומים על מיתת אב ואם ויש בקדיש הזה שם בן מ"ב אלא שהוא באופן אחר ונתבאר אצלינו בענין נטילת ידים שה"ס ידוד אלקינו ידוד כוז"ו במוכס"ז כוז"ו ידוד יוד הא ואו הא שה"ס ג' ידות כנ"ל וע"ש. ודע כי ע"י שם במוכס"ז יהיה ענין תחית המתים ולכן קדם אליו שם כוז"ו שהוא גי' ט"ל והוא הט"ל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים כמ"ש חז"ל: ונלע"ד ששמעתי ממוז"ל שטוב לומר הקדיש הזה על מיתת אביו ואמו כל השנה כולה אפילו בשבתות ויו"ט לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינא של גהינם לבד כי הנה עוד יש תועלת א' והוא להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרג' וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאמרו ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בג' תפילות והיה אומרו בנוסח קדיש של בני ספרד כמו שנעתיקהו לקמן בע"ה לא כמנהג המוסתערבי' המוספים בו דברים אחרים ע"ד מ"ש בהרמב"ם ז"ל. ודע כי בשבת נמשכת תוספת הקדוש' כל היום משא"כ בחול שאין תוספת קדושה אלא בשעת תפלה לבד וזהו הטעם שאין תוספ' נשמה רק בשבת בלבד אבל עכ"ז ליראי ד' ולחושבי שמו יש להם איזה קצת הארת קדושה גם בימי החול בשעת התפלה. גם יש חילוק אחר והוא כי בשבת נמשכת תוספת קדוש' מעצמה כל מה שנעשה ע"י תפלתינו בימי החול ולכן יש תוספת נשמה בשבת. גם יש חילוק אחר והוא כי בשבת עולים כללות כל העולמות משא"כ בחול שאין עולים בעת התפלה רק בחינת נשמות לבד שעולים עם השכינה להיות לה בסוד מ"ן כנודע. גם דע בענין תפלת החול שענין העלאתם צריכה להעשות על ידינו קודם התפלה אבל אחר שכבר קבלו השפע העליון אין אנו צריכין להורידן כי מעצמם הם יורדין אחר עלינו לשבח: