שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ודרוש ו':
כולל ג' ברכות ראשונות וג' אחרו' וי"ג אמצעיות ועיין היטב בתפלת עמידה דערבית דליל שבת ובתחי' שמעתי דרוש זה באופן א' וזה עניינו.
דע כי ג' ברכות ראשונות ה"ס חג"ת הראשונים דז"א בהיותו בן ו"ק בלבד ואח"כ כשנגדל נעשו לו בחי' חב"ד שבו וכמש"ל בסיום ברכ' אבות על בא"י מגן אברהם בסוד והוכן בחסד כסא שהוא החסד ששימש אח"כ לבחי' חכמה שבו וג' ברכות אחרונות ה"ס נה"י שבו הראשונים אשר אחר שנגדלו נעשו בו בבחי' חג"ת שבו וי"ב ברכו' אמצעיו' הם באים בסוד תוספת פי' כי הנה בתחילה לא היה ז"א רק מו"ק בלבד שהם בחי' הג' ברכות ראשונות וג' ברכו' אחרונות כנז':
והנה אלו הו"ק אינם צריכים לבא ע"י תפלתינו ומעשינו כי מעצמם הם בו אבל התוספ' הניתוסף אח"כ בז"א הוא ע"י מעשינו ותפילתינו ואמנם בחי' התוס' הנוסף אח"כ הנה הם ג' ספי' בז"א שהם נה"י המחודשים בו כמבואר אצלינו בסוד כונן שמים בתבונה.
וט"ס אחרות אל הנוק' לפי ששורשה לא היה אלא נקו' א' בסוף אות הואו כמבואר אצלינו בפ' בלק על פסוק אשורינו ולא קרוב הרי הם י"ב בחי' של התוס' כנגד י"ב ברכות אמצעיו' ולהיות כי יש עוד בחי' אחרת והוא הכתר דז"א אשר גם הוא בא בסוד תוס' וקודם שקלקלו המינין היה בא מעצמו שלא ע"י וזה לרוב גדולתו ומעלתו אבל אחר שרבו המינין ונתקלקלו בזמן ר"ג ונתרבו הקליפות אז נסתלק בעון הדור אז הוצרכו לתקן ברכת המינין וע"י ברכה זו הוא בא גם הכתר דז"א ע"י תפלתינו ומעשינו וביאור ענין זה נת' באורך בפ' ויקרא ד"ג וד' ע"א בר"מ בפסוק באתי לגני אחותי כלה וע"ש דרוש נחמד.
ואמנם הג' נה"י אחרונים שנתוספו לו בתוס' הם בחי' ג' ברכות ראשונים שבאמצעיו' והם אתה חונן והשיבנו וסלח לנו ואלו נעשו אל נוק' בחי' ג' מוחין שהם חב"ד שבה.
ופ"א שמעתי ממוז"ל כי י"ג אמצעיות דשאלת צרכיו הם בחי' י"ג מדרגות שבעולם האצילות ע"ד י"ג מדרגות שיש בעול' היצירה שהם בישתבח כנז' שם וע"ד י"ג מדרגות שבעולם העשיה שהם ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה נדרשת וע"ש עניינם.
אח"כ שמעתי דרוש א' גדול נמשך עם מה שנת"ל בסדר העמידה וזה עניינו בענין י"ב אמצעיות.
דע כי בג"ר נתקנה המלכות פב"פ בברכת אבות נעשה חיבוק הימין בשם ע"ב שבימינו ובברכ' אתה גבור נעשה בחי' שמאלו תחת לראשי.
ובברכת אתה קדוש נעשה החיבוק ע"י ימין המחבק' בגופו שהוא הת"ת שבו.
והנה כל זה שנתקן עד עתה במלכו' היה ע"י אימא עילאה המתקן אותה בסוד שם בוכ"ו כנ"ל בסוד ברכת אבות במלך עוזר ומושיע ומגן ובתחילת ברכ' אתה גבור.
ועתה ענין הי"ב אמצעיו' הם לתקן אותה מצד ז"א עצמו ולהאיר אליה מאור שלו עצמו אל כל ט"ס הבאות לה דרך תוס' כנ"ל דמעיקרא אין בה רק בחי' נקו' קטנה א' בלבד אשר מציאו' ענין נקו' זו נבאר עניינ' בברכ' למשומדי' וע"ש היטב וענין האר' זו נק' נשיקין כי אחר שנעש' חיבוק בברכת אתה קדוש באים עתה בחי' הנשיקין והוא כי עד עתה ז"א מתחיל להאיר בכל י"ס כי אחר אשר כבר נעשו ונתקנו מחדש כל י"ס מן הנה"י דאימא עדיין היא צריכה עתה לקבל האר' מן ז"א עצמו מן הנה"י שלו אל כל הי"ס שבה כמבו' אצלינו בהרבה מקומות כי הי"ס דנוק' נעשין מן הנה"י דז"א.
ולכן צריך לכוין להמשיך הארה מן הנה"י דז"א אל הי"ס שבה באופן זה כי מפרק ראשון דנצח דז"א יכוין להאיר אל ספי' החכמה שבה ואח"כ מפרק הא' דהוד שבו אל ספי' בינ' שבה.
וכעד"ז עד תשלום נה"י ותשלום הי"ס שבה ונמצא כי ברכת אתה חונן וברכת השיבנו הם ב' מוחין חו"ב שלה וז' ברכות שלאחריהן הם בחי' השבעה נשיקין היוצאין מפיו אל פיה בסוד רוחא ברוחא ונכנסין לתוך פיה ומתקנין ז"ס תחתונות שלה לפי שאלו הנשיקין הם עולים מתתא לעיל' מן ז' ספי' תחתונות שבו אל פיו ומשם יוצאין ונכנסין בפיה ויורדין ומתקנין ז' ספי' תחתונות שבה בסוד אור פנימי ויש עוד ז' נשיקין אחרים והם נמשכין מן ראשו דז"א לתוך פיו ויוצאין משם בסוד הבל פה וניתן אליה ונעשה בה בחי' אור מקיף אליה להיותו אור עליון נמשך מריש' דז"א כנז'.
וכנגד ז' נשיקין אלו נזכרו ז' תיבות בפסוק ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין ופ"א שמעתי ממוז"ל כי י"ב נשיקין הם אלו ולכן בברכ' אחרונה של הי"ב ברכו' אמצעיו' שהוא אב הרחמן כו' נאמר בה שומע תפלת כל פה לרמוז כי אלו הי"ב נשיקין הם באים מן פה העליון של ז"א.
ונחזור עתה לבאר ענין י"ב אמצעיות:
אתה חונן כנגד חכמה שבה כנז"ל ושמעתי מזולתו ששמע ממוז"ל וז"ל אתה חונן כו' הוא בחכמה ודעת דרחל נוק' דז"א ע"כ והנה כבר נודע מ"ש בתיקוני' תי' ע' דקכ"ח ע"א כי כל ספי' וספי' יש בה הויה א' בניקוד ידוע והם הויה בקמץ בכתר והויה בפתח בחכמה והויה בצירי בבינה לכן באומרך בא"י חונן הדעת תכוין בהויה זו כולה בניקוד פתח לפי שהיא בחכמה שבה כנז' ידוד ואעפ"י שאמרו שם בתיקונים דהויה דמלכו' אין בה שום ניקוד עכ"ז כאשר היא מקבל' האר' מבעלה אז כל עשר ספי' מתנקדות ע"ד הניקוד שבעשר ספירו' שבו גם תכוין בהויה זו של החילוף והתמורה שלה שהוא שם כוז"ו שהוא בגי' ט"ל כי הנה ספי' זו היא ספי' החכמה שבה כנז' ותכוין להוריד ט"ל החכמה הזו שהוא שם יה"ו במלוי אלפין שהוא בגי' ט"ל ותורידהו אל ה' אחרונה של ההויה אשר היא במל' כנודע כי ה' אחרונה היא במל' ע"ד מה שנת"ל במוריד הט"ל כו' ותכוין שע"י המשכ' הט"ל הזה במלכות יושפע לך מן השם הנז' חכמה בינה ודעת להבין ולהשכיל בתורה היטב:
השיבנו כו' הוא כנגד הבינה שבה כנ"ל לעיל אמנם תכוין אל הבינה בבחי' החסד שבה שהוא סוד המקוה שבה והחסד שהוא הנותן קומת המלכו' ואיהו קומה דילה בסוד מ"ש בזוהר אתא חסד ופריש ענפין וגזעין מתתא לעילא כנז' בפרשת אחרי מות ואותיו' קומה ומקוה שוים ולכן יכוין בהויה מנוקדת בסגול באומרו השיבנו אבינו לתורתך ובהוי' חתימת הברכ' הזו יכוין שהיא מנוקדת בצירי לפי שהיא ספי' הבינ' שבמלכו' כנ"ל:
סלח לנו אבינו כו' הוא בחסד שבה ולכן הויית חתימת הברכה מנוקדת בסגול:
ראה נא בעניינו היא בגבורה שבה ולכן הויה של חתימת הברכה היא מנוקדת בשבא.
ושמעתי מזולתי בשם מורי ז"ל כי ר"ת ראה נא בעניינו הוא רנ"ב שהם רנ"ב איברים שבה שיש בה ד' איברים יתירים על הזכר שהם שני צירים ושני דלתות שביסוד שלה ורמ"ח וד' הרי רנ"ב וכולם הם מצד הגבור' כנודע:
רפאינו כו' הוא בת"ת שבה ולכן הוית החתימ' מנוקדת בחולם גם תכוין בברכה זו בר"ת רפאינו ה' ונרפא רי"ו גם תכוין בר"ת של הושיענו ונושעה כי תהלתינו אתה שהם בגי' תב"ל שהוא ב"פ רי"ו והרי ג"פ רי"ו בברכה זו וה"ס שם ההויה בסו' ג"פ רי"ו המבואר אצלינו במ"א בענין שכיבת הלילה בקומך בחצות לילה באומרך אתה תקום תרחם ציון ושם נתבאר עניינם במלת תרחם ג"פ רי"ו וע"ש:
ברכנו אבינו כו' הוא כנגד נצח שבה ולכן הויית חתימת הברכה מנוקדת בחיריק:
תקע בשופר כו' הוא בהוד שבה ולכן הויית החתימ' שבה מנוקדת בקיבוץ.
ותכוין במלת תקע אל ה"ג מנצפ"ך הכפולות שהם בגי' תקע כי תקע הוא לשון ביאה וזווג כמ"ש רז"ל נפל מן הגג ונתקע ביבמתו קנה וכל הגבורות שבה הם בקו ההוד השמאלי ומשם ניתנים אל היסוד לפי שהה"ג שבה מתפשטין מחסד שבה עד ההוד שבה ושם הוא סיום התפשטו' ואח"כ כולם מתקבצו' אל היסוד שבה והם נמתקו' ע"י אימ' הנקרא שופר גדול וזהו תקע בשופר גדול:
השיבה כו' הוא ביסוד שבה ולכן הויית החתימ' מנוקדת בשורק ותכוין כי ר"ת השיבה שופטינו כבראשונה הוא שכ"ה והם בחי' שכ"ה גבורות זכרים כמבואר אצלינו בפ' בא דל"ח ע"ב גם נתבאר זה היטב בפר' שופטים בשער המצות במצות ולא ירבה לו נשים כמבואר שם וע"ש בפסוק כי יהיה נערה בתולה כי מנצפ"ך נקבות ושכ"ה זכרים והנה גם אלו השכ"ה דינים זכרי' הם ביסוד שבה שהוא ענין ברכה זו של השיבה.
למינים כו' היא בכתר שבה כמו שיתבאר עניינו ולכן ההויה של החתימה היא מנוקדת בקמץ ונבאר עתה עניינו הנה פ"א שמעתי ממוז"ל שברכה זו הוא לתקן הכתר דז"א ופ"א שמעתי שהוא לעשות הכתר שבנוק' וכבר נת"ל ענין שני הדרושים ששמעתי ממוז"ל בענין י"ב ברכות אמצעיות אם הם בז"א או בנוק' והנכון אצלי כי שתיהם אמתים וצריך לכוין בב' הדרושים בכל ברכה וברכה שני כונות א' בז"א וא' בנוק' וזה פשוט אצלי שכך הוא.
ולכן אבאר עתה שני הכונות.
ראשונה היא בבחי' הכתר דז"א בעצמו לפי שספי' הכתר אינו בא אלא באחרונה אחר שנשלם בט"ס התחתונות כנודע ולכן ברכה זו של למינים באה עתה באחרונה אבל בחי' הכתר דנוק' נעשה בה בראשונה טרם שאר הספי' שבה ואמנם אין חסר לה עתה אלא בחי' הדעת שבה לפי שדעתם של נשים קלה כמבואר אצלינו ועכ"ז אין צריכין להמשיך בה דעת על ידינו לפי שהכתר שבה מספיק לעשות דעת שבה כי ז"ס גוף וברית חשבינן חד הנז' בתיקונים והוא כי הכתר שבה נעשה מת"ת דז"א הנקר' גופא דיליה ממש והדעת שבה נעשה מיסוד דז"א הנקר' ברית וכבר נתבאר שהכתר שלה עולה לה לבחי' דעת א"כ נמצא כי גוף וברית חשבי' חד ונמצא כי ברכ' זו הוא לכתר דז"א כי לכתר או לדעת שבנוק' אין צורך.
הכוונה השנית היא זו כי ברכה זו של המינים היא לעשות הכתר שבה ולבאר זה צריך שנקדים לך הקדמה ביארנוה בכמה מקומות ובפרט בדרוש התפילין והוא כי הנה פעמים כתבנו שנוק' דז"א רחל מתחילת אצילותה לא נאלצה אלא בסוד נקוד' א' קטנה ואמנם כאשר בא אח"כ עת תיקונה אז באים לה בסוד תוספת הט"ס שבה וטעם הדבר הוא לפי שגלוי היה לפניו ית' שהבריות עתידין לחטוא לפניו והנה פגם התחתונים עולה למעלה וכביכול פוגם שם ואם כל הי"ס שבה היו באים בתחילת אצילותה היו משורשים בה ולא היה יכולת להסתלק בעת פגם התחתונים והיה עונשם של ישראל חמור ח"ו ולסיבה זו המאציל ית' האצילות אותה בסוד נקו' א' בלבד ושאר נקו' יבואו לה אח"כ ע"י תוספו' וכיון שאינן מושרשים בה נמצא שבעלות פגם התחתונים למעלה וירצו הקלי להתאחז בהם יסתלקו משם ויעלו וילכו אל המקום אשר באו משם ולא יוכלו הקלי' למשול ולהתאחז בהם וא"ת א"כ למה נאצלה אפי בבחי' נקוד א'.
והתשוב' היא לפי שלהיות המל' בלתי שום נקו' א"א כי אם אין לה יסוד אחד כל שהוא לבנות עליו שארית הבנין א"א לה להתקן כלל בעת התיקון ולכן הוצרכ' ליאצל לפחות בבחי' נקו' א' בלבד ונקו' זו קיימת לעד ואינה מסתלקת אפי' בעת הפגם לפי שכבר נשרשה בה בעת אצילותה ולא באה ע"י כדי שתסתלק ע"י בעת החטא ח"ו.
אבל שאר הט"ס שבה שאינם באים אלא בסוד תוס' ע"י כח תפלותינו ומעשינו הטובים לכן גם בעת שאנו חוטאים יכולים לסלקם ולהעלותם משם.
עוד ט"א והוא כי הנה נקו' זו שנשרשה בה בעת אצילותה היא נקו' הכתר שבה ולהיותה מדרג' עליונה אין כח בחיצו' להתאחז בה אף אם יפגמו ויחטאו התחתוני' ואין חשש אם תשאר קבועה שם תמיד.
ועוד כי כדי להגיע פגם התחתונים שם צריך שיהיה חטא גדול ועצום מאד וזה אינו מצוי והנה בזמן החרבן בימי ר"ג שאז רבו המינים בישראל ועונש פגם המינות חמור מאד ומגיע עד הכתר שבה עם היותו מושרש בה בתחי' אצילותה ולכן הוצרכו אז לתקן ברכ' למינים כדי לתקן גם את הכתר שבה.
ויען שברכה זו נתקנה מחדש לא תיקנוה אלא אחר גמר הברכות הראשונות שהם לתקן את הט' שבה.
ואמנם פ"א ביארנו כי זו הנקוד' הבאה מושרש' במלכו' בעת אצילותה היא בחי' מלכו' שבה וכן בעת פגם התחתו' הט"ס עליונות הם שמסתלקים ומה שנשאר בה קבועה היא נקודת המלכו' התחתונ' שבה האמנם לא פליגי כי האמת הוא שלא נשאר בה רק נקודת הכתר שבה להיותה מדרגה עליונ' ואין הפגם מגיע בה אמנם פשוט הוא דכיון שמסתלקין ממנה ט"ס תחתו' ודאי הוא שגם ספירת הכתר שנשאר בה נחשך אורו מאד ואין נשאר בו רק בחינ' אור מלכו' דכתר שבו בלבד ובערך זה אנו אומרים שהנקו' הנשארת היא המל' שבה ר"ל מלכו' דכתר שבה אבל האמת הוא שלא נשאר בה אלא נקו' הכתר וזכור הקדמה זו וכבר ביארנוה בדרושי התפילין בענין טעם למה אנו מניחין תפילין ביום ולא בלילה וע"ש.
וענין אל תהי תקוה מלת תקוה פי' בארנוה בתפלת ר"ה במ"ש ותקוה טובה לדורשיך וע"ש:
על הצדיקים הנה ברכה זו מכאן ואילך הוא בסדר אחר והענין הוא כי עד עתה זכרנו הי"ס הנעשו' ונתקנות בנוק' ומכאן ואילך הוא בנה"י ובשני שלישים תחתונים דת"ת דז"א עצמו אשר מאירים עתה בי"ס שבה כנז' ונמצא סדר מתתא לעילא.
על הצדיקים ביסוד שבו בסוד וצדיק יסוד עולם שהצדיק נקרא יסוד וא"כ צריך לכוין בהויות שבחתימת ברכ' זו מנוקד בשורק ובאומרך ושים חלקינו עמהם כו' צריך לכוין בביאור מלות אלו שלכאורה נראין כתפלת שוא וברכה לבטלה שמאחר שהאדם הוא בעל בחירה ורצון איך יתפלל שהשי"ת ישים חלקו עם הצדיקים והרי ניתנה הבחירה ביד האדם כאומרם ז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר.
ואם נאמר שהכונה היא שאף שיחט' יתפלל עתה להשי"ת שישים חלקו עמהם הנה הקושיא כפולה ומכופלת כי הצור תמים פעלו לתת לאיש כדרכיו אם טוב ואם רע אך אמנם הכוונה היא כי כאשר האדם חוטא לפעמים ועושה עבירות המכבה את המצות אז מונע מעצמו שכר מצותיו שעשה.
והנה ביני ביני כל זמן שלא שב בתשובה אותם האורות והמלאכים והסניגורים הנעשים מאותם המצות שעשה ניתנים לצדיק הראוים לו כפי מה שגזרה חכמתו ית' בסוד יכין רשע וצדיק ילבש.
אמנם יש איזה צדיקים גדולי המעלה שאינם רוצים ליהנות מזולתם אלא משלהם וכשלוקחים ההארות הנז' הנה הם בידם בתורת פקדון בלבד בנאמנות וכאשר ישובו בעליהן בתשוב' יחזרו להם אותם ההארות שלקחו מהם כנז' ולכן אנו מתפללין לפניו ית' כי הנה אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכמעט שהאדם מוכרח לחטוא ולכן אותם ההארות של חלקינו וגורלינו שהרווחנו ע"י מעשה המצות שעשינו בעוה"ז ואינם ניתנים לנו מחמת חטאתינו ישימם עם הצדיקים הגדולים הרשומים הנ"ל כדי שיהיו ההארות ההם קיימת וכאשר נשוב בתשובה יחזירום לנו ולא ישים חלקינו עם זולתם דהיינו אותם שלא יחזירום לנו:
תשכון כו' בהוד שבו והויית חתימת הברכה מנוקד בקבוץ ולהיות ברכ' זו בהוד קו שמאל לכן נזכרה בה ענין בנין ירושלם כי ירושלם אחידת בשמאלא כנודע ובאומרו וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין צריך לכוין כונה זו אשר פי' שמעי' ואבטליון למוז"ל יום א' אשר הלכנו לגוש חלב להשתטח על קבריה' ושם א"ל הם עצמם שצריך לכוין במלות אלו בג' תפלות שבכל יום ויום לכוין להתפלל לשי"ת על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע"י ארמילוס רשיעא כמ"ש רז"ל על פסוק חיים שאל ממך נתת לו כו' ונודע מספר הזוהר בר"מ פ' תצא דרע"ו ע"ב דמשה סביל כמה מכתשין בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף כו' ועליו אנו מתפללין וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין:
את צמח בנצח שבו והויית חתימת הברכה מנוקדת בחיריק ובתיבת צמח תכוין לשני יחודים ידוד אהיה ידוד אדני שעולים קל"ח בגי' צמח ובאומרך כי לישועתך קוינו כל היום תכוין לצפות ולקוות בכל יום ויום לישועתו יתברך כדי שלא תתבייש בעת פטירתך כשיעמידוך לדין וישאלוך צפית לישועה כמ"ש רז"ל במס' שבת פ"ב:
אב הרחמן בת"ת דז"א אשר ממנו נעשה כתר שבה כנודע שד' ספירות שהם תנה"י דז"א מהם נעשים י"ס דנוק' ולהיות שמן הת"ת הזה נעשה כתר שבה לכן נק' אב הרחמן שהוא בחי' הכתר שבה והויית חתימ' הברכה הזאת היא חש"ק חולם שבא קמץ בג' אותיות ראשונות וה' אחרונה בלתי ניקוד וג' ניקו' אלו ה"ס ג' אבהן חולם בת"ת שבא גבו' קמץ חסד ולכן הושמה הגבו' באמצע כדי שתתבסם ותתמתק וז"ס הפסוק רק באבותיך חש"ק ה' האמנם בהויה הראשונה והיא אב הרחמן שמע קולנו ה' אלקינו תכוין בניקו' הכתוב אצלי בדרוש שמות הספי' בענין הויה דההין שה"ס הדעת הפנימי של הנוק' בימי החול ומשתנית נקו' בכל יום מו' ימי החול ותכוין בהויה זו אל הניקו' הכתוב שם ביום הג' והיא יוד בחולם הא ראשונה בחול' הא שניה בסגול ו' ראשונה בחולם ו' שניה בסגול ה' ראשונה בחולם ה' שניה בסגול.
ויכוין שהוי' זו היא בדעת הפנימי דמל' בימי החול.
וכונה זו תועיל מאד לעלות האדם במעלה ובפרט לי אני חיים הכותב לטעם הנודע לי וכבר נת' ענין שומע תפלת כל פה שהוא סוד פה ז"א שממנו יוצאים י"ב נשיקין לנוקבי' וה"ס י"ב ברכות אמצעיות ולכן נזכר זה בברכה אחרונה שבי"ב אמצעיו' וראוי מאד אל האדם שבאומרו תפלת הלחש יאמר וידוי בשומע תפלה.
אנא ה' חטאתי עויתי ופשעתי לפניך כו' כנז' בזוהר פ' בלק דקצ"ה ע"ב וז"ל לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרטא חטאוי.
ואני מסופק אם שמעתי ממורי ז"ל שיותר טוב לומר חטאתי עויתי פשעתי סתם ולא יפרט החטאים או אם צריך לפרט ע"ד אשמנו בגדנו כו' והדבר אצלי בספק גם ראוי לשאול על מזונותיו בברכת שומע תפלה להורות שהוא בוטח בו ית' אשר בידו מזון לכל חי ע"ד תפלת רב ייבא סבא בכל יום קודם אכילתו כנז' בפ' בשלח:
רצה כו' הנה בארבע ברכות אחרונות שבי"ג אמצעיות המשכנו הארה מן התנה"י דז"א אל י"ס דנוק' הנרמזות בט' ברכות הראשונות שבי"ג אמצעיות ועתה אנו ממשיכין הארה אל הי"ס דנוק' מן הנה"י דאימא המתלבשין בסוד מוחין תוך ז"א.
ועוד כבר כתבנו באופן אחר בג' ברכות אלו רצה ומודים ושים שלום בענין ז"א עצמו בדרוש שכתבנו לעיל בתחילת י"ב אמצעיות וע"ש אבל נכתוב עתה ע"פ דרכנו הנמשך עד עתה והוא כי רצה ומודים וש"ש הם נה"י דאימא המאירים בנוק' וזה סדרן רצה בנצח דאימא ולכן בהויית חתימ' ברכה זו תכוון אל שם ב"ם שהוא חילוף שם אל באלפא ביתא דאבג"ד כו' ונז' בזוהר פ' פקודי שצריך לכוין בשם ב"ם בברכת רצה.
והטעם הוא כי שם א"ל הוא בחסד בסוד חסד אל כל היום ושם ב"ם חילופו הוא בנצח ענף החסד ובמלת רצה תכוין לשם אלקים במילוי ההין כזה אלף למד הה יוד מם שהוא בגי' רצה וטעם כוונה זו תלויה במש"ל בדרוש א' כי ג' ברכות אלו של רצה ומודים וש"ש הם סוד נה"י דז"א עצמו האחרונים החדשים הנעשים לו ע"י הבינה בעת הגדלתו בסוד כונן שמים בתבונה והנה נודע כי שם אלקי' ובפרט בהיותו בסוד מלוי תמיד הוא באימא ואעפ"י שנמצא במקו' אחר עכ"ז שרשו באימא אלא שמכאן הוא נמשך ומתפשט למטה במדרגו' אחרות ולכן בתחלת נה"י אלו שהוא תיבת רצה תכוין אל שם אלקים במלואו כנז' שעולה רצה:
מודים כו' הנה ברכה זו היא בהוד דאימא וזהו לשון הודאה הרמוז בתיבת מודים מלשון הוד ולכן בהויית חתימה ברכה הזו תכוין אל שם במוכן שהוא חילוף שם אלקים דאלפא בית' דאבג"ד כנז' בזוהר פ' פקודי.
והטעם הוא כי שם אלקי' הוא בגבורה ותמורתו שם במו"כן הוא בהוד ענף הגבור' כנ"ל.
ובאומרו המרחם כי לא תמו חסדיך תכוין אל מה שהודעתיך שהחמשה חסדי' מתפשטים בז"א מן חסד שבו עד הוד שבו והנה ברכה זו של מודים היא בהוד כנז' ולהורות כי לא נפסקו החסדים האלה אמנם עדיין חוזרת הארת' להתקבץ אל תוך היסוד שבו כנודע וכמ"ש בברכת שים שלום.
ולכן בברכה זו אנו אומרים המרחם כי לא תמו חסדיך כי עדיין יש להם התפשטות עד היסוד כנז' ובאומרך ויהללו ויברכו את שמך הגדול כו' תכוין להויה דע"ב במלוי יודין הנקרא גדול מצד החסד הנקרא גדולה וחסד בגי' ע"ב ובאומרך ולך נאה להודות תכוין בס"ת אל שם כה"ת שהוא שם א' קדוש מע"ב שמות דויסע ויבא ויט:
ובענין שני הכריעות והזקיפות שבברכת מודים תחילה וסוף צריך שתדע כי הנה לעיל בהתחלת ברכת אבות ביארנו כי ארבע כריעות וד' זקיפות הם בכל התפלה וכל כריעה היא כלולה משני כריעות וכל זקיפה כלולה מב' זקיפות ושם נתבאר עניינם אמנם כריעה זו שבתחלת ברכת מודים וגם הזקיפה שלה אינם כפולים רק כריעה אחת וזקיפה אחת בלבד לפי שאנו עתידים לומר אח"כ מודים דרבנן בחזרת התפלה מפי ש"צ ושם יש כריעה ב' וזקיפה ב' ולכן עתה תכרע כריע' אחת בלבד בסוד ו' לגבי ה' וכנגדה זקיפה א' שהיא בסוד ה' לגבי ו' ובמודים דרבנן שם בכריע' ההיא תכוין בסוד י' לגבי ה' ובזקיפה תכוין בסוד ה' לגבי י' ושם במודים דרבנן נבאר הטעם ועי"ש:
ונחזור לענין ראשון הנה באומרך מודים אנחנו לך תכרע כריע' אחת בלבד ותכרע בסו' שם אהיה במלוי אלפין וע"י יורד ו' עלאה לגבי ה' להאיר אל הנוק' ואין כאן אלא כריעה א' וה"ס חוט השדרה ח"י חוליין דביה שהם חיוב הכריע' במלת מודים כדי להוריד טפת החסדים דרך חוט השדרה היורד מן המוחין דז"א דרך חוט השדרה לתת אל נוקביה בסוד זווג.
ואח"ך תזקוף זקיפה א' ג"כ בלבד בשם ההויה ותכוון לזקוף ה' לגבי י' וזה נעשה.
ע"י שם ההויה במלוי אלפין העולה מ"ה שהוא למטה בגופא ולא ברישא.
אח"כ בכריעה האחרת שבסוף ברכת מודים באומרך בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות אז תכרע שני כריעות הא' ו' לגבי ה' והשניה י' לגבי ה' וזה יהיה ע"י שם אהיה השני דמלוי ההין כנודע כי ארבעה שמות אהיה הם בבינה שנים הראשונים במלוי יודין ושנים האחרונים הראשון באלפין והב' בההין ולכן עתה תכוין באהיה השני שהוא בההין ותזקוף שני זקיפות הא' הא לגבי ו' השניה ה' לגבי י' וזה יהיה ע"י שם ההויה דב"ן דמילוי ההין והרי כבר נשלמו הארות של ארבע שמות אהיה וארבע שמות הויה במלואם והאירו בז"א ובנוק' ואז אנו אומרי' ברכת שים שלום שנבאר עניינה באורך בע"ה:
מודים אנחנו לך כו' נודע כי אות ה' יש לה ג' מלוים יודין ההין אלפין כזה הי הא הה ושלשתם מורים על שם ההויה כי אות הי במלוי יודין אם תחזור למלאתה באופן זה הא יוד בגי' הויה וכשתמלאנה באלפין כזה הא תכוין כי ה' פעמי' ה' הם כ"ה ועם א' של המלוי הרי כ"ו כמנין הויה וכשתמלאנה בההין כזה הה תכוין כי הה גי' י' וכשתמלא היוד הוא כ' תמלאנה ותהיה כף והיא ק' ק' לבדו וק' לבדו ר"ל כי כיון שההה נעשית יוד כי הה בגי' יוד א"כ נמצא שאות ההה חזרה להיות יוד ולכן תחבר האותיות שהם מן א' ועד יוד שהם ה' זוגות ולא תמצא חיבור ה' עם יוד רק בג' זוגות מהם בלבד שהם זח טו יה והנה ג"פ י"ה שיש בג' זוגות אלו הם בגי' מ"ה שהוא שם ההויה במלוי אלפין וגם באופן אחר והוא דכיון שמילוי אות הה היא י' א"כ תחבר מן א' ועד יוד כזה אי בט גח דז הו וכל זוג מאלו הוא י"א שהם שני אותיות וה וכבר למעלה היתה הכונה באותיות י"ה.
ועתה באותיו' ו"ה והנה ה"פ ו"ה שיש בה' זוגות אלו הם בגי' נ"ה שה"ס הויה דאלפין דמ"ה הנ"ל ועם עשרה אותיות הרי נ"ה והנה תחבר שם י"ה הנ"ל שהוא ג"פ י"ה שהם בגי' מ"ה עם ה"פ ו"ה שהם נ"ה הרי הכל ק' וזה תכוין במלת מודים שהיא בגי' ק' והכונה היא מודים אנחנו לך בק' שעולה הויה ע"ד הנז' י"ה מ"ה ו"ה נ"ה גם דע כי שם ההויה עם כללותה היא כ"ז לרמוז כי כל הכ"ז אותיות של אלפא ביתא רומזות בשם ההויה:
שים שלום כו' הענין הוא כי ברכה זאת היא כנגד היסוד כנ"ל ועתה הוא סוד הזווג והנה שלום הוא בחי' היסוד כי אחר אשר כל הד' הויות הנ"ל שהם עסמ"ב שהם המוחי' דז"א האירו הארתם וכבר נשלמו בו אז אח"ך יורדת טפת זרע מן המוחין האלה כדי להזדווג עם נוק' וזהו ענין שים שלום.
כי אחר אשר כבר נעשה בחינ' החיבוק והנשיקין בברכות שקדמו כנ"ל אז מתעורר היסוד להתחבר בנקב' וזהו שימת שלום הזה תוך נקו' ציון אשר בה בסוד הכנסת עטר' לצורך הזווג והנה נודע כי בהתעורר היסוד התחתון אל הזווג תיכף ברגע מתעורר המוחין להוריד הטפ' זרעית עד היסוד והנה בברכת שים שלום מתחלת הטפה לרדת מן המוחין אל היסוד שבו ונודע כי טפת הזרע יורדת מן המוח האמצעי הנק' דעת מן החמשה חסדים אשר שם הנתונים תוך היסוד דאימא המתלבשת תוך דעת דז"א כנודע וגם היסוד ההוא דאימא נקרא שלום כי כל יסוד ויסוד נק' שלום ולכן באומרך בא"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן תכוין להמשיך טפת זרע הה' חסדים להוציא' מתוך היסוד דאימא הנתון תוך דעת דז"א ולהוציא גם מתוך הדעת ולהוציא' משם ולהוריד' עד היסוד דז"א הנקר' ג"כ שלום ולכן תכוין בזו ההויה של חתימת ברכה זו בניקוד שורק כנודע כי זאת ההויה בניקוד שורק היא ביסוד כנ"ל בשם ספר התיקונים.
גם תכוין כי אותיות שורק הוא אותיות קשר ושרק הכל א' פי' כי היסוד מחבר ומקשר כל העולמות ומחבר יחד זו"ן והיו לבשר א' ותכוין לקשר ע"י היסוד כל הי"ס דז"א בי"ס דנוק' ודע שע"י כוונה זו יועיל לך מאד לענין הזכירה.
ותכוין כי ניקוד הויה זו היא בשרק שהיא אותיות קשר שאתה מקשר כל העולמות ע"י היסוד שניקודו הויה בשורק ובכח זה יתקשרו דברי חכמה בלבך ולא ישתכחו ממך.
ופעם אחרת שמעתי ממוז"ל באופן זה הזהר בכל תפלותך בין בחול בין בשבת לכוין בחתימת ברכת שים שלום אל שני השמות הויה ואלקים הנקרא שם מלא והוא סוד ה' גבורות המתבסמות בחמש' חסדים וחיבור שני שמות אלו הם גי' יב"ק.
ופ"א שמעתי ממנו ז"ל באופן זה דע כי עדיין לא נרמז שם הויה ואלקים הנק' שם מלא כנז' בפ' פקודי לפי שעד עתה בכל הברכות לא היינו מכונים בכל שמות ההויה אלא אל חיבור הויה ואדני שהוא יאהדונה"י ולכן עתה בהוית חתימת ברכה זו תכוין אל שם מלא הנז' שע"י מזדווגין היכלין תתאין דנוק' בהיכלא עלאה דדכורא ובשם ההויה תכוין כי בו נכללין שבע' היכלי דכורא ועיקר הכונה בהויה זו לכוין אל טפת הה' חסדים דאתכלילן בההוא אמה דכייא כנז' בזוהר פ' נשא דקמ"ב ע"א.
ותכוין באופן זה כי ארבע אותיות הויה הם ארבעה חסדים והיסוד הוא החמישי הכולל את כולם והנה הם ה' חסדים ובאומרך המברך את עמו ישראל תכוין בר"ת שהם כמנין אלקים אשר ה' אותיותיו ה"ס ה"ג מנצפך שברחם הנקב' ובאומרך בשלום תכוין אל שם יאהדונה"י המחבר חסדים בגבורו' ועושה שלום ביניהם ומיחדם.
ופ"א שמעתי באופן זה הנה בשם הויה של חתימת ברכה זו תכוין שה' חסדים הם וכל חסד וחסד הוא הויה א' וה"ס טפת ה"ח היורדים ממוח הדעת אל היסוד דז"א וכנגדם מעלה הנקב' מ"ן בחי' ה"ג שהם נק' שם אלקים ואלו נרמזו בר"ת המברך את עמו ישראל שהוא בגי' אלקים והם חיבור הויה ואלקים שהם ה"ח וה"ג הניתני' כולם ביסוד הנקב' לצורך בריאת הולד שהם הנשמות המתחדשות ונוצרות בכל זווג וזווג כמבואר אצלינו במקומו ונמצא שה"ח יורדים בסוד מ"ד וה"ג עולים בסוד מ"ן וע"י אלו מזדווגי' זו"נ ומתחברים יחד וזהו ענין בשלום פי' כי שני היסודות של הזכר ושל הנקב' נק' שלום ולכן בתיבת בשלום תכוין אל חיבור שם של יאהדונה"י שהוא חיבו' ז"א בנוקבא גם לפי שהחסדים הם מים והגבור' אש ומתחברים ועושים שלום ביניהם ונעשין חיבור שם יאהדונה"י.
אמנם כשתכוין בשתי שמות ידוד ואלקים תכוין לחברם בסדר הזה אילההויהם כי הגבורות שנק' אלקים מקדימין ומתחילין לעלות תחלה בסוד מ"ן ואח"כ יורדים החסדים שהם ההויות בסוד מ"ד.
גם נבאר ענין הנ"ל של שמא שלים דהויה ואלקים הנז' בפ' פקודי שצריך האדם בתפלתו לחבר שמא שלים הזה שלא יש שמא שלים אלא שני שמות אלו והענין הוא כי עד עתה בכל ברכות העמידה בעת הזכרת ההויה לא היתה כוונתינו אלא בחיבור ב' שמות ידוד ואדני כי אדני נרמז באות ה' תתאה של ההויה והנה זה החיבור של ידוד ואדני הוא חיבור זו"ן בלבד.
ואמנם אנו צריכין ג"כ להאיר ולהשפיע גם לכל העולמות שהעלינו ע"י תפילתינו כמבואר באורך בס' תפלת השחר שעולים בי"ע וכבר ביארנו שהעשיה נכללת ביצירה והיצירה בבריאה באופן שאין היכר בעולמות עשיה ויצירה אלא בעולם הבריאה לבדו שבו נכללו שני עולמות עשיה ויצירה.
והנה כאשר נוק' דז"א דאצילות מזדווגת עם בעלה אז מתרחקת משם ז' היכלי הבריאה הנק' ז' נערותי' כי אינו דרך ארץ להסתכל בעת זווג חתן וכלה אמנם הם נעשים בבחי' מלבוש וכסוי כדמיון חצי גורן עגולה סביב נוק' דאצילות שלא יסתכלו שם הקליפו' כנז' במאמר הזוהר דכתיבת יד הנק' סתרי אותיות השי"ת וכנז' במדרש שיר השירים של הזוהר.
וכבר הודעתיך שהבריאה נק' כסא הכבוד ונקרא אלקים שהוא בגי' הכסא ועיקר שם אלקים הוא בהיכלות הבריאה ולכן בר"ת המברך את עמו ישראל תכוין שהוא בגי' אלקים ותכוין שהם היכלי הבריאה ותכוין לחברם עם היכלי האצילות הנק' ידוד והוא שם ההויה שבברכה זו של המברך את עמו ישראל בשלום ואז מזדווגין היכלין תתאין בעילאין שהם היכלי הנוק' בדכורא וז"ס מ"ש בזוהר ששם זה נק' שמא שלים לפי שהוא כולל כל העולמות כנז' ואין לך שם כולל כל העולמות אלא שם זה ולכן נק' שמא שלים:
ושמעתי מזולתי ששמע בשם הרב זלה"ה וראיתי להעתיק פה וז"ל ענין י"ח ברכות של העמידה ה"ס ג' קוים שבאות ש' שה"ס נה"י כמבוא' אצלינו שהם נק' שיח השדה וה"ס ש' ח"י:
ענין ארבע זקיפות שיש בעמידה כבר נתבאר עניינם אצלינו והוא שתכוין בכל זקיפה להויה אחד מד' הויות עסמ"ב והנה בהגיעך אל שים שלום תכוין לכלול כל ארבע שמות הנז' ולהמשיכם תוך נוקב' דז"א ע"כ מצאתי משם מורי ז"ל.
ודע כי יש כאן כוונה אחרת גדולה והיא זאת כי הנה בארבעה כריעות שבתפלה כמו שנת"ל הנה בהם נתחברו שמות אהיה בהויה ועתה אנו רוצים לייחד ולחבר חיבור ידוד באלקים וידוד באדני וביאור ענין זה כפי מה שהבנתי מדברי מורי ז"ל הוא זה כי הנה הודעתיך כי שלש יחודים הם האחד הוא יחוד אהיה וידוד.
הב' הוא יחוד ידוד ואלקים.
הג' יחוד הויה ואדני ולפעמים מתייחדים יחד יחוד הראשון או יחוד השני או השלישי.
ולפעמים מתייחדים שלשתם ואז הוא יחוד גדול שבכולם ואז הנוק' נקרא נר ה' בסוד שלשה יחודים הללו העולים בגי' נ"ר ואז הנקבה נקרא נר מצוה ומאירה אור גדול.
והנה ביאור שלשה יחודים אלו הוא בא' משני פנים האחד הוא כי שם ההויה הוא בז"א אבל יש לז"א שלשה מיני יחודים האחד הוא בהתייחדו עם אימא עלאה אשר היא נקראת אהיה כנודע והוא בעת שהיא נכנסת ומתפשטת בתוכו כנודע ואז מתחבר ז"א עם אימא וז"ס יחוד הויה עם אהיה החיבור הב' בהתחברו והתייחדו עם לאה הנקרא אלקים להיותה במקום הכסוי והעלם אורות החסדים המכוסים שהוא מן החזה דז"א ולמעלה אשר לזה הטעם היא כולה דיני' ונקרא אלקים והחיבור הזה נקרא ידוד ואלקים שהוא זווג דלאה עם ז"א בויעבור והחיבור השלישי הוא בהתחברו והתייחדו עם רחל הנקרא אדני כי שם אדני עיקרו ושרשו הוא ברחל ולכן החיבור הזה נק' ידוד ואדני.
ובהיות כל ג' חיבורים אלו מחוברים יחד אז הוא היחוד השלם והגמור.
אופן הב' הוא מה שאנו צריכים עתה אילו הנה הוא זה דע כי ז"א מתחלק לג' מדרגות מדרגה העליונ' הוא כתר שבו.
והב' היא בחי' ג' מוחין חב"ד שבו.
והג' היא גופא דילה שהם ו"ק וג' בחי' אלו נעשים בתפלת העמידה כמו שנבאר והענין הוא כי הנה ודאי שהכתר דז"א כולל את ג' מוחין וכללותם הם בו בלי ספק וא"כ ודאי הוא שבכתר שבו שהוא שורש של המוחין ששם נמצאין ונשרשים שלש מוחין חב"ד הנחלקין לארבע מוחין מפני שהדעת כלול מחו"ג:
והנה הד' מוחין הם ד' הויות עסמ"ב כנודע והם מלובשין תוך נה"י דאימא עלאה שגם היא בחי' ארבע שמו' אהיה כנודע ובחי' אלו הארבע מוחין הנמצאים בכתר הנה הם נתקני' ונשלמים בז"א ע"י ארבע כריעות וד' זקיפות שיש בתפלת העמיד' כמבואר לעיל שכולם הם בסוד חיבור ידוד ואהיה ולכן הם בבחי' כריעות וזקיפות כדי להוריד משרשי הד' מוחין אשר בכתר ממש ובחי' זו היא חיבור הויה ואהיה לפי ששם אהיה הוא בכתר שלו ושם ההויה הוא כללות ז"א בשאר הט"ס ונמצא כי בהשתלם לתקן הכתר שבו אז נעשה חיבור ידוד ואהיה ואחר אשר נעשה תיקון הכתר שבו ע"י ד' כריעות והזקיפות הנגמרות בסוף ברכ' מודים אז אנו אומרים ברכת שים שלום כו' וחותמין בא"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן ואז אנו מחברים חיבור השני של הויה ואלקים הנרמזי' בחתימה זו כנ"ל כי שם ההויה הרי הוא מפורשת ושם אלקים נרמז בר"ת המברך את עמו ישראל שהוא גי' אלקים.
וענין חיבור הזה להוריד הארת המוחין למטה במקום המוחין עצמן שהוא בחב"ד דז"א אשר מדרגה זו היא בחי' שנית דז"א כנז' כי כמו שהכתר להיותו עליון מן המוחין כולל כל מה שיש במוחין כנז' כן ג"כ המוחין במקומם להיותם עליונים מן ו"ק הגוף הם כוללים כל מה שיש בגופו וכנודע כי הנה הג' מוחין מתפשטין בו"ק דז"א דרך שלשה קוים ימין ושמאל ואמצע כמבוא' אצלנו וכנגד מדרגה זו היא חיבור ידוד ואלקים כי הז"א הנק' ידוד נשלם ונתקן גם בסוד המוחין שלו במקום הראוי להם וטעם היות המוחין האלו נקרא אלקים הוא במה שנודע כי המוחין אינם כ"כ רחמים כמו הכתר כי זהו מ"ש בזוהר פ' פקודי דרנ"ד ע"א כי במחשבה שהם המוחין אתברירו כל הש"ך נצוצין דאזדריקו מבוצינא דקרדינותא שהם הדינים והגבורות כנודע.
ואחר שנגמרה מדרגת המוחין במקומם אנו ממשיכים אותם ההארות עד שאר גופא דז"א בו"ק ואז נעשה חיבור ידוד באדני וטעם היות נקרא אדני הוא מפני שהנוקבא רחל הנקר' אדני עומדת במקום הזה מאחורי ו"ק דז"א:
האמנם עתה אנו צריכים לבאר ענין א' והוא כי הנה בסוף ברכת אבות ביארנו שהזווג הזה הוא זווג יעקב ברחל וכפי מה שנתבאר עתה בברכה זו נראה שהיא זווג ז"א עצמו עם נוק' וממנו אנו ממשיכין ומורידין טפה זרעית של החסדים בברכת שים שלום.
אמנם ענין זה הוא בזה האופן דע כי אעפ"י שאנו אומרים שזה הזווג הוא דיעקב עם רחל עכ"ז יש עוד זווג אחר גם כן והוא זווג ז"א עצמו הנקרא ישראל עם לאה מן החזה ולמעלה:
ובזה נתיישבה שאלה הנז'.
עוד יש טענה אחרת והוא כי הנה א"א ליעקב להזדווג ברחל אם לא ע"י מה שמקבל מן ז"א כנודע ולכן צריך שכל תיקון תפלותינו תהיה בז"א עצמו כדי שממנו ימשך וירד שפע אל יעקב בהזדווג עם רחל והנה בביאור של י"ג מדות של ויעבור נתבאר ענין זה היטב בתכלית הביאור וע"ש אמנם קיצורו של דבר הוא כי הנה בתחלת הכל נכנסין המוחין ברישא דז"א ואח"כ בש"ש יורדת הטפה של החסדי' ממוחין דז"א ואמנם אינה יורדת לגמרי עד סיום פי היסוד שבו אב תיכף בהגיע אל מקום החזה דז"א אשר שם הוא בחי' היסוד העליון דז"א כמבואר אצלנו והנה שם ג"כ הוא פי היסוד דאימ' המתלבש בז"א ועד שם היו מחיצות יסוד דאימא מעכבות את הטפ' מלירד במרוצה ובהגיע שם טרם תרד למקום המגולה מן החזה ולמטה שאין שם מחיצות ותרוץ בכח תיכף למטה עד היסוד בו אז אנו מקדימין לקחת את הטפה ההיא בהגיע' אל החזה וע"י תיקון י"ג מידות של רחמים דויעבור אנו מחלקין אותה לג' חלקים חלק א' לחיבוק א' והוא מעולה מאד וחלק הב' לצורך זווג ז"א עם לאה מן החזה ולמעלה אשר ז"ס תיקון י"ג מידות של רחמים כמבואר אצלנו שם במקומו וחלק הג' יורד למטה עד פי היסוד דז"א ומשם יוצא וניתן בדעת דיעקב ומשם יורד אל פי היסוד שלו ונותנו אל רחל טפת מ"ד ובביאור ויעבור נת' כ"ז היטב וע"ש:
אחר שתאמר אלקי נצור כו' קודם שתאמר פסוק יהיו לרצון אמור פסוק למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני ותכוין בר"ת למען יחלצון ידידיך אל שם יל"י שהוא שם א' משמו' ע"ב דויסע ויבא ויט ושם זה הוא המעלה ומברר ניצוצין של ז' מלכי אדום כמבואר אצלנו בקבלת שבת בפסוק ה' למבול ישב כו' שגם הוא שם יל"י הנז' וע"ש.
ותכוין להעלות כל נצוצות העולים ע"י שם זה הנז' גם תכוין כי ר"ת ידידיך הושיעה ימינך וענני ר"ת יהי"ו ואז תאמר אחריו תיכף פסוק יהיו לרצון אמרי פי כו' ותכוין במלת יהיו שהוא בגי' א"ל.
גם תכוין כי ר"ת של לרצון אמרי פי הוא אלף ותכוין בפי' שהוא שם שדי במילואו בגי' תתי"ד ועם שם א"ל במלואו שהוא בגימ' קפ"ה ועם הכולל יהיה הכל גימ' אלף ונמצא הכונה שתכוין תהיה בשני שמות של א"ל שדי במילואם ותכוין כי פסוק זה של יהיו לרצון אמרי פי כו' יש בו עשר תיבות ובכל תיבה מהם יש בה אות י' אחת חוץ מן לרצון אבל בתיבת יהיו יש בה שני יודין ובזה נשלמו עשרה יודין בפסו' זה כנגד י' תיבותיו אבל היודין אינם אלא בט' תיבו' בלבד ותכוין כי ט' יודין האלו הם ט' יודין שיש בארבע הויות של עסמ"ב ונמצא כי בפסוק זה נרמזים ונכללים ד' הויות אשר כל סודות תפלת י"ח תלויים בהם:
אח"כ תפסוע שלשה פסיעות לאחוריך ויהיו פסיע' אצל פסיעה ואל תרחיב רגליך יותר מכדי שיעור פסיע' ממש והכונ' היא כי הנה בתפלת העמידה היית שושבין המזווג חתן וכלה שבעולם האצילות ועתה שהוא עת זיווגם וירידת הטפה אין דרך ארץ לעמוד שם ואתה מתרחק מהם שלשה פסיעות כנגד שלשה עולמות בי"ע: